ילטה מנוחין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ילטה מנוחין
Yaltah Menuhin
לידה 7 באוקטובר 1921
סן פרנסיסקו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 ביוני 2001 (בגיל 79)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילטה מנוחיןאנגלית: Yaltah Menuhin;7 באוקטובר 19219 ביוני 2001) הייתה פסנתרנית יהודיה בריטית ילידת ארצות הברית, ציירת ומשוררת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילטה נולדה בסן פרנסיסקו, קליפורניה, הצעירה בשלושה ילדים מחוננים מוזיקלית. אחיה היו יהודי מנוחין וחפציבה מנוחין. באמצעות אביה משה מנוחין, סטודנט לרבנות לשעבר וסופר אנטי ציוני, הייתה מנוחין בת לשושלת רבנית חשובה. ילטה נקראה על שם עיר הולדתה של אמה מרותה, ילטה שבחצי האי קרים. בגיל שלוש, נכנסה למשטר החמור שהושת עוד קודם על אחיה ואחותה: המשפחה העסיקה מורים פרטיים לילדים, וילטה קיבלה את שיעורי הפסנתר הראשונים שלה מאשתו של המורה להרמוניה וקונטרפונקט.

בגיל ארבע נלקחה ילטה לפריז, כשיהודי וחפציבה נסעו ללמוד שם. מרסל שאמפי, שנשכר ללמד את חפציבה, דחה תחילה את עצם הרעיון ללמד את ילטה בגיל רך כל כך. אלא שילטה ניגשה על דעת עצמה לפסנתר והרשימה אותו במידה כזאת בביצוע ספונטני של "תמונות ילדות" של שומאן, שהוא אמר, "רחמה של גברת מנוחין הוא ממש קונסרבטוריון",[1] והסכים ללמד גם אותה. מכך שלמדה לנגן בפסנתר לא עלה, שהוריה ראו אותה – או, לצורך העניין, את חפציבה – כמוכשרות לפתח קריירה במוזיקה: הייתה זו בעיקר אמה של ילטה, שהתנגדה נמרצות לרעיון, שבנותיה תלכנה בעקבות יהודי. מלבד שאמפי, למדה ילטה אצל רודולף סרקין בבזל, ארמנדו סילבסטרי ברומא וקרל פרידברג בניו יורק.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחת מהופעותיה הראשונות של ילטה עם תזמורת הייתה עם התזמורת הסימפונית של סן פרנסיסקו בניצוח פייר מונטה. היא ניגנה את קונצ'רטו מס' 5 (הקיסר) של בטהובן. במהלך השנים ניגנה ילטה רפרטואר נרחב. היה לה תפקיד מרכזי בקריירות של מלחינים צעירים רבים, בעיקר בתקופת שהותה בלוס אנג'לס בשנות ה-50'. היא אהבה מאוד מוזיקה קאמרית וביצעה את ספרות הסונאטות לכינור, ויולה וצ'לו, כמו גם יצירות להרכבים גדולים יותר. ילטה ניגנה מספר רב של ביצועי בכורה ליצירות מאת אריך צייזל, ג'ורג' אנתייל, ארנסט קרנק, פרנק מרטן, לואיס גרינברג, מריו קסטלנואובו-טדסקו ווולטר פיסטון. היא הקליטה לחברות אברסט, EMT, דויטשה גרמופון, SPA, "ספריית מוזיקה" ו-EMT-World Record Club.

