מרוץ האלופים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרוץ האלופים
Race of Champions
ענף ספורט מוטורי
תאריך ייסוד 1988
ארגון מפעיל Michèle Mouton עריכת הנתון בוויקינתונים
זוכה נהגים: דייוויד קולטהרד
קבוצות: גרמניה
הכי הרבה זכיות נהגים: דידיה אריול (4)
קבוצות: גרמניה (8)
www.raceofchampions.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרוץ האלופיםאנגלית: Race of Champions) הוא אירוע שנתי בו לוקחים חלק מגוון גדול של נהגי מרוצים מתחומים שונים בספורט המוטורי המתחרים זה עם זה. המרוץ הראשון התקיים בשנת 1988 ביוזמה של מישל מוטון, נהגת המרוצים הצרפתיה ופרדריק ג'ונסון. בתחילה השתתפו בתחרות נהגי ראלי בלבד, אך בתחילת המאה ה-21 משתתפים נהגים גם מאליפות הפורמולה 1, אליפות העולם בראלי, אינדי, נאסקאר, מכוניות ספורט ומכוניות תיור.

הנהג המנצח בכל אירוע מוכתר בתואר "אלוף האלופים" וזוכה בגביע על שם הנרי טויבונן, נהג המרוצים הפיני, שנהרג בתאונה במהלך מרוץ בקורסיקה בשנת 1986. בשנת 1999 נוספה גם תחרות גם תחרות "גביע האומות", בה מתחרים צמדים של נהגים מאותה מדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטיג בלומקוויסט מתחרה במכונית האאודי קוואטרו S1

המרוץ הראשון התקיים בשנת 1988 במסלול המרוצים במונלרי, צרפת לזכרו של הנרי טויבונן, שנהרג בתאונה במהלך מרוץ ראלי בקורסיקה ולציון חגיגות העשור לאליפות העולם בראלי. בתחרות לקחו חלק שמונת אלופי העולם בראלי בין השנים 1979 ו-1988: ביורן וולדגארד, וולטר רוהל, ארי וטנן, האנו מיקולה, סטיג בלומקוויסט, טימו סלונן, יוהא קנקונן ומאסימו בייסון. קנקונן הוכתר לאלוף האלופים הראשון, לאחר שגבר בגמר על סלונן. הרכבים בהם התחרו הנהגים היו אאודי קוואטרו S1, ב.מ.וו M3, פורד סיירה RS, לנצ'יה דלתא איטגרלה, אופל מנטה 400 ופז'ו 205 טורבו 16.

במהלך השני הבאות נוספו לאירוע תחרויות נוספות. בשנת 1990 נוסף מרוץ המאסטרים הבינלאומי (International Rally Masters), בו השתתפו נהגים מצטיינים שלא זכו באליפות באותה עונה. לזוכה בתחרות ניתנה ההזדמנות לקחת חלק בתחרות הראשית. בשנת 1994 נוספה תחרות הראלי הקלאסית, בה התחרו הנהגים כשהם נוהגים בפורשה 911 S מודל 1965 או ישנה יותר. תחרויות אלה בוטלו לאחר מספר שנים.

לאחר שהמרוץ התקיים בנורבורגרינג, בברצלונה ובמדריד הוא עבר לגראן קנריה, שם התקיים במשך 12 שנים רצופות. בשנת 1999 החלה להתקיים תחרות גביע האומות ולראשונה הצטרפו לתחרות גם רוכבי מרוצי אופנועים. שנתיים לאחר מכן הורשו להתחרות גם נהגי מרוצים שאינם מתחרים בקטגוריית הראלי. בשנת 2004 שב האירוע לנדוד בין אתרים שונים והחל להתקיים באצטדיונים גדולים. בעקבות המעבר עברו הנהגים להתחרות במסלולי אספלט במקום מסלולי עפר, דבר שפגע בדומיננטיות שהייתה עד אז לנהגי הראלי. הייקי קובילנן, שניצח בשנת 2004 את האירוע שהתקיים באצטדיון הסטאד דה פראנס, היה הנהג הראשון שאינו נהג ראלי שזכה בתואר.

במהלך השנים המרוץ התקיים באצטדיון ומבלי, האצטדיון הלאומי בבייג'ינג באצטדיון האספיריט ארנה בדיסלדורף, באצטדיון ראג'מנגלה, בבנגקוק, בבושי פארק בברבדוס, בהאצטדיון האולימפי בלונדון ובמרלינס פארק במיאמי. המרוץ של שנת 2013, שתוכנן להתקיים בבנגקוק, בוטל עקב מתיחות פוליטית במדינה[1].

