לדלג לתוכן

מרים איתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים איתן
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מרים איתן (22 באוגוסט 1935, כ"ג באב תרצ"ה, זאגרב, יוגוסלביה9 בינואר 2015, י"ח בטבת תשע"ה, ישראל) הייתה משוררת ומתרגמת. נודעה בתרגומיה מהשפה הדנית לכתביו של סרן קירקגור.

תולדות חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים איתן נולדה בזאגרב שבקרואטיה, אז חלק מממלכת יוגוסלביה, ועלתה לארץ ישראל בשנת 1940. למדה בתיכון חדש בתל אביב. בוגרת החוג להיסטוריה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים והחוג לספרות עברית ואנגלית באוניברסיטת תל אביב. למדה דנית בדנמרק ולימודי תעודה בפקולטה לתאולוגיה של אוניברסיטת קופנהגן.

עסקה בהוראה וחינוך בבתי ספר על-יסודיים באשדוד ובירושלים, בפיקוח על תלמידים-עולים ומורים-עולים במשרד החינוך, מחוז ירושלים.

בשנים 19841986 ניהלה את "בית עגנון" והייתה חברה בוועד אגודת הסופרים בירושלים.

זכתה בפרס ניומן מטעם בית-הסופר ע"ש חיים הזז לביכורי שירה[1], פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת ופרס היצירה ע"ש ראש הממשלה לוי אשכול.

בעלה, דב איתן (1935–1988), היה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים. באוגוסט 1988 הצטרף לצוות ההגנה של ג'ון דמיאניוק. כעבור 3 חודשים התאבד לאחר שאיימו לחשוף את היותו ביסקסואל, אם לא יפרוש[2].

  • שירי ירושלים ואחרים / פלויד הורוביץ (ירושלים, 2004)
  • שיר טריטוריה: ציורים ירושלמיים / פיה טפדרופ (ירושלים: כרמל, תשס"ה 2005)
  • או-או / סרן קירקגור (ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשנ"ו–תשס"ח) 2 כר'. (הקדים וערך יעקב גולומב)
  • העת הזאת; חזרה; ההבדל בין גאון לשליח / סרן קירקגור (ירושלים: כרמל, תשס"ח 2008) (הקדים וערך יעקב גולומב)
  • מה יגידו שושני השדה: שלוש שיחות בונות בהלכי רוח שונים / סרן קירקגור (תל אביב: רסלינג, 2009) (עריכה מדעית – תמר אילת-יגורי)
  • כוכבים ולבבות: תוכנית העשרה בספרות במסגרת מפעלי החינוך החברתי העל-יסודי בבית הספר ובספריות העירוניות שנת תש"ן (ירושלים: עיריית ירושלים, המחלקה לתרבות, אגף הספריות העירוניות, המינהלה לחינוך, תש"ן)

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • אוריאל בן-חנן, "אם ניפרד, אחי". על המשמר, חותם, 2 ביוני 1989, עמ' 5–7. <ריאיון עם המשוררת מרים איתן>
  • איל מגד, הזמן או הגיל הם תירוץ מיותר. הארץ, 4 בדצמבר 1987, עמ' ב 6.
  • אילן שיינפלד, הלביאה – והיומיום. על המשמר, 10 ביוני 1988, עמ' 18.
  • אילן שיינפלד, "מביט בי המוות ממגדל העיר". על המשמר, 7 בדצמבר 1990, עמ' 19
  • אריה סיון, ירושלים שלה. עתון 77, גל' 197 (יוני 1996), עמ' 10.
  • חנה קהת, שיחות לשעה של מצוקה כלכלית. עיתון 77 גל' 343 (נובמבר–דצמבר 2009), עמ' 12.
  • יהודית כפרי, שיחה עם מרים איתן בצאת הכרך הראשון של "או-או" מאת סרן קירקגור, בתרגומה. פסיפס, גל' 35 (1997), עמ' 18–21.
  • לאה גלזמן, קירקגור שלי – "אותו היחיד". עיתון 77, גל' 213 (נובמבר 1997), עמ' 20–23 <פורסם גם ב"ידיעות למורים", גל' 290 (1997), עמ' 105–114>
  • לאה שניר, גן תלוי בנינווה. דבר, 12 בפברואר 1988, עמ' 20–21. <שיחה עם מרים איתן>
  • לאה שניר, גן תלוי בנינוה. מאזנים, כרך ס"ב, גל' 11 (1989), עמ' 59–60.
  • סמדר בת-אדם, חיוך הלביאה. מעריב, סגנון, 23 במרץ 1988, עמ' 26.
  • קובי ניסים, קריעת צעיפים. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 22 בנובמבר 1991, עמ' 23.
  • רחל דנה-פרוכטר, שארית החיים. עיתון 77, גל' 135–136 (אפריל–מאי 1991), עמ' 8.
  • שמואל רפאל, מיפוי נופים פנימיים. עיתון 77, גל' 51 (מרץ 1984), עמ' 49.
  • שמואל שתל, הברוש והבוגונווילה. מאזנים, כרך ס"ה, גל' 7–8 (1991), עמ' 80, 82.
  • שמואל שתל, ירושלים בדנית. עיתון 77, גל' 305 (אוקטובר–נובמבר 2005), עמ' 10–11
  • שמואל שתל, ניקאגדה יפגשו. עיתון 77, גל' 98–99 (מרץ–אפריל 1988), עמ’ 8.
  • שרון קרישק, בנפתולי דרך החיים. עיתון 77, גל' 332 (אוגוסט–ספטמבר 2008), עמ' 16–18.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיצירתה:

על יצירתה:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]