איילון המים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgאיילון המים
Em - Hyemoschus aquaticus.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: איילוניים
סוג: איילון המים
מין: איילון המים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Hyemoschus aquaticus
‏(אוגילבי, 1841)
תחום תפוצה
Water Chevrotain Distribution Map.png

איילון המים(שם מדעי: Hyemoschus aquaticus) הוא מין איילון אנדמי לאזורים טרופיים באפריקה. איילון המים הוא הפרימיטיבי ביותר מבין מיני האיילוניים. שמו המדעי של המין נגזר מיוונית: שם הסוג, "Hyemoschus", גזור מהמלים ”Hus", שפירושה חזיר, ו-"Moschus", שהיא מילה המתייחסת לאיילי מושק. שם זה מרמז על כך שבעבר איילון המים סווג במשפחת איילי המושק. שמו הספציפי של המין, "aquaticus", רומז לכך שאיילוני המים חיים בסמוך למקור מים, אליו הם קופצים במקרה והם מאוימים.

איילון המים הוא בעל חיים הדומה לצבי. הוא גדול ממיני האיילוניים האחרים הנפוצים בדרום - מזרחה של יבשת אסיה, וגודלו דומה לזה של ארנב. אורכו נע בין 45 ל-85 סנטימטרים, ואורך זנבו הוא 7.5 - 17 סנטימטרים. גובהו - כ-35 סנטימטרים. משקלם נע בין 3.2 ל-6.8 קילוגרמים, כאשר הנקבות גדולות יותר מהזכרים: בעוד שמשקלן הממוצע הוא 12 קילוגרמים, משקלם הממוצע של הזכרים עומד על 9.7 קילוגרמים בלבד.

ראשו קטן ומחודד, וגופו החסון מונח על רגליים דקות מאוד. חלקו האחורי מורם במעט ביחס ליתר גופו. כמו כל האיילוניים, גם לאיילון המים אין קרניים, ובמקומן הם פיתחו ניבים עליונים גדולים יחסית הבולטים מפיהם. בשונה מאיילוניים אחרים, גם נקבות איילון המים הן בעלות ניבים אלו. פרוותו החומה - אדמדמה מכוסה בפסים ובנקודות המספקים לו הסוואה ביערות בהם הוא חי. על ראשו ועל צווארו פסים לבנים, וכן החלק התחתון של זנבו לבן. עיניו גדולות ואוזניו הן בגודל בינוני. עורו עבה יחסית, מה שמקנה לו הגנה מפני שריטות שמקורן משיטוט בסבכי צמחייה.

כאשר הנקבה נכנסת לתקופת הייחום, הזכר מחזר אחריה באמצעות מעקב אחריה והשמעת קולות. כאשר הזכר ישמיע את קולותיו, הנקבה תעצור במקומה ותיתן לזכר ללקק לה את אזור איברי המין. מנהג זה מבוצע מספר פעמים, שבסופן הזכר מטפס על הנקבה, עת הם מזדווגים. משך ההריון נע בין ארבעה לתשעה חודשים, שבסופם הנקבה ממליטה וולד אחד. לאחר כשעה יוכל הוולד לעמוד על רגליו. הוא יינוק מאמו עד גיל 3 - 6 חודשים. את אזור חיותה של אמו יעזוב כאשר יגיע לבגרות מינית, בגיל 9 - 26 חודשים. בדרך כלל הם לא עוברים את גיל 8, אולם הם מסוגלים להגיע למשך חיים פוטנציאלי של 11 - 13 שנים.

על פי רוב, הנקבות חיות באותו שטח במהלך כל חייהן כבוגרות. שטח מחייתן קטן יותר מזה של הזכרים, והוא עומד על 130 - 140 דונמים. הזכרים, לעומתן, מיישבים טריטוריה שגודלה 200 - 300 דונמים למשך שנה, ואז הם מוחלפים על ידי זכר אחר. טריטוריית הזכר לרוב חופפת בחלקה לטריטוריות של שתי נקבות. בין הפרטים במין נצפו מספר התנהגויות אגרסיביות, שגרמו למספר חוקרים לשער כי האיילוניים אינם מקיימים סדר והיררכיה חברתית כלשהם. כך למשל, הזכרים מקיימים לעתים קרבות קצרים, בהם הם משתמשים בניביהם החדים על מנת לנשוך את יריבם.

באזורי החיות שלהם, צפיפות האיילוניים עומדת על 7.7 - 28 פרטים לקילומטר רבוע. הם פוגשים בפרטים אחרים לעתים רחוקות בלבד, ולא נצפתה התנהגות טריטוריאלית של הפרטים. בניגוד למיני איילוניים אחרים, איילוני המים הם פעילי ערב ולילה (פעילים משש בערב עד שש בבוקר), כאשר ביום הם נחים בהיחבאם בין הצמחייה. הנקבות פעילות מהזכרים באופן משמעותי. איילוני המים עשויים להשתמש במקור מים כמקום מחסה מפני טורפים, אולם אין הם יכולים לשחות במים במשך משכי זמן ארוכים.

תזונת איילוני המים מורכבת מפירות (כ-60 אחוזים מתזונתו), מעלים ומנבטים של עצים ושל שיחים. מדי פעם הוא אוכל חרקים, בעיקר נמלים. בניגוד לאיילוניים אחרים, לאיילון המים יש בטן בעלת ארבעה מדורים, כמו למעלי גירה "אמיתיים".

האילוניים נפוצים ביערות הטרופיים במרכזה של מזרח אפריקה, לרוב ליד מקור מים ורק לעתים רחוקות במרחק העולה על 250 מטרים ממנו. מספר איילוני המים הכולל נמצא בירידה מתמדת, וזאת בשל ציד ובשל הרס של בתי גידול לצורכי כריתת עצים. ארגון ה-IUCN מגדיר את מצבם של איילוני המים כ"לא ידוע"(Data Deficient; DD), משום שחסר מידע לגבי מצב האיילונים וכן בשל כך שחסרים נתונים על גודלן של האוכלוסיות בעבר, הנחוצים על מנת להעריך את המגמה שבה הן נמצאות. מספר האיילוניים נאמד ב-1999 בכ-230,000 פרטים‏[1].

המדינות בהן חי איילון המים: אנגולה, בורונדי, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, קונגו, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, חוף השנהב, גינאה המשוונית, גבון, גאנה, גינאה, ליבריה, ניגריה, רואנדה, סיירה לאונה ואוגנדה. מדינות נוספות בהן קיומו של האיילון בהן מוטל בספק הן בנין, בורקינה פאסו, גינאה ביסאו, סנגל וטוגו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ East, R. [compiler]. 1999. African Antelope Database 1998. IUCN/SSC Antelope Specialist Group. Gland, Switzerland and Cambridge, UK: IUCN.