יעקב ישראל טברסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יעקב ישראל טברסקי (תקנ"ד, 1794 - י"ג באלול תרל"ו, 1876) היה אדמו"ר ומגיד מישרים, בנו השלישי של רבי מרדכי מצ'רנוביל. מכונה ה"צ'ארקאסער" על שם מושבו בעיר צ'רקס.

תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרבי מרדכי ולשרה בתו של רבי אהרן הגדול מקרלין. בגיל 16 נישא לדבורה לאה, בתו של האדמו"ר "האמצעי" מחב"ד רבי דובער שניאורסון. לאחר חתונתו התגורר בעיר לאדי, מקום מושבו של סב אשתו רבי שניאור זלמן בעל התניא, והיה סמוך על שולחנו ואף למד עמו (יחד עם גיסו הצמח צדק) עד לפטירתו בשנת תקע"ג (1813). לאחר פטירת רבי שניאור זלמן עבר יחד עם חמיו ללובביץ' שם התגורר עוד כ-20 שנה.

בשנת תקצ"ד (1834) התיישב בעיר הורניסטייפול שם כיהן כאדמו"ר מגיד מישרים והתגורר בה עשרים ושש שנה. בשעת כהונתו בהורניסטייפול, הפך את העיר למרכז חסידי גדול ואלפי חסידים נהרו אליו. בשנת תר"כ (1860) עבר לעיר הסמוכה צ'רקס שעל שמה התפרסם. בסך הכל כיהן באדמו"רות ארבעים ושתיים שנה.

התפרסם כאיש קדוש ובעל מופת. חיבר את הספר "עמק התפילה".

על שמו נקרא הרב יעקב ישראל קנייבסקי, שמוצאו מן העיר הורניסטייפול ואביו היה מחסידיו ומחסידי נכדו רבי מרדכי דב.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניו נפטרו בצעירותם ונותרו לו רק בנות.