אבל פן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אבל פן בשנת 1912
"בדואים במדבר" (שנות ה-20), שמן על עץ, אוסף גלריה אנגל
כיתת ציור ב"בצלאל" בהדרכת אבל פן, 1912

אָבֵּל פַּן (18831964) היה צייר יהודי שפעל בעיקר בארץ ישראל ובישראל.

נולד בעיירה קרסלאבקה שבלטביה בשם אבא פפרמן. אביו, נחום פפרמן, היה רב וראש ישיבה, ופן זכה לחינוך דתי בחדר. את יסודות הרישום והציור קנה בהיותו בן שתים עשרה אצל הצייר יהודה פן מוויטבסק, שהיה גם מורם של מארק שאגאל ואוסיפ זאדקין, והחל סובב בערי רוסיה ופולין כשהוא מתפרנס כשוליה של צייר שלטים. כשרונו משך את תשומת לבו של בעל מפעל גפרורים, שמימן בשנת 1898 את לימודיו בבית הספר לאמנויות יפות באודסה.

פרעות קישינב בפסח 1903 הותירו בו חותם עמוק. הוא הגיש ציור שהכין בעקבות ביקורו בקישינב כעבודת הגמר של לימודיו, ותחושת הכאב שהותירו בו הפרעות נטעה בו נחישות להקדיש את כשרונו לתיעוד הגורל היהודי. עם סיום לימודיו באודסה עבר פן לפריז ועסק שם בעיקר בציורים מהווי חיי היהודים, על–פי זכרונו, ובגישה הומוריסטית-קריקטוריסטית.

בשנת 1912 הוזמן פן על–ידי בוריס שץ, מנהל "בצלאל", להורות בבית הספר הירושלמי. פן הגיע לארץ ישראל שנה מאוחר יותר. באוגוסט 1914, כאשר שב לפריז לאסוף את מטלטליו ולחזור לירושלים, פרצה מלחמת העולם הראשונה ופן, שהיה נתין ארץ אויב (צרפת) מנקודת מבטו של השלטון העות'מאני, לא הורשה לשוב ארצה.

בשנות המלחמה הקדיש פן את מרצו לכרזות וציורים שעודדו ללחימה ותיעדו את מוראות הכיבוש הגרמני. במיוחד בלטה בתקופה זו סדרה של חמישים ציורים שתיארה את פגעי המלחמה בחזית המזרחית, שם ניגפו הרוסים מפני הגרמנים ומאות אלפי יהודים גורשו מזרחה.

עם סדרת ציורי הפרעות ביהודים במהלך הכיבוש במזרח נסע פן בשנת 1917 לארצות הברית, שם זכה להצלחה ניכרת והוגדר "גדול הציירים היהודים" של התקופה. אוסף הציורים נרכש על–ידי מרקוס פכנהיימר ונתרם לבית הנכות של בצלאל, בו הוצג בהיכל שתיעד את סבלות היהודים ("אולם נאד הדמעות"). חלק מציורי הסדרה מוצגים היום במוזיאון הכט שבאוניברסיטת חיפה.

בשנת 1921 שב פן לירושלים והקדיש את זמנו ומרצו לסדרה ארוכה של ציורים על נושאים תנ"כיים. ציורים אלו הוצגו ב-2003 במסגרת התערוכה "היינו כחולמים" במוזיאון ישראל. בציורי התנ"ך שלו השתמש פן בדמויות מזרחיות שהתבססו על תושבי ירושלים, כשהוא משלב את התפישה האירופית של המזרח כשילוב של ארוטיקה וברבריות, עם הצגת הדמויות התנ"כיות כתושבי המזרח בני זמנו, כשהוא נוסך לתוך השעטנז תכשיטים, עדיים ופריטי לבוש אותנטיים בשילוב עם סממני "אוריינטליות" שליקט ממופעי בלט פריזאיים וסרטי ראינוע.

שנות ה-20 והלאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]