שבעת המינים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סדרת בולים "שבעת המינים" לכבוד מועדים לשמחה תשי"ט (ארבעת הבולים העליונים) ותש"ך (שלושת הבולים התחתונים) בעיצובו של צבי נרקיס

שבעת המינים או פירות שנשתבחה בהן ארץ ישראל הם שבעה מיני גידולים המוזכרים בפסוק בספר דברים המתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: "כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ." (דברים ח', ז'-ח'). הדבש המוזכר בפסוק משמעו תמר, שממנו מפיקים דבש תמרים.

המסורת היהודית מייחסת חשיבות מיוחדת לשבעת המינים, ובפרט קיימים פרטים הלכתיים מסוימים הקשורים בהם. שבעת המינים משמשים גם במנהגים הקשורים בארץ ישראל כמו תליית שבעת המינים בסוכה, ואכילת שבעת המינים בסעודת ט"ו בשבט. מנהג זה אומץ בידי התנועה הציונית.

חוקר המקרא אביתר כהן, שיער שכל אחד משבעת המינים קשור בעונת השנה החקלאית המתאימה לעונות הרשומים בלוח גזר[1]

מאפייני שבעת המינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מימין למטה בכיוון השעון: גפן, תאנה, רימון, זית, חיטה, שעורה, תמר
  • חיטה - ממשפחת הדגניים ואחד ממיני המזון החשובים בעולם. בארץ ישראל נתגלתה אם החיטה, על ידי החוקר אהרון אהרונסון, וכך הוכח שמאז ימי קדם הייתה החיטה מין מרכזי בכלכלת הארץ.
  • שעורה - אף היא ממשפחת הדגניים. נחשבת אחות לחיטה מבחינה תזונתית, אך השימוש בה היה יותר עבור בעלי חיים מאשר עבור האדם.
  • גפן - אחד הפירות המפורסמים בעולם. לפירותיו שימוש כפול - לאכילה ולהפקת יין - המשקה האלכוהולי העתיק בעולם. על היין נתקנה ברכה מיוחדת - בורא פרי הגפן.
  • תאנה - פרי עסיסי הגדל בר. עדויות ארכאולוגיות מאשרות כי התאנה פרחה בארץ ישראל כבר לפני כ-5,000 שנה. התאנה הייתה נאכלת טרייה ומשומרת, כתאנים בודדות מיובשות ("גרוגרת") או כעיגול ענק של תאנים דחוסות ומיובשות ("דבלים").
  • רימון - פרי מזין ובעל חשיבות במסורת היהודית. אף הרימון ידוע כפרי נפוץ במזרח התיכון מזה אלפי שנים.
  • זית - פרי חשוב ביותר. עיקר חשיבותו הייתה ועודנה בהפקת שמן הזית העשיר בתכונותיו הבריאות והמזינות. הזית היה המקור הכמעט יחיד לשמן בעת העתיקה, ואף לגביו קיימות עדויות על נוכחותו בלבאנט במשך אלפי שנים. הזית מאריך ימים ביותר, ועד היום קיימים בארץ עצי זית בני מאות רבות של שנים.
  • תמר - עץ התמר ופריו סיפקו פירות טעימים, הניתנים לשימור ארוך ("כותבת"), וחומרי גלם לבנייה שהופקו מגזע התמר ומענפיו. סיבי התמר החזקים שימשו לשזירת חבלים, ועליו שימשו לקליעת נצרים, סלים, מחצלאות וכלים שימושיים נוספים. התמר אינו מוזכר בשמו המפורש, אולם על פי הפרשנות במילה "דבש" מכוון המקרא לתמר, ממנו עשו את הסילאן, הוא סוג הדבש, שהיה בשימוש בעת ההיא.

המשותף למינים אלו הוא היותם ניתנים לשמירה לפרקי זמן ארוכים. משום כך ניתן להסתמך עליהם כמקור קבוע של מזון בחודשים שאין בהם תוצרת חקלאית טרייה. מינים אלו מבשילים לאורך השנה, החל מהבשלת החיטה באביב ועד הבשלת הזית והתמר בראשית הסתיו. סדר הופעתם בפסוק הוא הפוך מסדר הבשלתם. זדיינו

שבעת המינים במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנ"ך ממשיל במקומות שונים את עם ישראל לרבים מהמינים הללו:

