אמירה הס

אין לבלבל ערך זה, העוסק במשוררת, עם הערך עמירה הס, העוסק בעיתונאית.

אמירה הס

אמירה הֶס (נולדה ב-1943) היא משוררת, ציירת ושחקנית ישראלית.

תוכן עניינים

נולדה בבגדד שבעיראק. מצד אמה היא בת למשפחת בית-אדוני, שושלת של מקובלים ומשוררים, בהם אסנת התנאית (1590-1670). בשנת 1951 עלתה לישראל עם הוריה ואחיה, ובתחילה גרה משפחתה במעברת באר יעקב. היא סיימה לימודים תיכוניים כלבורנטית ולקחה קורסים בערבית באוניברסיטה. הופיעה במספר הצגות בתיאטרון הקהילתי בקראון ובתיאטרון החאן.

בשנת 1984 הופיע ספרה הראשון, "וירח נוטף שגעון", שזיכה אותה בפרס לוריא. שיריה מופיעים בכתבי עת ספרותיים: עיתון 77, מאזנים, הכיוון מזרח, אפיריון, ביטאון שירה ועוד. שיריה גם הופיעו בעיתונים שונים ואחדים אף תורגמו לשפות זרות, ביניהן אנגלית, גרמנית, יוונית, ספרדית ורוסית. הס הציגה את ציוריה בשתי תערוכות ציור. האחת בגלריה עמליה ארבל והשנייה בגלריה אנתיאה שבירושלים. הס מתגוררת (2014) בירושלים ולה שתי בנות ושלושה נכדים. נישאה למדבב עזרא הס ביולי 1972. השניים חיו יחד עד לפטירתו של הס בשנת 2010. בשנת 2015 זכתה בפרס יהודה עמיחי.^[1]

הס נחשבת לאחת המשוררות המייצגות ביותר של המזרחיות ושל פמיניזם מזרחי.

וירח נוטף שגעון : שירים (עם עובד, תשמ"ה 1984)
שני סוסים על קו האור : שירים (עם עובד, תשמ"ז 1987)
רק במקום של הגן : דיאלוג שירי ואלתורים על התנ"ך / המשוררים - מרים איתן, אמירה הס, שמעון שלוש (ירון גולן, 1992)
בולע האינפורמציה (ביתן, תשנ"ג 1993) <שירים>
יובל (כרמל, תשנ"ט 1998) <שירים>
אין אישה ממש בישראל : שירים (הוצאת כתר, 2003)
הבולימיה של הנשמה : שירים (הליקון, תשס"ז, 2007)
כמו בכי שאין לו עיניים להיבכות : שירים (הוצאת עם עובד, תשע״ד, 2014)
לוציפר אהובי: פואמה (הוצאת גמא, 2013)
גלעד בלבי: שירים (הוצאת גמא, 2016)

מכּתביה: