ברנרד ברוך

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
1920
ברנרד ברוך בן ה־90 (מימין) לצדו של וינסטון צ'רצ'יל

ברנרד מנס ברוךאנגלית: Bernard Mannes Baruch;‏ 19 באוגוסט 1870 - 20 ביוני 1965) היה איל־הון יהודי-אמריקאי רב־השפעה. ברוך הרוויח את הונו בספקולציות במניות, שהפכו אותו לאחד מהאישים הבולטים בוול סטריט של ראשית המאה ה-20. לאחר מכן הפנה את מרצו לפוליטיקה המפלגתית באמריקה, היה יועצם הכלכלי והמדיני של הנשיאים וודרו וילסון ופרנקלין דלאנו רוזוולט ואחד מהאנשים החזקים במפלגה הדמוקרטית של אותה תקופה.

ה"זאב הבודד של וול סטריט", (שנקרא כך על שום שסירב להצטרף לאחד מבתי ההשקעות הגדולים) היה באחרית ימיו מדינאי ותיק ומכובד, "Elder Statesman" שרבים ביקשו את עצתו. עד יום מותו היה נוהג לערוך התייעצויות מדיניות על ספסל בפארק לאפאייט שליד הבית הלבן, בוושינגטון הבירה, או בסנטרל פארק שבניו יורק.

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך נולד בקמדן שבצפון קרוליינה, השני מבן ארבעה בנים. אביו סימון היה יהודי שהיגר מגרמניה ב-1855 ושירת במלחמת האזרחים האמריקנית כרופא בצבא הקונפדרציה תחת רוברט לי. אימו איזבל (או בל) הייתה צאצאית של יהודים ספרדים שבאו לאמריקה במאה ה-17. משפחתו של סימון ברוך ייחסה את עצמה לברוך בן נריה, מחבר ספר ברוך.

ב-1881 עברה המשפחה לניו יורק, בגלל המצב הכלכלי הקשה ששרר בדרום בעשורים שלאחר המלחמה. ברוך סיים את לימודיו שם בסיטי קולג' שמונה שנים לאחר מכן. במוסד זה רכש את ידיעותיו במתמטיקה וכלכלה, ששירתו אותו היטב לאחר מכן כסוחר בוול סטריט. הוא נהג לעסוק בהתעמלות ולהתאבק.

משפחתו ייעדה לו קריירה ברפואה, אולם לא התעניין בה והחל לעבוד דווקא כשליח בבית מרקחת. הוא פיתח הרגל נוסף שנשאר איתו לאורך שנים - הימורים.

הצלחותיו בוול סטריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

את העבודה הראשונה שלו בתחום הפיננסים השיגה לו אימו - התמחות בלא שכר אצל סוחר ארביטראז' בשם יוליוס קוהן. לאחר זמן קצר עזב וניסה את מזלו בכריית כסף בקולורדו. יוזמה זו כשלה מהר מאוד וברוך שב לוול סטריט והחל לעבוד בבית השקעות בשם א"א האוסמן אנד קומפני. הוא הצליח להמר נכון, גם בכסף שלווה מאחרים ומהר מאוד היה לשותפו של האוסמן. בטרם מלאו לו שלושים, הוא כבר התעשר וקנה לעצמו מושב בבורסה לניירות ערך בניו יורק, שאפשר לו לסחור באופן עצמאי. ב-1901 וב-1907 הוא הרוויח הון רב כאשר מכר מניות בחסר כשהחלו מפולות ולאחר מכן שינה כיוון וקנה מניות, לקראת ההתאוששות.

ברוך היה ידוע כמי שלא מהסס להמר הימורים גדולים, כאשר הוא משוכנע שהעובדות עמו. לדוגמה, ב-1901 הוא הרוויח הון על ידי קניית מניות יצרני גומי, לאחר שרכש מכונית ושם לב שצמיגיה דורשים החלפה תכופה. את הכינויים "מהמר" ו"ספקולנט" הוא דווקא ראה כתאורים חיוביים.

מעורבותו בפוליטיקה ובממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך החל את מעורבותו בפוליטיקה של המפלגה הדמוקרטית כתורם גדול. רבים ממועמדי המפלגה זכו ממנו לתרומות נכבדות ומהר מאוד הוא היה איש הכספים המרכזי שלה. לקמפיין הנשיאותי של וילסון ב-1912 תרם 50,000 דולרים. בעצמו לא היה אף פעם מועמד למשרה פוליטית.

ב-1916 החל להיות יועצו של הנשיא וילסון. לאחר מכן מונה למועצת התעשיות המלחמתית (War Industries Board) שהקים וילסון בימי מלחמת העולם הראשונה. בתום המלחמה הוא התלווה לנשיא בועידת השלום בפריז (1919).

בין שתי מלחמות העולם הלכה ופחתה פעילותו בשוק ההון והוא אף מכר את מושבו הבורסאי ואת רוב אחזקותיו כדי שיוכל לשרת את הממשלה בלא ניגוד אינטרסים. בכל אופן נותרו בידו אחזקות שאותן מכר זמן קצר לפני המפולת הגדולה של 1929, מה שגרם לקונגרס להזמין אותו להופיע בפניו, בהאשמה שהוא ואילי הון אחרים (כולל ג'וזף קנדי) עמדו מאחורי המפולת. הנרי פורד האנטישמי כתב על ברוך שהוא חבר בקנוניה יהודית בינלאומית, אולם ההמולה שכונתה "ציד הדובים" ("bear hunt") נסתיימה בלא כלום. רוזוולט שב ומינה את ברוך ליועץ נשיאותי ב-1934.

כיועצו של רוזוולט הוא השתתף בהגיית וביצוע ה"ניו דיל" בימי שלום, וכן עמד מאחורי מספר אמצעים כלכליים בימי מלחמת העולם השנייה. בין השאר ייעץ ליצור מאגרים של בדיל וגומי, ואף להשקיע במחקר ופיתוח של גומי סינתטי, שכן מקורות המשאב החשוב היו רובם ככולם בידי מדינות הציר. כמו כן היה חבר בצוות שהביא להקמת ארגון האומות המאוחדות. ב-1946 מונה על ידי הנשיא טרומן להיות נציגה של ארצות הברית בוועדה לאנרגיה אטומית של האו"ם (United Nations Atomic Energy Commission), לה הציע תוכנית מוקדמת לפיקוח ובקרה על הכח החדש שזה לא מכבר נוצר.

ב-16 באפריל 1947 טבע את המונח "המלחמה הקרה" בנאום. מי ששמע אותו, עשה שימוש רב בביטוי ופרסם אותו, היה העיתונאי וולטר ליפמן.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bernard M. Baruch, The Making of the Reparation and Economic Sections of the Treaty‪ New York; London: Harper & Bros.,‎ 1920.‎ (על חוזה ורסאי)
  • Taking the Profits out of War: A Program for Industrial Mobilization, New York: privately printed, 1936. ("A compilation of some of the many thousands of words I have written and spoken on the subject of taking the profits out of war and of industrial mobilization.")
  • A Philosophy for our Time; With an introd. by Buell G. Gallagher and a foreword by Thomas L. Norton, New York: Simon and Schuster, 1954.

אוטוביוגרפיה:

  • Bernard M. Baruch, Baruch, 2 vols, New York: H. Holt,‎ ‪1957-1960.‎ (Contents: Vol. 1: My Own Story; Vol. 2: The Public Years.)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Carter Field, Bernard Baruch, Park Bench Statesman, New York; London: Whittlesey House: McGraw-Hill Book Company, Inc.,‎ 1944.
  • Harry Irving Shumway, Bernard M. Baruch: Financial Genius, Statesman and Adviser to Presidents; with a foreword by James F. Byrnes, secretary of state, and an appendix by Bernard M. Baruch,‪ Boston: L. C. Page,‎ 1946.‎
  • William Lindsay White, Bernard Baruch: Portrait of a Citizen, New York: Harcourt, Brace, 1950.
  • Morris Victor Rosenbloom, Peace through Strength:‎ Bernard Baruch and a Blueprint for Security; Foreword by Eleanor Roosevelt; afterword by Charles E. Wilson, Washington: American Surveys in association with Farrar, Straus and Young, New York,‎ 1953.
  • Margaret L. Coit, Mr. Baruch (Illustrated with photos), Boston: Houghton Mifflin, 1957.‎
  • Jordan A. Schwarz, The Speculator: Bernard M. Baruch in Washington, 1917-1965 (frontispiece by Barry Moser), Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1981.‎
  • James Grant, Bernard M. Baruch: The Adventures of a Wall Street Legend, New York: Simon and Schuster,‎ 1983‎.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]