הזוכים בתואר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה; מיקום אלוף האלופים סגן גביע האומות תחרויות נוספות
מדינה נהגים
2023 שוודיהשוודיה פאטיה שוודיהשוודיה מטיאס איקסטרם גרמניהגרמניה מיק שומאכר נורווגיהנורווגיה פטר סולברג
אוליבר סולברג
בריטניהבריטניה לוקאס בלייקלי (eROC)
2022 שוודיהשוודיה פאטיה צרפתצרפת סבסטיאן לב גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל נורווגיהנורווגיה פטר סולברג
אוליבר סולברג
הולנדהולנד יארנו אופמיר
(eROC)
שוודיהשוודיה פונטס פרדריקסון
(פורשה ROC אתגר השלג + קרח)
נורווגיהנורווגיה אקסל לונד סווינדל
(אתגר הידוענים)
2021 לא התקיים
2020 התקיים באופן וירטואלי שוודיהשוודיה טימי הנסן מקסיקומקסיקו רובן גארסיה בריטניהבריטניהצרפתצרפת
נבחרת האול סטארס
ג'יימס בולדווין
רומאן גרוז'אן
בריטניהבריטניה ג'יימס בולדווין
(eROC)
2019 מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי מקסיקומקסיקו בניטו גוארה צרפתצרפת לואי דובאל שוודיהשוודיהדנמרקדנמרק
הנבחרת הנורדית
יוהאן כריסטופרסון
טום קריסטנסן
בריטניהבריטניה ג'יימס בולדווין
(eROC)
גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל
(אתגר המיומנות)
מקסיקומקסיקו רובן גארסיה
(ROC מקסיקו - מרוץ 1)
מקסיקומקסיקו אברהם קלדרון
(ROC מקסיקו - מרוץ 2)
ארצות הבריתארצות הברית רובי גורדון
(סופר טראק - מרוץ 1)
אוסטרליהאוסטרליה מתיו ברבהאם
(סופר טראק - מרוץ 2)
2018 מקסיקומקסיקו מקסיקו סיטי מקסיקומקסיקו בניטו גוארה צרפתצרפת לואי דובאל דנמרקדנמרקשוודיהשוודיה טום קריסטנסן
יוהאן כריסטופרסון
לא התקיים
2018 ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית בריטניהבריטניה דייוויד קולטהרד נורווגיהנורווגיה פטר סולברג גרמניהגרמניה טימו ברנהרד
רנה ראסט
2017 ארצות הבריתארצות הברית מיאמי קולומביהקולומביה חואן פבלו מונטויה דנמרקדנמרק טום קריסטנסן גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל
2015 בריטניהבריטניה האצטדיון האולימפי, לונדון גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל דנמרקדנמרק טום קריסטנסן אנגליהאנגליה ג'ייסון פלטו
אנדי פריאולק
2014 ברבדוסברבדוס בושי פארק, ברבדוס בריטניהבריטניה דייוויד קולטהרד גרמניהגרמניה פסקל ורליין דנמרקדנמרקנורווגיהנורווגיה טום קריסטנסן
פטר סולברג
2013 תאילנדתאילנד אצטדיון ראג'מנגלה, בנגקוק בוטל עקב מתיחות פוליטית
2012 תאילנדתאילנד אצטדיון ראג'מנגלה, בנגקוק צרפתצרפת רומן גרוז'אן דנמרקדנמרק טום קריסטנסן גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר
סבסטיאן פטל
לא התקיים
2011 גרמניהגרמניה אספיריט ארנה, דיסלדורף צרפתצרפת סבסטיאן אוז'ייה דנמרקדנמרק טום קריסטנסן גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר
סבסטיאן פטל
2010 גרמניהגרמניה אספיריט ארנה, דיסלדורף פורטוגלפורטוגל פליפה אלבוקרקי[2] צרפתצרפת סבסטיאן לואב גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר
סבסטיאן פטל
2009 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין האצטדיון הלאומי, בייג'ינג שוודיהשוודיה מטיאס אקסטרום גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר
סבסטיאן פטל
