אברהם פירקוביץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אברהם פירקוביץ'
אברהם פירקוביץ'

אברהם בן שמואל פִירְקוֹביץ'רוסית: Авраам Самуилович Фиркович, בפולנית: Awram Firkowicz ;‏ 1787, לוצק - 1874, צ'ופוט-קלה) - חכם דת קראי ואוסף כתבים עתיקים מפורסם. פעיל התנועה הלאומית של קראי רוסיה, שראתה בהם צאצאי העשרת השבטים ולא היהודים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם פירקוביץ נולד למשפחה קראית של חקלאים בלוצק שבפלך ווהלין (אז חלק מהאימפריה הרוסית, כיום באוקראינה). הוא לא ידע לנהל משק בית, ובגיל 25 פשט את הרגל. לאחר מכן התחיל ללמוד עברית, תורה וספרי קודש אחרים. בשנת 1818 התמנה לחזן הצעיר של הקהילה. עקב מחלוקת בינו לבין החזן המבוגר נאלץ לעזוב את לוצק ולהגר ליבפטוריה שבקרים, שם מונה ב-1823 לחכם וראש קהילה. ב-1825 שלח מכתב לצאר, בו הציע להעביר את האוכלוסייה היהודית מאזור הגבול של רוסיה ולקרב את היהודים לעבודת האדמה, אולם הצעתו לא נענתה. ב-1828 עבר להתגורר בברדיצ'ב, שם הכיר את החסידות ואת כתבי הקודש היהודיים שאינם מקובלים על הקראים, כגון התלמוד. המפגש עם היהודים הרבניים הביא את פירקוביץ לוויכוחים קשים איתם, אותם פרסם בספר "מסה ומריבה" (יבפטוריה 1838). בספר העלה טענות קשות נגד אורח החיים היהודי, אך בעקבות השלמתו עם היהודים הרבניים מאוחר יותר התכחש לרוב טיעוניו.

חוקר עתיקות פרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1830 התלווה למנהיג הקראים ברוסיה שמחה בבוביץ', שהיו לו קשרים עם הנסיך ומפקד הצבאי הרוסי מיכאיל וורונצוב, בביקורו בירושלים, ואסף שם כתבים עתיקים, יהודיים וקראים. בדרכו חזרה לקרים השתהה באיסטנבול למשך שנתיים ועבד שם כחזן ומורה בקהילה הקראית. לפי דעתו של פרופסור דן שפירא[דרוש מקור], בתקופה זו פיתח את גרסתו שהקראים אינם יהודים, אלא הם צאצאי הכוזרים דוברי השפה הטורקית, ואף קרא לאחווה כלל טורקית. פעולות אלה הביאו גם את איסמעיל בג גספרינסקי, מנהיג הטטרים של קרים, לפרסם את ספריו על אחווה כלל טורקית, אותם הפיץ בכל הארצות מסין עד לסרייבו. ב-1832 חזר פירקוביץ' ליבפטוריה לתפקידו כחזן וחכם, והחל להוציא ספרים המתבססים על ממצאיו. פעמים רבות שינה פרטים בספרים שהדפיס ממקורם כדי למצוא חן בעיני השלטון הרוסי וכן כדי לאמת את השערותיו ההיסטוריות. בשנת 1838 שימש כמורה לילדיו של בבוביץ'.

