אותיות גדולות וקטנות בתנ"ך

ע' ו-ד' גדולות בקריאת שמע

אות ל' גדולה בפרשת נצבים

אותיות גדולות וקטנות (בארמית: אותיות רבתיות וזעירות) הן אותיות שעל פי המסורה נכתבות בגודל גופן שונה משאר האותיות בתנ"ך - אותיות גדולות נכתבות מעט יותר גדול משאר האותיות, ואילו אותיות קטנות נכתבות בגופן קטן במעט משאר האותיות.

יש שכתבו שמקורם של שינויים אלה הוא בהלכה למשה מסיני.

רשימת אותיות גדולות וקטנות שבתורה

אות ח' - שבמילה 'חור' - גדולה, במגילת אסתר.

במניין האותיות הגדולות והקטנות שבתורה, ישנן שתי גרסאות:

דעה ראשונה היא דעתו של רבי יוסף טוב עלם כפי שהובאה במחזור ויטרי שבתורה לבדה נמצאות כל אותיות האלפבית (כולל סופיות) באותיות גדולות:

אשריך (דברים, לג, כט) – א' גדולה

בראשית (בראשית, א, א) – ב' גדולה

והתגלח (ויקרא, יג, לג) – ג' גדולה

שמע... אחד (דברים, ו, ד) – ד' גדולה

הלה' (דברים, לב, ו) – ה' גדולה

גחון (ויקרא, יא, מב) – ו' גדולה

הכזונה (בראשית, לד, לה) – ז' גדולה

חכלילי (בראשית, מט, יד) – ח' גדולה

כי טוב הוא (שמות, ב, ב) – ט' גדולה

יגדל (במדבר, יד, יז) – י' גדולה

והתמכרתם (דברים, כח, סח) – כ' גדולה

וישלכם (דברים, כט, כז) – ל' גדולה

מה טובו (במדבר, כד, ה) – מ' גדולה

שלשים (בראשית, נ, כג) – ם גדולה

נצר (שמות, לד, ז) – נ' גדולה

משפטן (במדבר, כז, ה) – ן גדולה

ויהס (במדבר, יג, ל) – ס' גדולה

שמע... אחד (דברים, ו, ד) – ע' גדולה

ופתלתל (דברים, לב, ה) – פ' גדולה

ובהעטיף (בראשית, ל, מב) – ף גדולה

צא (שמות, יא, ח) – צ' גדולה

ציץ (שמות, כח, לו) – ץ גדולה

קן (דברים, כב, ו) – ק' גדולה

אחר (שמות, לד, יד) – ר' גדולה

ערש ברזל (דברים, ג, יא)– ש' גדולה

תמים תהיה (דברים, יח, יג) – ת' גדולה

דעה אחרת היא דעתו של רבי מנחם המאירי בספרו קריית ספר שעל פיה בתורה ישנן 10 אותיות גדולות ו-6 קטנות, וציטט שיש מוסיפין את וא"ו של המילה שלום מהפסוק 'הנני נותן לו את בריתי שלום', שבתחילת פרשת פנחס.

בפועל בספרי התורה והנ"ך שבידינו ישנן בסך הכל 22 אותיות גדולות ו-22 אותיות קטנות, כאשר מתוכם עשר אותיות גדולות, ושש אותיות קטנות הן בתורה, כדעת המאירי.

רשימת האותיות הגדולות והקטנות שבתורה לדעה זו:

מספר	מקור	סדר הפסוקים	מקור	סדר הא' ב'
1	בראשית, א', א'	בראשית - ב רבתי	בראשית, א', א'	בראשית - ב רבתי
2	בראשית, ב', ד'	בהבראם - ה זעירה	ויקרא, י"ג, ל"ג	והתגלח - ג רבתי
3	שמות, ל"ד, ז'	נצר חסד - רבתי (למנהג התימנים – רגילה)	דברים, ל"ב, ו'	הלה תגמלו - ה רבתי
4	בראשית, כ"ג, ב'	ולבכתה - כ זעירה	ויקרא, י"א, מ"ב -	גחון - ו רבתי
5	בראשית, כ"ז, מ"ו	קצתי - ק זעירה	במדבר, י"ז	יגדל נא - י רבתי
6	שמות, ל"ד, י"ד	לאל אחר – ר רבתי	דברים, כ"ט, כ"ז	וישלכם - ל רבתי
7	ויקרא, א', א'	ויקרא - א זעירה	שמות, ל"ד, ז'	נצר חסד - נ רבתי (למנהג התימנים – רגילה)
8	ויקרא, ו', ב'	מוקדה – מ זעירה (למנהג התימנים - רגילה)	במדבר, כ"ז, ה'	משפטן - ן רבתי
9	ויקרא, י"א, מ"ב -	גחון - ו רבתי	דברים, ו', ד'	שמע - ע רבתי
10	ויקרא, י"ג, ל"ג	והתגלח - ג רבתי	שמות, ל"ד, י"ד	לאל אחר – ר רבתי
11	במדבר, י"ד, י"ז	יגדל נא - י רבתי	ויקרא, א', א'	ויקרא - א זעירה
12	במדבר, כ"ז, ה'	משפטן - ן רבתי	בראשית, ב', ד'	בהבראם - ה זעירה
13	דברים, ל"ב, י"ח	תשי - י זעירא	דברים, ל"ב, י"ח	תשי - י זעירא
14	דברים, ו', ד'	שמע...אחד - ע רבתי	בראשית, ג', ב'	ולבכתה - כ זעירה
15	דברים, כ"ט, כ"ו	וישלכם - ל רבתי	ויקרא, ו', ב'	מוקדה – מ זעירה (למנהג התימנים - רגילה)
16	דברים, ל"ב, ו'	הלה תגמלו - ה רבתי	בראשית, כ"ז, מ"ו	קצתי - ק זעירה