2008 בריטניהבריטניה אצטדיון ומבלי, לונדון צרפתצרפת סבסטיאן לואב בריטניהבריטניה דייוויד קולטהרד גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר
סבסטיאן פטל
2007 בריטניהבריטניה אצטדיון ומבלי, לונדון שוודיהשוודיה מטיאס אקסטרום גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר
סבסטיאן פטל
2006 צרפתצרפת סטאד דה פראנס, סן דני שוודיהשוודיה מטיאס אקסטרום צרפתצרפת סבסטיאן לואב פינלנדפינלנד הייקי קובלינן
מרקוס גרונהולם
2005 צרפתצרפת סטאד דה פראנס, סן דני צרפתצרפת סבסטיאן לואב דנמרקדנמרק טום קריסטנסן דנמרקדנמרקשוודיהשוודיה טום קריסטנסן
מטיאס אקסטרום
2004 צרפתצרפת סטאד דה פראנס, סן דני פינלנדפינלנד הייקי קובלינן צרפתצרפת סבסטיאן לואב צרפתצרפת ז'אן אלזי
סבסטיאן לואב
2003 ספרדספרד גראן קנריה צרפתצרפת סבסטיאן לואב פינלנדפינלנד מרקוס גרונהולם ספרדספרדברזילברזילצרפתצרפת פונסי נייטו
כריסטיאנו דה מאטה
ז'יל פניצי
2002 ספרדספרד גראן קנריה פינלנדפינלנד מרקוס גרונהולם צרפתצרפת סבסטיאן לואב ארצות הבריתארצות הברית ג'ימי ג'ונסון
ג'ף גורדון
קולין אדוארדס
2001 ספרדספרד גראן קנריה פינלנדפינלנד הארי רובנפרה גרמניהגרמניה ארמין שוורץ ספרדספרד חסוס פוראס
רובן זאוס
פרננדו אלונסו
2000 ספרדספרד גראן קנריה פינלנדפינלנד טומי מקינן פינלנדפינלנד מרקוס גרונהולם צרפתצרפת רג'יס לאקוני
איב מולר
ז'יל פניצי
גרמניהגרמניה ארמין שוורץ (ראלי מאסטרס)
1999 ספרדספרד גראן קנריה צרפתצרפת דידיה אריול פינלנדפינלנד טומי מקינן פינלנדפינלנד טומי מקינן
ג'יי.ג'יי לטו
קרי טיאנינן
גרמניהגרמניה ארמין שוורץ (ראלי מאסטרס)
1998 ספרדספרד גראן קנריה בריטניהבריטניה קולין מקריי בריטניהבריטניה אליסטר מק'ריי לא התקיים בריטניהבריטניה אליסטר מק'ריי
(ראלי מאסטרס)
איטליהאיטליה מאסימו בייסון
(קלאסיק מאסטרס)
1997 ספרדספרד גראן קנריה ספרדספרד קרלוס סאינס בריטניהבריטניה קולין מקריי פינלנדפינלנד יארמו קוטולטו
(ראלי מאסטרס)
גרמניהגרמניה וולטר רוהל
(קלאסיק מאסטרס)
1996 ספרדספרד גראן קנריה צרפתצרפת דידיה אריול צרפתצרפת פרנסואה דלקור ספרדספרד פלאביו אלונסו
(ראלי מאסטרס)
1995 ספרדספרד גראן קנריה צרפתצרפת פרנסואה דלקור בריטניהבריטניה קולין מקריי איטליהאיטליה אנדרה אגיני
(ראלי מאסטרס)
בלגיהבלגיה מארק דואז
(קלאסיק מאסטרס)
1994 ספרדספרד גראן קנריה צרפתצרפת דידיה אריול שוודיהשוודיה סטיג בלומקוויסט פינלנדפינלנד טימו סלונן
(ראלי מאסטרס)
צרפתצרפת ז'אן-לואי סשלסר
(קלאסיק מאסטרס)
1993 ספרדספרד גראן קנריה צרפתצרפת דידיה אריול ספרדספרד קרלוס סאינס שוודיהשוודיה סטיג בלומקוויסט
(ראלי מאסטרס)
1992 ספרדספרד גראן קנריה איטליהאיטליה אנדרה אגיני בריטניהבריטניה קולין מקריי בריטניהבריטניה קולין מקריי
(ראלי מאסטרס)
1991 ספרדספרד מדריד פינלנדפינלנד יוהא קנקונן צרפתצרפת דידיה אריול ספרדספרד ג'וזף מריה ברדולט
(ראלי מאסטרס)
1990 ספרדספרד ברצלונה שוודיהשוודיה סטיג בלומקוויסט פינלנדפינלנד טומי מקינן שוודיהשוודיה קנת' אריקסון
(ראלי מאסטרס)
1989 גרמניהגרמניה נורבורגרינג שוודיהשוודיה סטיג בלומקוויסט גרמניהגרמניה וולטר רוהל לא התקיים
1988 צרפתצרפת מונלרי פינלנדפינלנד יוהא קנקונן פינלנדפינלנד טימו סלונן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מרוץ האלופים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]