לדלג לתוכן

חילון – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
←‏חקר החילון: עוד מאמר סקירה עדכני ומצוטט רבות בנושא
תגית: תו כיווניות מפורש
←‏חקר החילון: קישור למקור
תגית: תו כיווניות מפורש
שורה 58: שורה 58:
אף על פי כן, הסוציולוג הבריטי דיוויד וואס והסוציולוג האמריקני מארק צ'אבס הראו כי לפחות במדינות במערב, ובכללן גם ארצות הברית, החילון ממשיך להתקדם בהתאם לתזת החילון ובאותו אופן: ילידי כל [[עשור]] פחות דתיים מילידי העשור הקודם.{{הערה|שם=וואס|Voas, D., & Chaves, M. (2016). [https://www.journals.uchicago.edu/doi/abs/10.1086/684202?casa_token=g61uzlrpWCwAAAAA:VUHC9TNFBih77Jl30AL_SYiY6GuXdEZZjyLrcrZJVqak5iZo2t0gwPSx00IFP5IMUbweqwXr5xoosg Is the United States a counterexample to the secularization thesis?]. American Journal of Sociology, 121(5), 1517-1556.‏}}
אף על פי כן, הסוציולוג הבריטי דיוויד וואס והסוציולוג האמריקני מארק צ'אבס הראו כי לפחות במדינות במערב, ובכללן גם ארצות הברית, החילון ממשיך להתקדם בהתאם לתזת החילון ובאותו אופן: ילידי כל [[עשור]] פחות דתיים מילידי העשור הקודם.{{הערה|שם=וואס|Voas, D., & Chaves, M. (2016). [https://www.journals.uchicago.edu/doi/abs/10.1086/684202?casa_token=g61uzlrpWCwAAAAA:VUHC9TNFBih77Jl30AL_SYiY6GuXdEZZjyLrcrZJVqak5iZo2t0gwPSx00IFP5IMUbweqwXr5xoosg Is the United States a counterexample to the secularization thesis?]. American Journal of Sociology, 121(5), 1517-1556.‏}}