במסעות הקונצרטים שלה הגיעה ילטה מאלסקה לניו זילנד; מטקסס לשווייץ. היא הופיעה בדואו רסיטלים עם הצ'לנים גאבור רייטו, ג'ורג' נייקרוג, גאי פאלוט ופליקס שמידט; הכנר ישראל בייקר; הויולנים מייקל מאן ופאול דוקטור, ובדואו-פסנתר עם ג'ואל רייס, עמו הופיעה דרך קבע ברסיטלים, בקונצ'רטי כפולים, ובתוכניות טלוויזיה מיוחדות בפריז, לונדון וניו יורק. היא נישאה לרייס ב-1960 והייתה נשואה לו באושר קרוב ל-40 שנה. דואו מנוחין-רייס זכה בפרס המוזיקה הבינלאומי ע"ש הרייט כהן הנכסף בשנת 1962, בתוכנית שהוקדשה ברובה ליצירות לארבע ידיים מאת פרנץ שוברט. ב-1966 ביצעו השניים את הקונצ'רטו הכפול לפסנתר של מוצרט בניצוחו של יהודי מנוחין בגסטאד ובאולמות אחרים באירופה. ילטה וג'ואל רייס היו סולנים בקרנבל החיות של קאמי סן-סנס בשידור של שירות השידור הבריטי. ב-1967 הקליטו ג'ואל וילטה את מכלול רפרטואר הדואט של מוצרט באמריקה לתקליטי אברסט, הפעם הראשונה שמבצע כזה נעשה על ידי צוות אמנים.

בדצמבר 1968 הופיעה ילטה מנוחין בסדרת קונצרטים בישראל אשר נמשכה כשבועיים, בחסות האקדמיה הישראלית למוזיקה ע"ש סמואל רובין.[2][3]

ילטה הופיעה בקביעות הן כסולנית והן בהרכבי מוזיקה קאמרית. בשנת 1951 ניגנה בהופעת בכורה משותפת בניו יורק עם הכנר ישראל בקר. זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה נרשמה לבית הספר ג'וליארד בניו יורק במגמת המוזיקה, בשם הבדוי, "קייט דייוויס". איש לא זיהה אותה, גם כשהתבלטה כל כך בכשרונה יוצא הדופן, שמינו אותה ללמד תלמידים אחרים.

רגעי שיא בקריירה של ילטה כוללים הופעה לפני המלכה אליזבת השנייה בטירת וינדזור, בשנת 1973, שם ניגנה את "נוטורנו" של שוברט עם יהודי ועם רוס פופל; הקונצ'רטו הכפול לפסנתר של מוצרט עם חפציבה לחגיגות המאה לווילה קאתר באמריקה, ורסיטל עם ג'ואל בקווין אליזבת הול בלונדון, שבו ניגנו את הסונאטה לשני פסנתרים וכלי הקשה של בלה בארטוק. קונצרטי הצדקה שלה כללו ערבים למען הצלב האדום הבריטי; הארגון לאימון משקם (ORT) בז'נבה; קרן גולסטון, לונדון; כלא פנטונוויל ול"ידידי הוורד", ז'נבה. ההקלטות הנבחרות שלה כוללת את ההקלטה ה"משפחתית" של הקונצ'רטו המשולש של מוצרט (ילטה, חפציבה וג'רמי מנוחין בפסנתר, עם יהודי כמנצח) והדואטים לארבע ידיים של מוצרט עם ג'ואל.

בשנת 1965 ייסדה ילטה, בשיתוף עם סטפן אשכנזי ויוהאנס ואסמות, את "אמנויות ומוזיקה", מיזם חברתי בינלאומי שלא למרות רווח, למען אמנים צעירים ואמנויות בכלל, מיזם שאותו אף ניהלה. מרסל מרסו ואוסקר קוקושקה היו בין תומכיו העיקריים. "אמנויות ומוזיקה" – הממשיך בפעילותו – שוכן בבניין ישן ויפה של תחנת רכבת לשעבר ברולנדסק, סמוך לבון, גרמניה. היא גילתה עניין רב בתזמורות נוער ולעיתים קרובות ניגנה עם תזמורת הנוער של ברייטון, ואף יצאה לסיורי קונצרטים בוויילס עם Aelodau'r Gerddorfa, תזמורת הנוער, שכל נגניה ולשים.

