קרלוס סאינס (נהג ראלי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרלוס סאינס
Carlos Sainz
סאינס ב-2018
סאינס ב-2018
לידה 12 באפריל 1962 (בן 57)
מדריד, ספרד
לאום ספרדספרד ספרדי
קריירת אליפות העולם בראלי
אליפויות 2 (1990, 1992)
מרוצים 196
ניצחונות 26
פודיומים 97
נקודות בקריירה 1242
ניצחונות במקטעים 757
קבוצות פורד, טויוטה, לנצ'יה, סובארו, סיטרואן
www.carlos-sainz.com

קרלוס סאינס סנמור (ספרדית: Carlos Sainz Cenamor, נולד ב-12 באפריל 1962 במדריד) הוא נהג ראלי ספרדי, שזכה באליפות העולם בראלי עם טויוטה בשנים 1990 ו-1992 וסיים במקום השני ארבע פעמים. הוא היה שותף לזכיות באליפות היצרנים עם סובארו (1995), טויוטה (1999) וסיטרואן (2003, 2004 ו-2005).

סאינס, המכונה המטדור, החזיק בעבר במספר ההשתתפויות הרב ביותר באליפות העולם בראלי, עד שהנווט הפיני מיקה אנטילה שבר את השיא ב-2018.[1] הוא היה גם לנהג הלא נורדי הראשון שניצח בראלי פינלנד. הוא כמעט וחזר על ההישג בראלי שוודיה לאחר שסיים ארבע פעמים במקום השני ופעמיים במקום השלישי. בנוסף להצלחות באליפות העולם בראלי, הוא זכה פעמיים בראלי דקר (2010, 2018), פעם אחת במירוץ האלופים (1997) ופעם אחת באליפות האסיה-פסיפיק בראלי (1990). הנווטים העיקריים שלו היו אנטוניו בוטו, לואיס מויה ומארק מארטי.

בנו, קרלוס סאינס הבן שנולד ב-1 בספטמבר 1994, הוא גם כן נהג מירוצים מקצועי המתחרה כיום עם מקלארן בפורמולה 1.[2]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני שהחל לעסוק בספורט מוטורי שיחק סאינס כדורגל וסקווש. בתור נער, נבחן לקבוצת הכדורגל של ריאל מדריד. סאינס היה לאלוף ספרד בסקווש בגיל 16 ואת הנגיעה הראשונה בספורט מוטורי עשה בתחרויות פורמולה פורד כשעדיין שיחק סקווש וכדורגל.[3] לפני שהקדיש את עצמו לספורט מוטורי באופן מוחלט, למד סאינס משפטים.[4]

קריירת הראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה (1980–1988)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאינס החל להתחרות במירוצי ראלי ב-1980. הוא סיים את אליפות ספרד בראלי של שנת 1986 במקום השני ברנו 5 טורבו בקטגוריה B הבכירה (Group B). ב-1987 ו-1988 זכה באליפות עם פורד סיירה RS קוסוורת'.[5]

עם פורד עשה סאינס את הופעתו הראשונה באליפות העולם במהלך עונת 1987. הוא סיים במקום השביעי בראלי קורסיקה ושמיני בראלי בריטניה. הוא נשאר עם פורד לעוד עונה כשמצטרף אליו הנווט לואיס מויה, שיישאר איתו במשך חמש עשרה השנים הבאות. בעונה זו של 1988 סיים חמישי פעמיים, בקורסיקה ובסן רמו, ושביעי בבריטניה.

בסוף עונת 1988 עזבו סאינס ועמיתו לקבוצה דידייה אוריול את פורד שהתקשתה עם הסיירה המונעת על ידי הגלגלים האחוריים בלבד להתחרות בקבוצות האחרות עם כלי רכב המונעים על ידי ארבעת הגלגלים. אוריול עזב ללנצ'יה בעוד סאינס עבר לטויוטה.

טויוטה (1989–1992)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורה מוגבלת של טויוטה סליקה GT-4 קרלוס סאינס מ-1992

עד שהצטרף סאינס לטויוטה, נראתה הסליקה (Celica) כמכונית תחרותית בעיקר במירוצים קשים במיוחד, כמו ראלי ספארי בקניה, אך עד מהרה, השילוב של סאינס עם הסליקה החל להניב תוצאות. לאחר ארבע פרישות בתחילת עונת 1989, סיים סאינס על דוכן המנצחים שלוש פעמים ברציפות. חברו לקבוצה, כבר אז פעמיים אלוף עולם, יוהא קנקונן, הביא לסליקה את ניצחון הבכורה בראלי אוסטרליה. סאינס גם כן היה קרוב מאוד לניצחונו הראשון באליפות העולם בראלי בריטניה, האחרון לעונה. סבל סאינס מבעיות מכניות בשלבים האחרונים של המירוץ שהורידו אותו למקום השני, אחרי המנצח פנטי אריקולה הפיני.[6]

בעונת 1990 הוביל סאינס את הסליקה לניצחונות בראלי אקרופוליס ביוון, ניו זילנד, בראלי אלף האגמים בפינלנד כנהג הלא נורדי הראשון, ובבריטניה. תוך כדי כך, קוטף סאינס את אליפות העולם הראשונה שלו. סאינס מסיים לפני אוריול מלנצ'יה וקנקונן שעבר כבר ליצרן האיטלקי בתחילת העונה. כך באה לסיומה שליטתם של נהגי לנצ'יה שהחלה ב-1987 עם כניסתה של קטגוריה A שהחליפה את קטגוריה B כקטגוריה הבכירה.