הסוציולוגים איזבלה קסלסטראנד, פיל צוקרמן ורייאן קרייגן סבורים שמעמדה של תזת החילון ירד בעשורים האחרונים של המאה ה-20 עקב ביקורת עליה מצד מספר סוציולוגים קולניים, בעיקר הסוציולוג האמריקני רודני סטארק {{אנג|Rodney Stark}}, אך במאה ה-21 מעמדה עולה שוב, עקב ראיות אמפיריות רבות לחילון הממשיך להתפשט במדינות מודרניות.{{הערה|Kasselstrand, I., Zuckerman, P., & Cragun, R. T. (2023). [https://books.google.co.il/books?hl=iw&lr=&id=xyOqEAAAQBAJ&oi=fnd&pg=PA1&dq=beyond+doubt+secularization&ots=YDfcD3m1CA&sig=BZZRKIFuwtapYKDDJTs__pKiVpU&redir_esc=y#v=onepage&q=beyond%20doubt%20secularization&f=false Beyond Doubt: The Secularization of Society] (Vol. 7). NYU Press.‏}}. הסוציולוג השוויצרי של הדת יורג סטולץ {{אנג|Jörg Stolz}} חילק את תולדות המחקר בנושא החילון לשלב "ניאו-קלסי", מ-1960 ועד 1985 לערך, בו סוציולוגים כפיטר ברגר קיבלו והרחיבו את תזת החילון של וובר ודורקהיים, ושלב "פולמוסי" (contentious) בו חוקרים כרודני סטארק והסוציולוגית הבריטית גרייס דייווי {{אנג|Grace Davie}} חלקו על פרדיגמות חילון של חוקרים אחרים כרוי ווליס {{אנג|Roy Wallis}}. גם שלב זה הסתיים לדעת סטולץ, כאשר במאה ה-21, חקר נתונים רבים ממדינות רבות הוליך לסינתזה שאינה שונה בהרבה מתאוריות החילון ה"ניאו-קלסיות", אך הבהירה מנגנונים רבים של חילון וביססה אותם על בדיקה אמפירית לפי נתונים רבים{{הערה|Stolz, J. (2020). Secularization theories in the twenty-first century: Ideas, evidence, and problems. Presidential address. Social Compass, 67(2), 282-308.‏}}
הסוציולוגים איזבלה קסלסטראנד, פיל צוקרמן ורייאן קרייגן סבורים שמעמדה של תזת החילון ירד בעשורים האחרונים של המאה ה-20 עקב ביקורת עליה מצד מספר סוציולוגים קולניים, בעיקר הסוציולוג האמריקני רודני סטארק {{אנג|Rodney Stark}}, אך במאה ה-21 מעמדה עולה שוב, עקב ראיות אמפיריות רבות לחילון הממשיך להתפשט במדינות מודרניות.{{הערה|Kasselstrand, I., Zuckerman, P., & Cragun, R. T. (2023). [https://books.google.co.il/books?hl=iw&lr=&id=xyOqEAAAQBAJ&oi=fnd&pg=PA1&dq=beyond+doubt+secularization&ots=YDfcD3m1CA&sig=BZZRKIFuwtapYKDDJTs__pKiVpU&redir_esc=y#v=onepage&q=beyond%20doubt%20secularization&f=false Beyond Doubt: The Secularization of Society] (Vol. 7). NYU Press.‏}}. הסוציולוג השוויצרי של הדת יורג סטולץ {{אנג|Jörg Stolz}} חילק את תולדות המחקר בנושא החילון לשלב "ניאו-קלסי", מ-1960 ועד 1985 לערך, בו סוציולוגים כפיטר ברגר קיבלו והרחיבו את תזת החילון של וובר ודורקהיים, ושלב "פולמוסי" (contentious) בו חוקרים כרודני סטארק והסוציולוגית הבריטית גרייס דייווי {{אנג|Grace Davie}} חלקו על פרדיגמות חילון של חוקרים אחרים כרוי ווליס {{אנג|Roy Wallis}}. גם שלב זה הסתיים לדעת סטולץ, כאשר במאה ה-21, חקר נתונים רבים ממדינות רבות הוליך לסינתזה שאינה שונה בהרבה מתאוריות החילון ה"ניאו-קלסיות", אך הבהירה מנגנונים רבים של חילון וביססה אותם על בדיקה אמפירית לפי נתונים רבים{{הערה|Stolz, J. (2020). [https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/0037768620917320?casa_token=1VfFNATsKgkAAAAA:-bZYHJuSOQ8uVJVEogtDFRA0N4DcuzqVK1VfGSc_EsHOotRJcLDrHaVbhbU27xUAW_4ZX5SafRf0 Secularization theories in the twenty-first century: Ideas, evidence, and problems. Presidential address]. '''Social Compass''', 67(2), 282-308.‏}}


====בארצות הברית====
====בארצות הברית====

גרסה מ־22:47, 23 באפריל 2023
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
שכתוב
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
פירוש נוסף ערך זה עוסק בתופעה חברתית. אם התכוונתם למגזר במדינת ישראל, ראו חילונים.

חילוּן (בלועזית: secularization) הוא מעבר של חברה מזהות, זיקה, ערכים או מוסדות דתיים, לכיוון זהות, ערכים ומוסדות חילוניים. במקור, המונח מגיע מן הנצרות ומציין הפקעה של דבר-מה מן הקודש אל החול, כלומר התחום שאין בו קדושה. החול, או הסקולארי, הוא בהשאלה כל תחום או דבר שלדת אין אחיזה בו.

