Spitting Image

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Spitting Image
בובתה של ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר, הדמות הבולטת (והשלילית) ביותר בסדרה
בובתה של ראש הממשלה מרגרט תאצ'ר, הדמות הבולטת (והשלילית) ביותר בסדרה
סוגה סדרת טלוויזיה סטירית מבוססת בובות
יוצרים ג'ון לויד
ג'ון בלייר
ולואיז גולד
משתתפים כריס בארי
הארי אנפילד
ג'ון גלובר
לואיז גולד
סטיב נלון
ורבים אחרים
פרסים BAFTA (עריכה; 1989)
ארץ מקור הממלכה המאוחדת
שפות אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר עונות 18
מספר פרקים 131
הפקה
חברת הפקה ITV Central עריכת הנתון בוויקינתונים
הפצה אולפני ITV עריכת הנתון בוויקינתונים
אורך פרק 30 - 60 דקות
שידור
רשת שידור ITV
תקופת שידור מקורית 26 בפברואר 198417 בפברואר 1996 (חודשה ב-3 באוקטובר 2020)
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

Spitting Image (כפל משמעות של דמות לירוק עליה ודומה כשתי טיפות רוק) היא סדרת טלוויזיה סאטירית בריטית ששודרה במקור בשנים 19841996 בהפקת חברת ITV. הדמויות בסדרה היו כולן בובות עשויות לטקס מוקצף, בדמויות קריקטוריות של פוליטיקאים בריטים ובינלאומיים, עם דיבוב וחיקויים של שחקנים. הטקסטים היו שנונים וחריפים במיוחד ותקפו את הפוליטיקאים באופן חסר תקדים, תוך העמדתם בסיטואציות גרוטסקיות. התוכניות הישראליות "החרצופים" ו"בובה של לילה" והתוכניות "Le Bébête Show" הצרפתית ומאחורי הפרגוד (Waraa el Setara) בשפה הערבית הופקו כגרסאות לתוכנית הבריטית המקורית. הבובות מהתוכנית השתתפו בקליפ שירה של להקת ג'נסיס "Land of Confusion". בשנים 19851992 הייתה התוכנית מועמדת לעשרה פרסי BAFTA וזכתה באחד (על עריכה) ב-1989. ב-3 באוקטובר 2020 חודשה התוכנית ועלתה לשידור בשירות הצפייה הישירה BritBox.

השפעה והערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התוכנית נחשבת לאחת התוכניות המשפיעות ביותר בטלוויזיה הבריטית[1], באמצעות השימוש החלוצי בבובות הצליחה התוכנית להגחיך את הפוליטיקאים ולהעמיד אותם במצבים שלא ייתכנו בכל דרך אחרת, ולהלך על הקו הדק שבין סאטירה נשכנית לבין העלבת עובדי ציבור.

בכל התקופה בה שודרה התוכנית נשלטה הממלכה המאוחדת על ידי המפלגה השמרנית, לרוב תחת ממשלה הנוקשה של מרגרט תאצ'ר. עלייתו של ג'ון מייג'ור האפור (שאף הוצג בתוכנית כדמות אפורה, פשוטו כמשמעו) סימנה את תחילת דעיכת הסאטירה ועליית הלייבור בראשות טוני בלייר, שסימל תקווה חדשה, הביא את התוכנית הסאטירית לסיומה. עם זאת, גם אופוזיציית הלייבור ספגה ביקורת נשכנית בתוכנית, כמו גם פוליטיקאים זרים. החצים המחודדים ביותר הופנו כלפי דיקטטורות וכלפי משטר האפרטהייד של דרום אפריקה, ששינה פניו במהלך שנות השידור (אחד השירים המפורסמים מן התוכנית הוא "I've Never Met a Nice South African" מהעונה השנייה[2]). מועמדת נוספת לחיצי ביקורת הייתה מדיניות ארצות הברית בשלהי המלחמה הקרה, שכללה את תוכנית "מלחמת הכוכבים" של רונלד רייגן, שהוצגה כמיליטריזם מטורף. ככלל, הוצגו נשיאי ארצות הברית בתוכנית כחסרי מוח.

