גינאה המשוונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת גינאה המשוונית
Flag of Equatorial Guinea.svg Coat of arms of Equatorial Guinea.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אחדות, שלום, צדק
המנון לאומי: "בואו נצעד בדרך"
מיקום גינאה המשוונית
יבשת אפריקה
שפה רשמית ספרדית, צרפתית, פורטוגזית
עיר בירה מלאבו
3°45′N 8°45′E / 3.750°N 8.750°E / 3.750; 8.750
העיר הגדולה ביותר באטה
משטר רפובליקה, בפועל דיקטטורה
ראש המדינה
- נשיא

- ראש ממשלה
נשיא
תאודורו אוביאנג נגאמה מבאסוגו
איגנסיו מילאם טאנג
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מספרד
12 באוקטובר 1968
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
28,051 קמ"ר 
146 בעולם
זניח
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
722,254 נפש 
165 בעולם
25.75 נפש לקמ"ר
183 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
19,680 מיליון $ 
135 בעולם
27,248 $
53 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.554 
136 בעולם
מטבע פרנק CFA מרכז אפריקני ‏ (XAF)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .gg
קידומת בינלאומית 240+
מפת גינאה המשוונית
צילום לוויין של האי ביוקו

רפובליקת גינאה המשווניתספרדית: República de Guinea Ecuatorial) היא מדינה במרכז אפריקה. המדינה גובלת בקמרון בצפון, בגבון בדרום ובמזרח ובמפרץ גינאה במערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התושבים הקדומים באזור היבשתי של גינאה המשוונית היו פיגמים, שמספר כיסי התיישבות שלהם עוד נותרו בחלקו הצפוני של האזור. בני בנטו היגרו לאזור בכמה גלים מן המאה השביעית לספירה ועד המאה ה-19. אחד העמים נקרא בשם פאנג, ומניחים שממנו התפתחה הקבוצה האתנית בּוּבִּי, שצאצאיה התיישבו באי בִּיוֹקוֹ.

הספן הפורטוגזי פרנאו דה פו גילה את ביוקו ב-1471, בחפשו דרך ימית להודו. האי, שנקרא ב-1494 על שמו ("פרנאו דו פו" או "פרננדו פו" Fernando Póo; לפני כן כונה בפיו "פורמוזה פלורה" או "הפרח היפה") והאי אנובון, אי נוסף ששייך לגינאה המשוונית כיום, היו מושבות פורטוגזיות מ-1474 ועד 1778, ואז מסרה אותם פורטוגל לספרד, יחד עם זכויות סחר ביבשת, בתמורה לשטחים בדרום אמריקה. באי אנובון, שהיה בלתי מיושב, יישבו הפורטוגזים מתיישבים מאנגולה.

במאה ה-19 היו לבריטניה ולספרד תביעות לבעלות על החלק היבשתי של גינאה המשוונית, ריו מוני (Rio Muni) ובהסכם פריז משנת 1900 נקבע סופית שהאזור יינתן לספרד.

שלטון ספרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1926-1959 אוחדו השטחים בשלטון ספרד במפרץ גינאה למושבה אחת שכונתה "גינאה הספרדית". בשנת 1959 הוענק לאזור מעמד של פרובינציה של ספרד, ולתושביו ניתן ייצוג בבית הנבחרים הספרדי. אוטונומיה מוגבלת הוענקה בשנת 1963, השם שונה ל"גינאה המשוונית" והוקם בית נבחרים מקומי, שחבריו נבחרו בבחירות רב-מפלגתיות - בניגוד למצב בספרד גופא באותה תקופה. עיקר הסמכויות נותרו עדיין בידי המושל הספרדי הממונה על האזור.

במרץ 1968, לאחר לחצים מצד התושבים ומצד האומות המאוחדות, הודיעה ספרד כי תעניק עצמאות מלאה לגינאה המשוונית, מספר שנים לאחר שמושבות צרפת ובריטניה באפריקה קיבלו את עצמאותן.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באופן רשמי, מוגדר המשטר בגינאה המשוונית מאז 1991 כדמוקרטיה נשיאותית, אך בפועל שוררת בה דיקטטורה חד-מפלגתית של תאודורו אוביאנג נגאמה מבאסוגו שעלה לשלטון ב-1979 אחרי שהנהיג הפיכה נגד דודו פרנסיסקו מסיאס נגוומה. קבוצה של גולים, שמתגוררים בעיקר בספרד ומונהגים על ידי סברו מוטו נסה, קוראים לדמוקרטיזציה של המדינה.

הבחירות לנשיאות מתקיימות כל 7 שנים (האחרונות התקיימו ב-2009). הנשיא ממנה את ראש הממשלה. בית המחוקקים נקרא "בית הנבחרים של העם" והוא נושא, למעשה, תפקיד סמלי בלבד, ללא סמכות של ממש. הבחירות לבית המחוקקים מתקיימות כל 5 שנים ובהן בוחרים התושבים את 100 הנבחרים בבחירות ישירות. בבחירות האחרונות לפרלמנט, שנערכו ב-2008 והוחרמו על ידי מרבית ארגוני האופוזיציה, זכתה מפלגת השלטון, "המפלגה הדמוקרטית של גינאה המשוונית", ב-99 מתוך 100 המושבים. ארגון אמנסטי אינטרנשיונל מדווח על מעצרים שרירותיים, עינויים והפרות זכויות אדם נוספות שמבצע השלטון הרודני.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גינאה המשוונית היא חלק מהאיחוד הכלכלי והמונטרי של אפריקה המרכזית (CEMAC). המטבע הרשמי מאז 1984 הוא פרנק CFA, שהוא המטבע המשותף ל-14 מדינות במערב ובמרכז אפריקה, ושערו לעומת האירו קבוע - מאז 1994 הוא עומד על 655.957 פרנק לאירו.

