בית לחם סטיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית לחם סטיל
Bethlehem Steel
לוגו בית לחם סטיל
סוג: חברה בפשיטת רגל
שנת הקמה: 8 באפריל 1857
פירוק החברה: 2001
משרד ראשי: בית לחם, פנסילבניה, ארצות הברית
אנשי מפתח: צ'ארלס שוואב, יוגי'ן גרייס
מוצרים עיקריים: פלדה, נשק
קורות לבניית גורדי שחקים וגשרים, ספינות
דף הבית: דף זיכרון רשמי
מפעל הדגל של החברה בבית לחם, פנסילבניה

בית לחם סטילאנגלית: Bethlehem Steel, מילולית: פלדת בית לחם) הייתה יצרנית ענק של פלדה, נשק, קורות לבניית גורדי שחקים וגשרים, ספינות ומספנות שנוסדה בשנת 1857 בעיר בית לחם בפנסילבניה. בשיאה הייתה יצרנית הפלדה השנייה בגודלה בארצות הברית (לאחר US Steel).

החברה פשטה רגל ב-2001 כתוצאה מחוסר אפשרות להתמודד עם ייבוא תוצרת זולה.

עד מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נוסדה ב-8 באפריל 1857 בדרום העיר בית לחם ועברה מספר גלגולי-שמות עד שנתקבע שמה ב-1899. בשנת 1904 הפכה לתאגיד שבראש הדירקטוריון שלו ניצב צ'ארלס שוואב (Charles M. Schwab), הנשיא הראשון של החברה המתחרה, US Steel.

לקראת התערוכה העולמית של שיקגו (1893) נבחר בית היציקה לצקת את הסרן של גלגל הענק הראשון בעולם. הייתה זו באותה עת יציקת הפלדה השלמה הגדולה ביותר בהיסטוריה[1].

החברה הפכה למובילה בתחומי ייצור של פלדה מהירה, פסי רכבת וקורות פלדה לצורכי בניין, בכך השתלבה בתנופת הפיתוח של ארצות הברית בתחומים אלה ובפרט בהקמת גורדי שחקים. בסביבות 1900 רכשה החברה שליטה במכרה ברזל בקובה וב-1913 רכשה חברת בניית ספינות ממסצ'וסטס והפכה למובילה בתחום בניית ספינות.

תור הזהב[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1916 ועד 1945 כיהן כיו"ר החברה יוגי'ן גרייס (Eugene G. Grace), הוא כיהן כנשיא החברה מ-1945 ועד 1957. שנים אלה היו "תור הזהב" של בית לחם סטיל. במהלך שנים אלה השתתפה החברה בהקמת מספר ציוני דרך בנוף של אמריקה, בהם גשר ג'ורג' וושינגטון, גשר שער הזהב, בניין קרייזלר, מדיסון סקוור גארדן, סכר הובר, מרכז רוקפלר, רשת הרכבות של סן פרנסיסקו ועוד. החברה הייתה פעילה גם בייצור קרונות רכבת וקרונות-מכולה ומ-1923 ועד 1991 הייתה יצרנית קרונות המכולה הגדולה בעולם.

בשנות השלושים הייתה החברה חלק מאחזקותיו של איל ההון גרייסון מרפי (Grayson Murphy). מרפי היה שותף ב-1933 ל"ביזנס פלוט", מזימה של כמה מאנשי העסקים החזקים ביותר בארצות הברית שביקשו להדיח את הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט ולהקים משטר צבאי פשיסטי במקומו וזאת בשל מדיניות ה"ניו דיל" הסוציאליסטית מדי לטעמם[2].

במהלך מלחמת העולם הראשונה ומלחמת העולם השנייה הפכה בית לחם סטיל ליצרנית וספקית נשק מובילה. היא בנתה 1,121 ספינות מערכה, כחמישית מן הצי האמריקאי יותר מכל יצרן אחר, וכן תותחים ימיים ותותחים ארוכי-טווח אחרים, ציוד למטוסים, לוחות-שריון ועוד. ב-1943 הבטיח יוג'ין גרייס עצמו לנשיא רוזוולט ספינה ביום, ועבר את הבטחתו ב-15 ספינות[3]

בין 1948 ל-1952 הייתה בית לחם סטיל ליצרנית מוטות אורניום עבור כורים גרעיניים במפעלה ליד באפלו, ניו יורק. הפועלים לא היו מודעים לסכנות הבריאותיות ובשנת 2000 קיבלו פועלים שחלו בסרטן פיצוי מן המדינה בסך 150,000$ [4].

הרס תעשיות הפלדה של גרמניה ויפן הוביל לפריחה עולמית בעסקיה של בית לחם סטיל בשנות החמישים והיא הגיעה לשיא ייצור של 23 מיליון טון פלדה בשנה. ב-1958 היה נשיא החברה, ארתור ב. הומר לאיש העסקים שקיבל את השכר הגבוה ביותר בארצות הברית.

שנות הדעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית לחם סטיל פעלה כמעט ללא תחרות, אולם במרוצת שנות השבעים והשמונים גדל ייבוא מוצרי פלדה זולים יותר ממתחרותיה ביפן ובאירופה, אשר פיתחו טכנולוגיות חדשניות והכניסו מודרניזציה לענף שבו פעלו מפעלי בית לחם סטיל בדרכים מסורתיות. גם אופנת גורדי השחקים החלה דועכת לאחר משבר האנרגיה העולמי ב-1973 וקורות הפלדה שיוצרו עבור גורדי שחקים נשארו ללא דורש. גם הדעיכה בשוק הרכבות הפחיתה את רכש הקרונות ופסי הרכבת מתוצרתה.

ב-1982 דיווחה החברה על הפסד של 1.5 מיליון דולר וסגרה רבים ממפעליה. ב-18 בנובמבר 1995 הופסק ייצור הפלדה במפעל הדגל, הראשון שנפתח בבית לחם, פנסילבניה.

ב-2001 הודיעה החברה על פשיטת רגל. מפעל הדגל בבית לחם נרכש על ידי רשת בתי קזינו מלאס וגאס (בשליטת שלדון אדלסון) שהקימה בו קזינו ובית מלון[5].

נכסי החברה נרכשו על ידי International Steel Company שהתמזגה ב-2005 עם Mittal Steel ההולנדית.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק הרביעי של העונה הראשונה של הסדרה הגברים של שדרות מדיסון (Mad Men) מגיע נציג החברה הכוחני (המדמה את דמותו של יוג'ין גרייס) למשרדי משרד הפרסום ועלילת הפרק נסובה סביב הצעת הקמפיין לחברה[6].

שירו של בילי ג'ואל "ALLENTOWN" ‏ (מילים) מציג את התחושה של שלהי שנת השמונים בהם מפעלי תעשייה מסורתיים שהחזיקו ערים שלמות הלכו ונסגרו ומוזכר בו במפורש מפעל בית לחם[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]