  • חיטה - עם ישראל נמשל לחיטה "בטנך ערמת חיטים"[2]. והסבירו חז"ל‏[3]: "והלא ערימות של אצטרובלין ושל פלפלין יפות מהן, ולמה נמשלו לחיטין. אלא יכול אדם לחיות בלא פלפלין ובלא אצטרובלין, ואי אפשר לעולם לחיות בלא חטים. וכשם שאי אפשר לעולם בלא חטין, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל".
  • גפן - "גפן ממצרים תסיע"[4]. לענבים - "כענבים במדבר מצאתי ישראל"[5]. וכן לכרם, במשל הכרם הידוע בישעיהו - "אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו, כרם היה לידיד בקרן בן שמן... כי כרם ה' צבאות בית ישראל"[6].
  • תאנה - "כבִּכורה בתאנה בראשיתה"[7]. "התאנה חנטה פגיה"[8] והסבירו חז"ל‏[9]: "התאנה חנטה פגיה אלו הצדיקים והישרים". שלמה המלך אף המשיל את התורה לתאנה - "נוצר תאנה יאכל פריה"[10]. חז"ל שואלים מדוע נמשלה התורה לתאנה ומבארים זאת באופנים שונים ביניהם: "מה עץ התאנה כל זמן שאדם מחפש בו מוצא בו תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהם מוצא בהם טעם"‏[11]. "שרוב האילנות; הזית, הגפן, התמרה נלקטים כאחת והתאנה נלקטת מעט מעט. כך התורה, היום לומד מעט ולמחר הרבה, לפי שאינה מתלמדת לא בשנה ולא בשנתים"‏[12]. "כל הפירות יש בהם פסולת, תמרים יש בהם גרעינים, ענבים יש בהם חרצנים, רמונים יש בהם קליפין, אבל תאנה כולה יפה לאכול. כך דברי תורה אין בהם פסולת".‏[13]
  • רימון - "כפלח הרימון רקתך"[14]. חז"ל פירשו את הפסוק על הריקנים שבעם ישראל, כלומר על האנשים הפשוטים ביותר, שאפילו הם מלאים מצוות כגרגרי הרימון.‏[15].
  • זית - "זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך"[16]. ושואלים חז"ל‏[17]: "מה ראה ירמיה למשול אבותינו כזית? - אלא כל המשקין מתערבים זה בזה והשמן אינו מתערב אלא עומד, כך ישראל אינם מתערבים עם אומות העולם".
  • תמר - "זאת קומתך דמתה לתמר...אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו"[18] . חז"ל הבהירו מדוע נמשל עם ישראל לתמר - "מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמריה לאכילה, ולולבים להלל (לנטילת לולב בחג הסוכות), חריות לסכוך, סיבים לחבלים, סנסינים לכברה, שפעת קורות לקרות בהן בתים - כך ישראל אין בהם פסולת, אלא מהם בעלי מקרא, מהם בעלי משנה, מהם בעלי אגדה, מהם בעלי מצוות, מהם בעלי צדקות‏[19].

שבעת המינים שימשו גם סמלים לפריון ולשפע: "אשתך כגפן פוריה"‏[20], "בניך כשתילי זיתים"‏[21], "צדיק כתמר יפרח"‏[22] ועוד.

אין ספק שאזכורם השכיח של 'שבעת המינים' במקרא כגידולים חקלאיים מעיד על מרכזיותם כגידולי יסוד בכלכלת הארץ ומשקף את חשיבותם בסל המזונות המקראי. דומה שסדרם בפסוקים אינו מקרי: הם נזכרו על פי סדר חשיבותם וסדר הבשלתם. מבין הדגניים: ה'חיטה' היא הראשונה בחשיבותה ואחריה ה'שעורה'. מבין עצי הפרי הבכורה הייתה ל'גפן' ולמוצריה, לאחר מכן ה'זית', ה'תאנה' וה'רימון'. אלו הם גם הגידולים שבויתו לראשונה על ידי האדם. גידולים אלה מתאפיינים בתוצרי מזון בעליי חיי מדף ארוכים‏[23].

שבעת המינים בהלכה ובמנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהלכה היהודית התייחד מקום רב לשבעת המינים:

ביכורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההלכה קובעת כי את מצוות הביכורים אין לקיים אלא בפירות שבעת המינים‏[24]. חז"ל למדו זאת מהפסוק: ולקחת מראשית כל פרי האדמה‏[25]. מ"ם זו באה למעט, שרק חלקם של הפירות ראויים למצוות הביכורים, ולא כולם. הפירות הראויים הם איפוא שבעת המינים בלבד.

ברכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירות שבעת המינים נחשבים לחשובים יותר מפירות אחרים. מכיוון שכך, חלק ניכר מברכות הנהנין על המזון כפופות לחשיבותם וקדימותם של פירות שבעת המינים.
סימן לברכות וסדר קדימותן ניתן באמצעות ראשי התיבות מג"ע א"ש.

  • - המוציא ומזונות - ברכות המוציא לחם מן הארץ ובורא מיני מזונות, הנאמרות על מיני מאפה העשויים מחמשת מיני הדגן - חיטה ובני משפחתה הכוסמת והשיפון, ושעורה ובת משפחתה שיבולת השועל. כאשר מונחים על השולחן מיני מאפה, יש לברך על מין המאפה ורק לאחר מכן על הפירות האחרים.
    אם מין המאפה הוא לחם, חלה, לחמנייה או פיתה, יש לברך ברכת המוציא ורק לאחר מכן על הפירות. כאשר הפירות הם חלק מהסעודה, אין צורך לברך עליהם כלל, שכן ברכת המוציא מתייחסת לכל הסעודה ולא לפת בלבד ופוטרת את כל שאר המאכלים והמשקאות מחובת הברכה. אך אם הפירות אינם חלק מן הסעודה, יש לברך עליהם לאחר ברכת המוציא. יוצא דופן הוא היין, שברכת המוציא אינה פוטרת מלברך עליו את ברכת בורא פרי הגפן, עקב היותו המובחר שבמשקאות.
    אם מין המאפה הוא עוגה, עוגייה, כעכים, מציות, חטיפים מלוחים ודומיהם, יש לברך עליהם ברכת בורא מיני מזונות לפני שמברכים על הפירות את ברכתם הראויה. זאת משום שהם המובחרים ביותר מבין שבעת המינים.
  • גפן - ברכת בורא פרי הגפן - היא הברכה השלישית בחשיבותה, לאחר ברכות המוציא ומזונות. היא נתייחדה ליין, עקב היותו משקה מובחר ומשבעת המינים.
    כאשר על השולחן משקאות שונים, יש לברך תחילה בורא פרי הגפן, וברכה זו פוטרת את הברכה על שאר המשקים. אולם, כאמור, ברכת בורא מיני מזונות קודמת לברכת בורא פרי הגפן.
    לכללים המפורטים לעיל ישנו יוצא דופן מפורסם: כאשר עורכים קידוש בשבת, מברכים קודם על היין את ברכתו ורק לאחר מכן על הלחם או החלה. מטעם זה, בין השאר, נהוג לכסות את החלה בשעת הקידוש, שלא תתבייש, כביכול, מהשינוי שנעשה בסדר הברכות הרגיל בו איחרו את ברכתה לברכה על היין.
  • עץ - ברכת בורא פרי העץ - הנאמרת על פירות האילן. גם לגביה קיימים דיני קדימה מיוחדים:
    כאשר פירות שבעת המינים מונחים על השולחן ביחד עם פירות אחרים במטרה לאוכלם, יש לברך את ברכת בורא פרי העץ עליהם ובכך לפטור את הפירות האחרים.
    כאשר מונחים כמה פירות מהשבעה, יש לברך על המין הראשון ברשימה הבאה (ובכך לפטור את האחרים מחובת הברכה): זית, תמר, גפן, תאנה, רימון. סדר זה נקבע לפי קרבתם של שמות הפירות למילה "ארץ" בפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש".

רק לאחר מכן מגיעות הברכות על מאכלים שאינם משבעת המינים:

גם לגבי ברכה אחרונה יש התייחסות מיוחדת לשבעת המינים. כאשר על לחם מברכים 4 ברכות של ברכת המזון, ועל שבעת המינים מברכים ברכה אחת מעין שלוש שמזכירה את עיקר עיניני ברכת המזון, ועל כל שאר הפרות מברכים את הברכה הפשוטה יותר בורא נפשות. ההלכה מבדילה בין שבעת המינים שגדלו בארץ ישראל לבין אלו שגדלו מחוצה לה. כאשר הפירות הם משבעת המינים תוצרת הארץ נוסח הברכה הוא "על הארץ ועל פירותיה". כאשר הם מחו"ל הנוסח הוא "על הארץ ועל הפירות". כעין זה לגבי יין. על יין תוצרת הארץ הניסוח הוא "על הארץ ועל פרי גפנה", ואילו על יין חו"ל "על הארץ ועל פרי הגפן".

