TF1

TF1
פרטי הערוץ
מדינה	צרפת
תאריך השקה	7 באוגוסט 1974
בעלות	קבוצת TF1, בבעלות קבוצת Bouygues
שפה	צרפתית
משרד ראשי	בולון-ביאנקור
שיטת שידור	SDTV, ‏HDTV
זמינות
HOT	אפיק 553
yes	אפיק 667
	www.tf1.fr

TF1 (קרי: טֶה-אֶף-אָ(ן)) הוא ערוץ טלוויזיה צרפתי פרטי, אחת מתחנות הטלוויזיה הוותיקות בעולם. הערוץ, שזכה נכון ל-2014 לנתח צפייה של 22.9%, הוא הנצפה ביותר בצרפת^[1]^[2], ערוץ הטלוויזיה הנצפה ביותר באירופה^[3] ואחד מהערוצים הארציים המצליחים והפופולריים בעולם. הערוץ שייך לקבוצת TF1, המחזיקה ב-49% בעלות על ערוץ הספורט האירופי יורוספורט. הקבוצה ייסדה ב-2006 (יחד עם גוף השידור הציבורי France Télévisions) את ערוץ החדשות France 24, עד שפרשה מן המיזם שנתיים לאחר מכן. הערוץ מחזיק בזכויות השידור של אירועי ספורט גדולים ובסדרות כהאוס, The Voice, מאסטר שף, האנטומיה של גריי, בוס בהסוואה, סופר נני, הדבורה מאיה, מגלים עם דורה ועוד. כן נמצא בבעלותו המלאה ערוץ החדשות LCI.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות: Radio-PTT Vision[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 באפריל 1935 הקים משרד ה-Postes, télégraphes et téléphones (דואר, טלגרף וטלפון) הצרפתי (PTT) תחנת שידור לטלוויזיה מכנית (מבוססת גלגל ניפקו) ששידרה מאנטנת שידור שמוקמה במרומי מגדל אייפל. התחנה שידדה בכל יום בכמות מצטברת של שעות ספורות בשבוע^[4]^[5].

Radiodiffusion nationale Télévision[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ניסויים מוצלחים בטלוויזיה אלקטרונית ביולי 1937 החלו שידורי הרשות הלאומית לרדיו וטלוויזיה במקביל הן בשיטת שידור אלקטרונית והן בשיטה המכנית, עם ציוד של חברת EMI האנגלית ששימשה באותה עת גם את ה-BBC. ב-1938 התקבעה שיטת שידור אלקטרונית סטנדרטית (VHF ‏455 קווים, 46 MHz, ‏25 תמונות בשנייה) שהדיחה כליל את השיטה המכנית. שידורי הערוץ נקטעו עם כניסתה של צרפת למלחמת העולם השנייה, ב-3 בספטמבר 1939.

מלחמת העולם השנייה: Fernsehsender Paris[עריכת קוד מקור | עריכה]

שידורי התחנה חודשו ב-7 במאי 1943 תחת הכיבוש הנאצי תחת פיקוח הפיקוד העליון של הוורמאכט. השידורים נמשכו עד 12 באוגוסט 1944, שבוע לפני שחרור פריז. השידורים כללו תוכניות בידור ויועדו לטובת פצועים בבתי החולים הצבאיים של השלטון הגרמני בפריז. זמרים ושחקנים צרפתיים מצאו בערוץ את אחד ממקומות העבודה היחידים באותה עת וכך השתתפו בתוכניות בדרנים ושחקנים מפורסמים, בהם זמרי האופרה קומיק. מנהל הערוץ קורט הייזנמן, שידר תוכניות שכללו תכנים שלא היו מקובלים על השלטון הנאצי, כגון מוזיקת ג'אז. אות השידורים היה השיר "גשר אביניון"^[6].

