ארמון פוטאלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המכלול ההיסטורי של ארמון פוטאלה, להסה
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Potala.jpg
ארמון פוטאלה
מדינה Flag of the People's Republic of China.svg הרפובליקה העממית הסינית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1994, לפי קריטריונים 1, 4, 6
הערות הורחב ב-2000 וב-2001

ארמון פוטאלהטיבטית: པོ་ཏ་ལ; בסינית מסורתית 布達拉宮; בסינית מפושטת: 布达拉宫) הוא ארמון בלהסה, כיום בירת המחוז האוטונומי הטיבטי ובעבר בירת ממלכת טיבט. הארמון שימש במשך מאות שנים כמשכנו העיקרי של הדלאי למה,[1] המנהיג הרוחני של הבודהיזם הטיבטי ומנהיגה הפוליטי של טיבט. מסורת זו נקטעה בשנת 1959, אז נאלץ הדלאי למה ה-14, טנזין גיאטסו, לברוח לדרמסאלה, הודו, לאחר כישלון ההתקוממות העממית של הטיבטים נגד שלטון הרפובליקה העממית של סין. כיום משמש ארמון פוטאלה כמוזיאון. ארמון פוטאלה נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסקו ב-1994. ב-2000 וב-2001 נוספו מקדש ג'וקהנג ונורבולינגקה לרשימה כהרחבות לאתר, בשם "המכלול ההיסטורי של ארמון פוטאלה, להסה".

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סונגטסן גמפו
הדלאי למה החמישי

האגדה מספרת כי מערה במקום שימשה כמפלט לצורכי מדיטציה עבור מייסד האימפריה הטיבטית (אימפריית טובו) ומי שנחשב כמייבא הבודהיזם לטיבט, המלך סונגטסן גמפו (649-605). על מנת לחזק את קשריו עם המעצמות האזוריות נשא סונגטסן גמפו את הנסיכה טריטסון (או בהיריקוטי) מבית המלוכה הנפאלי ואת הנסיכה וֶנְצֶ'נְג שהייתה אחייניתו של שליט סין, הקיסר טָאידְזונְג (649-599), הקיסר השני בשושלת טאנג. לכבוד כלתו הסינית בנה סונגטסן גמפו בשנת 637‏[2] את הארמון הראשון באתר, קוחר פוטרנג. כתבים מתקופה זו מתארים מכלול נרחב של בניינים הכוללים שלוש חומות הגנה והמכילים 999 חדרים וחדר נוסף על פסגת ההר.[3] רוב המבנים בארמון זה נשרפו במחצית השנייה של המאה ה-8 כתוצאה מפגיעת ברק, והארמון חרב לחלוטין במאה התשיעית, במלחמה שבה התפרקה אימפריית טובו. מתקופה זו נותרו בארמון פוטאלה היכל פגבלהקנג ומערת הנסיך של דהרמה (שעליה נאמר כי שימשה מפלטו של סונגטסן).

