הקרב השלישי על האן
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | ||||||||||||||||||
| מערכה: מתקפת האביב | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 27 במאי 1918 – 6 ביוני 1918 (11 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | אן, צרפת | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
49°23′00″N 3°44′00″E / 49.383333333333°N 3.7333333333333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | בלימת ההתקדמות הגרמנית אחרי ההישגים הראשונים | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הקרב השלישי על האן (בצרפתית: Troisième Bataille de l'Aisne, נקרא גם מבצע בליכר-יורק על ידי הגרמנים) היה הקרב השלישי במתקפת האביב הגרמנית בחזית המערבית במלחמת העולם הראשונה. הקרב התמקד בכיבוש הרכס שמן דה דאם הסמוך לנהר האן, בטרם יגיע חיל המשלוח האמריקאי במלוא כוחו לצרפת. היה זה אחד מהקרבות הנואשים של גרמניה לקראת סיום המלחמה.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב איפר הרביעי (או "מבצע ג'ורג'ט" מצד הגרמנים) ניסה הפיקוד הגרמני לכבוש את הנמלים לחוף התעלה הבריטית. משנכשלו הגרמנים תכנן לודנדורף מתקפה באזור פריז, מתוך אמונה כי הכוחות הגרמנים יצליחו להבקיע את קו מדינות ההסכמה ולאיים על פריז, דבר שיכריח את מדינות ההסכמה להסיט כוחות מאזור פלדנריה דרומה כדי להגן על פריז, ויקל על הגרמנים בהמשך המתקפה בפלנדריה. מבצע בליכר-יורק היה למעשה מתקפת הסחה גדולה.
מפקד הכוחות באזור אן היה הגנרל הצרפתי דני אוגוסט דושן שפיקד על הארמייה השישית הצרפתית. בנוסף היו באזור ארבע אוגדות בריטיות שלחמו במבצע מיכאל ונשלחו לאזור למנוחה והתארגנות.
סדר הכוחות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצבא הגרמני[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקראת "מתקפת בליכר" היו בארמייה השביעית סה"כ 29 דיוויזיות, בתוספת 1,158 סוללות ארטילריה, 1,631 מהן היו ארטילריה כבדה ו-1,233 מטילי מוקשים (4,630 קני ארטילריה) וכ-500 מטוסים.
האגף הימני, שהוצב נגד קטע אילט–סואסון, כלל שני קורפוסים:
- קבוצת "פרנסואה" (הקורפוס ה-7) עם הדיוויזיות ה-211 ו-241.
- קבוצת "לאריש" (הקורפוס ה-54) עם הדיוויזיות ה-5 וה-6 בחלק הקדמי ודיוויזיית המילואים הבווארית ה-6 בעתודה.
באמצע, על הרכס של שמן דה דאם, הוקצו שלושה קורפוסים:
- קבוצת "ויכורה" (קורפוס המילואים ה-8) עם דיוויזיית המילואים ה-14, הדיוויזיות ה-37 וה-113, מאחוריהם הדיוויזיה ה-197 ודיוויזיית הלנדווהר ה-13.
- קבוצת "וינקלר" (קורפוס המילואים ה-25) עם דיוויזיית המשמר ה-1, הדיוויזיה ה-33 ודיוויזיית המילואים ה-10, עם הדיוויזיה ה-231 בעתודה.
- קבוצת "קונטה" (קורפוס המילואים ה-4) עם הדיוויזיות ה-10 וה-28 ודיוויזיית המשמר ה-5, והדיוויזיה ה-103 בעתודה.
האגף השמאלי של הארמייה השביעית כלל שני קורפוסים:
- קבוצת "שמטוב" (הקורפוס ה-65) עם הדיוויזיות ה-50 וה-52 מלפנים ודיוויזיית המילואים ה-7 מאחור.
- קבוצת "ברימונט" (הקורפוס ה-15) עם דיוויזיית המילואים ה-33 והדיוויזיה ה-213 שהיה חלק מהארמייה הראשונה תמך במתקפה, ושמונה דיוויזיות (ה-45, ה-47, המילואים ה-51, ה-36, ה-115, ה-195, הבווארית ה-12 והמשמר ה-2) היו זמינות בעתודה.