עץ משפחת שניאורסון, ענף זלמנסון-מנוחין


 
 
 
 
 
לוי יצחק
מברדיטשוב
[א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שניאור זלמן
מלאדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דובעריש
 
 
מאיר[ב]
 
לובה תרצה[ג][א]
 
דובער שניאורי
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה לאה אלטשולר[ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי יצחק
 
 
אליעזר[ב]
 
 
יקותיאל זלמן וואלעס[א][ה]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
דבורה לאה טברסקי[ו]
 
 
שרה[ב]
 
 
 
 
 
ביילא וואלעס[ז][א]
 
חיה מושקא שניאורסון (אנ')
 
מנחם מנדל
שניאורסון (צ"צ)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מנחם נחום שניאורסון (ייד') [ח]
 
שרה פרידא[ח]
 
 
 
 
 
לוי יצחק זלמנסון[י]
 
 
 
פריידא שניאורסון[י"א]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתיה טברסקי[י"ב]
 
מרדכי דובער טברסקי[י"ב]
 
חנה שניאורסון[י"ג]
 
יוסף יצחק
שניאורסון (אוורוטש)
 
 
 
 
דבורה לאה זלמנסון[י"ד]
 
 
 
 
ישראל נח שניאורסון[ט"ו]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
משה חיים יהושוע
טברסקי-שניאורסון[ט"ז]
 
 
 
 
 
מרדכי שניאור זלמן שניאורסון[י"ז]
 
פערעל שניאורסון[י"ח]
 
שניאור זלמנסון[י"ט]
 
פרלה דבורה זלמנסון[כ]
 
יהודה לייב מנוחין[כ"ב]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
רבקה
 
אחד העם
 
שרה ליבא[כ"ג]
 
יצחק אייזיק מנוחין[כ"ג]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמואל יוסף פבזנר
 
לאה
 
שלמה גינוסר
 
 
 
משה מנוחין[כ"ד]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מקורות בהערות [כ"ה] [ט]
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
יהודי מנוחין
 
חפציבה מנוחין
 
ילטה מנוחין
 
- עץ זה מרכז את צאצאיה המפורסמים של משפחת שניאורסון ענף זלמנסון-מנוחין או חוליה המקשרת בין דורות, ואת סבי המשפחה
- להרחבה על סבי המשפחה ראו בעץ שושלת חב"ד, ליתר הרחבה ראו בעץ הראשי של משפחת שניאורסון
- העץ מראה גם את קשרי החיתון של משפחת שניאורסון צאצאי בעל התניא, עם צאצאי רבי לוי יצחק מברדיטשוב, מקראה:
צאצאי שניאור זלמן מלאדי
 
צאצאי לוי יצחק מרדיטשוב
 
צאצאים משותפים
 

הערות:
  1. ^ 1 2 3 4 עמוד 100 בספר הצאצאים, קטע 16 | קיצור תולדות חב"ד, עמוד 99 | תולדות חב"ד ברוסיה הצארית עמודים כ"ג - כ"ה
  2. ^ 1 2 3 תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמודים כ"ג-כ"ה
  3. ^ אשת יוסף בונים
  4. ^ ‏דבורה לאה אלטשולר‏ (Q29348543)
  5. ^ ראו אודות חתונתם בתולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמודים כ"ג-כ"ה | צילום מצבתו מופיע כאן | קישור נוסף
  6. ^ ‏דבורה לאה טברסקי‏ (Q89438038). בעלה: יעקב ישראל טברסקי
  7. ^ ייתכן ששמה היה רבקה. ראה תולודות חב"ד ברוסיה הצארית עמודים כ"ג-כ"ה
  8. ^ 1 2 מספר 13 בספר הצאצאים. ובעמוד זה | לצאצאים נוספים של מנחם נחום ראה בעץ המרכזי ובענף טברסקי ובהערות אצלו בשניהם
  9. ^ 1 2 3 מכתבו של הרבי מליובביץ' למשה מנוחין (מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש, כרך ג, אגרת תקפח, באתר ספריית ליובאוויטש, ‏כ"ו ניסן תש"י).
  10. ^ עמוד 133 בספר הצאצאים קטע 38 | בטעות כתוב בספר הצאצאים ששם משפחתו "שניאורסון", אך שם משפחתו היה "זלמנסון", כמובא בהערה זו:[ט] ולהלן | על קביעת שם המשפחה שלו ושל אחיו "זלמנסון" (על שם אביהם), ראו: תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, עמוד כ"ג, הערה 101
  11. ^ עמוד 134 בספר הצאצאים קטע 40.
  12. ^ 1 2 מספר 35 בספר הצאצאים
  13. ^ ‏חנה שניאורסון (לבית טברסקי)‏ (Q89360649)
  14. ^ עמוד 161 בספר הצאצאים קטע 49
  15. ^ עמוד 136 בספר הצאצאים קטע 44 | שאר ילדיו מופיעים בעץ המרכזי של משפחת שניאורסון | בהערה דלהלן, כתוב באופן ברור ומסודר לגבי בתו שהייתה מאשתו פריידה:[ט] | מלבד בת זו המופיעה כאן בעץ – לא ידוע מי הייתה אמם של שאר הילדים. כמפורט בעץ המרכזי ובעץ האדמו"רים המצוינים בסוף עץ זה.
  16. ^ ‏משה חיים יהושע שניאורסון-טברסקי‏ (Q89230836)
  17. ^ מספר 123 בספר הצאצאים, עמוד 173 | ראה אודותיו: מבית הגנזים, שד"ב לוין, תש"ע, הוצאת קה"ת, מסת"ב 978-0-8266-0657-0 עמודים רמו-רמז
  18. ^ מספר 137 בספר הצאצאים, עמוד 198
  19. ^ עמוד 198 בספר הצאצאים קטע 135
  20. ^ עמוד 172 בספר הצאצאים קטע מס' 117.
  21. ^ יש דעות שהוא גם היה צאצא של לוי יצחק מברדיטשוב. אך לא ידוע כיצד. כמו כן בתו ליבא לאה התחתנה עם משפחת שניאורסון, ראועץ משפחת שניאורסון ענף ברוך שלום
  22. ^ ‏יהודה לייב מנוחין‏ (Q88731308)[כ"א]
  23. ^ 1 2 עמוד 215 בספר הצאצאים קטע מס' 288
  24. ^ עמוד 293 בספר הצאצאים קטע מס' 609
  25. ^ נוסף על כל מה שכתוב בהערות במקומו, יסוד העץ לקוח מ:ספר הצאצאים, שמואל אלעזר הלפרין, תשמ"א