לאחר התמוטטותה של אימפריית טובו נכנסה טיבט לתקופה ארוכה של חוסר יציבות. הארמון אמנם חרב, אבל המקום החל לקבל משמעות דתית. במהלך המאה ה-12 הטיף במקום ראש הזרם בבודהיזם המכונה "קדמפה", ומאוחר יותר הטיף במקום טסונג חפה, מייסד מסורת הגלוג, אסכולה בבודהיזם המכונה גם כת הכובעים הצהובים. אסכולה זו התפשטה במהירות בטיבט והפכה לזרם השולט במדינה. במאה ה-17 הביס לוזאנג גייטסו, איש אסכולת הגלוג והדלאי למה החמישי לעתיד, את שושלת קרמפה תוך שימוש בסיוע צבאי מגושי חאן, שליט מונגולי. לוזאנג גייטסו יסד את שושלת גנדן פודרנג. כס השלטון הראשון של השושלת היה במנזר דרפונג, אבל ב-1645 החל הדלאי למה החמישי לבנות את ארמון פוטאלה על פסגת מרפו רי לאחר שאחד ממוריו הרוחניים, קונצ'וג צ'ופל (מת 1646), הצביע על כך שהאתר אידאלי לשמש כמושב הממשל, בהיות ממוקם בין מנזר דרפונג ומנזר סרה והעיר העתיקה של להסה.[4] בניית הפוטרנג קרפו ("הארמון הלבן") הושלמה 3 שנים אחר כך, והדלאי למה וממשלתו עקרו אליו ב-1649. הדלאי למה החמישי מת ב-1682, אבל עובדת מותו הוסתרה מהטיבטים במשך 14 שנים על ידי ראש הממשלה והעוצר (ועל פי השמועה בנו של הדלאי למה), דסאי סנגיי גאיטסו. שמונה שנים לאחר מותו של הדלאי למה (1690), החל העוצר בבניית הפוטרנג מרפו ("הארמון האדום"). בבנייה הועסקו 7,000 אומנים. קאנגשי, קיסר סין משושלת צ'ינג, שלח אומנים סיניים ומנצ'ורים לסייע בעבודה, ועזרה נוספת נתקבלה מנפאל. הבנייה נמשכה עד 1694. ארמון פוטאלה שימש כארמון החורף של הדלאי למה מאז. שיפוצים נוספים שהתבצעו ב-1922 הרחיבו את הארמון לממדיו הנוכחיים.

הארמון החדש נתכנה בשם פוטאלה על שם אתר בקצה הדרומי של הודו – גבעה סלעית המוקדשת לבודהיסטווה אוואלוקיטשוורה או בשמו הטיבטי "צ'נרזיג", שעל פי הבודהיזם הטיבטי הדלאי למה הוא אחד מגלגוליו. הטיבטים עצמם קוראים למקום הקדוש "פוטאלה" לעתים רחוקות בלבד, ונוהגים להתייחס אליו כאל "צוק פוטאלה" ("טצה פוטאלה") או בדרך כלל בכינוי "הצוק" בלבד.

הארמון ניזוק קלות במרד הטיבטי כנגד הסינים ב-1959, כאשר הפגזים הסיניים כוונו לחלונות הארמון. הוא ניצל מנזק במהלך מהפכת התרבות של 1966 בזכות התערבותו האישית של ג'ו אן-לאי שהיה אז ראש ממשלת הרפובליקה העממית של סין, ועם זאת מתנגדי המשטר טוענים כי מעל ל-100,000 כרכים של כתבים, מסמכים היסטוריים ועבודות אמנות אחרות סולקו מהארמון, ניזוקו או הושמדו.[5]

אתר מורשת עולמית ומאמצי תחזוקה ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון פוטאלה נוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסקו ב-1994. ב-2000 וב-2001 נוספו מקדש ג'וקהנג ונורבולינגקה (ארמון הקיץ של הדלאי למה) לרשימה כהרחבות לאתר. עם זאת, ארגון אונסקו מוטרד מהמודרניזציה המהירה שעובר האזור, והביע דאגתו מבניית מבנים מודרניים המאיימים לדבריו על האווירה הייחודית של הארמון.[6] הממשלה הסינית הגיבה בחקיקה האוסרת על הקמת מבנים גבוהים מ-21 מטרים באזור. אונסקו היה מוטרד גם מהחומרים בהם נעשה שימוש בשיפוץ הארמון בשנת 2002 בעלות של 180 מיליון יואן (כ-22.5 מיליון דולר), אם כי מנהל הארמון, ציאנגבה גסנג, הבהיר כי נעשה שימוש באומנים וחומרים מסורתיים בלבד. הארמון עבר שיפוץ קודם בין 1989 ל-1994 בעלות של 55 מיליון יואן (6.9 מיליון דולר).

עד 1 במאי 2003 ביקרו בארמון בממוצע כ-1,500 מבקרים ליום, כשלעתים קפץ מספרם עד לשיא של 5,000 מבקרים ביום אחד. מ-1 במאי 2003 הוגבל מספר המבקרים בארמון ל-1,600 ביום כששעות הפתיחה צומצמו לשש שעות ביום על מנת להימנע מצפיפות יתר.[7] לאחר שהושלמו ב-2006 עבודות השיפוץ, נאסרה הכניסה לגג המבנה על מנת להימנע מנזק מבני נוסף.[8] ב-1 ביולי 2006, לאחר שנפתחה מסילת הרכבת צ'ינגדזאנג שחיברה את להסה לסין, הוגדלו מכסות הביקור ל-2,300 מבקרים ליום על מנת להתמודד עם הגידול של 30% בכמות המבקשים, אבל המכסה התמלאה כבר באמצע הבוקר.[9] שעות הביקור הוארכו בתקופת הלחץ של החודשים בין יולי לספטמבר, בהם הגיעו מעל ל-6,000 מבקרים ביום.[10]

תאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית ארמון פוטאלה (מבט מדרום)
ארמון פוטאלה מצפון מזרח

ארמון פוטאלה שוכן על גבעה המכונה בטיבטית "מרפּוֹ רי" ("ההר האדום") בלב להסה, בגובה של 3,700 מטרים מעל לפני הים. על פי המסורת הטיבטית שלוש הגבעות הראשיות בלהסה מייצגות את "שלושת המגנים של טיבט". גבעת "צ'וקופו רי", דרומית לפוטאלה, היא הר הנשמה ("בלה-רי") של הבודהיסטווה וג'רפאני. גבעת "פונגווה רי" מייצגת את הבודהיסטווה מנג'ושרי. מרפו רי, הגבעה עליה נבנה הפוטאלה, מייצגת את אוואלוקיטשוורה או בשמו הטיבטי "צ'נרזיג", הבודהיסטווה של החמלה והרחמים האינסופיים.[11]

מכלול הבניינים של הארמון משתרע במתחם שאורכו 400 מטרים ממזרח למערב, רוחבו 350 מטרים מצפון לדרום ושטחו 130,000 מטרים רבועים.[12] אם כוללים גם את מכלול המבנים מוקפי החומה שבתחתית המדרון ובריכת המלך הדרקון שמאחורי הגבעה מגיע שטח הארמון ל-360,000 מטרים רבועים.[13] הקירות החיצוניים המשופעים כלפי פנים בנויים מאדמה נגוחה מחופה בלבנים,[14] כאשר רק בחלקם העליון משובצים חלונות רבים בשורות ישרות. עובי הקירות בבסיס החומה כ-5 מטרים, ועוביים הממוצע 3 מטרים, כשלתוך היסודות יצקו נחושת מותכת על מנת להגן על המבנה בפני רעידות אדמה.[15] הארמון מתנשא לגובה של 117 מטרים, מבנה המגורים הגבוה ביותר בעולם בטרם נבנו גורדי שחקים בסוף המאה ה-19. גובה הארמון מבחוץ הוא כשל בניין בן 13 קומות (אם כי בפועל יש בו רק 9 קומות), והוא מתנשא בסך הכול לגובה שמעל ל-300 מטרים מפני העמק בו שוכנת להסה.[16] בארמון יש מעל ל-1,000 חדרים, 10,000 מקדשים וכ-200,000 פסלונים.[17]

הארמון דומה למבצר בקירותיו הגבוהים, ובגגותיו השטוחים מרובי המפלסים. שטח גדול, הצמוד למדרון הדרומי של הגבעה, שבו שכן פעם הכפר זהול (Zhol), הוקף בחומות ושערים ושכנו בו משרדי ממשל ומפקדי הצבא הטיבטי. סדרה של גרמי מדרגות ששיפועם מתון, הנקטעים מדי פעם על ידי קטעי מדרונות מתונים, מובילים לפסגת הגבעה שהארמון משתרע על מרבית שטחה.