בשנת 1991 סאינס לא הצליח להגן על התואר, שעבר לקנקונן בלנצ'יה. חלק מהכישלון נזקף להתהפכות שהייתה לו באוסטרליה שהשאירה אותו בסד צוואר בסן רמו.[7] גם סאינס וגם קנקונן זכו בחמישה ניצחונות כל אחד, הפעם הראשונה בהיסטוריה של אליפות העולם ששני נהגים מצליחים להגיע למספר כזה של ניצחונות. למירוץ האחרון בבריטניה הגיע סאינס כשהוא מוביל על קנקונן בנקודה אחת בלבד. קנקונן ניצח את המירוץ כשהוא מסיים לפני קנת' אריקסון וסאינס ולוקח את אליפות העולם בפעם השלישית והופך לנהג הראשון שזוכה ביותר משתי אליפויות עולם.[7] מספר הנקודות של קנקונן וסאינס, 150 ו-143, שברו את שיא הנקודות שקבע סאינס בעונה שלפני (140).

בעונת 1992 השיג סאינס ניצחונות בראלי ספארי, ניו זילנד ובראלי האספלט הביתי שלו בקטלוניה. הוא התייצב עם הטויוטה סליקה למירוץ האחרון בבריטניה כשהוא במאבק על האליפות עם נהגי הלנצ'יה יוהא קנקונן, עליו הוביל בשתי נקודות, ודידייה אוריול, שהשיג באותה עונה מספר שיא של שישה ניצחונות. סאינס שסיים את המירוץ במקום הראשון לפני ארי ואטאנן וקנקונן, יחד עם פרישתו של אוריול מהמירוץ, לקח את האליפות. עונה זו גם הייתה האחרונה של לנצ'יה כיצרן מוביל באליפות.

מספר קטן של 440 סליקות GT-4 ST185s, שנשאו את שמו של סאינס על לוחית ברכב ואת ראשי תיבות שמו מבחוץ, נמכרו בבריטניה בניסיון לנצל את שתי האליפויות של סאינס עם הרכב.[8]

לנצ'יה (1993)[עריכת קוד מקור | עריכה]

העתק של הלנצ'יה דלתא HF אינטגרלה של סאינס במהלך חגיגות מאה שנים ללנצ'יה בטורינו

למרות זכייתו בתואר העולמי, עזב סאינס את טויוטה בסוף עונת 1992, בעיקר משום שלעונת 1993 גייסה טויוטה כנותנת חסות את יצרנית חומרי הסיכה לרכבים קסטרול, מתחרתה של נותנת החסות האישית של סאינס, רפסול. סאינס עבר לקבוצה הפרטית שנתמכה על ידי לנצ'יה, ג'ולי קלאב. לנצ'יה אמנם זכתה באליפות היצרנים בשש השנים הקודמות, אבל הדלתא כבר נחשבה למיושנת באותה תקופה והפיתוחים לקראת עונת 1993 היו מינוריים וכך לכל אורך העונה, נהפכה הדלתא לפחות ופחות תחרותית. הסיום היחיד של סאינס על הדוכן היה המקום השני בראלי אקרופוליס היווני. הוא גם סיים את ראלי סן רמו במקום השני אך נפסל כמה חודשים לאחר מכן עקב שימוש בדלק לא חוקי.[9] סאינס סיים את העונה במקום השמיני באליפות נהגים בה זכה מי שהחליפו בטויוטה, יוהא קנקונן. לנצ'יה פרשה מאליפות העולם בראלי בתום אותה שנה.

סובארו (1994–1995)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל'קראת עונת 1994 עבר סאינס לקבוצה הצעירה של סובארו, שם החליף את ארי ואטאנן. ניסיונו ויכולותיו של סאינס סייעו בפיתוח האימפרזה לרמה בה היוותה תחרות לפורד ולטויוטה. ואכן, בידיהם של סאינס וחברו לקבוצה קולין מקריי, הייתה הסובארו מהירה מהן לאורך העונה. טויוטה זכתה בתואר היצרנים, אבל אליפות הנהגים הוכרעה רק בסיבוב האחרון, כשאוריול, כעת בטויוטה, מנצח את סאינס. בעונת 1995, ניצח סאינס במונטה קרלו, פורטוגל וקטלוניה. באחרון היה ממוקם אחרי מקריי, עד שהקבוצה הורתה לנהג הסקוטי להאט ולאפשר לסאינס לנצח.[10] שני הנהגים הגיעו לאירוע האחרון בבריטניה עם מספר נקודות זהה בהובלת האליפות. מקריי זכה במירוץ הביתי שלו עם יתרון של 36 שניות על סאינס וזכה באליפות. סובארו סיימה את המירוץ כשהיא משלימה שלישייה עם הבריטי הצעיר ריצ'רד ברנס ואת העונה עם אליפות היצרנים.[11] סאינס חבר למקריי שנים מאוחר יותר גם בפורד וגם בסיטרואן.