RDF Télévision française[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 באוקטובר 1944 חודשו השידורים תחת השם Télévision française. ב-1945 נוסדה רשות השידור הצרפתית, Radiodiffusion française ושמה הרשמי של התחנה שונה ל-RDF Télévision française. רק שנה לאחר התחלת השידורים החזירו כוחות צבא ארצות הברית את תורן השידור במגדר אייפל לידי ממשלת צרפת והשידורים חודשו משם. ב-17 בדצמבר 1946 שודרה לראשונה בטלוויזיה תחזית מזג האוויר^[7] ובקיץ 1948 שידרה לראשונה את הטור דה פראנס. ב-1948 אימץ משרד התקשורת הצרפתי (בראשות פרנסואה מיטראן את תקן השידור 819 קווים ("תקן השידור הצרפתי", שהיה למעשה תקן ה-HDTV הראשון בהיסטוריה) ששימש עד 1981. את תוכניות ומופעי הבידור שלה צילמה התחנה והעבירה מאולם תיאטרון שאנז אליזה. תוכנית הדגל של התחנה הייתה תוכנית התרבות היומית Télé-Paris ‏(1947-1959) בהנחיית רוז'ר פרל (Roger Féral) וז'אק שבאן ( Jacques Chabannes).

RTF TV[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 בפברואר 1949 שינתה רשות השידור הצרפתית את שמה ל- (Radiodiffusion-télévision française (RTF, שם שביטא הצהרה על העלאת חשיבותה של הטלוויזיה לאמצעי תקשורת מרכזי. ב-29 במאי 1949 שודרה לראשונה מהדורת חדשות בטלוויזיה וחודשיים לאחר מכן החלו שידורי התחנה להקלט לראשונה מחוץ לפריז. במקביל הוחל חוק אגרת טלוויזיה. באותה תקופה החלה הפקת סדרות טלוויזיה צרפתיות עצמאיות ורכש סדרות מארצות הברית ומבריטניה. כן הונהגה קריינות רצף, מגישים שהופיעו בין התוכניות והציגו את התוכנית הבאה. בין קרייניות הרצף בלטה ז'קלין ז'ובר (Jacqueline Joubert), שעבדה בערוץ מ-1949 עד 1961 ואף הנחתה את תחרויות אירוויזיון 1959 ואירוויזיון 1961.

ב-1963 הוקם הערוץ השני של הטלוויזיה הצרפתית, France 2 ולפיכך שונה שם התחנה ל-Première chaîne ("הערוץ הראשון").

Première chaîne de l'ORTF[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביולי 1964 הוקמה הקמת החברה הממשלתית לטלוויזיה ורדיו ORTF ‏ (Office de Radiodiffusion Télévision Française) ושם הערוץ הפך ל"הערוץ הראשון של ORTF". בתקופה זו החלו שידורי פרסומת בטלוויזיה ושידורי רצועת האקטואליה Télé-Soir (ששודרה בין 1965 ל-1969, אך יצרה את הפורמט תוכנית האקטואליה המרכזית של הערב). למרות שהערוץ השני החל לשדר בצבע כבר ב-1967, היה הערוץ הראשון כבול לשיטת 819 הקווים והמשיך לשדר רק בשחור לבן.

TF1[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 בינואר 1975 נוסד הערוץ כ-Télévision Française 1 ובקיצור, שהתקבל עד מהרה כשמו השגור, TF1, כחלק מחלוקת ORTF לשבע חטיבות. בספטמבר 1976 החלו שידורי ניסיון בצבע, על בסיס ציוד שהושאל מ-France 3, שידור צבע מלא לא הושלם עד 1983. הערוץ הופרט ב-6 באפריל 1987, כאשר נרכש על ידי קבוצת Bouygues. ב-19 בספטמבר 1987 החל שידור תוכנית הדגל של סוף השבוע, Reportages, המשודרת מאז בימי ראשון ושבת וסוקרת במבט רחב את אירועי השבוע שחלף^[8]. בשנים 1982–1995 שודרה בערוץ התוכנית Le Bébête Show, תוכנית סאטירה פוליטית בה מוצגות דמויות שלטוניות באמצעות חבובות גרוטסקיות, בדוגמת התוכנית הבריטית Spitting Image.