איה גורדון נוי
 | |
| לידה |
14 במרץ 1972 (בת 52) חיפה  |
|---|---|
| מקום לימודים |
בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב |
| תחום יצירה | איור |
  | |
איה גורדון-נוי (נולדה ב-14 במרץ 1972) היא מאיירת ישראלית, המתמחה בעיקר באיור ספרי ילדים, בשיטת קולאז' ייחודית המשלבת איורים, טקסט וטקסטורה, וכן מוצגים חומריים, המשתלבים עם האיור באמצעות צילום ועיבוד ממוחשב של התמונה. זכתה בפרס יוסי שטרן לאיור ובציון לשבח במסגרת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק, על איור שירה המפורסם של נעמי שמר "אלף-בית".
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
איה גורדון-נוי נולדה וגדלה בחיפה. בשנת 1992, מיד אחרי שירותה בצה"ל, למדה ב"בצלאל" במחלקה לעיצוב גרפי. את התואר סיימה בהצטינות בשנת 1996, ובשנה זו זכתה בפרס יוסי שטרן לאיור.[1]
עד 2006 עבדה כמעצבת גרפית במשרדי עיצוב שונים וכעצמאית, בשנת 2000 פתחה עסק עצמאי, אך מתחילת שנת 2006 החלה לעסוק באיור בלבד.[2] איירה כ-15 ספרי ילדים שתורגמו לשפות רבות בעולם, בין השאר לאנגלית, ליוונית, לסינית, לקוריאנית, להונגרית ועוד.[2] עולם ספרי הילדים הוא המרחב המזוהה ביותר עם סגנון יצירתה ונטיותיה האמנותיות.[2]
בין השנים 2000–2010 הייתה מרצה לאיור במכללת הדסה בירושלים, במחלקה לדפוס וגרפיקה שנסגרה ב-2011.
בשנת 2016 זכתה בציון לשבח במסגרת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק[3] על איוריה לספר "אלף בית" לפי השיר של נעמי שמר. ספר זה היה למעשה הספר היחיד שעליו עבדה כיוצרת יחידה, ושהפכה אותו משיר של משוררת לספר ילדים בפני עצמו.
בעשור השני של המאה ה-21 הפיקה גורדון-נוי תוצרים עבור חברת האופנה קוֹם אִיל פוֹ, שכללו מוצרי נייר כמחברות ופנקסים, עם עיצובים על בסיס חומרי גלם שסיפקה החברה למאיירת. איורים אלה הפכו למעין מיתוג מוכר של חברה זו.[2] איוריה של גורדון-נוי אף נכנסו לשימוש בתחום עיצוב הבית והמרחב.[4]
גורדון-נוי מתגוררת בעין-הוד עם בן-זוגה וארבעת ילדיה, ועובדת בסטודיו פרטי במקום.
אופי יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירותיה של גורדון-נוי מתבססות על שילובים ייחודיים של איורים, חפצים ממשיים, טקסטורות וטקסט, המתקבעים לכלל יצירה אחת באמצעות צילום, שעובר לאחר מכן עיבוד גרפי ממוחשב, כאשר במקרים רבים על גבי הצילום נוספים אלמנטים מאוירים נוספים. השילוב בין מרכיבי דו-ממד ותלת-ממד זה לצד זה באיור הסופי, יוצר ממד מיוחד משלו, שמתקיים במרחב זה בלבד.