תהליך החילון בתרבות המערב גאה במאה ה-18, בהשפעת ערכי עידן הנאורות והתפתחות המדע והטכנולוגיה. במרכזו של החילון עמדה תחושת הניכור אל הדת הנוצרית ואל עיקריה, בשל התחזקות הרציונליזם שסתר את ההיבטים האי-רציונליים של הדת, כמו גם בשל התרופפות כוחה של הכנסייה הנוצרית לטובת עליית כוחה של המדינה הריכוזית החדשה. מן העולם הנוצרי המערבי, החילון התפשט לרחבי תבל, בייחוד בהשפעת הקולוניאליזם האירופאי.

רקע היסטורי

העת העתיקה

החילוניות לא ידועה לנו מהתקופה של לפני הופעת המונותאיזם, ההצהרה של האדם על עצמו כחילוני או כבלתי דתי באה אל מול הדרישה הדתית להקדשה עצמית וחברתית. מסיבה זו גם אין למצוא תפיסות חילוניות בתרבויות לא מערביות כמו תרבויות יבשת אמריקה, אפריקה או מזרח אסיה בטרם הגיעה אליהם התרבות המערב-אירופית הנוצרית. בנוסף, העובדה ההיסטורית מציגה כי החילונות איננה ניצבת כנגד כל דת מונותאיסטית. היא קיבלה מעמד איתן דווקא בתוך מדינות של החברה הנוצרית, ולא במדינות האסלאם – על אף שדרישותיו להקדשה חריפות עוד יותר.

ימי הביניים

על רקע הסמכותיות הדתית, בעיקר הנוצרית, של ימי הביניים נשמעים קולות ראשונים של התרסה כלפי החיוב להחזיק באורח חיים דתי, דברים כאלה מופיעים בתיעוד חקירות האינקוויזיציה.

העת החדשה

ההומניזם של הרנסאנס, ערב העת החדשה (כפי שהתבטא למשל בשלילת הדוגמטיות והחיפוש אחר אמת אחת המשותפת לכל הדתות במחשבתו של פיקו דלה מירנדולה), חתר תחת המונופולין של הכנסייה על האמת והידע. ההומניזם, יחד עם הרפורמציה אותה עודד, הביא לקריסת סדר העולם הזה.

הגותו של הפילוסוף ברוך שפינוזה הייתה אבן בוחן בערעור על האמיתות הדתיות הישנות. שפינוזה, ששלל את תוקפם של כתבי הקודש ואת האפשרות שהתרחשו נסים, היה ממנסחי הרעיון של דת טבעית כתחליף לתאיזם.

מוכרת בהקשר זה אמירתו של פייר-סימון לפלס: (dieu?) je n'ai pas eu besoin de cette hypothèse – "(אלוהים?) לא הזדקקתי להיפותזה זו", אמירה המדגישה את הוצאת העל-טבעי ממערכת החשיבה ואת הכפפת ההבנה האנושית את העולם למה שניתן להוכיח באמצעים מדעיים.

התקופה המודרנית

בקהילה המדעית, בראשיתה של המאה ה-19, היו שסברו כי האמונה הדתית תיעלם תוך כדי תהליכי הקידמה שעוברת הציוויליזציה. הטענה הייתה כי האנושות עוברת מחשיבה המתאפיינת בביטויים מאגיים ומיסטיים, לקודים ומערכות חשיבה המאורגנים סביב הנחות לוגיות, שיטתיות-מדעיות. תאורטיקנים רבים כדוגמת קרל מרקס, גאורג זימל, אדוארד טיילור, אמיל דורקהיים ומקס ובר, תיארו את הדת, בשל כך, כמצע של אמונות טפלות, מיתולוגיות, קסמים, מאגיה וכישוף. בהמשך התגבשה תאוריה זו לכדי פרדיגמה מובילה, על פיה, יחד עם (ואולי בעקבות) תהליכי מודרניזציה כדוגמת רציונליזציה, תיעוש, בירוקרטיזציה, התמחות ועיור, החוויה המודרנית מכילה בתוכה גם תהליכי חילון.

