זרקור (כתב עת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: פירוט יתר ודיס-פרופורציה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
Internet-news-reader.svg זרקור
סמליל כתב העת
תדירות שבועון
סוגה ילדים ונוער
נוסד תשכ"ח, 1967
שפה עברית
מערכת רחוב ישא ברכה ירושלים
תפוצה ישראל, ארצות הברית, קנדה, אנגליה, ובלגיה.
מדינה ישראל
שער זרקור כיום
שער זרקור בעבר
הסיפור הגרפי "פי הבאר" בעמוד האחורי. ב"זרקור", קרוב ליובל שנים, מתמקד הסיפור הגרפי בדמויות יהודיות והמבט על המציאות הוא בעיני התורה וההלכה. רבים מהסיפורים מבוססים על מציאות היסטורית מתולדות עם ישראל, כל סיפור מתאר מציאות מתקופה אחרת וממקום אחר.

זרקור הוא עיתון ילדים דתי-חרדי שנוסד בשנת ה'תשכ"ח (1967). העורכת הראשית, החל משנת ה'תשע"ה, היא לאה פריד. העיתון יוצא לאור מדי שבוע, ומכיל סיפורים, דברי הגות ודברי תורה, שירים, מדורי יצירה, חידונים ועוד. הוא מחולק לשתי "קומות": האחת לילדים, והשנייה לנוער.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד אמצע שנות ה-60 של המאה העשרים, התבססה הספרות החרדית, בעיקר על סיפורי צדיקים, סיפורי חסידים, אגדות חז"ל משוכתבות לעברית בשפה המובנת לנוער, ספרות יידיש וסיפורי עלילה למתבגרים ומבוגרים פרי עטם של מאיר להמן, דוד זריצקי, משה פראגר ואחרים. בשנות החמישים פעל השבועון "המודיע הצעיר" שהפסיק את פעילותו בשנת תשי"ט (1959).

בשלהי שנות ה-60 החלו מספר הוצאות לאור חרדיות להוציא לאור ספרות ילדים. כמו כן תנועות הנוער החרדיות "הנוער האגודתי", "בתיה", "פרחי ויז'ניץ" ואחרים, הפיקו ביטאונים במתכונת חודשית או כרבעונים שבהם ניתנה במה לסיפורת חרדית בת זמננו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשכ"ח החל לצאת לאור "זרקור", על ידי ארגון המתנדבים "פעילים מארצות הברית", קבוצה שעסקה בהדרכת נוער. שם העיתון ניתן לו באופן סמלי - יוצריו ייעדו אותו להפיץ את התורה כאור הזרקור. במשך כשנה הייתה זו חוברת משוכפלת לצורכי הדרכה של הארגון. לאחר מכן החליט הארגון לעשותו ירחון מודפס.

בשנת תשכ"ט חשו אנשי הארגון שעול ההוצאה־לאור כבד עבורם, פנו אל התנועה להפצת תורה (תל"ת) והעבירו אליה את הנטל. הרב משה בן ישר, רכז מחלקת פעולות הנוער בתנועה, מונה לעורך והירחון הפך לדו-שבועון. בן ישר גייס שורה של כותבים, שחלקם התפרסם מאוחר יותר כסופרים (למשל: שמואל ארגמן, רבקה שזורי והדסה ארשת). מאוחר יתר סיפר בראיון שהקדיש שעות רבות לקריאת חומר של מומחים לספרות ילדים ועיתוני ילדים מחו"ל, ולהתייעצות במחנכים וברבנים.

במהלך אותן שנים, הוחלף הסלוגן של העיתון, "עיתון מצויר לילדים ולנוער", ל"העיתון לקורא הצעיר". לאחר כ-8 שנים (באלול תשל"ז), הפך "זרקור" לשבועון. מספר העמודים ירד ל-16.

"זרקור" נשלח למנויים באמצעות הדואר, וכן נמכר בדוכני העיתונים בריכוזים החרדיים. הוא היה עיתון הילדים הראשון הפונה לכל המגזר החרדי והדתי. לדברי העורך, תקופה מסוימת הוא נקרא גם במשפחות שאינן דתיות, וספריות בתי ספר ממלכתיים היו מנויות עליו; ואף חולק ליתומי צה"ל. בעיתון פורסמו קומיקס וסיפורי מתח עם מוטיבים של מדע בדיוני, סוגות ספרותיות שלא היו בשימוש עד אז בעולם החרדי. העמוד האחורי של העיתון כולל קומיקס בהמשכים.

התפתחות העיתון והתבססותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תשמ"ב העביר הרב בן ישר את תפקיד העריכה אל שושנה הוכוולד, שמילאה תפקיד זה למעלה משלושה עשורים. הרב בן ישר המשיך לכתוב בעיתון, ועדיין כותב בו את מדור פרשת השבוע.

