אלפרד יודל
 | |
| אלפרד יודל | |
| לידה |
10 במאי 1890 וירצבורג, ממלכת בוואריה |
|---|---|
| הוצאה להורג |
16 באוקטובר 1946 (בגיל 56) נירנברג, אזור הכיבוש האמריקאי בגרמניה |
| מדינה |
ממלכת בוואריה, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית  |
| בן או בת זוג |
Luise Jodl |
| השתייכות |
הקיסרות הגרמנית  רפובליקת ויימאר  גרמניה הנאצית |
| תקופת הפעילות | 1910–1945 (כ־35 שנים) |
| דרגה |
 גנרל-אוברסט |
| תפקידים בשירות | |
| ראש אגף המבצעים של ה-OKW | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת העולם הראשונה מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
  | |
אלפרד יודל (בגרמנית: Alfred Jodl; 10 במאי 1890 – 16 באוקטובר 1946) היה גנרל-אוברסט בוורמאכט, מהאחראים הראשיים לפשעי המלחמה של הוורמאכט במלחמת העולם השנייה. הורשע בפשעי מלחמה במשפטי נירנברג והוצא להורג.
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יודל נולד בווירצבורג, גרמניה כבנם הבלתי חוקי של קצין התותחנים אלפרד יודל ותרזה באומגרטלר. רק לאחר נישואי הוריו ב-1899 קיבל את השם יודל. הוא חונך כצוער בבית ספר במינכן. סיים את לימודיו בשנת 1910 והצטרף לצבא כקצין תותחנים. במלחמת העולם הראשונה שימש כמפקד סוללת תותחים, ושירת בחזית המערבית בין 1914 ל-1916 ואף נפצע פעמיים. בשנת 1917 שירת שירות קצר בחזית המזרחית לפני שהוחזר למערב כקצין שלישות. אחרי המלחמה נשאר יודל במסגרת הצבאית, בצבא המקוצץ שהתיר הסכם ורסאי.
מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יודל נפגש לראשונה עם אדולף היטלר בשנת 1923. הוא קודם באופן רגיל ובשנת 1935 מונה למפקד ההגנה הלאומית באו.ק.וו.. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה מונה לתפקידים מבצעיים שונים, אך מחודש אוגוסט 1939 שימש בתפקיד ראש המבצעים של האו.ק.וו. (הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים). יודל היה דמות מפתח במבצעים הגרמנים מאז ואילך. הוא נפצע במהלך קשר העשרים ביולי, והוכיח את נאמנותו המלאה לאדולף היטלר.
יודל היה שותף מלא בתכנון המלחמה התוקפנית כלפי ארצות אירופה, ובפשעי המלחמה שפשע שם הוורמאכט, לרבות היחס ליהודים, ולשבויי מלחמה ואוכלוסייה אזרחית במהלך מסע המלחמה ברוסיה. יודל היה גם שותף מלא לטעויותיו הצבאיות של היטלר, ובראשן הפקרת הארמייה השישית למצור הסובייטי במהלך קרב סטלינגרד. אופיינית היא התמונה הבאה משנת 1942 עת רצה היטלר להורות לארמייה השישית שלא לפרוץ את המצור הסובייטי. הוא זימן אליו את ראש המטה הכללי, הגנרל קורט צייטצלר, את ראש הפיקוד העליון של האו.ק.וו. קייטל ואת יודל, ופנה אליהם ושאל האם עליו לנטוש את סטלינגרד או לא. צייטצלר, שהיה איש צבא עצמאי יחסית ומקצועי (ואכן לא החזיק זמן רב בתפקידו) צידד בעמדה שיש לסגת מסטלינגרד, אך קייטל פרץ בקריאה: "מיין פיהרר - עמוד על הוולגה!", ואילו יודל הציע להמתין ולראות מה יהיה המצב בעתיד (דבר השקול להוראה שלא לפרוץ את המצור). כך שימש יודל כעלה תאנה להחלטותיו של היטלר, ותהינה שגויות או נפשעות ככל שתהינה.
פעם אחת בלבד במהלך כל הקריירה שלו התנגד יודל להחלטתו של היטלר. היה זה כאשר הוחלף מפקד הצבא בקווקז, גנרל-פלדמרשל וילהלם ליסט, ויחד עמו ראש המטה הכללי, הגנרל פרנץ הלדר. משהביע את התנגדותו, והגן על הקצינים המודחים, סירב היטלר ללחוץ את ידו או לסעוד עמו, ואף שקל להחליפו, אך לבסוף יישרו השנים את ההדורים ונותרו נאמנים זה לזה עד לסוף המלחמה. היטלר אף מינה את יודל לדרגת גנרל-אוברסט בשנת 1944.
כניעה ומשפט
[עריכת קוד מקור | עריכה]יודל היה בין החותמים על כניעת גרמניה בעיר ריימס ב-7 במאי בשם נשיאה הזמני של גרמניה, גרוס אדמירל קרל דניץ. לאחר מכן נעצר והועבר למחנה שבויים בפלנסבורג, והועמד למשפט במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשר לפשעים כנגד השלום, תכנון, ייזום ועריכת מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא טען כי אינו אשם "בפני האל, בפני ההיסטוריה, ובפני עמי". הוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום, ונתלה על אף שביקש כי יוצא להורג באמצעות כיתת יורים. מילותיו האחרונות היו "אני מצדיע לך, גרמניה נצחית שלי". גופתו נשרפה בבית קברות אוסטריפרידוף במינכן ואפרו פוזר מעל נהר איזר על מנת לא ליצור מקום עלייה לרגל לנאו נאצים.
ב-1953 טיהר בית משפט מערב גרמני במינכן את שמו וזיכה אותו מכל האישומים נגדו, אולם כעבור מספר חודשים ביטל את הזיכוי כתוצאה מלחץ אמריקאי על ממשלת בוואריה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אלפרד יודל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- Hubert Beckers, Alfred Jodl (1890-1946), zukunft-braucht-erinnerung.de (העתיד מצריך זיכרון), 6 בנובמבר 2004
- אלפרד יודל, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אלפרד יודל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלפרד יודל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
| הנאשמים במשפט פושעי המלחמה בנירנברג | ||
|---|---|---|
| נשפטו לגזר דין מוות | ארנסט קלטנברונר • ארתור זייס-אינקווארט • מרטין בורמן (מת זמן רב לפני תחילת המשפט, אך נידון) • הרמן גרינג (התאבד לפני ההוצאה להורג) • אלפרד רוזנברג • אלפרד יודל • וילהלם קייטל • וילהלם פריק • הנס פרנק • פריץ זאוקל • יוליוס שטרייכר • יואכים פון ריבנטרופ |  |
| נידונו למאסר | ולטר פונק (מאסר עולם) • אריך רדר (מאסר עולם) • רודולף הס (מאסר עולם) • באלדור פון שיראך (20 שנה) • אלברט שפר (20 שנה) • קונסטנטין פון נויראט (15 שנה) • קרל דניץ (10 שנים) | |
| זוכו מכל אשמה | הנס פריטשה • היילמאר שאכט • פרנץ פון פאפן | |
| לא נידונו | רוברט ליי • גוסטב קרופ | |