צוהר (עיתון חרדי)

צוהר

תאריכי הופעה	1978–1982 (כ־4 שנים)
שפה	עברית
מדינה	ישראל

צוהר (נקרא בתחילה צופר) היה עיתון חרדי שהופיע בשנות השבעים. העיתון החרדי הראשון שלא הזדהה עם קבוצה פוליטית ולא תפקד כביטאון.

היסטוריה

המו"ל חיים שאולזון ניסה להקים עיתון עצמאי בשם קולמוס ב-1975, אך הגיליון הראשון כשל והעיתון לא הוסיף לצאת.

ב-1978 נפטר העורך הוותיק של העיתון החרדי המודיע יהודה אריה לייב לוין ותחתיו מונו שלושה עורכים חדשים, שייצגו זרמים חרדים שונים. כל עורך החזיק בזכות וטו על הנכתב בעיתון, דבר שהפך את העיתון לכלי לא יעיל לדיווח עיתונאי על מרבית הקהילות הגדולות. בעקבות כך הקים שאולזון את העיתון "צופר", שהתחייב לייצג את כל גוני הקשת החרדית.

בסוף 1979, בעקבות שפרסם דעות שהיו נגד מסירת שטחים, פרסמו הרב שך, הרב יעקב ישראל קניבסקי, הרב יחיאל מיכל פיינשטיין, מכתב שבו נכתב כי "השבועון צופר אסור לבוא בקהל, הוא מלא רכילות, לשון הרע וליצנות גרועה וביזוי לתלמידי חכמים ולבני ישיבות", באותה תקופה שאולזון הופיע במשדר סיום עונה בעלי כותרת בערוץ 1, בו הושב בסמוך למלכת היופי רינה מור, פרסם שלמה לורינץ את התמונה של השניים והפיץ בריכוזים החרדיים דבר שהחריף את ההתנגדות אליו.

עוד טרם פרסום המכתב שינה שאולזון את שם העיתון ל"צוהר".

בסוף שנת 1982 נסגר העיתון, בעקבות קשים כלכליים על רקע מלחמת לבנון הראשונה, כאשר בני הציבור החרדי החלו לצרוך את העיתונות הכללית שפרסמה ידיעות מעודכנות יותר על המערכה והביקוש לעיתונות המגזרית החרדית הצטמצם. לצד זאת, בני החסידויות בעלז וחב"ד, שהוחרמו בעיתונות הכללית החרדיות והיו מלקוחותיו העיקריים של העיתון, עברו לעיתונים מגזריים אחרים - המחנה החרדי הבעלזאי וכפר חב"ד החב"די.

ב־1983 היגר המו"ל שאולזון לארצות הברית וב־1985 החל להוציא בניו יורק את השבועון פנים חדשות, שהפך ב־2008 לבעולמם של חרדים. העיתון נסגר ב־2011.

העיתון

העיתון נתמך בידי ידידיו החסידים של שאולזון, שנמנו על חסידות חב"ד. העיתון יצא מדי שבוע, בדרך כלל בימי רביעי, והודפס בדפוס הג'רוזלם פוסט.

רוב המאמרים בעיתון נכתבו בידי העורך שאולזון, אך מפעם לפעם כתבו בו כותבים נוספים, בהם טוביה בלוי, נפתלי הרץ רוגול, צבי רוזן, א' בן־ישי ואריה אבי משה. שני מדורים תורניים נכתבו בידי יחזקאל ברנדסדורפר.

בשיאו הגיעה תפוצת העיתון לכ־15,000 עותקים בשבוע.

למרות שלא הוכרז על כך בפירוש, הוקדש מקום רב בעיתון לקידום תורתו ומעמדו של מנחם מנדל שניאורסון, האדמו"ר מחב"ד, כאשר מכתביו הפומביים התפרסמו בגיליונות רבים והושם דגש רב על דעותיו הפולטיות־ציבוריות.