מקור ההכנסה העיקרי של המדינה הוא ייצוא נפט. מעריכים כי מדי יום מפיקים במדינה כ-360,000 חביות נפט ומספר החביות המיוצאות עבור כל אזרח זהה לזה של כווית. על פי דירוג התמ"ג, גינאה המשוונית היא המדינה העשירה ביותר באפריקה, ואחת העשירות בעולם. למרות זאת, גינאה המשוונית היא מדינה ענייה, וזאת משום שהעושר מתרכז באליטות המושחתות.

מקורות הכנסה נוספים הם: עיבוד עץ, חקלאות עם מוצרים כגון קפה, קנה סוכר, פירות טרופיים, כותנה ועוד.

בין השנים 2007 - 2011 הקימה אשת העסקים הישראלית ירדנה עובדיה, שני בתי חולים בגינאה המשוונית. ירדנה עובדיה משמשת כיום כקונסול כבוד של גינאה המשוונית בישראל.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני חלקיה המרכזיים של גינאה המשוונית הם האי ההררי בִּיוֹקוֹ (Bioko), השוכן כ-40 ק"מ מחופי קמרון, והשטח המכונה ריוֹ מוּנִי (Río Muni), הנמצא ביבשת וגובל בגבון ממזרח ומדרום, בקמרון מצפון, ובאוקיינוס האטלנטי ממערב, וכולל גם כמה איים הסמוכים לחוף. כמו כן משתייך למדינה האי הקטן אנובון (Annobón) המצוי מדרום לאיי סאו טומה ופרינסיפה, כ-595 ק"מ דרומית-מערבית לביוקו.

המדינה היא אחת הקטנות באפריקה, ושטחה הכולל הוא 28,051 קמ"ר, מתוך זה 26,003 קמ"ר ביבשת ו-2,017 קמ"ר שטחו של ביוקו.

בירת המדינה, מלאבו (Malabo), שוכנת באי ביוקו. יחד עם דנמרק, גינאה המשוונית היא אחת משתי המדינות היחידות שעל אף שרוב שטחן ביבשת, מצויה בירתן על אי.

בניגוד לשמה, שום חלק של גינאה המשוונית אינו שוכן על קו המשווה עצמו - שעובר מעט מדרום לריו מוני.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האקלים בשני חלקי המדינה הוא אקלים טרופי חם וגשום. הטמפרטורה במלאבו נעה בין 21 מעלות צלזיוס בלילה ל-32 מעלות ביום, בקירוב, ואינה משתנה לאורך השנה.

כמות המשקעים השנתית ברוב חלקי הארץ עולה על 2000 מ"מ בשנה. בדרום האי ביוקו גורמים גשמי המונסון לכמויות משקעים אדירות - ממוצע שנתי של 10,000 מ"מ. העונה הגשומה בביוקו היא מיולי עד ינואר, אם כי גם בעונה היבשה יורדים גשמים, בעוצמה פחותה. בחלק היבשתי, העונות הגשומות והיבשות מתחלפות. העונה הגשומה היא בחודשים פברואר עד יוני ומספטמבר עד דצמבר.

המדינה מועדת לסופות טרופיות וגם לסופות טורנדו.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוכלוסייה של גינאה המשוונית היא צעירה - 45% מהתושבים הם בני 15 ומטה. רק 4% הם בני 65 ומעלה. תוחלת החיים היא 49 שנים לגברים ו-53 שנים לנשים. שיעור האוריינות בקרב האוכלוסייה הבוגרת עמד על 52% ב-1992, אך עלה ל-80% ב-1999,והגיע ל-85.7% ב-2003. רוב התושבים חיים באזורים כפריים.

רובם המוחלט של התושבים שייכים לגזע הנגרואידי ודוברים שפות וניבים השייכים למשפחת השפות הבנטו. 80% מהגינאנים שייכים לאתניה פאנג, והשאר הם בעיקר בובי (Bubi) החיים באי ביוקו. כמו כן קיימת אוכלוסייה לבנה ממוצא ספרדי ובני תערובת של ספרדים וילידים. רובם הגדול של התושבים הם נוצרים קתולים ויש מיעוט מוסלמי קטן.

למעלה מ-90% מהתושבים הם דוברי ספרדית. הצרפתית והפורטוגזית צורפו כשפות רשמיות על מנת לקבל סיוע מארגוני השפה הבינלאומיים.

רבים מתושבי גינאה המשוונית של היום הם צאצאים של עבדים אשר נחטפו והובאו בעל כורחם ליבשת אמריקה במסגרת סחר עבדים בתקופה הקולוניאלית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאון · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה