אבי מוגרבי

אבי מוגרבי
לידה	9 במאי 1956 (בן 67); תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
עיסוק	במאי קולנוע
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
בן או בת זוג	תמר ברגר
מספר צאצאים	2
פרסים והוקרה	פרס קונרד וולף (2009)
	פרופיל ב-IMDb

אברהם מכאל (אבי) מוגרבי (נולד ב-9 במאי 1956) הוא במאי קולנוע ואמן ישראלי, המתרכז ביצירת קולנוע תיעודי, לעיתים בעל אופי ניסיוני, ולרוב בעל אמירה ביקורתית נוקבת על החברה הישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוגרבי, בנם של רבקה, ילידת גרמניה ואשת העלייה החמישית, וגבריאל מוגרבי, יליד סוריה, איש אצ"ל, מאנשי העלייה הרביעית, ומבעלי קולנוע מוגרבי בתל אביב, למד פילוסופיה באוניברסיטת תל אביב בין 1979 ל-1982, ואמנות במדרשה לאמנות ברמת השרון. במלחמת לבנון הראשונה סירב לשרת ונשלח לכלא.

מוגרבי שימש עוזר במאי במספר הפקות בינלאומיות כסרטו של קוסטה גברס "חנה ק." והסרט "מחץ הדלתא", ובמספר סרטים ישראליים, בהם "אבא גנוב", או "צעד קטן" (2002) של הבמאי שחר סגל, ותסריטאי הסרט "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" (1992). מוגרבי הוא גם אמן ויוצר במדיום הוידאו. עבודת וידאו שלו בשם "מאחור" הוצגה במוזיאון הרצליה. הוא מורה לווידאו ארט בבית הספר בצלאל, מורה לקולנוע בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה ומנחה בסדנת בימוי תיעודי במכללה האקדמית ספיר בשדרות.

בשנת 1989 התחיל ביצירת סרטים תיעודיים, בהם הוא לרוב המפיק, הצלם והבמאי, אשר זכו לשבחים רבים ולפרסים ישראליים ובינלאומיים.

סרטו "יום הולדת שמח מר מוגרבי" זכה בפרס היוצר המצטיין בפסטיבל דוקאביב בשנת 1999, ובמקום השני בפסטיבל הסרט הדוקומנטרי ביאמאגאטה. "נקם אחת משתי עיני" זכה בפרס אמנסטי לסרטים העוסקים בזכויות אדם, המוענק במסגרת פסטיבל רוטרדם לקולנוע, כן זכה בפרס חבר השופטים בפסטיבל הקולנוע של מרסיי ונבחר להציג במסגרת רשמית בפסטיבל קאן (מחוץ לתחרות). הסרט "אוגוסט" זכה בפרס בקטגוריית "סרט השלום" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין^[1].

בשנת 2003, צילם בעיירה הפלסטינית עזמוט סרט תיעודי קצר^[2], שהוקרן במסגרת פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין בשנת 2004^[3].

מוגרבי הוא חתן פרס קונרד וולף לשנת 2009 הניתן מטעם האקדמיה לאמנויות בברלין^[4].

חבר דירקטוריון בארגון "שוברים שתיקה".

בשנת 2015, היה בצוות השיפוט של הסרטים הקצרים בפסטיבל ברלין^[5].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוגרבי נשוי לד"ר תמר ברגר, חוקרת ופעילת שמאל, ולהם שני בנים.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גירוש" (1989) - סרט קצר בן 12 דקות
"השחזור" (1994), עוסק בפרשת רצח דני כץ. סרט בן 50 דקות.
"איך הפסקתי לפחד ולמדתי לאהוב את אריק שרון" (1997), מתאר כיצד מוגרבי, איש שמאל כהגדרתו העצמית, נשבה בקסמיו של אריק שרון, בשנים בהן היה שרון סמל לימין הישראלי. סרט בן 61 דקות.
"יום הולדת שמח, מר מוגרבי" (1999) - סרט תיעודי על ציון שנת היובל למדינת ישראל (בתאריך יום הולדתו של מוגרבי), ובמקביל ציון שנת היובל לאירועי הנכבה.
"אוגוסט" (2002) - "פורטרט הזוי, מוטרף, משעשע וקודר של חודש אוגוסט".
"חכה, זה חיילים, אני חייב לנתק עכשיו" (2002). יצירת וידאו בת 13 דקות.
"Detail" (ללא כותרת בעברית) (2004)
"נקם אחת משתי עיני" (2005) - מסע אישי תיעודי בעקבות מיתוס המצדה, מיתוס שמשון הגיבור, ועיסא, תושב אל בירה הנצור בביתו בימי מבצע חומת מגן, ומזדהה עם המחבלים המתאבדים^[6]^[7].
Z32 ‏ (2008) - דרמה מוזיקלית^[8]. הסרט התחרה בפסטיבל הסרטים של ונציה^[9].
"פעם נכנסתי לגן" (2012)^[10].
"בין גדרות" (2016) - תיעוד סדנת תיאטרון של מבקשי מקלט מאריתריאה וסודאן, הכלואים במתקן חולות^[11]. הסרט הוצג בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין^[12].
"54 השנים הראשונות" (2021) - הסרט הוצג בברלינלה, פסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין^[13].