גבקליטפה
 | |||||
| עמודי האבן באחד המבנים המעוגלים בגבקליטפה - 2012 | |||||
 אתר מורשת עולמית | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| |||||
| מידות | |||||
| שטח |
461 הקטאר  | ||||
| גובה מעל פני הים |
760 מ' | ||||
| היסטוריה | |||||
| תקופות |
התקופה הנאוליתית | ||||
| נבנה | האלף ה-10 לפני הספירה | ||||
| אתר ארכאולוגי | |||||
| ארכאולוגים |
קלאוס שמידט | ||||
| אתר אינטרנט |
https://muze.gov.tr/muze-detay?sectionId=SGT01&distId=SGT | ||||
| מיקום | |||||
| מדינה |
טורקיה | ||||
| קואורדינטות | 37°13′23″N 38°55′21″E / 37.223055555556°N 38.9225°E | ||||
  | |||||
גבּקליטפּה (או גבּקלי טפּה; בטורקית: Göbeklitepe) הוא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי בן כ-11,500 שנים בדרום-מזרח טורקיה. האתר נבנה על ידי ציידים-לקטים בראשית התקופה הנאוליתית. התגלו בו מבני אבן מונומנטליים, מהעתיקים ביותר הידועים כיום (לצד המגדל העגול בתל יריחו), ועליהם חריטות בדמות בעלי חיים ועיטורים אחרים. חוקרי האתר מפרשים אותו כמצבור מקדשים ששימש כמרכז אזורי להתכנסות ופולחן, מהעתיקים ביותר של האנושות. בקרבתה נמצא אתר קרהנטפה.
ב-2018 גבקליטפה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[1]
החפירות באתר
[עריכת קוד מקור | עריכה]האתר מצוי 15 ק"מ מאורפה, בפסגת רכס של גבעות אבן גיר, המהוות את השלוחה הדרום-מזרחית של הרי הטאורוס. פירוש השם הוא "גבעה עם טבור". התל נישא לגובה של 15 מטר וקוטרו כ-300 מטר. הוא התגלה בשנת 1963, בסקר ארכאולוגי שערכה במקום קבוצת מדענים אמריקאים וטורקים. הם נתקלו בכמה אבני גיר גדולות, מלבניות, מעוצבות, ללא ספק מעשה ידי אדם, שבצבצו מהקרקע. החוקרים הניחו שמדובר בקברים ביזנטיים ולא המשיכו את הבדיקה.
ב-1994 קרא ד"ר קלאוס שמידט (אנ'), ארכאולוג גרמני מאוניברסיטת היידלברג, את הדו"חות שחוברו על המקום והחליט לנסוע לשטח כדי לבחון את הממצאים בעצמו. החל משנת 1995 מבצעים מוזיאון אורפה, המכון הגרמני לארכאולוגיה (DAI) (אנ') וחוקרים מאוניברסיטת קארלסרוהה, חפירות נרחבות באתר.
ממצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]תיאור כללי
[עריכת קוד מקור | עריכה]השכבות העיקריות של האתר מתוארכות לכ-11,500 שנה לפני זמננו, דהיינו לתקופת המעבר ההדרגתי לכלכלה חקלאית, היא התקופה הנאוליתית הקדם-קרמית א'. בשכבות אלה התגלו המבנים המונומנטליים, הפסלים והחריטות, שפורשו כמקדשים הציבוריים העתיקים ביותר שהתגלו אי-פעם. במקום נמצאו גם שרידים של מבנים מאוחרים יותר, משלהי התקופה הנאוליתית, האלף ה-7 וה-6 לפני הספירה. שמידט מעריך כי באתר קיימות גם שכבות קדומות יותר, מסוף התקופה האפיפלאוליתית.[2]
לא התגלו במקום עדויות למבני מגורים כפי שידועים מאתרים אחרים בתקופה, או לבעלי חיים וצמחים מבויתים, ולפיכך סבורים שבוני האתר המקוריים היו עדיין ציידים-לקטים וכי לא היה זה אתר מגורים. מרבית הארכאולוגים סבורים כיום שגבקליטפה שירת תפקיד פולחני עבור אוכלוסייה משמעותית של ציידים-לקטים שהתאספו ממרחב גדול למדי. עם זאת, מחקרים גנטיים שנעשו על חיטת בית קדומה מסוג איינקורן (אנ') גילו שהיא בויתה לראשונה ככל הנראה בגבעות קרצ'דג (אנ'), כשלושים קילומטרים בלבד מהאתר והוצע שביותה קשור לבניית האתר, שכן היה צורך לגדל מזון מספיק למאות ואף אלפי הבונים שנדרשו לעבוד כאן במשך שנים.