החזרה לפורד (1996–1997)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאינס באסקורט RS קוסוורת' בראלי אלף האגמים של 1996

לעונת 1996 חזר סאינס לפורד בה בילה את שתי העונות הקרובות על ההגה של הפורד אסקורט RS קוסוורת', שהפכה ב-1997 עם שינוי התקנות לפורד אסקורט WRC (אנ'). ב-1996 הוא ניצח בראלי אינדונזיה שצורף לסבב העולמי ויחד עם חמש פעמים נוספות על הדוכן, סיים את העונה במקום השלישי באליפות הנהגים, מאחורי טומי מאקינן במיצובישי וקולין מקריי בסובארו. בעונת 1997, הוא שוב זכה בסבב האינדונזי והוסיף לכך ניצחון באקרופוליס, אבל שוב איבד את הקרב למאקינן שזכה באליפות שוב ומקריי שהגיע שני. עם זאת, הוא זכה במרוץ האלופים בסוף 1997.

החזרה לטויוטה (1998–1999)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאינס בקורולה WRC בראלי מונטה קרלו של 1999

לעונת 1998 סאינס עבר שוב, הפעם בחזרה לטויוטה אותה עזב חמש שנים קודם לכן, והצטרף לדידייה אוריול לעזור בהתאוששות הקבוצה לאחר ההרחקה[12] מאליפות העולם ב-1995 ו-1996.

סאינס ניצח כבר במרוץ הראשון במונטה קרלו ומאוחר יותר בעונה, הוסיף ניצחון בניו זילנד. למרוץ האחרון בבריטניה התייצב סאינס כשהוא במקום השני בפיגור של שתי נקודות אחרי טומי מאקינן במיצובישי. מקינן פרש כבר ביום הראשון כשהוא משאיר לסאינס לקחת את האליפות. פרישה דרמטית עקב תקלה מכנית רק 300 מטרים מקו הסיום, כשהוא במקום הרביעי שמעניק לו את האליפות, עלתה לסאינס בתואר והשאירה את אליפות הנהגים אצל מאקינן, בפעם השלישית ברציפות.[13]

טויוטה קורולה WRC של סאינס לשעבר בתערוכת המכוניות בפרנקפורט ב-2007

עונת 1999 הייתה מאופקת בהרבה. סאינס סיים אמנם שמונה פעמים על הדוכן אך ללא ניצחונות וכך סיים את האליפות במקום החמישי, אחרי חברו לקבוצה אוריול שסיים שלישי עם ניצחון בסיבוב החדש בסין. עם זאת, מדובר בהישג לא מבוטל עם יצרן שכבר פזל לכיוונים אחרים וחיפש אלטרנטיבות בפורמולה 1.[14]

החזרה השנייה לפורד (2000–2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאינס בפורד פוקוס WRC בראלי פינלנד של 2001

פרישתה של טויוטה הובילה לפרק נוסף של סאינס לצדו של מקריי, הפעם בפורד, אליה חוזר סאינס פעם נוספת. בעונת 2000, מנצח סאינס בסבב החדש בקפריסין ומסיים את אליפות העולם במקום השלישי בדירוג הנהגים, לפני קולין מקריי שסיים רביעי. השניים הביאו את פורד למקום השני בדירוג היצרנים אחרי פיג'ו.

סאינס לא הצליח לנצח באף מרוץ במהלך עונת 2001, אך עם חמש פעמים על הדוכן ועוד ארבע סיומות עם נקודות, הוא הצליח לשמור את עצמו בקרב הצמוד על האליפות עד לשלבי העונה הסופיים. בסופו של דבר סיים במקום השישי, אחת-עשרה נקודות בלבד אחרי האלוף ריצ'רד ברנס מסובארו. שותפו מקריי ניצח בשלושה מירוצים והוביל את האליפות עד למירוץ האחרון בבריטניה שם הוא התרסק ואיבד את האליפות. פורד שוב סיימה שנייה אחרי פיג'ו בדירוג היצרנים.

בשנת 2002 ניצח בראלי ארגנטינה. סאינס, שסיים במקום השלישי, ירש את הניצחון לאחר ששני נהגי הפיג'ו המובילים, גרונהולם וברנס, נפסלו.[15] זה היה הניצחון היחידי שלו בעונה, ובמאבק קרוב על המקום השני באליפות הנהגים עם פטר סולברג, סיים שלישי, נקודה אחת לפני מקריי.