חוקר עתיקות בשליחות החברה להיסטוריה באודסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1839 פנתה החברה להיסטוריה ועתיקות בנשיאות וורונצוב אל בבוביץ' וביקשה ממנו לכתוב עבורה את ההיסטוריה של הקראים. בבוביץ' היפנה אותם הישר לחברו פירקוביץ'. סוכם בין החברה שפירקוביץ' יתחיל לעסוק במחקריו תמורת מלגה מהחברה, ואף יוכל לקבל לידיו כל חומר שיחפוץ. פירקוביץ' התחיל בעבודה עוד בשנה זו. הדבר הראשון שעשה היה תחילת החפירות בבית העלמין העתיק של צ'ופוט-קלה שבדרום קרים, בו מצא מצבות של קראים, לטענתו מהמאות הראשונות לספירה הנוצרית. לאחר מכן בילה שנתיים בקווקז, חקר שם גניזות רבות, והצליח להוסיף כתבים עתיקים חשובים לאוסף שלו. בקווקז הגיע עד דרבנט, משם חזר ב-1842. על סמך הממצאים שמצא התחיל פירקוביץ' לטעון שהקראים הגיעו לקרים בתחילת המאה ה-1 לספירה הנוצרית, ואף לפני כן, ולכן לא השתתפו בצליבת ישו, ולא מגיעות להם את כל ההגבלות שהוטלו על ידי השלטון הרוסי כלפי היהודים הרבניים, שהואשמו בצליבת המשיח.

ב-1853 פנו קראי טרוקי שבליטא לשלטון הרוסי, ודרשו, על סמך ממצאיו של פירקוביץ', שישנה את יחסו אליהם, לא יקרא להם "יהודים-קראים" אלא "קראים" גרידא, וייתן להם חופש שנהנים ממנו כל עמי האימפריה הלא יהודים. ב-1857 הצטרף פירקוביץ' עצמו ביחד עם גיסו גבריאל לעצומה ושיגר מכתב לממשלה, בתקווה שעל סמך ממצאיו תשנה את היחס לקראים. ב-1863 התקבלה בקשתו, והשלטון הסיר את כל ההגבלות ביחס לקראים, בצו מלכותי מיוחד. ב-1871 שיגר פירקוביץ' איגרת דומה לממשל האוסטרי.

ב-1856 פנה להנהלת הספרייה הקיסרית הציבורית בסנקט פטרבורג (הנקראת כיום הספרייה הלאומית הרוסית) בהצעה לקנות ממנו את רוב כתביו ואוספיו. הספרייה נעתרה להצעתו ותמורת 125,000 רובל קנתה 1490 כתבי יד על עור ועל קלף, 754 העתקים ממצבות קבורה, 25 כתבי יד שנכתבו לפני המאה ה-9, ו-20 כתבי יד שנכתבו במאה ה-10. ב-1863 הובאו לספריה כתבים נוספים של פירקוביץ', שעד אז הוחזקו בחברה להיסטוריה ועתיקות של אודסה. האוסף כולו נקרא בספריה תחת השם: אוסף פירקוביץ' הראשון.

ב-1863 ערך מסע למצרים, שם ביקר בבית הכנסת בן עזרא, והיה הראשון שהביא לעולם המדע את הספרים מגניזת קהיר, עוד לפני מסעו של שלמה זלמן שכטר. המסע שימש כמקור הראשי לאוסף פירקוביץ' השני, אשר עבר אף הוא מאוחר יותר לידי הספרייה הקיסרית. לאחר חזרתו ב-1865 עבר להתגורר בצ'ופוט-קלה. במסעותיו הבאים ביקר באודסה, שם הכיר את בצלאל שטרן ושמחה פינסקר (אביו של יהודה לייב פינסקר), ובווילנה, שם הכיר את שמואל יוסף פין. ב-1871 ביקר בקהילה הקראית הקטנה בהאליץ' שבגליציה, ותקופה מסוימת אף שימש כמנהיג הקהילה שם. מהאליץ' נסע לווינה, בה הכיר את הרוזן ביוסט ואדולף ילינק. את ימיו האחרונים בילה בצ'ופוט-קלה, שבאותם ימים כבר עזבוה רוב יושביה. בצ'ופוט קלה גם נפטר ב-1874.

פרסומיו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חותם תוכנית, 1835, יבפטוריה - טיעוניו נגד היהדות הרבנית.
  • מסה ומריבה, יבפטוריה, 1838 - מחלוקותיו עם היהודים הרבניים בברדיצ'ב.
  • אבני זיכרון, וילנה 1872 - ספר על מסעיו בקרים ובקווקז, ועל הספרים העתיקים שמצא בגניזות והצליח להשיג מקהילות יהודיות.

ספרות בעקבות מסעי פירקוביץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]