מספר עמודי העיתון עלה בהדרגה, ובשנת תשמ"ו התייצב על 32, וכך נשאר קרוב לשלושים שנה. הנייר שעליו מודפס "זרקור", שהיה נייר עיתון, הוחלף בשנת תש"ן בנייר לבן. בשנת תשס"ג הוכנס לשימוש במקומו נייר כרומו.

במקביל, התגבש מבנה העיתון, והמדורים הקבועים (כגון מדורי החידות והמדור 'לאח הצעיר') הופיעו בקביעות באותו עמוד. מפעם לפעם שונו מדורי החידות.

בשנים תשנ"א-תשנ"ו הופיעו בעיתון ראיונות-בכתב עם רוב אנשי הצוות של "זרקור", במדור "הזדמנות לשאול". את השאלות שלחו הקוראים.

בשנים תש"מ-תשנ"ו פורסמו בעיתון סיפורי קומיקס מאת "רחמים" (שכתב גם בשמות-עט נוספים), רובם על רקע היסטורי ומיעוטם דמיוניים.

בית ההוצאה לאור של העיתון הפיק עשרות ספרים מהסיפורים בהמשכים שהתפרסמו בו, המפורסמים שבהם הם ספריו של הסופר שמואל ארגמן[1]. עשרות סיפורים אחרים יצאו לאור כספרים בהוצאות ספרים אחרות.

הופעת עיתוני ילדים מתחרים, בעיקר כמוספים שבועיים של העיתונים החרדיים הגדולים, והעדר הכנסות של ממש מפרסומות (מסיבות חינוכיות הופסק עמוד הפרסום), הובילו לכך שבסוף שנת תשס"א (2001) הודיעה המערכת כי בשל קשיים תקציביים הוא יחדל לצאת לאור. בעקבות התגייסות הקוראים נפתח "זרקור" מחדש וחזר לצאת לאור, לאחר שהחסיר כחודש אחד. לאחר כשנתיים התחלף המו"ל של העיתון, במקום "התנועה להפצת תורה" הייתה זו עמותה שהוקמה לשם כך. משרדי המערכת עברו למקום אחר, ובמקביל, הוצאת הספרים במסגרת העיתון הופסקה.

בתקופה זו רוענן מראה העיתון - בחלק מעמודיו הוכנס צבע מלא, ולאחר המעבר לנייר כרומו רוענן עיצוב עמוד השער. מדורים רבים התחלפו ונוספו מספר סופרות לעיתון. לאחר מכן פורסמה, במשך כמה שנים, סדרת כתבות ארוכה מאוד (למעלה מ-120 פרקים) בנושא גרפולוגיה, מאת יוכבד שנור.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות קשיים תקציביים, עבר העיתון בעלות ובחורף תשע"ה התחלף צוות העריכה. שושנה הוכוולד עזבה, ולמקומה נכנסו הסופרת לאה פריד וסגניתה תמר מיזל. התכנים, המתכונת והעיצוב חודשו ומספר העמודים הוגדל מ-32 ל-48. צוות גרפיקאיות החליף את הגרפיקאית הוותיקה שבי זינגר. הוכנס צבע מלא לכל עמודי העיתון, והסלוגן של "זרקור" עודכן ל"חווית קריאה מבית טוב". לצוות העיתון צורפו הסופרות החרדיות מיה קינן, תמר מור ועוד.

כתב-העת ומרכיביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את המדורים פותח מדור פרשת השבוע "סבא יהושע" - מאת הרב משה בן ישר, שכותב את מדור פרשת השבוע מזה כ-40 שנה; סיפורים קצרים וסיפורים בהמשכים; מתכונים; מכתבים, שירים ויצירות של הקוראים; מדורי יצירה וחידות מסוגים שונים, תשבצים, ושעשועונים נושאי פרסים; הגות; סיפורי צדיקים; ניתוחי ציורים וכתבי יד; הווי; כתבות שונות בנושאים אקטואליים; תשובות למכתבי הקוראים; ועוד.

העיתון מחולק ל'שתי קומות'. הקומה הראשונה מיועדת לילדים, היא מנוקדת ברובה וכוללת חומר תורני על פרשיות השבוע, סיפורים לילדים בגילאים שונים, סדרות, סדנאות וחומר הפעלתי וקומיקס קצר עם מוסר השכל. בקומה השנייה לנוער ישנו מדור מוסר תורני אקטואלי, סיפור מתחלף, סיפורים בהמשכים ומדור חידות נושא פרסים. את כל אחת משתי ה"קומות" פותח מאמר מערכת קצר מאת העורכת הראשית או מאת סגניתה. בחגים ובחופשת הקיץ מופיע גיליון מוגדל, שבו 56 עמודים; ולקראת סוכות ופסח מצורף מוסף - 'גיליון נושא' לנוער, המתמקד בנושא מסוים הקשור לחג. בגב השבועון מופיע קומיקס מתח בהמשכים, כפי שנהוג בשבועון בעשרות שנותיו.