שני המבנים העיקריים בארמון פוטאלה הם חלקו המזרחי, המכונה הארמון הלבן, וחלקו המרכזי המרובע המתנשא לגובה רב מעל לבניינים הסמוכים ומסתיים בכיפות מוזהבות. חלק מרכזי זה מכונה הארמון האדום, בשל צבע השני בו צבועים קירותיו, המבדיל אותו מהמבנים האחרים. הארמון האדום מכיל את האולמות המרכזיים, אולמות תפילה והמקדשים של דלאי למה קודמים. אולמות אלו מקושטים בציורי קיר עשירים, יצירות פיסול וגילוף משובצות אבני חן וקישוטים אחרים. ממערב לארמון האדום מצוי המנזר הפרטי של הדלאי למה, הנמגייל דרטשנג. מאחורי גבעת הפוטאלה מצויה "בריכת המלך הדרקון", גן ובמרכזו אגם שבו כמה איים קטנים.

הארמון הלבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמון הלבן
משכנו לשעבר של הדלאי למה. הדמות על כיסא המלוכה מייצגת את טנזין גיאטסו, הדלאי למה הנוכחי

הכניסה לפוטאלה היא דרך כיכר רחבה, ששטחה 1,500 מ"ר ונמצאת בצד המזרחי של הגבעה, המכונה "דיאנשן" שפירושו בטיבטית "כיכר החגיגה המזרחית" משום שחגיגות ריקודי החורף הטיבטיות נערכו בכיכר זו. בצד המערבי של הכיכר נמצא הארמון הלבן או ה"פוטרנג קרפו", המכונה כך משום שקירותיו צבועים בלבן. הארמון הוא החלק בארמון פוטאלה ששימש למגוריו של הדלאי למה. אל הארמון הלבן מובילים שלושה גרמי מדרגות מעץ, כשבמקור נועד גרם המדרגות האמצעי לשימושו של הדלאי למה בלבד. הארמון הלבן הראשון נבנה בתקופתו של הדלאי הלמה החמישי שעבר לשכון בו יחד עם חצרו ב-1649. הארמון הורחב לממדיו הנוכחיים על ידי הדלאי למה ה-13 בתחילת המאה ה-20. הארמון שימש לצרכים חילוניים: מגורים, משרדים, סמינר לנזירים ובית דפוס. ממדיו של הארמון הלבן הם 320 מטרים ממזרח למערב ו-200 מטרים מצפון לדרום.[14] ובו שבע קומות. החדר הגדול ביותר הוא האולם המרכזי המזרחי בקומה הרביעית שמידותיו 25.8 מטר על 27.8 מטרים ובו נערכו כל הטקסים העיקריים, כולל הכתרתו של הדלאי למה. כס המלכות של הדלאי למה ממוקם בצד הצפוני של האולם. על הקירות ציורים המתארים נושאים היסטוריים ודתיים, אגדות וסיפורי עם, בהם סיפור נישואיה של הנסיכה הסינית למלך טיבט, והסיפור על הקוף האגדתי שהפך לאדם.

חדרי המגורים המפוארים של הדלאי למה היו בקומה העליונה. האולם הגדול ביותר בקומה זו מכונה אולם אור השמש, בשל האור הרב שעבר דרך החלונות הדרומיים הגדולים שבו. באולם זה העביר הדלאי למה את מרבית זמנו בחורף[18] כשהוא לומד בודהיזם ומקבל אורחים. האולם מחולק לשניים, אולם השמש המערבי, שנבנה בתקופת שלטונו של הדלאי למה החמישי, ואולם השמש המזרחי, שנבנה בהוראת הדלאי למה ה-13 בעת זקנתו כאשר אולם השמש המערבי הפך לחדר השינה שלו. בין הפריטים החשובים המצויים בארמון, טביעת ידו של הדלאי הלמה החמישי ששימשה כסוג של חותמת להחלטות, פסלוני בודהה מזהב, פסלוני אוואלוקיטשוורה מירקן, כתבי יד, פסלוני חרסינה, שעונים ושעוני יד מתוצרת מערבית, בקבוקים וקערות ירקן, וכיסויי מיטה ממשי.[19]

חצר מרכזית צבועה בצהוב המכונה "דיינגשר" מפרידה בין מבנה המגורים של הדלאי למה ונזיריו לבין הארמון האדום, החלק האחר של ארמון פוטאלה, המוקדש לחלוטין ללימודי דת ותפילות, הנמצא במערב הכיכר. בבניין הצהוב בצדו של הארמון הלבן, בחצר המפרידה בין הארמונות העיקריים, מאוחסנים שלטי הבד הענקיים הרקומים בסמלים קדושים, אותם תולים בצדו הדרומי של הפוטאלה במהלך חגיגות השנה החדשה.