לאחר תחילת האלף ה-8 לפני הספירה, כלומר לאחר כ-1,500 שנה לפחות של שימוש בו, ננטש האתר המקורי וכוסה באדמה במתכוון ונשאר כך במשך למעלה מאלף שנים, עד שהיה מי שחזר ובנה על גבי השכבה המכוסה, במהלך האלף השביעי והשישי לפני הספירה.
לא הרחק מהאתר נמצאו לפחות עוד שניים או שלושה אתרים עם סימנים לקיומם של עמודי T רבים, ושמידט רואה בהם אתרי פולחן שמסונפים לגבקליטפה. חוקרים אחרים רואים בהם אתרים נפרדים לחלוטין, ששימשו קהילות אחרות.
פירוט
[עריכת קוד מקור | עריכה]התגלו במקום כעשרים מבנים עגולים, שרק שמונה מהם נחפרו עד עתה. הגדול שבהם קוטרו כ-30 מטר. קירותיהם עשויים מאבני גוויל, הנתמכות במגליתים או עמודי אבן גיר, בצורת האות "T", שגובהם שלושה עד חמישה מטרים בדרך כלל, אף כי הגדול בהם מגיע לכ-6.9 מטר. בסך הכל נחשפו עד כה למעלה משישים עמודי אבן גיר או מגליתים שכאלה, כאשר ידוע על עוד למעלה ממאתיים, שעדיין קבורים באדמה. משקלו של כל עמוד כשבעה טונות. במחצבה הסמוכה התגלה עמוד שננטש באמצע הסיתות ומשקלו 50 טונות. במרכז כל מבנה מעוגל שכזה ניצבו שתי אבנים תומכות נוספות, שהן בדרך כלל הגבוהות ביותר. חלק מעמודי האבן לא הושלמו.
לאורך צִדם החיצוני של הקירות נמתח ספסל נמוך. הרצפה עשויה מאבן גיר כתושה ואפויה (טראצו).
באתר ובמחצבה נראים ציורים של בעלי חיים רבים ושונים, בדרך כלל על עמודי האבן, אם כי נראה שחלק מאלה נמחקו במכוון, אולי כהכנה לציורים חדשים, או כחלק מנטישת האתר. בנוסף נתגלו במקום גם פסלים של בעלי חיים.
ידוע על כ־12 אתרים בסביבת גבקליטפה, המכונים גבעות האבן (Taş Tepeler), שיש בהם ממצאים דומים, כולם בני אותה תקופה. בספטמבר 2021 נחתם הסכם על שיתוף פעולה בינלאומי של 12 מוסדות וארגונים מ-5 מדינות, לפיו יתקיימו חפירות ארכאולוגיות באתרים אלה בשנים 2021 עד 2024, ביניהם בגבקליטפה. סבורים שחפירות אלה יחשפו את הדוגמאות הראשונות ליישובים ולקהילות חברתיות בעולם ויעידו על המציאות שהייתה לפני 12 אלף שנה. מקווים שפרויקט זה, המכונה פרויקט גבעות האבן, יציע תובנות חדשות על יישובים אנושיים פרהיסטוריים, ויענה על שאלות רבות על האופן שבו בני אדם חיו ועבדו יחד לפני תחילת ההיסטוריה האנושית הכתובה.[3]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, הוצאת דביר, 2011, עמודים 94–98
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של גבקליטפה- גבקליטפה, באתר אונסק"ו (באנגלית)
- אסף שטול-טראורינג, המקום שבו נולדה הציוויליזציה של המין האנושי, באתר הארץ, 25 באפריל 2012
- Sandra Scham, The World's First Temple, תקציר מתוך כתב העת "Arcaheology"
- National Geographic - יוני 2011
- ד"ר איאן הודר, "מקור מושב הקבע של בני אדם: על צ'וטולהויוק וגבקליטפה"
שיפוץ המקדש, באתר "ידיעות אחרונות", 26 בינואר 2016- An immense mystery older than Stonehenge, באתר ה-BBC
- כיצד המקדש העתיק בגובקלי טפה מסעיר את המדע?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
- גבקליטפה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גבקליטפה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ גבקליטפה, באתר אונסק"ו (באנגלית)
- ^ האתר שחשף מהפכה תודעתית של האנושות, רגע לפני הולדת הציוויליזציה, באתר הארץ, 24 באפריל 2012
- ^ Arkeofili editöryel servisi, Göbekli Tepe’nin de Dahil Olduğu Taş Tepeler’de Kazılar Başlıyor, Arkeofili, 25/09/2021