שילוב החפצים בתמונה, במקרים רבים חפצים פשוטים ויומיומיים, מעניק ליצירה ממד סוריאליסטי וריאליסטי כאחד, המוסיף ליצירה משמעויות נסתרות, מעין סאבטקסט ליצירה. במקרים רבים השילוב מקורי במיוחד, ואף חריג; כמו למשל ילד שגופו הוא למעשה תמונת קומקום, ושערותיו הן גזרי עיתונים; שילוב היוצר דמות ייחודית ומסקרנת.[5]
יצירות מסוג זה עשויות להפוך לסמל, כפי שקרה למשל לגיבורת ספר הילדים "נונה קוראת המחשבות", שהפכה לסמל בזכות עצמה - ככל הנראה גם בעקבות שילוב הדמות המאוירת עם המכשיר היומיומי להפרחת בועות סבון, בהקשר שהפך שימוש זה לסמלי.[6]
בין מקורות השראה ליצירתה של גורדון-נוי נמנה הסוריאליזם, כאשר שינוי קני המידה ויעדי החפצים מעניק משמעות שונה לחפץ ולאיור כולו; וכן זרם הדאדא, כאשר השילוב של החפצים יוצר במקרים רבים את שפת הקולאז' המזוהה עם המאיירת.[7] מקורות ההשראה ליצירה הם מגוונים, ומגיעים בעיקר מחיי היומיום. כך למשל בספר "תומאס ואני" משולבת תמונת חביתה וסלט מארוחת הערב, כחלק מאיור הספר.[8] גורדון-נוי נוטה לאיור ראשוני ואינטואיטיבי, שמבטא במקרים רבים את ההסתכלות ה'ילדית' והתמימה של הילד גיבור הסיפור.[9]
השימוש בטקסט באיור[עריכת קוד מקור | עריכה]
באיוריה של גורדון-נוי נעשה שימוש רב בטקסט. שימוש זה יוצר חיבור בין האיור לטקסט בספרי ילדים, והופך אותם למעין מקשה אחת, היוצרת קריאה זורמת, עליזה והומוריסטית בספר.[10] יצירתה אף עשויה להיחשב לקומיקס, כפי שמעיד תיאור התערוכה "איורים מפטפטים" שהציגה את איוריה ב-2016 במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס בחולון: "באיוריה נוכחוֹת תמיד אותיות ומילים – כמרקם, כצלילי רקע או כצורה גרפית. נדמה שהעבודות, המופיעות ברובן לצד טקסטים ספרותיים, מבקשות לספר סיפור החורג מהטקסט שהן מלוות. הן עושות זאת באמצעות כלים חזותיים וטכניקה וירטואוזית, אך באופן מפתיע בוחרות גם לפטפט עם הקוראים בשפה טקסטואלית לכל דבר".[11]
לעיתים הטקסט נבחר בהקשר לנושא היצירה, וכמשלים לה: הוא מעניק משמעויות נוספות לאיור, ויוצר דיאלוג פנימי בין חלקי היצירה. אך לעיתים נראה כי הטקסט נבחר באופן אקראי, ובמקרה זה הצורה של המילים הופכת לחלק בלתי נפרד מההיבט האיורי שבה, באותה הצורה שלמעשה ילדים קטנים מתבוננים בסימני האותיות שאינם מובנים להם - כצורות מעניינות ומורכבות, ותו לא.[12] שימוש עיצובי זה באותיות ובמילים עשוי לשדרג הן את חוויית ההתבוננות של הילד הצעיר בספר, והן את שיפור מוכנותו של הילד להיכרות עם האותיות ולקריאה.
תהליך היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תהליך היצירה מלווה בחיפוש אחר מקורות השראה וחומרים לשילוב ביצירה, חומרים אשר משפיעים על אופי היצירה ועל סגנונה.[13] שלב חשוב ביצירה הוא הצילום, שמקבע את כלל המרכיבים לכלל יצירה אחת. הגימור הסופי נעשה באמצעות עיבוד ממוחשב לתצלום והוספת איוריים נוספים על גביו.
ביצירה המשלבת מוצגים חומריים ואיורים, שלב מכריע בהתפתחות כיוון היצירה הוא מציאת החפץ המתאים לשילוב בה. תהליך היצירה של הדמות נונה מהספרים "נונה קוראת המחשבות" (2012) ו"נונה ומחק האויר" (2015) מדגים תהליך זה.
|
ספרים באיורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "יום טיול בירושלים", כתבה שהם סמיט, דניאלה דינור, 2008
- "בכיסים של גילי", כתבה איריס ארגמן, מטר, 2009
פרט מתוך איור לספר "בדיוק מה שרציתי". ניתן לראות את השילוב בין האיור לחפץ (במקרה זה עיפרון), שמעניק לאיור תלת-ממדיות וחיים משלו - "אסור לדבר על זה", כתבה נעמי שי, כנרת זמורה-ביתן, 2011
- "להקשיב לרוח", כתבה ענבל דיסקין, כנרת זמורה ביתן, 2011
- "נונה קוראת מחשבות", כתבה אורית גידלי, כנרת זמורה ביתן, 2012
- "איפה מתחבא הצחוק?", כתבה שולה מודן, מודן 2012.
