סנטה
 סמל סנטה | |
 | |
| בניין עיריית סנטה | |
| מדינה |
 סרביה |
|---|---|
| פרובינציה |
 וויבודינה |
| מחוז | באנאט הצפוני |
| שטח | 293 קמ"ר |
| גובה | 92 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 18,704 (2011) |
| ‑ במטרופולין | 23,316 (2011) |
| קואורדינטות | 45°56′N 20°05′E / 45.933°N 20.083°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| http://www.zenta-senta.co.rs/sr/1 | |
סֶנְטָה (בסרבית: Сента, בהונגרית: Zenta, ביידיש: זענטא[1]) היא עיר ורשות מקומית השוכנת לגדות הנהר טיסה, בפרובינציית וויבודינה אשר בסרביה, בתחומי מחוז באנאט הצפוני.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור הראשון בכתובים ליישוב במקום שנקרא Szintarev הוא מ-1216 עת נשלט האזור על ידי ממלכת הונגריה. באמצע המאה ה-13 פשטו על האזור הטטרים, והעיר נכבשה ונבזזה. בהמשך, שבה סנטה לידי ההונגרים וב-1506 קיבלה מעמד של עיר. ב-1542 נכבשה העיר על ידי צבאו של סולימאן הראשון, סולטאן האימפריה העות'מאנית. במהלך מלחמת האימפריה העות'מאנית-הליגה הקדושה (1683–1699) הפכה העיר לזירת קרב בין העות'מאנים לכוחות ממלכת הבסבורג ולאחר המלחמה הועברה לחזקת ההבסבורגים מתוקף הסכם קרלוביץ. במהלך המרד ההונגרי של 1848 הפכה שוב העיר לזירת קרבות ובהמשך נכללה בשטחי האימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכללה העיר בשטחי ממלכת יוגוסלביה. באפריל 1941, במהלך מלחמת העולם השנייה תקפו מדינות הציר את יוגוסלביה והכניעו אותה תוך ימים אחדים. הממלכה חולקה לאזורי שליטה וסנטה סופחה להונגריה. לאחר המלחמה נכללה בשטחי יוגוסלביה. לאחר התפרקותה של יוגוסלביה נכללת העיר בשטחי סרביה.
הקהילה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]
קהילה יהודית נוסדה בעיר במהלך המאה ה-18 וב-1775 הוקם במקום בית עלמין יהודי. ב-1793 נמנו בסנטה 20 משפחות יהודיות ובראשית המאה ה-19 הייתה הקהילה תחת הנהגתו של הרב יצחק היילברון. במהלך המרד ההונגרי של 1848 נערכו פרעות ביהודי סנטה. לאחר הקרע ביהדות הונגריה התפצלו יהודי סנטה לשתי קהילות. האחת קהילת נאולוגית אשכנזית גדולה, והשנייה קטנה יותר סטטוס קוו אנטה חרדית חסידית שהתפללה בנוסח ספרד. ב-1873 נחנך בית הכנסת הגדול בסנטה ובהמשך הוקם בית ספר יסודי יהודי.[2] מרבית בני הקהילה עסקו במסחר ובמלאכה זעירה. ב-1928 נחנך בית הכנסת החסידי בסנטה.[3] במהלך שנות ה-30 עמד בראש הקהילה האשכנזית הרב ד"ר אלכסנדר אהרנפלד ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה עמד בראש הקהילה החרדית הרב משה טייטלבוים, לימים האדמו"ר מסאטמר.
ב-1940 התגוררו בסנטה 1,480 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה בידי מדינות הציר והסיפוח להונגריה, החלו רדיפות היהודים. יהודי העיר נשלחו לעבודות כפייה בהונגריה וכן באזור אוקראינה. ב-1944, לאחר הפלישה הגרמנית להונגריה נעצרו יהודי העיר ונשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ. שרידי הקהילה שבו לסנטה וחידשו את הפעילות הקהילתית. ב-1947 התגוררו בעיר 228 יהודים. רבים מיהודי העיר עלו לישראל לאחר הקמתה. ב-1968 התגוררו בסנטה 58 יהודים.[4] ב-2018 עמד על תילו בית העלמין היהודי שבעיר. הוא לא היה מתוחזק ונגרם לו נזק משני.[5][6] נכון ל-2002 עמד על תילו מבנה בית הכנסת החרדי בעיר. בית הכנסת הנאולוגי חרב ובסמוך למקום בו שכן הוצב גלעד זיכרון לקהילה.[7]
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- סנטה, בתוך: שלמה שפיצר, קהילות הונגריה: הקהילות החרדיות בהונגריה - תש"ד, ירושלים: מכון ירושלים, תשס"ט, עמוד 154-155. (נתוני האוכלוסין בספר מבוססים על מפקד קהילות הונגריה של המועצה המרכזית של יהודי הונגריה שנערך בפקודת שלטונות הכיבוש הנאצי באביב 1944)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סנטה- Pejin Attila, ההיסטוריה של יהודי סנטה, באתר adattar.vmmi.org (בהונגרית)
- הקהילה היהודית בסנטה, באתר הספרייה היהודית המקוונת, אוחזר ב-20 ביוני 2014 (באנגלית)
- "סנטה", באתר JewishGen (באנגלית)
זנטה (סרביה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ וגם: זענטע, סענטא וסענטע.
- ^ צילום בית הכנסת הנאולוגי בסנטה, באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ צילום מבנה בית הכנסת החרדי (2002), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ הקהילה היהודית בסנטה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמודים 246-242.
- ^ צילום בית העלמין בסנטה (2002), באתר "המרכז לאמנות יהודית".
- ^ בית העלמין היהודי בסנטה, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
- ^ גלעד זיכרון לקהילת סנטה (2002), באתר "המרכז לאמנות יהודית".