הארמון האדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארמון האדום, מבט מלמטה
קירות הארמון האדום
פסל פדמאסמבהאבה בארמון האדום
הגגות המוזהבים מעל לסטופות בארמון האדום

הארמון האדום או ה"פוטרנג מרפו", המכונה בשם זה משום שקירותיו צבועים בצבע שני, הוא החלק בארמון פוטאלה המוקדש לחלוטין ללימודים ותפילות בודהיסטיים. הארמון הוא מערך מורכב של אולמות שונים רבים במספר קומות, שביניהם מחברים גלריות קטנות ופרוזדורים מתפתלים. הוא כולל את הסטופות הקדושות המוזהבות (הקברים של שמונה דלאי למה), אולמות ההתכנסות של הנזירים, מקדשים ואולמות תפילה רבים, והספריות המכילות כתבי יד בודהיסטיםקנגיור ב-108 כרכים והטנגיור ב-225).[20]

האולם המערבי הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]

האולם המרכזי בארמון האדום הוא האולם המערבי הגדול, הכולל ארבע קפלות גדולות. האולם מוקדש לתהילתו ועוצמתו של בונה הפוטאלה, הדלאי למה החמישי. האולם ידוע בשל ציורי הקיר המזכירים בסגנונם מיניאטורות פרסיות, בהם מתוארים אירועים בחייו של הדלאי למה החמישי. הציור הידוע ביותר נמצא על הקיר המזרחי מחוץ לכניסה ובו מתואר הביקור של הדלאי למה החמישי אצל קיסר סין שׁוּן גְ'ה בבייג'ינג. העמודים המרובים שבאולם עטופים בבד מיוחד מבהוטן.

קפלת הקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיר הצפוני של האולם המערבי הגדול מצויה הכניסה לאתר הקדוש ביותר בפוטאלה, קפלת הקדוש או היכל פגבלהקנג. מעל לדלת יש כתובת בזהב על רקע כחול שנכתבה על יד קיסר סין טונְג גְ'ה המכריזה כי הבודהיזם הוא "שדה מבורך של פרי נהדר". קפלה זו, כמו מערת הדהרמה שמתחתיה, מתוארכת למאה השביעית. הקפלה כוללת פסל עתיק קטן של אוואלוקיטשוורה ושניים מעוזריו המשובץ אבני חן. מעבר נמוך ואפל מוביל מהקומה שמתחת לקפלה למערת הדהרמה, שבה על פי האמונה למד סונגטסן גמפו בודהיזם. במערה הקדושה מצויים פסלים בדמותם של סונגטסן גמפו, נשותיו, ראש השרים, וסמבוטה - המלומד שפיתח את הכתב הטיבטי.

הקפלה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוצגים המרכזיים בקפלה הצפונית הם פסליהם של בודהה עוטה כתר משמאל והדלאי למה החמישי מימין, יושבים על כיסא מלכות מוזהב מפואר. העובדה שגובה הפסלים זהה והם חולקים הילה משותפת מרמזת על מעמד שווה. בקצה השמאלי המרוחק של הקפלה נמצאת סטופה מוזהבת המשמשת כקברו של הדלאי למה ה-11 שמת כילד, יחד עם שורות של פסלי בודהה המתפקדים כמרפאים שמימיים. מימין, אוואלוקיטשוורה והתגשמויותיו ההיסטוריות, כולל סונגטסן גמפו וארבעת הדלאי למה הראשונים. בחדר המסתעף מהקפלה יש ספרייה מיוחדת הכוללת כתבי יד המכוסים במשי בין כריכות עץ.

הקפלה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוצג המרכזי בקפלה הדרומית הוא פסלו של פדמאסמבהאבה, יוגי ורב-אמן טנטרה הודי, אשר הביא את הבודהיזם הטנטרי לטיבט במאה ה-8. בת זוגו, יאשי טסוגייל, הידועה בבודהיזם הטיבטי בזכות עצמה, ליד ברכו השמאלית, ואשתו האחרת, במקור ממקום הולדתו במדינת סוואט, לימינו. משמאלו, שמונה מהתגשמויותיו הקדושות במדיטציה. מימינו, שמונה מהתגשמויותיו הזועמות כשהן אוחזות במכשירים בעלי כוח מאגי שנועדו להכניע את השדים של אמונת הבון שקדמה לבודהיזם בטיבט.

הקפלה המזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפלה המזרחית מוקדשת לטסונג חפה, מייסד מסורת הגלוג, אסכולה בבודהיזם המכונה גם כת הכובעים הצהובים. הדמות המרכזית מוקפת על ידי למות ממנזר סייקה ששלטו לזמן קצר בטיבט ויצרו מסורת משלהם, בטרם המירו את אמונתם לזרם של טסונג חפה. כמו כן מוצגים בקפלה פסלים נוספים.

הקפלה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קפלה זו מכילה חמש סטופות מוזהבות. גובהה של הסטופה המרכזית הוא 14.85 מטרים והיא מכילה את גופתו החנוטה של הדלאי למה החמישי. הסטופה בנויה מעץ אלגום (Santalum album באנגלית sandalwood) ומצופה ב-5,500 ק"ג זהב טהור המשובץ ב-18,680 פנינים ואבנים יקרות למחצה.[21] משמאל נמצאת הסטופה המכילה את שרידיו של הדלאי למה ה-12, ומימין נמצאת הסטופה של הדלאי למה העשירי.

קבר הדלאי למה השלוש עשרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הדלאי למה ה-13 שוכן מערבית לאולם המערבי הגדול. הסטופה הגדולה המכילה את גופתו החנוטה מתנשאת לגובה של 14 מטרים ומצופה בזהב טהור ובאבנים יקרות בכמות העולה על זו המקשטת את קברו של הדלאי למה החמישי. בין המנחות המצויות בקבר - חטים של פילים מהודו, אריות וכדים מחרסינה ופגודה עשויה מ-200,000 פנינים. ציורי קיר בסגנון הטיבטי המסורתי מתארים בפרוטרוט מאורעות רבים בחייו של הדלאי למה ה-13 בתחילת המאה ה-20.

הגלריה הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלריה הראשונה נמצאת בקומה מעל לאולם המערבי ובה מספר חלונות גדולים המספקים אור ואוויר לאולם המערבי הגדול והקפלות שלו שמתחת לגלריה. בין החלונות סדרת ציורי קיר בהם מתוארת בניית ארמון פוטאלה בפרוט רב.

הגלריה השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגלריה השנייה מובילה את המבקרים בארמון לביתן שבו חנות מזכרות ובית קפה.

הגלריה השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לציורי קיר נאים, מסתעפים מהגלריה השלישית מספר חדרים חשוכים המכילים אוספים גדולים של פסלי ארד ודמויות מיניאטוריות עשויות נחושת וזהב. אולם הזמרה של הדלאי למה השביעי מצוי בצד הדרומי של הגלריה. בצד מזרח יש פתח שמחבר אל קפלת הקדוש והחצר בין שני הארמונות.

אוצרות הפוטאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארמון פוטאלה עשיר באוצרות תרבות הכוללים ספרים וכתבי יד בודהיסטיים, ובאוצרות אומנות הכוללים ציורים, חפצי אומנות טיבטיים וחפצי אומנות מיובאים:[22]