גורמים לתהליך החילון בעת החדשה

החל מהמאה ה-17, הסדקים בשלטון הדת באירופה התרחבו והחל תהליך החילון המודרני הגדול. הוא נבע ממספר גורמים:

  • אידאולוגיות חברתיות. הומניזם, לאומיות, וסוציאליזם, הוצעו כתחליף לדת, ולעיתים אף שללו אותה באופן ישיר ומוצהר.
  • התפתחות המדע. במאה ה-19 תאוריות מדעיות קראו תיגר על אמונות דתיות. התאוריה המרכזית שעירערה את מעמדה של הדת הייתה תאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין, שכפי שארנסט מאייר מסביר,[1] עירערה את תפיסת הדת בלפחות שלושה אופנים. ראשית, היא עירערה את מקומו של האדם בראש היררכיית הטבע. בתפיסה הדרווינית האדם איננו נזר הבריאה, כפי שמניחה הדת, אלא יצור שהתהווה והתפתח כמו כל שאר עולם החי והצומח. שנית, דרווין הציע הסבר טבעי לתופעות מורכבות שעד לזמנו הוסברו רק על ידי קיומו של יוצר תבוני. שלוש, דרווין הראה שהתפיסה האפלטונית (שבה גם דגלה הדת), שלפיה לכל דבר בעולם יש מהות ייחודית ואין אפשרות למעבר הדרגתי בין דבר לדבר, היא שגויה. בניגוד לאמונה הדתית שכל דבר בעולם קיים כיום כפי שהיה ביום בריאתו, ללא שינוי, הראה דרווין כי העולם הביולוגי עובר שינויים מהותיים.
הצלחות המדע חיזקו את ההכרה בשיטה המדעית ובתפיסה האמפירית, דבר שעמד בניגוד לדת המבוססת על אמונה. למשל, הצלחות בתחומי הרפואה ערערו את האמונה שרפואה היא בידי שמים ותפילה עוזרת לרפא חולים, המודל הגאוצנטרי הוכח כשגוי, ועוד.
  • מודרניזציה. המודרניות שחקו את הדת באופנים רבים. שיפורים טכנולוגיים חיזקו את האמונה בכחו של האדם לפתור את בעיותיו בעצמו, ללא הזדקקות לכח עליון. המודרניזציה הביאה עימה אמצעי תקשורת חדשים, כגון עיתונים, טלפון ורדיו, דבר שיצר "שפע הולך וגדל של דעות, ערכים והשקפות עולם", והציב "אתגר בפני כל המסורות הדתיות".[2] אידאולוגיות מוסריות ופוליטיות חדשות, שהציבו את זכויות האדם במרכז והטיפו לשוויון, לא התיישבו עם תפיסות המוסר הדתיות.
  • ביקורת המקרא. התפיסה המדעית לבחינת המקרא, שהחלה במאה ה-17 והשתכללה מאוד במאתיים השנים אחרי כן, ערערה את האמונה המקובלת לגבי חיבור ספרי התנ"ך והברית החדשה, והם הוצגו כיצירות אנושיות שחוברו בהדרגה ושנוסחיהן שונו מאוד לאורך ההיסטוריה.
  • התפצלות הדתות לזרמים שונים. הרפורמציה הפרוטסטנטית שמה קץ לאחדותה של הנצרות המערבית, קראה לפרשנות עצמאית של כתבי הקודש, וחיסלה את הסמכות הכנסייתית במרחבים רבים. הפילוג בין קתולים ופרוטסטנטים, וכמעט מיד בין קלוויניסטים ללותרנים ולרפורמטורים רדיקלים, חיסל את הסיכוי לכך שדת שלטת אחת תוכל לטעון למונופולין על האמת. מלחמות הדת ביבשת ובבריטניה, שחוללו הרס עצום, הניעו הוגים לקרוא לסובלנות דתית ולניתוק האמונה משאלות פוליטיות.