בנוסף לסאטירה מבוססת ופוליטית, הכילה התוכנית גם מידה גדושה של נונסנס ובדיחות פנימיות חסרות פשר, כגון חיבתו של קן ליווינגסטון לנחשים, מבטאו הטקסני של האפיפיור או כבשים שהופיעו במערכונים מדי פעם. לדמויות מסוימות הדביקו יוצרי התוכנית מאפיינים מומצאים, שהצליחו ליצור תדמית ציבורית, ללא כל בסיס מציאותי פרט לתוכנית.

אחד ממאפייני התוכנית היה השירים הסאטיריים שבוצעו במסגרתה. אחד מהם "The Chicken Song" (שיר התרנגולת) שהה שלושה שבועות בראש מצעד הסינגלים הבריטי בשנת 1986.

דמויות עיקריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המלוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד הפוליטיקאים הייתה משפחת המלוכה הבריטית שק החבטות העיקרי של התוכנית, שתקפה אותה באופן חסר תקדים. המלכה אליזבת צוירה כטרחנית כפייתית הנוטה לשיר את ההמנון בגוף ראשון, בעלה הנסיך פיליפ עוצב כקצר-רוח וחם מזג הנאלץ לסבול את שגעונותיה של המלכה (כולל שירת ההמנון בכל ערב בהצדעה). הנסיך צ'ארלס עוצב כשוטה נרפה, ואשתו הנסיכה דיאנה כתאוות פרסום המוציאה הון על פרטי לבוש, הבזה לבעלה ומתעללת בו. הנסיך ויליאם הצעיר תואר כעולל מרושע ומתוחכם, הזומם לרצוח את אחיו התינוק הנסיך הארי וחכם בהרבה מהוריו. המלכה האם עוצבה כזקנה סנילית האוחזת בידה תמיד בקבוק ג'ין, הנסיך אנדרו עוצב כרודף שמלות, והתוכנית מיצבה אותו כ"אנדי המיוחם", דימוי שדבק בו.

פוליטיקאים בריטים ואמריקאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"כוכבים" נוספים היו רוברט מוגאבה, פיטר וילם בותה, מיכאיל גורבצ'וב (עם כתם לידה על מצחו מעוצב כפטיש ומגל), מועמר קדאפי, בנזיר בוטו, האייתוללה ח'ומייני, פרנסואה מיטראן (חובש ברט ובעל ריח-פה מסריח משום), אדולף היטלר (שחי בעילום שם בבית ברחוב דאונינג 9), אימלדה מרקוס בעלת אלפי הנעליים וסדאם חוסיין.

רוסים, ככלל, נראו כולם כמו ליאוניד ברז'נייב, אמרו "דה" ודיברו על תפוחי אדמה. שידורי "הטלוויזיה הרוסית" הצטיינו בפעלולים מגושמים במיוחד.

דמותו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני עוצבה כרוקר וישו כהיפי. כן הופיעו מספר פעמים הדמות ספוק מ"מסע בין כוכבים", אילי העיתונות רופרט מרדוק ורוברט מקסוול והזמר סטינג ששר את השיר "Every Bomb You Make" (כל פצצה שאתה מייצר) לפי לחן "Every Breath You Take". כן הופיעו דמויותיהם של מיק ג'אגר וקית' ריצ'רדס, רינגו סטאר ופול מקרטני, פיל קולינס, מדונה, מייקל ג'קסון (שגוון עורו הלך והבהיר), לוצ'יאנו פאבארוטי, שעוצב כענק האוכל כל דבר, ג'ון גילגוד ולורנס אוליבייה. הישראלי היחיד שזכה להופיע בתוכנית הוא יצחק שמיר, ראש ממשלת ישראל.

בסדרה המחודשת, מופיעים ראש הממשלה בוריס ג'ונסון, דונלד טראמפ, ולדימיר פוטין ודמויות מוכרות אחרות. פריטי פאטל מופיעה כערפדה סאדו-מזוכיסטית, מייקל גוב כטורי טיפוסי וחלקלק שלחייו הם שק אשכים, דומיניק ראב הוא שוטה אוויל, דומיניק קמינגס הוא חייזר טורף-תינוקות המתחזה לאנושי, וקיר סטארמר הוא גיבור-על כושל בשם "איש השועל" הרגיש ל"קורבינייט".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא Spitting Image בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]