פורשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מטה החברה הראשי בצופנהאוזן שטוטגרט

פורשה (גרמנית: Dr. Ing. h.c. F. Porsche AG, ), היא חברה גרמנית לייצור מכוניות.

החברה נוסדה על ידי פרופ' פרדיננד פורשה בשנת 1931 בעיר שטוטגרט, כחברה לתכנון וייעוץ הנדסי. מטה החברה הראשי של פורשה שוכן בעיר צופנהאוזן, עיר בפרברי שטוטגרט בבאדן וירטמברג, שם גם נמצא מתקן הייצור המקורי של פורשה, בנוסף למתקן הייצור החדש של החברה בעיר לייפציג. חברת פורשה מעסיקה למעלה מ-12,000 עובדים ברחבי העולם.

היסטוריה ודגמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורשה 64
פורשה 356
טרקטור הפורשה סופר
פורשה 904
פורשה 911

חברת פורשה נוסדה בשנת 1931 על ידי פרדיננד פורשה במשרד שפתח במרכז העיר שטוטגרט. בתחילה עסקה החברה בפיתוח מנועים, הנדסה וייעוץ לכלי רכב. החוזה הגדול ביותר של החברה נחתם בשנות ה-30 עם ממשלת גרמניה לאחר שזו ביקשה ממנה לתכנן את הפולקסוואגן, מכונית העם, אשר לימים הפכה לחיפושית[1].

בשנת 1939 פותחה בסדנאות פורשה המכונית הראשונה, מכונית הפורשה 64. אולם, הפורשה 64 הייתה מכונית אשר חלקה את רוב רכיביה עם מכונית החיפושית, על כן מעטים רואים בה את דגם המכונית הראשון של פורשה. תואר זה משויך בדרך כלל למכונית הפורשה 356, אותה תכנן פרי פורשה, בנו של פרדיננד פורשה, לאחר שכהגדרתו הוא "פשוט לא מצא את המכונית שהופיעה בחלומותיו"‏[2].

דגם האבטיפוס של הפורשה 356 הוצג ב-1948. 49 היחידות הראשונות יוצרו בסדנה בעיר גמונד שבקרינתיה. לאחר מכן עבר הייצור לעיר צופנהאוזן (Zuffenhausen) אשר בפרברי שטוטגרט, שם גם שוכן מטה החברה כיום. המכונית הייתה מצוידת במנוע בוקסר אחורי מקורר אוויר, ועל כן בעלת צליל מנוע דומה לזה של החיפושית. בתחילה הכילה מכלולים רבים ומנוע של חברת פולקסווגן, אך חלקים אלו הוחלפו במהירות לחלקים מייצור עצמי, כולל המנוע האחורי. למרות שבתחילה חלקה רכיבים עם החיפושית, רבים מחשיבים את מכונית ה-356 כדגם הראשון של פורשה, מאחר שהייתה למכונית הראשונה אשר נמכרה על ידי החברה הצעירה.

בשנת 1950 הפכה פורשה ליצרנית רכב עצמאית, בבעלות שווה של משפחות פורשה ופיך, כאשר בשנת 1951 נפטר פרדיננד פורשה בגיל 75, ובנו פרי פורשה הפך למנהל החברה עד לפרישתו בתחילת שנות ה-90.

בשנת 1952 הציגה פורשה את ה'פורשה ג'וניור', טרקטור מונע דיזל אשר ייצורו נמשך עד לשנת 1963. דגמים נוספים היו הפורשה דיזל סטנדרט ופורשה דיזל סופר.

בשנת 1953 הציגה פורשה את מכונית הספורט והמירוצים הפורשה 550, איתה ידעה החברה הצלחות רבות.

בשנת 1963 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 911 אשר זכתה לתהילה. הפורשה 911 היא מכונית 2+2 (שני מושבים קדמיים ובנוסף שני מושבים אחוריים קטנים), בעלת מנוע בוקסר 6 צילינדרים אחורי. עד לסדרת ה-996 אשר הוצגה בשנת 1998, היו כל מנועיהן של מכוניות ה-911 מקוררות אוויר, כאשר לאחר מכן היו למקוררות מים. דגם הפורשה 911 הוא המזוהה יותר מכל עם חברת פורשה, נמכר עד היום בגרסאות משופרות בהצלחה עצומה, ונוחל הצלחות מוטוריות על מסלולי המירוצים. הפורשה 911 נחשבת גם כיום, יותר מארבעים שנה לאחר יציאתה לשוק, למופת של מכונית ספורטיבית ומהנה לנהיגה. דגם בעל מראה זהה ל-911 אך מכלולים מכנים פשוטים יותר, הלקוחים מה-356, ובעל מנוע 4 צילינדרים, נמכר תחת השם 912.

בשנת 1965 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 904, מכונית מרוץ מהמצליחות ביותר של חברת פורשה אשר יוצרה בגרסה חוקית לכביש.

בשנת 1969 פותחה ויוצרה במשותף עם חברת פולקסווגן הפורשה 914 ומעט מאוחר יותר הפורשה 916, שהחליפו את הפורשה 912 ויוצרו עד שנת 1976.

בשנת 1972 הפכה פורשה לחברה ציבורית, כאשר החברה הונפקה בבורסה של פרנקפורט וגייסה הון ציבורי לראשונה.

באוקטובר 1974 הציגה פורשה בתערוכת פאריס את הפורשה 930, או בשמה הרשמי פורשה 911 טורבו, ה-911 הסדרתית הראשונה בעלת מגדש טורבו.

בשנת 1976 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 924. הפורשה 924 החליפה את מכוניות ה-914 וה-916 כדגם הבסיס של החברה. דגם זה הכיל מכלולים רבים של חברת אאודי בהם מנוע הרכב, והורכב במפעלה של חברת אאודי בעיר נקרסולם.

בשנת 1978 הציגה פורשה את מכונית ה-GT הפורשה 928 אשר במקור הייתה אמורה להחליף את הפורשה 911, אולם רעיון זה נזנח עכב מכירותיה הרבות של ה-911.

בשנת 1982 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 944 אשר החליפה את מכונית הפורשה 924.

בשנת 1986 הציגה פורשה את מכונית העל של החברה הפורשה 959, ה-959 הייתה למכונית המתקדמת ביותר לזמנה, וזכתה במקומות 1-2 במירוץ הראלי פאריס-דאקר לשנת 1986.

בשנת 1992 הציגה פורשה את מכונית הפורשה 968 אשר החליפה את מכונית הפורשה 944.

בשנת 1993 מונה וונדלין ווידקינג למנכ"ל החברה, תפקיד אותו מילא בהצלחה רבה 16 שנים ועזר בהפיכתה של חברת פורשה מיצרנית קטנה למכוניות ספורט לאחת מחברות הרכב הרווחיות ביותר בעולם, עד אשר פוטר בשנת 2009 על ידי דירקטוריון החברה לאחר ניסיון כושל שלו לשהתלט על קבוצת פולקסווגן, מהלך אשר הכניס את חברת פורשה לחובות של מיליארדי אירו.

בשנת 1996 הציגה פורשה את מכונית הפורשה בוקסטר, מכונית הרודסטר הראשונה של החברה מאז הפורשה 550. מכונית הבוקסטר הייתה לדגם הנמכר ביותר של החברה עד להצגתה של הפורשה קאיין.

בשנת 1998 נפטר פרי פורשה, אך השליטה בחברה נשארה עדיין בידי משפחות פורשה ופייך.

בשנת 2002 הציגה פורשה את הפורשה קאיין, רכב הפנאי-שטח הראשון של חברת פורשה, אותו הניב שיתוף פעולה עם חברת פולקסווגן. פלטפורמת הקאיין פותחה על ידי חברת פורשה, ומשותפת לאאודי Q7 ולפולקסווגן טוארג. הקאיין ממוצב בראש הקטגוריה היוקרתית של רכבי הכביש-שטח ונועד להתחרות בדגמים כמו ה-ב.מ.וו X5 והמרצדס-בנץ M-קלאס.

בשנת 2004 הציגה פורשה את מכונית העל הפורשה קאררה GT. הקאררה GT היא מכונית מתקדמת מאוד טכנולוגית, ובעלת מנוע 10 צילינדרים אשר פותח למטרות מירוצים. הקאררה GT יוצרה במפעלה החדש של פורשה בלייפציג.

בשנת 2005 הציגה פורשה את מכונית הפורשה קאיימן, מכונית ספורט בתצורת קופה אשר נבנתה על בסיס הפורשה בוקסטר

בשנת 2009 הציגה חברת פורשה מכונית הפורשה פאנאמרה, מכונית סלון פאר אשר מתחרה בעיקר במרצדס-בנץ S-קלאס, בב.מ.וו סדרה 7 ובאאודי A8.

בשנת 2010 הציגה פורשה את מכונית העל ההיברידית הפורשה 918.