סיטרואן (2003–2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאינס עם סיטרואן קסארה WRC בפינלנד, 2004

מפורד עבר סאינס, יחד עם מקריי, לסיטרואן. בעונתו הראשונה עם הקבוצה השיג סאינס ניצחון בודד בטורקיה, שהיה ניצחון הראשון של הסיטרואן קסארה במירוץ עפר, וסיים את האליפות במקום השלישי. סאינס המשיך עם הקבוצה בעונת 2004 בה השיג בראלי ארגנטינה את הניצחון האחרון שלו באליפות העולם בראלי. במהלך ראלי קטלוניה הכריז סאינס על פרישה שבעקבותיה הוכתר על ידי מספר נהגים, נווטים ומנהלי קבוצות כנהג הראלי הטוב ביותר בהיסטוריה.[16] את האליפות סיים סאינס במקום הרביעי, לאחר שהחמיץ את המירוץ האחרון באוסטרליה בעקבות תאונה במהלך ההכנות לאירוע.[17]

למרות פרישתו הרשמית בסוף עונת 2004, הוזמן סאינס על ידי סיטרואן להשתתף בשני מירוצים כמחליף לנהג הבלגי פרנסואה דובאל. על אף שדובאל חזר במהרה, סאינס, כעת בן 43, הרשים כשהוא מסיים במקומות הרביעי והשלישי בהתאמה.

קריירה מאוחרת יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאינס בפולקסוואגן טוארג במהלך ראלי דקר של 2007

ב-2006 השתתף סאינס לראשונה בראלי דקר מאחורי ההגה של פולקסווגן לצידו של הנווט ופעמיים מנצח המרוץ אנדריאס שולץ. הוא ניצח כבר בקטע הראשון בו השתתף אי פעם במירוץ,[18] השלים שלושה ניצחונות בארבעת הקטעים הראשונים[19] והוביל את המירוץ. הוא סיים לבסוף במקום השישי עם ניצחונות בארבעה מקטעים. בשנת 2007 הוא השתתף שוב עם פולקסווגן, הפעם עם מישל פרין הצרפתי, גם מנצח לשעבר של המרוץ. הוא ניצח בחמישה מקטעים והגיע במקום החמישי הכללי. סאינס גם ניסה אפילו לרוץ, בסופו של דבר לשווא, על תפקיד סגן הנשיא במועדון הכדורגל האהוב עליו ריאל מדריד.[20] בשנת 2007 זכה סאינס בגביע העולם בקרוס קאנטרי ראלי עם קבוצת פולקסוואגן וב-2008 בראלי מרכז אירופה שהתקיים באותה שנה במקום הדקר שבוטל.[21] בינואר 2009, שוב עם הנווט פרין, הוביל את ראלי דקר עד שפרש עקב תאונה בקטע ה-12.[22] מאוחר יותר בשנת 2009 ניצח את ראלי דרך המשי הראשון מרוסיה לטורקמניסטן, שוב עם קבוצת פולקסוואגן.[23] ב-2010 צירף אליו סאינס כנווט את הספרדי לוקאס קרוז ויחד איתו השיג את ניצחון הבכורה שלו בדקר כשהוא מקדים את חברו לקבוצה נאסר אל-עטייה.[24] באותה שנה ניצח סאינס גם בראלי דרך המשי בפעם השנייה.[25][26] בראלי דקר 2011 סיים סאינס במקום השלישי[27] כשהוא משלים סיום 1-2-3 לפולקסוואגן.

סאינס לא השתתף בדקר של שנת 2012. למירוץ של 2013 נכנס סאינס עם באגי המונע בשני גלגלים. הוא וחברו לשעבר לקבוצת פולקסוואגן, נאסר אל-עטייה, נתמכו על ידי קטר ורד בול.[28] סאינס ניצח בקטע הראשון אך נתקל בבעיות שונות לאחר מכן ולבסוף נאלץ לפרוש בקטע השישי עקב כשל במנוע.[29] סאינס חזר עם אותה קבוצה להשתתף בדקר 2014 אך נאלץ לפרוש לאחר התרסקות בקטע העשירי.[30] לדקר 2015 הצטרף סאינס לקבוצת פיג'ו.[31][32] גם ממירוץ זה הוא פרש לאחר תאונה.[33] בדקר 2016 נאלץ סאינס שוב לפרוש, הפעם מן ההובלה, לאחר שתיבת הילוכים של הפיג'ו שלו נשברה.[34] בשנת 2017 נאלץ לפרוש לאחר שגילגל את הפיג'ו בקטע הרביעי לאחר שניסה לכפר על איבוד זמן מוקדם יותר במרוץ.[35] בשנת 2018 ניצח סאינס את הדקר בפעם השנייה כשהוא מסיים לפני נאסר אל-עטייה.[36] לדקר של 2019 נכנס סאינס עם מיני ג'ון קופר.[37] את המירוץ סיים סאינס במקום ה-13 לאחר שכבר בקטע השלישי איבד כל סיכוי לנצח כשנכנס לבור ושבר את מיתלה המיני שלו.[38]