תהליך החילון

פרדיגמת החילון מכילה בתוכה כמה נוסחים. המשותף לכולם היא הטענה כי מוסדות דתיים ומוסדות לא דתיים עברו לאורך השנים, ובמיוחד בתקופה המודרנית, תהליך של בידול (דיפרנציאציה). הטענה היא כי הסימביוטיקה בין מוסדות הדת ובין מוסדות המדינה נחלשה בתקופת ימי הביניים, והבידול העמיק בתקופה המודרנית. התאורטיקנים חלוקים באופן בו הם רואים את ההשפעה שיש לתהליך הבידול החברתי על היחסים בין הספרות הדתיות והלא דתיות, ועל העוצמה הדתית והאופי של האינדיבידואל הדתי.

הגדרות התהליך

אחת ההגדרות המקובלות ביותר באקדמיה, שנטבעה על ידי פיטר גלסנר ב-1977, נוקבת בעשרה סוגים שונים של תהליכי חילון:

  1. שקיעה בהיקף הפרקטיקה הדתית, רמת האמונה הדתית וההזדהות עם דתות.
  2. הַשְגָרָה (רוּטִינִיזַצְיָה), ההופכת תנועות דתיות חדשות ורדיקליות למוסדיות ושמרניות, תוך פשרה עם החברה הכללית והתמתנות.
  3. בידול (דִּיפֶרֶנְצְיַאצְיָה), שבו דת מקבלת מעמד שונה בחברה, ובדרך כלל מכירה בכך שהיא אמונה אחת בין רבות.
  4. התנתקות, שבה רכיבים שונים בחיי הכלל, כמו מוסדות, נפרדים מהדת.
  5. שינוי (טרנספורמציה), שבמהלכו דת עוברת תמורה במענה ללחצים חברתיים שונים, כפי שהפרוטסטנטיות היא טרנספורמציה של הנצרות האירופאית הישנה.
  6. הכללה, הגורמת לדת ל"היבלע" במקצב החיים, לטשטש את מאפייניה השנויים-במחלוקת ולהפוך למזמינה יותר עבור הכלל.
  7. תיחום הקדושה (דה-סקרליזציה), שהוא צמצום או הוצאת יסודות מקודשים מהעולם החומרי, גם על ידי העברתם למוקד פולחני מוגדר וכדומה, והותרת שאר המרחב כנתון לשליטת מושגים לא-מקודשים.
  8. התפלגות (סגמנטציה), פיתוח של מנגנונים דתיים ייעודיים, התופסים את מקומם לצד מוסדות חברתיים אחרים וממשטרים את תפקיד הדת בחברה.
  9. חילון במובן של מודרניזציה, כלומר תהליכי עיור, תיעוש, בירוקרטיזציה וגיוון דתי-תרבותי המחלישים את אחיזת הדת בחברה.
  10. חילוניות במובנה ה"קשה", כלומר שלילה של הדת.

בעוד שתשעת התהליכים הראשונים מקיפים את כל האוכלוסייה ללא קשר למידת האמונה הדתית של הפרטים בה, ורובם הופיעו באופנים מסוימים לאורך כל ההיסטוריה – כפי שכתב ג'ורג' אלר, "תאיסטים טובים רבים תומכים בחילון הממשל האמריקני באמצעות הפרדת הדת והמדינה, וכולם מבלים חלק מזמנם בפעילויות לא-דתיות" – רק הסוג העשירי מוביל בהכרח לגיבוש זהות לא-דתית.[3]

חקר החילון

מקס ובר ואמיל דורקהיים, מאבות הסוציולוגיה, היו חלוצי הגדרת החילון כתהליך חברתי. ובר דן ב"הסרת הקסם" (entzauberung) מן העולם עקב התקדמות הידע האנושי, ומעבר לעולם מודרני רציונלי ובירוקרטי. "פרדיגמת החילון" שניסחו תפסה את מערכת היחסים בין המודרניות ובין הדת כליניארית, כך שלכל מקום שאליו מגיעה המודרניות, הדת נסוגה ונחלשת. החוקרים השונים מדגישים שלושה ממדים של חילון:

