אנטולי וסילייב
אנטולי אלכסנדרוביץ' וסילייב (ברוסית: Анатолий Александрович Васильев; נולד ב-4 במאי 1942) הוא במאי, מורה ותאורטיקן של התיאטרון. נחשב לאחד מחלוצי התיאטרון הרוסי והאירופאי כיום.
ייסד את תיאטרון "בית הספר לאמנות הדרמה" במוסקבה, וב-2001 הקים תיאטרון נוסף ברחוב סרטנקה, שנבנה על פי עיצובו ושימש גם מרכז לחקר תיאטרון. כמו כן לימד ב-GITIS וב-VGIK (המכון לקולנוע רוסי) במוסקבה, כמו גם ב-ENSATT (בית הספר לתיאטרון בליון, צרפת). בסוף שנות ה-80 של המאה ה-20 הגיע לתודעה אירופאית רחבה בזכות גרסתו ל"שש נפשות מחפשות מחבר", ומאז ביים בארצות רבות נוספות. ב-1989 קיבל את אות אביר מסדר האמנות והספרות הצרפתי.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
וסילייב הצטרף לאקדמיה הממלכתית לתיאטרון במוסקבה (GITIS) ולמד שם כתלמידם של מריה קנבל ואנדרי פופוב.
הפרסטרויקה שהנהיג מיכאיל גורבצ'וב אפשרה לווסילייב להקים את בית הספר לאמנות הדרמה ב-1987. בית הספר נוצר כמעבדה שבה התמקד וסילייב בבימויים של טקסטים שאינם תיאטרליים, על מנת לבחון את ערכם המילולי והספרותי על במה. כבעל הכשרה מוסיקלית הוא משתמש במוזיקה בעבודותיו לעתים קרובות. אחרי שפיתח במשך תקופה ארוכה מבנים משחקיים של תיאטרון דרך שיטת האטיוד, הוא החל לבדוק כיצד ניתן לבטא רעיונות דרך המילה בצורתה הנקייה ביותר. הוא חוקר את הצליל ואת האינטונציה ומנסה "להכניס תנועה במילים", כאשר לדבריו הצליל צריך להישלח כמו חץ.
על עבודתו בפיתוח טכניקות המשחק שירשה מורתו, מריה קנבל, ממורה ורבה, קונסטנטין סטניסלבסקי, אמר וסילייב ב-1996: "כל מה שאני עושה הוא פיתוח של סטניסלבסקי. להוקיר ולכבד את זכרו פירושו להמשיך ולפתח את המחקר שהוא החל".
לאחר התחלה לא פשוטה בסצינת התיאטרון הרוסית המסוגרת בשנות ה-1970, הוא נחשף לקהלים אירופאיים ב-1987 דרך גרסתו ל"שש נפשות מחפשות מחבר" מאת לואיג'י פיראנדלו ו"חישוק" מאת ויקטור סלבקין שנכתב במיוחד עבור להקתו.
בהדרגה זכה וסילייב להכרה בין לאומית. ב-1992 ביים את "נשף מסכות" מאת לרמונטוב בקומדי פראנסז, ובשנה לאחר מכן ברומא את "איש איש לפי דרכו" מאת פיראנדלו. ב-1997 הציג את "קינתו של ירמיהו" בפסטיבל אביניון, באיטליה ובברלין; הצגה זו זכתה לפרס הלאומי לתיאטרון ברוסיה "מסיכת הזהב" עבור ההצגה הטובה ביותר והעיצוב הטוב ביותר.
ב-1998 הציג את "דון ז'ואן או אורח האבן" מאת אלכסנדר פושקין בתיאטרון השמש של אריאן מנושקין. על חוויה זו סיפר: "תיאטרון השמש הוא סדנה יצירתית נפלאה, מקום לגור בו שבו לא מריחים את ריח הרפרטואר. אני מרגיש קרוב לצורת העבודה הזו, לדרך שבה מנושקין מברכת את האנשים בכניסה, ואפילו לפעולה הפשוטה של קריעת הכרטיסים. מעולם לא חלמתי שיום אחד אביים שם".
לצד אלה ביים את "חלומו של הדוד" מאת פיודור דוסטויבסקי ב-1994 בבודפשט, את האופרה "פיק דאם" מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי ב-1996 בויימאר, ואת "אשמים חפים מפשע" מאת אלכסנדר אוסטרובסקי ב-1998 בהונגריה.
[עריכה] טכניקות משחק
[עריכה] ניתוח אקטיבי
בתחילת דרכו כבמאי, מורה ותאורטיקן של תיאטרון שכלל וסילייב את טכניקת הניתוח האקטיבי. סטניסלבסקי חקר את הגישה הזו לחזרות לקראת סוף חייו והיא תועדה על ידי אחת מתלמידותיו שהפכה לעוזרת במאי שלו, מריה קנבל (1898-1985), בספרה "על הניתוח האקטיבי של מחזות ותפקידים" (רוסיה, 1982). בבסיס הטכניקה הזו נמצאת האימפרוביזציה ככלי המשמש את השחקן להתקרב לטקסט של המחזאי ולחבר אותו לגופו, קולו ונפשו. את יישומה של הטכניקה הביא וסילייב לכדי שיא בז'אנר התיאטרון הסיטואציוני-פסיכולוגי, בהפקתו "בתו המבוגרת של איש צעיר", 1979.
[עריכה] תיאטרון משחקי
בשנים הבאות פנה וסילייב לחקור את תחום התיאטרון המשחקי, אחרי שדרך זו כבר נפרצה על ידי חלוצים כמו הבמאי מיכאל בודקביץ'. בעוד שהתיאטרון המסורתי יוצר ייצוג של מציאות, בתיאטרון המשחקי נשמר מרחק בין השחקן לדמות אותה הוא מגלם, המאפשר לו התייחסות משחקית כלפי הטקסט בביצוע אימפרוביזציוני במהלך ההצגה. גרסתו המשחקית ל"שש נפשות מחפשות מחבר" (1987) הביאה לו פרסום נרחב ברחבי אירופה, בה סייר עם ההצגה. מבקרת התיאטרון אלנה פומינה (2000) חקרה את השלבים השונים של חיפושו של וסילייב אחר תיאטרון חדש והדגישה את אופיו הלא-אמיתי של העולם הנראה ואת אמיתותו של הבלתי-נראה כעיקרון בעבודתו של וסילייב, חוויה הנוצרת במרווח שבין השחקן לדמות.
[עריכה] טכניקה קולית-וורבלית
בשנות ה-2000, כשהיה כבר דמות מבוססת בעולם התיאטרון האירופאי, נחשף הקהל הרחב לטכניקה קולית ייחודית אותה פיתח וסילייב, שמטרתה לנקות את המילה ממוסכמות ואינטונציה על מנת להופכה למוליך טהור של אנרגיה. עד כה השתמש וסילייב בטכניקה הקולית הזו בהפקות שביים ברוסית, צרפתית, איטלקית ויוונית.
[עריכה] בשנים האחרונות
בראיון שנערך ב-2002 לרגל יום הולדתו ה-60 אמר שאינו מאמין כי ימשיך לביים הרבה אחרי גיל 70, אך זאת עוד נותר לראות. הוא ממשיך לעבוד כבמאי פעיל, כמו גם מורה מבוקש בבתי הספר לאמנות הנחשבים ביותר באירופה. ב-2011 הוזמן על ידי עיריית מוסקבה לשוב לעיר ולקבל לידיו את מבנה התיאטרון ברחוב פוברסקייה. הוא קיבל את ההזמנה והכריז כי יתחיל להפעיל את המבנה כבית ספר להכשרת מורים לתיאטרון החל מ-2014.
[עריכה] מעבדת התיאטרון בונציה
ב-2010 הוציא לפועל תוכנית שהתבשלה במשך זמן רב - הקמת מעבדה לבימוי והוראת תיאטרון במטרה להכשיר פדגוגים, בוונציה. בכנס שנערך בוונציה ב-2007 אמר "אולי היכנשהו, באי קטן מאוד, נוכל לקוות לעשות לאט לאט משהו הכרחי באמת לתיאטרון, לפתח ולעצב את המודעות לתיאטרון ולכישורים הדרושים לקיומו". במעבדה, שעיקר פעילותה תתקיים בין 2010 ל-2012, חברים לצד משתתפים איטלקים ובני ארצות אחרות גם שני נציגים ישראלים - בועז טרינקר ושרון טל, בוגרי הסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב.
[עריכה] מעבדת התיאטרון בפולין
ב-2011 החל לנהל מעבדה במכון גרוטובסקי שבעיר ורוצלב, פולין. הפרוייקט מתקיים במסגרת תכנית חמש-שנתית של המכון בשם "Masters in Residence" בה הוזמנו אנטולי וסילייב, פיטר ברוק, תיאודורוס תרצופולוס ויוג'ניו ברבה לקיים מעבדות ארוכות טווח וחזרות לקראת הצגות בבימויים. וסילייב בחר לקיים סדרה של מעבדות לחקר טכניקות משחק בשנים 2011-2012, וחזרות לקראת הפקה על פי מחזה של לואיג'י פירנדלו, שתעלה ב-2013. במעבדה משתתפים שחקנים איטלקים, צרפתים, ספרדים, רומנים, פולנים ואוקראינים. הנציג הישראלי במעבדה הוא בועז טרינקר.
[עריכה] הצגות אותן יצר וביים
- 1973: סולו לשעון מצלצל מאת אוסוולד זחרדניק, התיאטרון האמנותי במוסקבה
- 1978: ואסה זלז'נובה על פי מקסים גורקי, תיאטרון סטניסלבסקי במוסקבה
- 1979: בתו המבוגרת של איש צעיר מאת ויקטור סלבקין, תיאטרון סטניסלבסקי במוסקבה
- 1985: חישוק מאת ויקטור סלבקין, תיאטרון טגנקה במוסקבה
- 1987: שש נפשות מחפשות מחבר מאת לואיג'י פיראנדלו, בית הספר לאמנות הדרמה במוסקבה, פסטיבל אביניון 1988
- 1988: הדיאלוגים של אפלטון
- 1990: הערב אימפרוביזציה מאת לואיג'י פיראנדלו, פארמה, איטליה. סיור באוסטריה וביוגוסלביה.
- 1990: השחף על פי אנטון צ'כוב
- 1992: המדינה של אפלטון
- 1992: נשף מסכות מאת לרמונטוב, קומדי פראנסז
- 1992: Vis-à-vis על פי האידיוט מאת פיודור דוסטויבסקי, בשיתוף עם מרכז קונסטלרהאוז בברלין.
- 1993: איש איש לפי דרכו מאת לואיג'י פיראנדלו, רומא
- 1993: פיורנזה ו-יוסף ואחיו מאת תומאס מאן
- 1994: אמפיטריון מאת מולייר
- 1994: חלומו של הדוד מאת דוסטויבסקי, בודפשט
- 1996: פיק דאם מאת פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי, התיאטרון הגרמני הלאומי בויימאר
- 1997: קינתו של ירמיהו, פסטיבל אביניון (בכורה במוסקבה ב-1996)
- 1998: אשמים חפים מפשע מאת אלכסנדר אוסטרובסקי, הונגריה
- 1999: דון ז'ואן או אורח האבן ופואמות אחרות מאת אלכסנדר פושקין, תיאטרון השמש, צרפת
- 2000: K על פי פושקין
- 2002: מדיאה-מטריאל מאת היינר מילר, פסטיבל אביניון
- 2002: אמפיטריון מאת מולייר, קומדי פראנסז
- 2006: מוצארט וסליירי מאת פושקין, רקוויאם מאת ולדימיר מרטינוב, פסטיבל אביניון
- 2006: האיליאדה (שיר XXIII), לוויתו של פטרוקלוס, משחקים מאת הומרוס, פסטיבל אביניון
- 2006: מסעות אונייגין על פי הרומן יבגני אונייגין מאת פושקין והאופרה של צ'ייקובסקי
- 2007: תרזה פילוסוף מאת ז'אן-בטיסט בויאר ד'ארגן, תיאטרון אודיאון
- 2009: ימים תמימים בצמרות העצים מאת מרגריט דיראס, קאפוסבר, הונגריה
[עריכה] לקריאה נוספת
- אנטולי וסילייב, שבעה או שמונה שיעורים על תיאטרון
- סטפן פוליאקוב, אמנות הקומפוזיציה
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אי של פדגוגיה, בלוג מעבדת התיאטרון הנוכחית (2010-2012) של וסילייב בונציה (באיטלקית)
- מניסן נתיב למעבדה לתיאטרון בונציה, באתר 'הבמה'
- Moscow Theatre "School of Dramatic Art, בית הספר לאמנות הדרמה (באנגלית)
- Школа драматического искусства, בית הספר לאמנות הדרמה (ברוסית)
- סיור מצולם בבית הספר לאמנות הדרמה, בדקה 06:15, השחקן איגור יאצקו מסייר במבנה שהקים אנטולי וסילייב (ברוסית)