פרויקט ה-WRC של פולקסוואגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

סאינס לקח חלק בכניסתה של פולסקוואגן לאליפות העולם בראלי.[39] בחודש נובמבר 2011 היה הראשון לבחון את הפולו WRC ליד טריר, גרמניה.[40][41] בתחילת 2012 בחן סאינס בספרד את הפולו במבחנה הראשון בקטעי עפר יחד עם סבסטיאן אוז'ייה.[42] באוקטובר חבר סאינס מחדש לנווט לואיס מויה לראלי סן מרינו שם שימשו השניים, יחד עם הפולו, כרכב פתיחה (מכונית "0").[43] סאינס עזב את הפרויקט כשעבר להתחרות עם פיג'ו במירוצי הדקר.[32] אוז'ייה ופולסקוואגן המשיכו וזכו באליפות הנהגים והיצרנים במשך 4 שנים ברציפות, מ-2013 ועד 2016.[44]

הכרה שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המסדר האולימפי 1997 - הוענק על ידי הוועד האולימפי הספרדי[16]
  • הצלב הגדול של המסדר המלכותי לכשרונות בספורט 2001[45]
  • מדליית זהב לכישורנות בספורט 2001 - הוענק על ידי עיריית מדריד[16]
  • מדליית הנוער והספורט 2008 - הוענקה על ידי ממשלת צרפת[16]
  • בחודש מרס 2012 נכנס להיכל התהילה של הראלי יחד עם מישל מוטון[46]

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה תואר רכב
1987 אלוף ספרד בראלי פורד סיירה RS קוסוורת'
1988 אלוף ספרד בראלי פורד סיירה RS קוסוורת'
1990 אלוף ראלי אסיה-פסיפיק טויוטה סליקה GT-4 ST165
1990 אלוף העולם בראלי טויוטה סליקה GT-4 ST165
1992 אלוף העולם בראלי טויוטה סליקה ST185
1997 מנצח מרוץ האלופים כלי רכב שונים
2007 זוכה גביע הקרוס-קאנטרי ראלי[47] פולקסוואגן טוארג
2010 זוכה ראלי דקר (מכוניות)[48] פולקסוואגן טוארג
2018 זוכה ראלי דקר (מכוניות)[49] פיג'ו 3008 DKR מקסי