  1. ממד קוגניטיבי: תהליכי רציונליזציה; שקיעתה של מסגרת ההתייחסות העל-טבעית לטובת הסברים ארציים
  2. ממד מוסדי: בידול, תהליך בו מוסדות חילוניים אוטונומיים תופסים את תפקידם של מוסדות הדת הישנים
  3. ממד התנהגותי: הפרטה, מעבר הדרגתי של הדת מהמרחב הציבורי אל הפרטי

החל משנות ה-70 של המאה ה-20, האקדמיה דחתה את "תזת החילון" הקלאסית,[4] לאור עלייתם של כוחות דתיים רבי-עוצמה, בייחוד התחייה האוונגליסטית בארצות הברית והפונדמנטליזם האסלאמי. המחקר הסוציולוגי והאנתרופולוגי החל להצביע על פריחתם של כתות, תנועות, ארגונים וקהילות דתיות חדשות, וכן על הקצנה גוברת והולכת של זרמים מסוימים בתוך הדתות המונותאיסטיות, כתגובה למודרנה. במקום ההנחה על חילון ליניארי, אומצו מודלים מורכבים יותר או גישות פוסט-חילוניות.[5] אף על פי כן, הסוציולוג הבריטי דיוויד וואס והסוציולוג האמריקני מארק צ'אבס הראו כי לפחות במדינות במערב, ובכללן גם ארצות הברית, החילון ממשיך להתקדם בהתאם לתזת החילון ובאותו אופן: ילידי כל עשור פחות דתיים מילידי העשור הקודם.[6]

הסוציולוגים איזבלה קסלסטראנד, פיל צוקרמן ורייאן קרייגן סבורים שמעמדה של תזת החילון ירד בעשורים האחרונים של המאה ה-20 עקב ביקורת עליה מצד מספר סוציולוגים קולניים, בעיקר הסוציולוג האמריקני רודני סטארק (Rodney Stark), אך במאה ה-21 מעמדה עולה שוב, עקב ראיות אמפיריות רבות לחילון הממשיך להתפשט במדינות מודרניות.[7]. הסוציולוג השוויצרי של הדת יורג סטולץ (Jörg Stolz) חילק את תולדות המחקר בנושא החילון לשלב "ניאו-קלסי", מ-1960 ועד 1985 לערך, בו סוציולוגים כפיטר ברגר קיבלו והרחיבו את תזת החילון של וובר ודורקהיים, ושלב "פולמוסי" (contentious) בו חוקרים כרודני סטארק והסוציולוגית הבריטית גרייס דייווי (Grace Davie) חלקו על פרדיגמות חילון של חוקרים אחרים כרוי ווליס (Roy Wallis). גם שלב זה הסתיים לדעת סטולץ, כאשר במאה ה-21, חקר נתונים רבים ממדינות רבות הוליך לסינתזה שאינה שונה בהרבה מתאוריות החילון ה"ניאו-קלסיות", אך הבהירה מנגנונים רבים של חילון וביססה אותם על בדיקה אמפירית לפי נתונים רבים[8]

בארצות הברית

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לשכתב אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא הפרק עוסק בתולדות חקר החילון, מדורקהיים ועד קריסת פרדיגמת החילון הקלאסית, אך דחפו אליו צבר נתונים סטטיסטיים על שתי מדינות, אחת אמנם חשובה אך לא כל העולם, והשנייה מעוטת חשיבות לפי כל פרמטר. אם בכלל יש מקום לדיון בנתוני חילון ברמה האישית בערך המוקדש לתהליך הרבה יותר רחב, שלפחות יהיה בפרספקטיבה גלובלית והיסטורית..