בשנת 2013 הציגה פורשה את מכונית הפורשה מאקאן, מכונית פנאי ספורטיבית יוקרתית בגודל בינוני.

נסיון ההשתלטות על פולקסווגן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחברת פורשה היו מתחילת דרכה יחסי עבודה הדוקים עם חברת פולקסווגן. כמו כן חברת פורשה הייתה ממחזיקי המניות העיקריים של קבוצת פולקסווגן, כאשר בשיאה בחודש ינואר 2009 כחלק ממהלך של ניסיון השתלטות על הקבוצה אותו הוליך מנכ"ל פורשה וונדלין ווידקינג, החזיקה החברה יותר מ-50 אחוזים ממניותיה של קבוצת פולקסווגן‏[3]. בדיעבד התברר כי מהלך זה היה יומרני מדי, והכניס את חברת פורשה לסחרור בעקבות המשבר הכלכלי העולמי בשנת 2008, והמיתון בשוק הרכב, בדמות חובות של 10 מיליארד אירו ומהלך שבסופו השתלטה קבוצת פולקסווגן על חברת פורשה. דבר זה גרם לסערה בחברת פורשה ולפיטוריהם של מנכ"ל פורשה המצליח במשך 16 שנים וונדלין ווידקינג, ושל סמנכ"ל הכספים של החברה‏[4]. מייד לאחר ההשתלטות על פורשה הודיעה קבוצת פולקסוואגן כי בשנת 2011 ייתבצע מיזוג חברות בינה ובין חברת פורשה, שנדחה עקב בעיות משפטיות‏[5] ובוצע לבסוף בשנת 2012[6].

פעילות גלובלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 חתמה חברת פורשה על חוזה לשיתוף פעולה תעשייתי עם חברת ואלמט הפינית (VALMET). כאשר חברת פורשה התקשתה לעמוד בקצב ההולך וגובר של ביקושים לדגם הבוקסטר, הוחלט לבצע מיקור חוץ ולהעביר חלק מהייצור לחברה הפינית. החל מ-1997 נכנס שיתוף הפעולה לתקפו והוארך בהמשך עד לשנת 2008.

גם כיום משמשת "פורשה" כחברה לתכנון הנדסי, כפי שהייתה בראשית דרכה. ממרכז הפיתוח שלה בוואיסק, 25 ק"מ מערבית לשטוטגרט, שנפתח ב- 1972 סייעה חברת פורשה בתכנון המכונית הרוסית לאדה סאמארה, הסיאט איביזה והאופל זאפירה. כמו כן נתנה החברה שירותי ייעוץ הנדסי לחברת דייהו, לחברת סטודיבייקר, לחברת סובארו ועוד. מרכז הפיתוח האמור מעסיק 2,500 מהנדסים ועוסק כיום בפרויקטים של חטיבת המכוניות של פורשה עצמה. בנוסף רכשה חברת פורשה ב-2001 25% מחברת Bertrandt AG, המתמחה בתכנון ופיתוח רכב.

פורשה במירוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פורשה 956 זכתה בשנות השמונים 6 פעמים ברציפות במירוץ 24 השעות של לה מאן

החל משנת 1948 החלה פורשה להתחרות במירוצי מכוניות. עם מעל ל-28,000 ניצחונות במירוצים שונים, ועשרות זכיות באליפויות שונות אשר רבות מהן מירוצי סיבולת, פורשה היא מותג הרכב המצליח ביותר בהיסטוריית מירוצי המכוניות בעולם‏[7]. כמו כן, פורשה היא יצרנית רכבי המירוץ הגדולה בעולם, כאשר בשנת 2006 החברה ייצרה 195 מכוניות מרוץ לקבוצות מרוץ שונות ברחבי העולם, ואילו ב-2007 ייצרה 275 מכוניות‏[8].

זכיות ואליפויות במירוצים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קאררה RSR שנת 1973 זוכת מרוץ ה'טארגה פלוריו'

מוניטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם המותג 'פורשה' נחשב לאחד השמות היוקרתיים ביותר בעולם הרכב‏[9], על-פי סקר שערך בשנת 2011 מכון המחקר האמריקני היוקרתי ג'יי.די פאוור (J.D Power), נמצא כי פורשה היא מותג הרכב הנחשק ביותר בארצות הברית כבר שנה שביעית ברציפות‏[10], ובסקר שנערך בשנת 2010 נמצא כי מותג פורשה הוא מותג הרכב האמין ביותר בארצות הברית[11].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 48°50′08″N 9°09′07″E / 48.83556°N 9.15194°E / 48.83556; 9.15194

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]