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליפות העולם בראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה קבוצה רכב 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 מיקום נקודות
1987 מרלבורו פורד סיירה RS קוסוורת' מונקומונקו שוודיהשוודיה פורטוגלפורטוגל
פרש
קניהקניה צרפתצרפת
7
יווןיוון ארצות הבריתארצות הברית ניו זילנדניו זילנד ארגנטינהארגנטינה פינלנדפינלנד חוף השנהבחוף השנהב איטליהאיטליה 35 7
RAC de España בריטניהבריטניה
8
1988 קרלוס סאינס פורד סיירה RS קוסוורת' מונקומונקו שוודיהשוודיה פורטוגלפורטוגל
פרש
11 26
פורד קניהקניה צרפתצרפת
5
יווןיוון ארצות הבריתארצות הברית ניו זילנדניו זילנד ארגנטינהארגנטינה פינלנדפינלנד
6
חוף השנהבחוף השנהב איטליהאיטליה
5
בריטניהבריטניה
7
1989 טויוטה אירופה טויוטה סליקה GT-4 ST165 שוודיהשוודיה מונקומונקו
פרש
פורטוגלפורטוגל
פרש
קניהקניה צרפתצרפת
פרש
יווןיוון
פרש
ניו זילנדניו זילנד ארגנטינהארגנטינה פינלנדפינלנד
3
אוסטרליהאוסטרליה איטליהאיטליה
3
חוף השנהבחוף השנהב בריטניהבריטניה
2
8 39
1990 טויוטה אירופה טויוטה סליקה GT-4 ST165 מונקומונקו
2
פורטוגלפורטוגל
פרש
קניהקניה
4
צרפתצרפת
2
יווןיוון
1
ניו זילנדניו זילנד
1
ארגנטינהארגנטינה
2
פינלנדפינלנד
1
אוסטרליהאוסטרליה
2
איטליהאיטליה
3
חוף השנהבחוף השנהב בריטניהבריטניה
1
1 140
1991 טויוטה אירופה טויוטה סליקה GT-4 ST165 מונקומונקו
1
שוודיהשוודיה פורטוגלפורטוגל
1
קניהקניה
פרש
צרפתצרפת
1
יווןיוון
2
ניו זילנדניו זילנד
1
ארגנטינהארגנטינה
1
פינלנדפינלנד
4
אוסטרליהאוסטרליה
פרש
איטליהאיטליה
6
חוף השנהבחוף השנהב ספרדספרד
פרש
בריטניהבריטניה
3
2 143
1992 טויוטה אירופה טויוטה סליקה ST185 מונקומונקו
2
שוודיהשוודיה פורטוגלפורטוגל
3
קניהקניה
1
צרפתצרפת
4
יווןיוון
פרש
ניו זילנדניו זילנד
1
ארגנטינהארגנטינה
2
פינלנדפינלנד אוסטרליהאוסטרליה
3
איטליהאיטליה חוף השנהבחוף השנהב ספרדספרד
1
בריטניהבריטניה
1
1 144
1993 Jolly Club לנצ'יה דלתא HF אינטגרלה מונקומונקו
14
שוודיהשוודיה פורטוגלפורטוגל
פרש
קניהקניה צרפתצרפת
4
יווןיוון
2
ארגנטינהארגנטינה
פרש
ניו זילנדניו זילנד
4
פינלנדפינלנד אוסטרליהאוסטרליה
פרש
איטליהאיטליה
נפסל[9]
ספרדספרד
פרש
בריטניהבריטניה 8 35
1994 סובארו 555 סובארו אימפרזה 555 מונקומונקו
3
פורטוגלפורטוגל
4
קניהקניה צרפתצרפת
2
יווןיוון
1
ארגנטינהארגנטינה
2
ניו זילנדניו זילנד
פרש
פינלנדפינלנד
3
איטליהאיטליה
2
בריטניהבריטניה
פרש
2 99
1995 סובארו 555 סובארו אימפרזה 555 מונקומונקו
1
שוודיהשוודיה
פרש
פורטוגלפורטוגל
1
צרפתצרפת
4
ניו זילנדניו זילנד אוסטרליהאוסטרליה
פרש
ספרדספרד
1
בריטניהבריטניה
2
2 85
1996 פורד פורד אסקורט RS קוסוורת' שוודיהשוודיה
2
קניהקניה
פרש
אינדונזיהאינדונזיה
1
יווןיוון
3
ארגנטינהארגנטינה
2
פינלנדפינלנד
פרש
אוסטרליהאוסטרליה
3
איטליהאיטליה
2
ספרדספרד
פרש
3 89
1997 פורד פורד אסקורט WRC מונקומונקו
2
שוודיהשוודיה
2
קניהקניה
פרש
פורטוגלפורטוגל
פרש
ספרדספרד
10
צרפתצרפת
2
ארגנטינהארגנטינה
פרש
יווןיוון
1
ניו זילנדניו זילנד
2
פינלנדפינלנד
פרש
אינדונזיהאינדונזיה
1
איטליהאיטליה
4
אוסטרליהאוסטרליה
פרש
בריטניהבריטניה
3
3 51
1998 טויוטה קסטרול טויוטה קורולה WRC מונקומונקו
1
שוודיהשוודיה
2
קניהקניה
פרש
פורטוגלפורטוגל
2
ספרדספרד
7
צרפתצרפת
8
ארגנטינהארגנטינה
2
יווןיוון
4
ניו זילנדניו זילנד
1
פינלנדפינלנד
2
איטליהאיטליה
4
אוסטרליהאוסטרליה
2
בריטניהבריטניה
פרש
2 56
1999 טויוטה קסטרול טויוטה קורולה WRC מונקומונקו
פרש
שוודיהשוודיה
2
קניהקניה
3
פורטוגלפורטוגל
2
ספרדספרד
פרש
צרפתצרפת
3
ארגנטינהארגנטינה
5
יווןיוון
2
ניו זילנדניו זילנד
6
פינלנדפינלנד
3
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
3
איטליהאיטליה
פרש
אוסטרליהאוסטרליה
2
בריטניהבריטניה
פרש
5 44
2000 פורד פורד פוקוס RS WRC 00 מונקומונקו
2
שוודיהשוודיה
פרש
קניהקניה
4
פורטוגלפורטוגל
3
ספרדספרד
3
ארגנטינהארגנטינה
פרש
יווןיוון
2
ניו זילנדניו זילנד
3
פינלנדפינלנד
14
קפריסיןקפריסין
1
צרפתצרפת
3
איטליהאיטליה
5
אוסטרליהאוסטרליה
נפסל[50]
בריטניהבריטניה
4
3 46
2001 פורד פורד פוקוס RS WRC 01 מונקומונקו
2
שוודיהשוודיה
3
פורטוגלפורטוגל
2
ספרדספרד
5
ארגנטינהארגנטינה
3
קפריסיןקפריסין
3
יווןיוון
פרש
קניהקניה
פרש
פינלנדפינלנד
6
ניו זילנדניו זילנד
4
איטליהאיטליה
4
צרפתצרפת
פרש
אוסטרליהאוסטרליה
8
בריטניהבריטניה
פרש
6 33
2002 פורד פורד פוקוס RS WRC 02 מונקומונקו
3
שוודיהשוודיה
3
צרפתצרפת
6
ספרדספרד
פרש
קפריסיןקפריסין
11
ארגנטינהארגנטינה
1
יווןיוון
3
קניהקניה
פרש
פינלנדפינלנד
4
גרמניהגרמניה
8
איטליהאיטליה
פרש
ניו זילנדניו זילנד
4
אוסטרליהאוסטרליה
4
בריטניהבריטניה
3
3 36
2003 סיטרואן טוטאל סיטרואן קסארה WRC מונקומונקו
3
שוודיהשוודיה
9
טורקיהטורקיה
1
ניו זילנדניו זילנד
12
ארגנטינהארגנטינה
2
יווןיוון
2
קפריסיןקפריסין
5
גרמניהגרמניה
6
פינלנדפינלנד
4
אוסטרליהאוסטרליה
5
איטליהאיטליה
4
צרפתצרפת
2
ספרדספרד
7
בריטניהבריטניה
פרש
3 63
2004 סיטרואן טוטאל סיטרואן קסארה WRC מונקומונקו
פרש
שוודיהשוודיה
5
מקסיקומקסיקו
3
ניו זילנדניו זילנד
6
קפריסיןקפריסין
3
יווןיוון
19
טורקיהטורקיה
4
ארגנטינהארגנטינה
1
פינלנדפינלנד
3
גרמניהגרמניה
3
יפןיפן
5
בריטניהבריטניה
4
איטליהאיטליה
3
צרפתצרפת
3
ספרדספרד
3
אוסטרליהאוסטרליה
לא השתתף[17]
4 73
2005 סיטרואן טוטאל סיטרואן קסארה WRC מונקומונקו שוודיהשוודיה מקסיקומקסיקו ניו זילנדניו זילנד איטליהאיטליה קפריסיןקפריסין טורקיהטורקיה
4
יווןיוון
3
ארגנטינהארגנטינה פינלנדפינלנד גרמניהגרמניה בריטניהבריטניה יפןיפן צרפתצרפת ספרדספרד אוסטרליהאוסטרליה 13 11

ראלי דקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה קטגוריה רכב מיקום מספר קטעים שניצח
2006 כלי רכב גרמניהגרמניה פולקסוואגן 11 4
2007 9 5
2008 האירוע בוטל[51] - הוחלף על ידי ראלי מרכז אירופה אותו סאינס ניצח[21]
2009 כלי רכב גרמניהגרמניה פולקסוואגן פרש 6
2010 1 2
2011 3 7
2012 לא השתתף
2013 כלי רכב ארצות הבריתארצות הברית Demon Jefferies פרש 1
2014 צרפתצרפת SMG פרש 2
2015 צרפתצרפת פיג'ו פרש 0
2016 פרש 2
2017 פרש 0
2018 1 2
2019 בריטניהבריטניה מיני 13 1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרלוס סאינס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Record-breaker Anttila - wrc.com, www.wrc.com (באנגלית)
  2. ^ Carlos Sainz - F1 Driver for McLaren, Formula 1® - The Official F1® Website (באנגלית)
  3. ^ Face-to-face with the Dakar: Carlos Sainz, Red Bull (באנגלית)
  4. ^ Multi-faceted biography characterises multi-talent Carlos Sainz - race-deZert.com, www.race-dezert.com
  5. ^ RallyBase, web.archive.org, ‏2009-02-12
  6. ^ RAC Rally 1989: Pentti’s last-gasp win, Motorsport Retro, ‏2009-10-15 (בAmerican English)
  7. ^ 7.0 7.1 juwra.com  |  Season 1991, www.juwra.com
  8. ^ ROBSON, GRAHAM., TOYOTA CELICA GT-FOUR., [Place of publication not identified],: VELOCE Publishing, 2018
  9. ^ 9.0 9.1 juwra.com  |  Season 1993, www.juwra.com
  10. ^ Chaos reigns in Spain | Motor Sport Magazine Archive, Motor Sport Magazine, ‏2014-07-07 (באנגלית)
  11. ^ Long, Brian, 1967-, Subaru Impreza : the road car and WRC story, Dorchester, England: Veloce, 2006
  12. ^ Toyota’s WRC Milestones - wrc.com, www.wrc.com (באנגלית)
  13. ^ FIA World Rally Championship (10 בנובמבר 2013), HISTORY REVIEW/ Wales Rally GB 2013 - Rally of Legends, בדיקה אחרונה ב-18 באפריל 2019 
  14. ^ Toyota Motorsport, www.grandprix.com
  15. ^ Burns inherits Argentine victory only to lose it, www.motorsport.com (באנגלית)
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 Statistics - Carlos Sainz, www.carlos-sainz.com
  17. ^ 17.0 17.1 Sainz to miss Australia., Crash, ‏2004-11-10 (באנגלית)
  18. ^ "Sainz off to dream start in Dakar" (באנגלית). 31 בדצמבר 2005. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2019. 
  19. ^ "Sainz regains grip on Dakar rally" (באנגלית). 3 בינואר 2006. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2019. 
  20. ^ Carlos Sáinz: "Las elecciones a la presidencia del Madrid fueron vergonzosas", El Confidencial, ‏2015-02-03 (בספרדית)
  21. ^ 21.0 21.1 Sainz wins Central Europe Rally, RallySport Magazine, ‏2008-04-27 (בAmerican English)
  22. ^ agencies, Telegraph staff and (15 בינואר 2009). "Carlos Sainz crashes out of Dakar Rally" (באנגלית). ISSN 0307-1235. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2019. 
  23. ^ Silk Way Rally: Series final summary, www.motorsport.com (באנגלית)
  24. ^ Matt Beer, Sainz clinches Dakar Rally victory - Other - Autosport, Autosport.com (באנגלית)
  25. ^ Sainz wins Silk Way Rally - Putin visits Volkswagen - race-deZert.com, www.race-dezert.com
  26. ^ Carlos Sainz, X-raid Team (בBritish English)
  27. ^ RTVE.es/EFE, Carlos Sainz regresa "contento y satisfecho" tras quedar tercero en el Dakar, RTVE.es, ‏2011-01-17 (בספרדית)
  28. ^ Dakar Rally 2013: Red Bull's drivers, Red Bull (באנגלית)
  29. ^ [1][0%5D=5166&nrt=42 Bittersweet day for the Qatar Red Bull Rally Team], in.motorsport.com (באנגלית)
  30. ^ Dakar: Nasser Al-Attiyah wins stage 10 as Carlos Sainz crashes out, Autosport.com (באנגלית)
  31. ^ >>Dakar Rally 2015: Carlos Sainz and Cyril Despres to start with Peugeot 2015.< marathonrally.com, www.marathonrally.com
  32. ^ 32.0 32.1 Sainz leaves VW after Dakar deal - wrc.com, www.wrc.com (באנגלית)
  33. ^ Dakar 2015: Coma on the comeback trail, Sainz out, Red Bull (באנגלית)
  34. ^ Pérez, Gorka Rodrigálvarez (14 בינואר 2016). "Carlos Sainz out of Dakar Rally after gearbox failure on Peugeot". El País (באנגלית). ISSN 1134-6582. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2019. 
  35. ^ Sainz explains crash: “I was pushing to recover lost time”, www.motorsport.com (באנגלית)
  36. ^ "Dakar Rally 2018: Carlos Sainz wins race for second time" (באנגלית). 20 בינואר 2018. בדיקה אחרונה ב-21 באפריל 2019. 
  37. ^ Carlos Sainz’ car for the Dakar 2019: Mini John Cooper Works Buggy, MatraX Lubricants, ‏2019-01-03 (בAmerican English)
  38. ^ Carlos Sainz: "This is what happens in the Dakar", www.dakar.com (באנגלית)
  39. ^ WRC: Carlos Sainz Q&A | Car News | Auto123, auto123.com (באנגלית)
  40. ^ Carlos Sainz tests the new Volkswagen Polo R WRC at Polo R WRC testing, www.motorsport.com (באנגלית)
  41. ^ WRC: Volkswagen starts testing programme with Polo R | Car News | Auto123, auto123.com (באנגלית)
  42. ^ David Evans, Carlos Sainz tries Volkswagen's Polo World Rally car for first time, Autosport.com (באנגלית)
  43. ^ Carlos Sainz thrills Rallylegend San Marino crowd in Polo R WRC, PoloDriver, ‏2012-10-15
  44. ^ Champions, champions, champions, champions*! Ogier/Ingrassia claim fourth WRC title in a row with Volkswagen, Volkswagen Newsroom (באנגלית)
  45. ^ "Carlos Sainz, distinguido con la Gran Cruz". 
  46. ^ Sainz and Mouton nominated to Rally Hall of Fame, archive.is, ‏2012-09-10
  47. ^ George Achorn, Sainz and Volkswagen Claim 2007 FIA Cross-Country Rally World Cup Championship Victory, VWVortex, ‏2007-11-05 (בAmerican English)
  48. ^ James Broomhead, 2010 Dakar Rally Stage Fourteen: Carlos Sainz Takes His Win!, Bleacher Report (באנגלית)
  49. ^ "Dakar Rally 2018: Carlos Sainz wins race for second time" (באנגלית). 20 בינואר 2018. בדיקה אחרונה ב-23 באפריל 2019. 
  50. ^ Rally Australia Sainz disqualified, www.motorsport.com (באנגלית)
  51. ^ Hamilos, Paul (5 בינואר 2008). "Dakar rally cancelled at last minute over terrorist threat". The Guardian (באנגלית). ISSN 0261-3077. בדיקה אחרונה ב-24 באפריל 2019.