בארצות הברית ישנה הפרדה היסטורית בין דת למדינה ברמת הממשל, ועם זאת רמת הדתיות של אזרחיה גבוהה בהרבה מאשר ברוב מדינות מערב אירופה. למרות רמה גבוהה זו, המגמה לאורך מרבית המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 היא של חילון הולך ומתרחב.[6][9] החוקר רוברט פטנאם הצביע על עליה ניכרת בארצות הברית באחוז האנשים שלא משייכים עצמם לדת כלשהי, מ-3% בשנת 1957 ל-26% ב-2019.[10] קבוצת ה"לא משויכים" (unaffiliated) היא כיום הקבוצה השנייה בגודלה בארצות הברית (אחרי פרוטסטנטים) ומהווה דוגמה לחילון של האוכלוסייה ברמה הקוגניטיבית והחברתית, אם כי פטנאם מציע שהגורם לצמיחת הקבוצה הוא דווקא פוליטי-מוסדי: הזיהוי שנוצר בשנות ה-90 בין אמונה דתית לימין הפוליטי בארצות הברית, שאחז בדעות לא פופולריות בקרב צעירים וליברלים.[11] עם זאת, החוקר אריק קאופמן טען כי אף על פי שכ-37% מהצעירים (בני 24 ומטה) בארצות הברית מגדירים עצמם כ"לא משויכים דתית" (unaffiliated), דעיכת הדתיות במדינה תיעצר ותתייצב על כמחצית מהאוכלוסייה, בדומה למצב בסקנדינביה ובצרפת. קאופמן מונה שלושה גורמים שעשויים לאזן את תהליך החילון בארצות הברית עד כדי עצירה מוחלטת עד אמצע המאה ה-21:[12]

  • הגירה - רוב המהגרים הם אנשים דתיים, ודור ההמשך של מהגרים נוטה לדבוק באמונה יותר מדור ההמשך של מקומיים.
  • פריון - שיעורי הפריון בקבוצות דתיות, ובעיקר קבוצות דתיות קיצוניות כגון מורמונים, אמיש ויהודים חרדים, גבוהים יותר מאשר באוכלוסיות לא-דתיות, וגיל הנישואין נמוך יותר.
  • סנקציות על נטישת הדת - בחברות דתיות מאוד יש לעזיבת האמונה משמעויות חברתיות כבדות, לפעמים עד כדי נטישה של משפחה, חברים, פרנסה וזהות, מה שמקשה מאוד על ביצוע המהלך.

בישראל

מממצאי הסקר החברתי שנערך בשנת 2018 על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה[13] עולה כי 18% מהאוכלוסייה היהודית הבוגרת דיווחו כי נעשו דתיים יותר במהלך חייהם, לעומת 19% שדיווחו שנעשו פחות דתיים. בקרב המוסלמים 3% דיווחו כי נעשו פחות דתיים ו-30% כי נעשו יותר דתיים.

במחקר על נתוני הסקר החברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2009, כשליש עד 40% מן הנסקרים היהודים שינו את הזדהותם הדתית במהלך חייהם, כאשר מתוכם כשני שלישים שינו אותה להזדהות יותר חילונית, וכשליש להזדהות יותר דתית. מבין הנסקרים שגילם עלה על 45, הרוב שינו את ההזדהות הדתית שלהם, כאשר שינוי להזדהות יותר חילונית היה נפוץ פי 2.5 בקבוצת הגיל של בני 45-59, ופי 5.4 בקבוצת הגיל של בני 60 ומעלה.[14]

מחקר של מוסד שורש למחקר כלכלי-חברתי מעריך כי קיימת בישראל תזוזה בין-דורית חזקה לכיוון החילוני אצל יהודים דתיים ומסורתיים, ומאידך שיעורי הפריון והנאמנות לאורח החיים של המגזר החרדי מביאים לעליה הדרגתית במידת הדתיות של האוכלוסייה.[15]

מחקר של מכון טאוב מעריך כי למרות הפריון הגבוה של חרדים ודתיים, הגידול של מערכות החינוך הדתיות ומספר המצביעים למפלגות חרדיות קטנים מהצפוי לפי שיעורי הפריון של המגזר, בעוד מערכת החינוך הממלכתי גדלה בניגוד לתחזיות. לשיטתם, מצביעים נתונים אלה על ניידות דתית לכיוון החילוני, שמאזנת את הפריון הגבוה ועשויה להשפיע באופן ניכר על הרכב האוכלוסייה הצפוי לשנת 2059, עד כדי עליית אחוז החרדים ל-28% בלבד מהיהודים בישראל (לפי החלופה הגבוהה) במקום 37%.[16]

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: חלון

הערות שוליים

  1. ^ בספרו What Evolution Is.
  2. ^ פיטר ברגר, המודרניות והאתגר החדש של הדת, תכלת 32, קיץ התשס"ח / 2008
  3. ^ Phil Zuckerman (עורך), Atheism and Secularity: Issues, Concepts and Definitions.‏ ABC-CLIO, 2010. עמ' 12-13.
  4. ^ Steve Bruce, What the Secularization Paradigm really says, בתוך: Religiosität in der säkularisierten Welt.
  5. ^ Matthias Koenig, ?Beyond the Paradigm of Secularization, בתוך: Working with A Secular Age, דה גרויטר, 2016.
  6. ^ 1 2 Voas, D., & Chaves, M. (2016). Is the United States a counterexample to the secularization thesis?. American Journal of Sociology, 121(5), 1517-1556.‏
  7. ^ Kasselstrand, I., Zuckerman, P., & Cragun, R. T. (2023). Beyond Doubt: The Secularization of Society (Vol. 7). NYU Press.‏
  8. ^ Stolz, J. (2020). Secularization theories in the twenty-first century: Ideas, evidence, and problems. Presidential address. Social Compass, 67(2), 282-308.‏
  9. ^ Voas, D., & Chaves, M. (2018). Even intense religiosity is declining in the United States: Comment. Sociological Science, 5, 694-710
  10. ^ מכון Pew, In U.S., Decline of Christianity Continues at Rapid Pace
  11. ^ דייוויד באר, Secularization Strikes Back: The End of American Religion?
  12. ^ אריק קאופמן, Why Is Secularization Likely to Stall in America by 2050? A Response to Laurie DeRose
  13. ^ "הסקר החברתי 2018", באתר הלמ"ס, עמוד 26
  14. ^ המחקר בדק שינוי במהלך החיים בין חמש קטגוריות של הזדהות דתית בסקר החברתי של הלמ"ס: "חרדים", "דתיים", "מסורתיים-דתיים", "מסורתיים לא-דתיים", ו"לא-דתיים (חילונים)":
    Beider, N. (2018). Patterns of Religious Switching among Israeli Jews: Trends, Causes and Implications. Jewish Population and Identity: Concept and Reality, 101-116.‏
  15. ^ קובי נחשוני, מחקר דמוגרפי: הדתיים יוצאים בשאלה - הילודה הגבוהה מנצחת את החילונים, באתר ynet
  16. ^ אלכס וינרב ונחום בלס, http://taubcenter.org.il/wp-content/files_mf/%25D7%25A9%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%2599%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%259E%25D7%25AA%25D7%2594%25D7%2593%25D7%25AA%25D7%2599%25D7%2595%25D7%25AA%25D7%2591%25D7%2597%25D7%2591%25D7%25A8%25D7%2594%25D7%2594%25D7%2599%25D7%2594%25D7%2595%25D7%2593%25D7%2599%25D7%25AA.pdf מגמות שינוי ברמת הדתיוּת בחברה היהודית (pdf), מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל
  17. ^ מלכה כ"ץ, ‏חילון וחילוניות: עיונים בין-תחומיים, בעריכת יוכי פישר, מכון ון-ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, ירושלים 2015, מים מדליָו 27, תשע"ו, עמ' 251–255
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חילון&oldid=36178334"