היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה
.jpg) | |||||||
| ציור מ-1130 של היינריך החמישי | |||||||
| לידה |
11 באוגוסט 1086 גוסלאר, דוכסות סקסוניה  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 במאי 1125 (בגיל 38) אוטרכט, בישופות אוטרכט  | ||||||
| מדינה | האימפריה הרומית הקדושה | ||||||
| מקום קבורה | קתדרלת שפייר | ||||||
| בת זוג | מתילדה הקיסרית | ||||||
| השושלת הסאלית | |||||||
| |||||||
| |||||||
היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (Heinrich V. Römisch-deutscher Kaiser, 11 באוגוסט 1086 - 23 במאי 1125), היה מלך גרמניה מ-1099 וקיסר האימפריה הרומית הקדושה מ-1111, השליט האחרון מהשושלת הפרנקונית.
מלך בסוף תקופת המאבק בין האימפריה הרומית הקדושה לבין הכנסייה שביקשה להעלות את מעמדה מעל זו של האימפריה. אחד משיאי המאבק היה התכתיב האפיפיורי ואחריו ההליכה לקנוסה של אביו וקודמו בשלטון, היינריך הרביעי.
שלטונו
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ב-6 בינואר 1099 הכתיר אותו אביו למלך גרמניה באאכן, במקומו של אחיו הגדול קונרד שמרד באביו. בעת הכתרתו הוא נשבע לא להתערב בענייני ניהול האימפריה הרומית הקדושה, עליה מלך עדיין אביו. בשנת 1104 פנו אליו תומכי האפיפיור מסקסוניה ובוואריה שנאבקו באביו ושכנעו אותו למרוד בו. הוא שוחרר משבועתו על ידי האפיפיור פסקליס השני שהחרים את היינריך הרביעי ואצילי המורדים נשבעו לו אמונים במיינץ בשנת 1105. עם מות אביו באוגוסט 1106 הוא הזמין את האפיפיור לגרמניה על מנת שיכתיר אותו לקיסר, אולם העמיד תנאי אחד לסמכותו של האפיפיור בגרמניה: שהקיסר יהיה אחראי בלעדית למינוי ולהדחת בישופים, בניגוד לדרישת הכנסייה ב"תכתיב האפיפיורי". האפיפיור דחה את התנאי ולא הסכים לבוא לגרמניה ולהכיר בשלטונו.
היינריך יצא בינתיים למסעות כיבוש וחיזוק מעמד האימפריה. בשנת 1108 נלחם בהונגריה ובשנת 1109 נלחם בפולין, אך הפסיד בשתי הפעמים. בשנת 1110 הצליח לכפות את שלטון האימפריה בבוהמיה והתארס שם למתילדה הקיסרית, בתו של הנרי הראשון, מלך אנגליה.
היינריך הבין שללא תמיכת הבישופים והנסיכים שצידדו בכנסייה הוא לא יוכל לשלוט באופן מלא ולכן נסע בשנת 1110 לרומא. הוא הגיע להסכמה עם האפיפיור שהוא יוותר על סמכות המינוי של הבישופים בתמורה לכך שהכנסייה תחזיר לקיסרות את כל האדמות שהוענקו לה, ונראה היה שהאפיפיור עומד להכתירו. אך הבישופים והנסיכים שהחזיקו באדמות אלה, סירבו לוותר עליהן ובתגובה חזר בו היינריך מהסכמתו, ולכן לא הסכים האפיפיור להכתירו. היינריך ניצל את כוחו הצבאי העדיף ואסר את האפיפיור ועוד שישה עשר חשמנים. הוא הכריח את האפיפיור להכתיר אותו ב-13 באפריל 1111 בבזיליקת פטרוס הקדוש. לאחר מכן שחרר את האפיפיור וחזר לשפייר, שם נקבר זמנית אביו, וארגן לו מסע הלוויה מפואר. הוא נאלץ לדכא מרידות שפרצו בראשות לותאר, דוכס סקסוניה ב-1112 וב-1113. בשנת 1114, לאחר שנישא למתילדה, התקוממו נגדו תושבי קלן ולאחר שהצטרפו אליהם לותאר השלישי ודוכסים נוספים, הם הביסו את צבאו בשנת 1115.
כבר לאחר הכתרתו בכוח, נשמעו טענות ברומא ובקרב מתנגדיו על אי חוקיות שלטונו. במשך השנים התגברו הטענות והוא נודה על ידי בישופים שונים, למרות שהאפיפיור לא נתן להם את הסכמתו לכך. בשנת 1116 כבר חזר בו האפיפיור מההסכם שנחתם בכוח, והיינריך חצה את האלפים ונסע לרומא שוב במטרה ליישר את ההדורים עם הכנסייה. כשהוא התקרב לרומא, ברח האפיפיור והיינריך נאלץ לשחד כמה חשמנים כדי שיצדדו בו. אחד מהם, מוריציוס בורדינוס, לימים האנטי-אפיפיור גרגוריוס השמיני, הכתיר אותו בפעם השנייה ברומא. בינואר 1118 מת פסקל השני ובמקומו מונה גלסיוס השני. היינריך ששהה בצפון איטליה שב על עקבותיו לרומא, אך גם האפיפיור החדש ברח ממנה לפני שהגיע. בתגובה, מינה היינריך את תומכו בורדינוס לאפיפיור (או אנטי-אפיפיור, לשיטת הכנסייה) וחזר לגרמניה.
יורשו של גלסיוס השני, קליקסטוס השני הציע לדון איתו מחדש במינוי הבישופים. בתחילה נתקל המשא ומתן בקשיים, אולם היינריך הבין שכדי לשמור על יציבות שלטונית עליו לעשות ויתורים. בשנת 1122 נחתם הסכם וורמס לפיו הכנסייה היא זו שממנה את הבישופים, אך לקיסר יש את הזכות להיות נוכח בבחירה, ולהיות הקול המכריע במקרה של חוסר הכרעה. האפיפיור ביטל גם את נידויו של היינריך. הסכם זה סיים למעשה את המאבק הממושך בין הכנסייה והאימפריה.
בשנתיים הבאות הוא ניהל מסע לחיזוק שלטונו בהולנד ונאבק שוב בלותאר השלישי (אנ'). ב-23 במאי 1125 מת היינריך באוטרכט בה נקבר ליבו בקתדרלת אוטרכט, ושאר גופו נקבר בשפייר. היינריך מת ללא ילדים חוקיים, וירש אותו מתנגדו, לותאר השלישי.
אילן יוחסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היינריך החמישי באנציקלופדיה הקתולית
- היינריך החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