אורח חיים, מוות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילטה, שהייתה בלשנית מחוננת, כתבה שיר מדי יום מימות השנה, באחת משש שפות. ב-1939 התפרסמה בהוצאה פרטית אנתולוגיה של שירתה, תחת הכותרת "על אף המרחק" (Malgré L'Espace). האנתולוגיה שמורה כיום במרכז הארי רנסום לחקר מדעי הרוח באוניברסיטת טקסס.

ילטה חיה בצלם של אחיה ואחותה המפורסמים ממנה; על אף העובדה, שרבים, כולל יהודי, ראו בה את המחוננת ביותר משלושת ילדי מנוחין, מעולם לא עלה בידה להשתוות להישגי הקריירה של יהודי וחפציבה. מצב זה לא הוליד מרירות מצד ילטה; היא העריצה בלב שלם וללא ערעור את אחיה ואחותה, וכל חייה חשה מסירות, נאמנות ואפילו יראת-כבוד מסוימת לשניהם.

כמוה כאחיה ואחותה, הייתה ילטה באופן טבעי וללא מאמץ במרכז כל פעילות, ידעה לכנס סביבה אנשים מכל שדרות החיים, הן בתחום המוזיקה והן כחברים. אנשים מכל התחומים, צעירים וקשישים, הקיפוה תמיד, וביתה היה מקלט מבורך לכל. במילים של יהודי עצמו: "ילטה היא מלאך גומל חסד, מחלקת תרופות, קביים, ניחומים לכל חולה וסובל הבא אל דלתה, ובאה על גמולה בטוב הלב ובהכרת התודה, שאלמלא כן לא היו מנת חלקה בחיים."

ילטה מתה בביתה בלונדון ב-9 ביוני 2001, ימים ספורים אחרי הרסיטל האחרון שלה בבית הספר אורוול פארק בסאפוק, שהייתה פטרונית כבוד שלו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דונה הנאהן, הניו יורק טיימס, 25 במאי 1977, עמ' 77, "Mais le ventre de Madame Menuhin est un veritable conservatoire!"
  2. ^ הפסנתרנית ילטה מנוחין תגיע מחרתיים – להופעות, מעריב, 2 בדצמבר 1968
  3. ^ קונצרט פרידה של ילטה מנוחין, מעריב, 18 בדצמבר 1968