אחד המדורים הוותיקים בעיתון הוא "תמונה טמונה", שבו, בכל פעם, מתפרסמת תמונה ומוטל על הקוראים לזהות מהי. בפעם הבאה שמופיע המדור, הוא מציג את התמונה השלמה - של הקטע המצולם ומה שסביבו, החושף את התשובה. לצד זה, מתפרסמות מגוון התשובות שנשלחו למשרדי המערכת על כך, ובין השולחים מוגרל פרס.

הגיליון הסמוך לפורים מתאפיין בכתבות הומריסטיות ומעוטר בשגיאות כתיב מכוונות. במרכז הגיליון מופיע "פתשגן" שמוגדר כ"ביטאון מפלגת המן-לוט" ומכיל ידיעות היתוליות, חדשותיות כביכול, המשלבות ציורים, אירועים אקטואליים, אנכרוניזם ומדע בדיוני. נוהג זה קיים בעיתון כמעט מאז היווסדו.

העיתון אינו מכיל פרסומות, מסיבות חינוכיות. בעבר היה עמוד אחד שיועד לפרסומת, אך עם השנים הפך לפרסומת מטעם המערכת ומאוחר יותר גם זה הופסק.

ב"זרקור" כמעט שאין התייחסות של ממש לאירועים אקטואליים ולנושאים פוליטיים. ההתייחסות ניתנת בעיקר במסגרת מדור - המופיע לעיתים רחוקות - שמטרתו הסבר המושגים שבחדשות לבני הנוער. בתקופתה של שושנה הוכוולד היה מדור בשם "חדש, ישן ומעורר עניין" - דיווחי חדשות קצרים בתחומים שונים, מדעיים, מדיניים, פוליטיים, כלכליים, חדשות חוץ ועוד, אך היו אלו דיווחים בלבד, בדרך כלל. מסיבות חינוכיות, לא פורסמו בו דיווחים בנושאי אלימות (למעט אירועי טרור), משפחה, פשיעה וכדומה. האירועים האקטואליים שזכו להתייחסות המשמעותית ביותר - כתבה מיוחדת ולפעמים גם תמונה בשער העיתון - הם פטירה של רבנים מפורסמים; בהתאם להשקפתה של המערכת ושל מנויי העיתון. בעבר הרחוק יותר, בתקופתו של משה בן ישר, היו מתפרסמות תגובות מן הקוראים בנושאים אקטואליים ואפילו פוליטיים; והיה אף מדור אקטואליה שעסק בניתוח נושאים שעל הפרק ('מאחורי הכותרות'). גם מדור הפתיחה של בן-ישר, "כמה מלים", עסק, פעמים רבות, באירועים אקטואליים.

בתקופתו של הרב משה בן ישר, נעשה מבצע גיוס כתבים מקרב הנוער, שנקראו "עמי"ת" (עיתונאי מיתמחה). שולחי הכתבות הנבחרות הוזמנו למשרד המערכת, שם העניק להם העורך תעודת "עמי"ת" ועודד אותם להגיש כתבות לעיתון. המפורסם מבין אותם כתבים הוא העיתונאי אהרן גרנות, שאת דרכו העיתונאית התחיל ב"זרקור". גם הסופרת שרה קיסנר התחילה את תפקידה בעיתון באופן דומה.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתון נשלח למנויים באמצעות הדואר, ובמקומות מסוימים באמצעות חברת הפצה. העיתון מופץ בכל רחבי ישראל. "זרקור" מופץ גם בקרב דוברי עברית בארצות הברית, קנדה, אנגליה, בלגיה ועוד.

לכבוד מלאת 40 שנה לעיתון, התפרסם חידון מיוחד בנושא העיתון וההיסטוריה שלו, והתשובות פורסמו בסדרה בת 8 כתבות, בכותרת: 40 לארבעים (קיץ תשס"ט). במהדורה החגיגית שיצאה לאור לכבוד הגיליון ה-2,000 של העיתון, בפורים תשע"ד, כמו בהזדמנויות נוספות בשנים הסמוכות לכך, ציינו אחדים מן הקוראים שהם דור שלישי לקוראי העיתון.

משרדי העיתון שוכנים ברחוב ישא ברכה בירושלים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על ספרי שמואל ארגמן וזרקור כתבה באתר "בחדרי חרדים"