טעמים לשינוי האותיות

בחז"ל כמעט ולא נזכרו טעמים לשינוי האותיות הגדולות והקטנות. בספרי הראשונים והאחרונים כתבו לעיתים פירושים לשינויים נוספים, וכן דברים אשר נרמזים באותם שינויים, וכן ישנם מספר הסברים במדרש אותיות של רבי עקיבא. דוגמה אחת ידועה היא הטעם שנכתבה האות אל"ף של המילה בתחילת פרשת ויקרא קטנה כפי שנזכרת בבעל הטורים, מפני שמשה רבנו מפני ענוותנותו ביקש מהקב"ה לכתוב רק 'ויקר ה' אל משה', כפי שמופיע אצל בלעם, 'ויקר ה' אל בלעם', שפירושו הוא שנקרא רק במקרה, משלא נעתר, ביקש משה בשנית לכותבה קטן יותר, ונתרצה לו הקב"ה לזה.

הסבר אחר נתן רבי יחיאל מיכל אפשטיין לכך שבספר דברים פרק ו', פסוק ד, "שְׁמַע, יִשְׂרָאֵל: יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, יְהוָה אֶחָד", במילה 'אחד' נכתבה הדל"ת גדולה, ואילו בספר שמות פרק ל"ד פסוק י"ד, "לאל אחר", נכתבה המילה ברי"ש גדולה. לדעתו נעשה הדבר על מנת להדגיש את האותיות כדי שלא יתחלפו בטעות - המילה אחד לאחר וכן המילה אחר לאחד - מאחר שהאותיות דומות, בייחוד באותם הפסוקים, שיכול הדבר לגרום למשמעות הפוכה לגמרי. הסבר זה אינו מבאר את שאר המקומות שנשתנו האותיות, ובייחוד לא את השינוי הנוסף באותו פסוק עצמו במילה "שמע" שנכתבת ב-ע' גדולה גם היא.

חציין של אותיות

יש מהאחרונים שרצו לבאר מה שאמרו בתלמוד:

לפיכך נקראו ראשונים סופרים, שהיו סופרים כל האותיות שבתורה. שהיו אומרים: וא"ו ד"גָּחוֹן" - חציין של אותיות של ספר תורה... וְהִתְגַּלָּח - של פסוקים. "יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר" - עי"ן ד"יער" חציין של תהלים. ”וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן” - חציין דפסוקים.

בספרי האחרונים התקשו בביאור דברים אלו - שהאות ו' של המילה "גחון", חוצה את אותיות התורה לשניים - מאחר שדברי הברייתא אינם תואמים כלל לספרי התורה של נוסח המסורה המצויים בידינו, שכן המילה גחון אינה נמצאת כלל באמצע מילות התורה. הסברים שונים הוצעו על מנת ליישב סתירה זו.

הרב ראובן מרגליות יישב את דברי התלמוד, בטוענו כי אין כוונת התלמוד שהאות ו' של גחון היא חציין של כלל אותיות התורה, אלא רק לאותן אותיות משונות. מאחר שמניין האותיות הגדולות והקטנות שבתורה הוא 16, ובצירוף האות וא"ו של המילה 'שלום' שבפסוק "הנני נותן לו את בריתי שלום", שאף היא שונה משאר האותיות מאחר שהיא נכתבת ב-"ו' קטיעה", נמצא שמספר האותיות המשונות הן 17, והאות האמצעית של כל אותן האותיות היא האות ו' שבמילה 'גחון'.

לקריאה נוספת

• הרב חיים דוד הלוי, הקדמה לשו"ת עשה לך רב חלק ה

קישורים חיצוניים

ביאור:אותיות גדולות ואותיות קטנות, באתר ויקיטקסט