הצבא הצרפתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארמייה הצרפתית השישית, בפיקודו של הגנרל דני אוגוסט דושן, כללה 14 דיוויזיות חי"ר ו-4 דיוויזיות פרשים (12 דיוויזיות חי"ר בקו הראשון) ו-1,400 תותחים ביום ההתקפה.
- באגף השמאלי של הארמייה היה הקורפוס ה-30 תחת פיקודו של איפוליט-אלפונס פנה בגזרת אליט, אשר כלל את הדיוויזיות ה-19, ה-55, ה-151 ודיוויזיית הפרשים השנייה.
- באמצע ברכס שמן דה דאם היה הקורפוס ה-11 תחת פיקודו של לואי דה מודהוי, אשר כלל את הדיוויזיות ה-21, ה-22, ה-61 וה-74.
- באגף הימני הוצב הקורפוס ה-21 בפיקודו של ז'אן מארי דגוט, אשר כלל את הדיוויזיות ה-39, ה-45 וה-157.
- בהמשך האגף הימני בין קראון - קורמיצי, הוצב הקורפוס הבריטי ה-9 בפיקודו של סר אלכסנדר המילטון-גורדון, אשר כלל את הדיוויזיות ה-8, ה-21, ה-25 ואת הדיוויזיה ה-50 בעתודה.
- כעתודה צבאית מאחורי החזית הוצב קורפוס הפרשים הצרפתי ה-1 בפיקודו של אז'ן פרו, אשר כלל את דיוויזיות הפרשים ה-4, ה-1 וה-5.
מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבוקר 27 במאי 1918 החלו הגרמנים בהפצצות על קווי מדינות ההסכמה עם למעלה מ-4,000 קני ארטילריה. הבריטים ספגו אבדות כבדות משום שדושן הורה להם להצטופף יחדיו בשוחות הקדמיות בניגוד להוראותיו של פטן, דבר שהציב אותם כמטרה קלה לארטילריית מדינות המרכז.
לאחר ההפגזה המשיכו הגרמנים בהפגזה בנשק כימי. לאחר התפזרות הגז הרעיל, תקפו הגרמנים בעזרת 17 דיוויזיות בפיקוד וילהלם, נסיך הכתר של גרמניה, בנו הבכור של הקיסר וילהלם השני. מדינות ההסכמה לא הצליחו לעצור את ההתקפה ואת הצבא הגרמני שהגיע עד לנהר אן בתוך פחות משש שעות. עד סוף היום התקדמו הגרמנים למרחק של כ-60 ק"מ. ב-30 במאי 1918 הניצחון נראה קרוב עבור הגרמנים, כשעד אותו יום שבו מעל ל-50,000 חיילים של מדינות ההסכמה ומעל 800 תותחים. בעקבות ההצלחה החליט הפיקוד הגרמני לשנות את תוכניותיו ולזנוח את תוכנית המתקפה באזור פלנדריה.
כשהיו במרחק של 56 קילומטרים בלבד מפריז, ב-3 ביוני, התגלו אצל הגרמנים בעיות קשות כגון מחסור באספקה, עייפות, חוסר בחיילי מילואים ונפגעים רבים יחד עם התקפות והתנגדות עזה מצד חטיבות האמריקאים החדשות שהגיעו לצרפת. ב-6 ביוני, בעקבות מתקפות נגד של מדינות ההסכמה, התקדמות הגרמנים נעצרה על המארן.
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הצרפתים ספגו מעל 98,000 נפגעים והבריטים סביב 29,000, אך הגרמנים ספגו כמות דומה של אבדות. דושן הועבר מתפקידו על ידי הרמטכ"ל הצרפתי, פיליפ פטן. האמריקאים הוכיחו את עצמם בקרב בפעם הראשונה במלחמה. לודנדורף, מעודד מהתקדמות הכוחות הגרמנים, החליט להמשיך במתקפה באזור פריז ופתח במספר מתקפות נוספות שהגיעו לשיאן בקרב השני על המארן.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