- "תומאס ואני", סדרת "גיבורים אמיתיים", כתבו שירלי יובל וטל שחר, כנרת, 2012
- "הלן ואני", סדרת "גיבורים אמיתיים", כתבו שירלי יובל וטל שחר, כנרת, 2012
- "בדיוק כמו שרציתי", כתבו אלינוער קלר ונעמה פלג, כנרת זמורה ביתן, 2013
- "לודויג ואני", סדרת "גיבורים אמיתיים", כתבו שירלי יובל וטל שחר, כנרת, 2014
- "דיאן ואני", סדרת "גיבורים אמיתיים", כתבו שירלי יובל וטל שחר, כנרת, 2014
- "אלף-בית", עיבוד לשירהּ של נעמי שמר, כתר, 2014
- "גיבור", כתבה מיה סביר, ידיעות ספרים, 2015
- "נונה ומחק האוויר", כתבה אורית גידלי, כנרת זמורה ביתן, 2015
- "ים יבשה", כתבה שירי צוק, כתר, 2016
- "מעשה בילדה בודדה", עיבוד לשירהּ של מרים ילן-שטקליס, כנרת זמורה ביתן, 2018
ספרים שכתבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- "גמצוץ בגנה", הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2023
השתתפות בתערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ״משחקים״, מוזיאון העיצוב חולון, 2014
- ״עדיין אופטימיים״, תערוכת מחווה לדודו גבע, גלריה הוטרינה, חולון, 2015
- ״מקום״, גלריית עין הוד, 2014
- ״איור זה כל הסיפור״, ספריית האיור במוזיאון ישראל, אגף הנוער, 2016
תערוכת יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ״איורים מפטפטים״, המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס, חולון, 2016
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר אישי של גורדון נוי
סרטון על שיטת עבודתה של איה גורדון-נוי, סרטון באתר יוטיוב- פרופיל אמנית - איה גורדון-נוי, בכתב עת הפנקס - כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 1 ביוני 2011
- למחוק וליצור: ריאיון עם איה גורדון-נוי, באתר הפנקס - כתב עת מקוון לספרות ותרבות ילדים, 16 בספטמבר 2015
- על התערוכה "איורים מפטפטים", בכתב עת הפנקס - כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 18 בפברואר 2016
- יובל סער, איור עכשיו. מפגש 74: איה גורדון נוי, פורטפוליו, 13 ינואר 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרופיל אמנית - איה גורדון נוי, באתר הפנקס - כתב עת מקוון לספרות ותרבות ילדים, 1 ביוני 2011
- ^ 1 2 3 4 "איור עכשיו. מפגש 74: איה גורדון נוי". פורטפוליו. 2014-01-13. נבדק ב-2017-03-30.
- ^ הודעה לעיתונות באתר מוזיאון ישראל
- ^ PaperBella. "פייפר בלה קפסולה מארחת את המאיירת איה גורדון נוי". PaperBella. אורכב מ-המקור ב-2017-04-14. נבדק ב-2017-04-14.
- ^ תמר הוכשטטר, איזה טקסטורה יש לצחוק של מאיירת?, באתר הפנקס - כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 15 באוגוסט 2012
- ^ במקרה זה השימוש במכשיר להפרחת בועות סבון היה בהשראתה של הסופרת אורית גידלי, וגורדון-נוי העבירה את השימוש בו לראייה, כמעין משקפיים.
- ^ פרופיל אמנית – איה גורדון-נוי : הפנקס – כתב עת מקוון לתרבות וספרות לילדים, באתר ha-pinkas.co.il
- ^ שירלי יובל-יאיר וטל בן-שחר, תומס ואני (מסדרת גיבורים אמתיים), כנרת, 2012
- ^ נראה כי זוהי גם תפיסתה העצמית של המאיירת; כך למשל בדיוקן עצמי שמצויר על הכריכה האחורית בסדרה "גיבורים אמיתיים", המאיירת הציגה עצמה כילדה המציירת על דף ("תומאס ואני", "הלן ואני", "לודויג ואני" ו"דיאן ואני", סדרת גיבורים אמיתיים, כתבו שירלי יובל וטל שחר, כנרת, 2012, 2014).
- ^ רותה קופפר, נונה קוראת מחשבות: מלא חוש הומור, מתיקות ואהבה, באתר הארץ, 18 בינואר 2012
- ^ איה גורדון-נוי: איורים מפטפטים, באתר המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס
- ^ מיכל פז-קלפ, איורים מפטפטים, באתר הפנקס - כתב עת מקוון לספרות ותרבות לילדים, 18 בפברואר 2016
- ^ סרטון על תהליך עבודתה של המאיירת, שנעשה כחלק מהצגת יצירותיה בתערוכה "איורים מפטפטים", 2016