צ'טלהויוק

צ'טלהויוק
Çatalhöyük
מראה באתר
מראה באתר
מראה באתר
אתר מורשת עולמית
האתר הנאוליתי של צ'טלהויוק
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2012, לפי קריטריונים 2, 4
שטח האתר 370 דונם
שטח אזור החיץ 1,107.4 דונם
מידות
שטח 110.74 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תקופות התקופה הנאוליתית עריכת הנתון בוויקינתונים
נבנה 7500 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מאורעות
אתר ארכאולוגי
אתר אינטרנט https://www.catalhoyuk.com עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה טורקיהטורקיה טורקיה
קואורדינטות 37°40′03″N 32°49′42″E / 37.6675°N 32.828333333333°E / 37.6675; 32.828333333333
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צ'טלהויוקטורקית: Çatalhöyük, בתרגום לעברית: "תל המזלג") הוא אתר ארכאולוגי משלהי תקופת האבן, השוכן במישור קוניה בדרומה של אנטוליה בטורקיה, בגובה של 800 עד 1,000 מטרים מעל פני הים. במקום שכנו יישובים גדולים המתוארכים לתקופות הנאוליתית והכלקוליתית (7100 – 5500 לפנה"ס)[1].

האתר הוא בין האתרים הנאוליתיים השמורים, הגדולים והעשירים ביותר בממצאים אמנותיים ואחרים. במקום שני תלים - מזרחי ומערבי. התל המזרחי מתנשא לגובה של כעשרים מטרים מעל המישור, ואילו התל המערבי קטן ממנו. בין שני התלים זרמה בעבר שלוחה של הנהר צ'רשמבה (Çarşamba), וההתיישבות קמה על אדמות סחף של שלוחת הנהר אשר אפשרה לעבד את הקרקע. האתר נזנח לפני תקופת הברונזה, וחשיבותו היא בכך שלמרות התקופה הקדומה, צורת התיישבות מזכירה מבנה של עיר. בצ'טלהויוק אובחנו 18 שכבות שונות, ומספר תושביו של התל הגדול מוערך בכ-5,000 עד 8,000 איש לאורך השנים, ובשיא של כ-10,000 נפשות. בשנת 2012 הוכרז צ'טלהויוק כאתר מורשת עולמית.

החפירות באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

האתר נחקר לראשונה בשנת 1958, ובהמשך בין השנים 19611965, על ידי הארכאולוג האנגלי ג'יימס מלארט[2]. מלארט גילה לעולם את קיומה של תרבות כה מתקדמת באזור בתקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה). החפירה הופסקה ב-1965 בעקבות גירושו של מלארט מטורקיה בגלל מעורבותו בפרשת "האוצר מדוראק". הוא פרסם ציורים של פריטים מתקופת הברונזה הקדומה, לטענתו, אך אלה לא נמצאו מעולם. מלארט הספיק לחקור רק כ-4% מהאתר.

החפירות באתר התחדשו רק ב-12 בספטמבר 1993 בראשותו של הארכאולוג איאן הודר מאוניברסיטת קיימברידג' ונמשכות עד היום. הודר בוחן את המקום באספקלריה אנתרופולוגית ונסמך על בדיקות של תיארוך פחמן-14 וטבעות עצים. מצב השימור של האתר אפשר לבצע בדיקות אלה שכן שרפה שהתחוללה בו לא כילתה לחלוטין שרידי עץ בתוך טיט. הודר אף עשה שימוש במכ"ם כדי לשחזר את מראה המבנים.

הממצאים באתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחזור באתרו של בית אופייני באתר
שחזור בתים בצ'טלהויוק

באתר לא נתגלו מבני ציבור למעט אזורים להשלכת פסולת, והוא מורכב מבתי מגורים עשויים לבני בוץ שחלקם גדולים ומעוטרים מהאחרים. מטרתם של חללים גדולים אלה לא הובהרה, אם כי הועלתה האפשרות ששימשו לפולחן[2]. המבנים היו דבוקים זה לזה ללא שבילים או רחובות שחצצו ביניהם (דמויי חלת דבש), והגישה אל רובם הייתה באמצעות סולמות שהובילו אל הגגות, ומשם, דרך פתחים בתקרה וסולמות אחרים, אל תוככי המבנים. למעט פתחים אלה לא היו במבנים חלונות או דלתות נוספים, והפתחים שימשו הן לכניסת אוויר מן החוץ והן לפליטת חום ועשן מהתנורים שבפנים. החדרים המרכזיים שימשו לבישול וכמרכז הפעילות הביתית. ספסלים מוגבהים לאורך הקירות שימשו לשינה ולישיבה. החדרים המשניים שימשו כמחסנים, והכניסה אליהם הייתה דרך פתחים נמוכים מהחדר הראשי. חלק מהפעילויות התבצעו על הגגות כאשר מזג האוויר איפשר זאת, ובשכבות המאוחרות יותר נתגלו תנורים גדולים שהוקמו על הגגות. חדרים קטנים לצידם של מרחבי המגורים שימשו לאחסנה. הבתים היו נקיים מפסולת וזו רוכזה בשטחים שיועדו לכך מחוץ לאתר, ובאלה נתגלו שרידי ביוב, פסולת מזון וכמות נכבדה של אפר מבעירת עץ.

תושבי צ'טלהויוק קברו את מתיהם בתחומי האתר, ושרידים אנושיים נתגלו בבורות מתחת לרצפות הבתים והמקדשים, במיוחד מתחת לתנורים ולספסלים שלאורך קירות הבתים. הגופות נדחסו בתנוחה מכווצת לעיתים בתוך בורות, סלים או נעטפו בחלקי בדים. בסמוך להם נמצא מגוון רחב של מנחות קבורה כגון: קופסאות עץ, ראשי חץ, מראות מאובסידיאן, כלי עצם, חותמות, צלמיות חרס ועוד. עצמות שנמצאו בקברים בתפזורת עשויות להצביע על כך שהגופות הושארו באוויר הפתוח עד שנרקבו, ואז נאספו העצמות ונקברו. נתגלו חדרים עם מעט שלדים ולעומת זאת חדרים שבהם נתגלו עשרות שלדים (יותר מ-70), שלא היה ביניהם קשר מיטוכונדרי אמהי ישיר, כלומר לא מדובר בקבורה של בני משפחה אחת אלא בקבורה משותפת של כלל תושבי האתר.

לעיתים הופרדו ראשי הגופות מהשלדים וייתכן ששימשו בטקסי פולחן, וכן נמצאו גולגולות על הרצפות שנעטפו ונצבעו בגווני אוכרה כדי לשוות להן מראה אנושי. גולגולות מכויירות דומות נתגלו גם בישראל בתל יריחו, אתר נחל חימר, עין ע'זאל בעבר הירדן המזרחי, ובסוריה (תל רמאד ותל אסוואד), וייתכן שהיוו חלק מפולחן האבות. בסמוך להן על הקיר צוירו עופות גדולים מעל ראשי אנשים חסרי ראש. לראשונה נמצאה גולגולת ללא מוח אשר הוצא ממנה בטרם נקברה ובמקומו הוכנס בד מגולגל[3].

על קירות חיצוניים ופנימיים באתר נמצאו ציורי קיר של דמויות, בעיקר של גברים עם איבר מין זקור ושל קבוצות גברים בעת ציד, וכן ציורים בצבע אדום של שור הבר שנכחד בינתיים, ושל עופות טרף העטים על דמויות ללא ראשים. ממצאים אלה, כמו גם צלמיות נשים מחרס שנתגלו בשכבות המאוחרות של האתר ואשר מייצגות ככל הנראה את האלה האם[4], אלת הבריאה והפיריון, מראים כי אף שלא נמצאו מקדשים במקום, הייתה לתושביו דת עשירה בסמלים. יתר על כן, ייתכן שהחדרים בהם נתגלו ריכוזים גדולים של ממצאים אלה הכוללים גולגולות וקרניים של פרים, שימשו כמקום פולחן. הממצאים באתר רומזים גם לחברה שוויונית, ללא מעמד שולט וללא הבחנה במעמדם החברתי של גברים ונשים. לא ברור אם מבצעי הפולחן הדתי היו בעלי מעמד שונה. ממצא מעניין נוסף הוא ציור קיר של הר הסאן (Hasan Dağı) המרוחק 140 ק"מ מהתל, והנחשב למפה או תיאור הנוף העתיק ביותר שנתגלה אי פעם[2].

כלכלת האתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלכלה באתר התבססה על צייד ולקט, חקלאות, ביות בעלי-חיים וכן תעשייה ומסחר. החקלאות התבססה על גידול של חיטה, שעורה, קטניות, שומשום, שקדים ופיסטוקים. משק החי התבסס על גידול כבשים ועיזים אשר שרידיהם נמצאו בכמויות גדולות. כן נמצאו שרידי בקר, ככל הנראה בקר-בר וחיות ציד אחרות כאייל אדמוני וחזיר בר[5]. באתר נמצאו גם סימני דיג בנהרות ובנחלים. באתר נמצאו חתיכות בדים טווייה מפשתן וצמר כבשים. ממצאים נוספים באתר הראו שהתושבים עסקו גם במסחר. הם ייבאו מוצרים ממקומות אחרים כגון צדפים מהים התיכון והים האדום, נחושת וזהב אשר שימשו לעיטור. בתמורה מכרו התושבים אובסידיאן, זכוכית וולקנית אשר ניתן לייצר ממנה כלים. הכלים היו חדים יותר מכלי צור. מקור האובסידיאן בהר חסאן. באתר נמצאו סימנים ברורים של תעשייה, ויוצרו בו כלי נשק, סכינים ועוד.

במקום נמצא אח שבו התגלה לחם בן 8600 שנים. זהו ממצא הלחם השני בעתיקותו שנמצא אי פעם[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב
פורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

לפורטל ארכאולוגיה של המזרח הקרוב

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צ'טלהויוק בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Bayliss, A., Brock, F., Farid, S., Hodder, I., Southon, J., & Taylor, R. E. (2015). Getting to the bottom of it all: a Bayesian approach to dating the start of Çatalhöyük. Journal of World Prehistory, 28(1), 1-26.
  2. ^ 1 2 3 Kleiner, Fred S.; Mamiya, Christin J. (2006). Gardner's Art Through the Ages: The Western Perspective: Volume 1, Twelfth, Belmont, California: Wadsworth Publishing, 12-4. ISBN 0-495-00479-0.
  3. ^ דני נדל, עצמות ורוח - מנהגי קבורה פרהיסטוריות בישראל, המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש שטקליס, 1992, עמודים 71-70
  4. ^ James Mellaart, Catal Huyuk: A Neolithic Town in Anatolia. McGraw-Hill 1967, p. 181
  5. ^ Russell, N., Twiss, K., Orton, D., & Demirergi, G. A. (2013). Changing Animal Use at Neolithic Çatalhöyük, Turkey. In Archaeozoology of the near East X. Proceedings of the Tenth International Symposium on the Archaeozoology of Southwestern Asia and Adjacent Areas (pp. 45-68).
  6. ^ אסור לפספס‏, נמצא הלחם העתיק ביותר בעולם - והוא בן 8,600 שנה. מה נמרח עליו?, באתר וואלה!‏, 19 במרץ 2024