  • ציורי קיר – מספר ציורי הקיר בפוטאלה נאמד בעשרות אלפים. רק בגלריה הראשונה שהוזכרה לעיל יש לא פחות מ-698 ציורי קיר. נושאי הציורים מגוונים וכוללים מוטיבים היסטוריים, אגדות דת, מוטיבים אדריכליים, סיפורים מספרי הבודהיזם וסצנות של חיי יום יום.
  • טנגקה (בטיבטית ཐང་ཀ་) – אומנות ייחודית לטיבט של ציור ורקמה על משי, אבל גם על בד או מגילות נייר. יש בארמון קרוב לעשרת אלפים פריטי טנגקה, חלקם רקומים ולא מצוירים. כמו ציורי הקיר נושאי הציורים מגוונים וכוללים ציורי דמויות מפנתאון הבודהיזם, דיוקנאות של דלאי למה שונים, אגדות בודהיסטיות, סיפורי עם, סיפורים היסטוריים וכו'.
  • פסלים – בארמון יש אוסף גדול של פסלים עשויים אבן, עץ ומתכת, רובם מצופים זהב. גודל הפסלים נע בין כמה מילימטרים לעשרה מטרים. חלק מהפסלים יובאו מהודו, נפאל וקשמיר.
  • חפצי אומנות אחרים – כוללים שטיחים, קדיאן (שטיחי צמר טיבטיים שנועדו לישיבה או לשינה), סרטי דגלים, וילונות, וחפצים מחרסינה, ירקן, זהב וכסף.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Beckwith, Christopher I. (1987). The Tibetan Empire in Central Asia. Princeton University Press. Princeton, New Jersey. ISBN 0-691-02469-3.
  • "Reading the Potala." Peter Bishop. In: Sacred Spaces and Powerful Places In Tibetan Culture: A Collection of Essays. (1999) Edited by Toni Huber, pp. 367–388. The Library of Tibetan Works and Archives, Dharamsala, H.P., India. ISBN 81-86470-22-0.
  • Das, Sarat Chandra. Lhasa and Central Tibet. (1902). Edited by W. W. Rockhill. Reprint: Mehra Offset Press, Delhi (1988), pp. 145–146; 166-169; 262-263 and illustration opposite p. 154.
  • Richardson, Hugh E. (1984) Tibet & Its History. 1st edition 1962. Second Edition, Revised and Updated. Shambhala Publications. Boston ISBN 0-87773-376-7.
  • Richardson, Hugh E. (1985). A Corpus of Early Tibetan Inscriptions. Royal Asiatic Society. ISBN 0 94759300/4.
  • Snellgrove, David & Hugh Richardson. (1995). A Cultural History of Tibet. 1st edition 1968. 1995 edition with new material. Shambhala. Boston & London. ISBN 1-57062102-0.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ארמון פוטאלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מ-1780 ואילך התגורר הדלאי למה בקיץ ובסתיו בנורבולינגקה והפוטאלה שימש כארמון החורף.
  2. ^ גרסה אחרת 641
  3. ^ מתוך ה- Advisory Body Evaluation של אונסקו.
  4. ^ Karmay, Samten C. (2005). "The Great Fifth", p. 1. Downloaded as a pdf file on 16 December, 2007 from: [1]
  5. ^ Decline of Potala par Oser
  6. ^ BBC NEWS | Asia-Pacific | Development 'not ruining' Potala
  7. ^ Tourist entry restriction protects Potala Palace
  8. ^ Potala Palace bans roof tour
  9. ^ Tibet's Potala Palace to restrict visitors to 2,300 a day
  10. ^ Tibet bans price rises at all tourist sites(05/04/07)
  11. ^ Stein, R. A. (1972). Tibetan Civilization, p. 228. Translated by J. E. Stapleton Driver. Stanford University Press, Stanford, California. ISBN 0-8047-0806-1 (cloth); ISBN 0-8047-0901-7 (paper).
  12. ^ Donald Langmead, Christine Garnaut, Encyclopedia of architectural and engineering feats, ABC-CLIO, 2001
  13. ^ 安才旦, Tibet China: travel guide, 五洲传播出版社, 2003
  14. ^ 14.0 14.1 אתר אונסק"ו
  15. ^ Booz, Elisabeth B. (1986). Tibet, pp. 62-63. Passport Books, Hong Kong.
  16. ^ Buckley, Michael and Strausss, Robert. Tibet: a travel survival kit, p. 131. Lonely Planet. South Yarra, Vic., Australia. ISBN 0-908086-88-1.
  17. ^ נתונים אלו מצוטטים מתוך ויקיפדיה האנגלית, שמתבססת על ספרם של מייקל בקלי ורוברט שטראוס בהוצאת Lonely Planet. הספר Encyclopedia of architectural and engineering feats תומך בנתונים אלו, אבל במקורות אחרים נוקבים במספרים שונים: אתר אונסקו טוען כי גובה הארמון 110 מטרים; הספר World heritage sites in China טוען כי גובה הקירות 115 מטרים, עוביין בבסיס 8 מטרים ובקצה העליון מטר אחד. כמו כן טוען הספר כי יצקו ברזל מותך ליסודות, וכי בארמון יש 2,000 חדרים; בספר Tibet China: travel guide נטען כי גובה הארמון 119 מטרים וכי מידותיו 350 מטרים ממזרח למערב ו-270 מטרים מצפון לדרום.
  18. ^ כאמור הפוטאלה היה ארמון החורף, ובקיץ שהה הדלאי למה בנורבולינגקה.
  19. ^ World heritage sites in China
  20. ^ תיאור החלקים בארמון האדום מבוסס ברובו על ויקיפדיה באנגלית.
  21. ^ Chorten of the fifth Dalai Lama in the Potala Palace in Lhasa of Tibet Autonomous Region
  22. ^ כל הקטע להלן מסתמך על אתר אונסק"ו


Flag of the People's Republic of China
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסין

הארמונות הקיסריים של שושלות מִינְג וצִ'ינְג בבייג'ינג ובשֶׁנְיָאנגמאוזולאום של קיסר צ'ין הראשוןמערות מוֹגָאוֹהר טָאיְשָׁאןאתר איש פּקין בג'וֹאוּקוֹאוּדְייֵןהחומה הגדולההר חוָאנְגְשָׁאן • אזור נוף ועניין היסטורי חְוָאנְגְלוֹנְג • אזור נוף ועניין היסטורי עמק גְ'יוֹגָ'איְגוֹאוּ • אזור נוף ועניין היסטורי ווּלִינְגְיְוֵאן • מתחם מבנים עתיק בהרי ווּדָאנְג • חֶבֶר היסטורי של ארמון פּוֹטָאלָה, מקדש ג'וקהנג ונורבולינגקה בלְהָסָה • אתר הנופש ההררי והמקדשים שסביבו בצֶ'נְגְדֶה • מקדש ובית הקברות של קונפוציוס וארמון משפחת קוֹנְג בצ'וּפוּ • גן לאומי לוּשָׁאן • נופי הר אומיי, כולל נופי הבודהה הענק של לֶשָׁאן • העיר העתיקה של פִּינְגְיָאוהגנים הקלאסיים של סוּג'וֹאוּ • העיר העתיקה של לִיגְ'יָאנְגארמון הקיץ, גן קיסרי בבייג'ינג • מקדש השמים: מזבח קיסרי בבייג'ינג • תגליפי הסלע בדָאדְזוּהר ווּיִי • כפרים עתיקים בדרום אנחווי - שִׂידי והוֹנְגְצוּןקברים קיסריים של שושלות מינג וצ'ינגמערות לוֹנְגְמֶןהר צִינְגצֶ'נְג ומערכת ההשקיה של דוּגְ'יָאנְגְיֵןמערות יוּנְגָאנְגהאזורים המוגנים בשלושת הנהרות המקבילים ביוּנָּאןערי בירה וקברים של ממלכת גוֹגוּרְיוֹ העתיקההמרכז ההיסטורי של מקאושמורות הפנדה הענק בסצ'ואןיִין שׂוּדְיָאולוֹאוּ וכפרים בקָאיְפִּינְגפוג'יין טולואוהפארק הלאומי הר סאנצ'ינגשאןהר ווטאיהמונומנטים ההיסטוריים של דנגפנגתבליט דנשיההנוף התרבותי של האגם המערבי בהאנגג'ואוזאנאדוארץ המאובנים של צ'נגיאנגשינג'יאנג טיאנשאןהנוף התרבותי של טרסות האורז בהונג האני