חג הסוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש רב נעשה בעץ התמר בחג הסוכות; ענפי התמר הסגורים - הלולבים משמשים למצוות נטילת ארבעת המינים. הענפים הפתוחים והרחבים משמשים לסיכוך הסוכה. כאשר שבו ישראל מגולת בבל, קרא להם נחמיה לקיים את מצוות הסוכה: "צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת לעשת סכת ככתוב"[26].

נהגו רבים לתלות את פירות שבעת המינים בסוכה. ובשל"ה כתוב "ראוי ליפות הסוכה בקרמינין וסדינין ולתלות בה פירות חשובים, וכל המרבה הרי זה משובח".

ט"ו בשבט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתקופת האר"י, השתרש כמעט בכל תפוצות ישראל המנהג לאכול בט"ו בשבט מפירות שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל, זאת כסמל ליום הנקרא בלשון חז"ל "ראש השנה לאילן". בבתי ספר וגני הילדים במגזרים השונים, מהווה הוראת נושא שבעת המינים, חלק מהמערך הלימודי העוסק בענייני ט"ו בשבט.

שבעת המינים כמוטיב קישוטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שבעת המינים במטבעות ישראלים
שבעת המינים בסמל של מכון וולקני


שבעת המינים מיוצגים כמוטיב קישוטי במקומות שונים. פסיפסים של בתי כנסת רבים שנחשפו, כוללים ציור של שבעת המינים או חלקם. בבית הכנסת הקדום בבית אלפא כלל הפסיפס את שבעת המינים, ובבית הכנסת בכפר נחום הם נחקקו על אפריזים קישוטיים‏[27]. מאז ועד היום משמשים שבעת המינים מרכיב בולט בוויטראז'ים וביצירות אמנות אחרות.

לעתים כלל השימוש במינים כמוטיב קישוטי מין אחד בלבד. על מטבעות ישראליים רבים מתקופות שונות הוטבעו שיבולי חיטה, ענפי זית וגפן, רימונים, ענבים ותמרים, אבטיח עצי דקל וקרני שפע עם שבעת המינים. סמל מדינת ישראל כולל ענפי זית לצד המנורה.

יהודים רבים משתמשים בכרזות מאוירות או מצולמות של שבעת המינים לקישוט סוכתם בחג הסוכות, אחרים נוהגים לתלות פרי משבעת המינים בסוכתם. כיום מיוצרים פירות נוי סינתטיים דמויי שבעת המינים לקישוט הסוכות.

בשנת 1926 נקבע סמל מכון וולקני לפי ציורו של אהרון הלוי (1887 - 1957) שבו מצוירים שבעת המינים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמנם בחילוף שעורה לפני חיטה (החיטה הוקדמה בשבעת המינים מפאת חשיבותה), ובסדר עונות המתחיל בניסן, ולא בתשרי - כפי שמופיע בלוח גזר, וכן חסרה עונת עצד-פשטה בשבעת המינים. ר' המאמר בויקימקור
  2. ^ שיר השירים ז', ג'.
  3. ^ מדרש תהילים ב'.
  4. ^ תהילים פ', ט'.
  5. ^ הושע ט', י'
  6. ^ ישעיהו ה', א'-ז'
  7. ^ הושע ט', י'
  8. ^ שיר השירים ב', י"ג.
  9. ^ מדרש רבה שמות פרשה ט"ו פסקה א'
  10. ^ משלי כ"ז, י"ח.
  11. ^ תלמוד בבלי - מסכת עירובין דף נ"ד
  12. ^ מדרש רבה במדבר פרשה י"ב פסקה ט'
  13. ^ ילקוט שמעוני יהושע א' - רמז ב'
  14. ^ שיר השירים ו', ז'
  15. ^ תלמוד בבלי - מסכת ברכות דף נ"ז
  16. ^ ירמיהו י"א ט"ז
  17. ^ מדרש רבה שמות פרשה ל"ו פסקה א'
  18. ^ שיר השירים ז', ח'-ט'
  19. ^ מדרש רבה בראשית מ"א
  20. ^ תהילים קכ"ח, ג'.
  21. ^ שם
  22. ^ תהילים צ"ב, י"ג.
  23. ^ זהר עמר, צמחי המקרא, ירושלים תשע"ב, עמ' 38
  24. ^ מסכת ביכורים פרק א' משנה ג'
  25. ^ דברים כ"ו ב'
  26. ^ נחמיה ח' ט"ו
  27. ^ כפר נחום


שבעת המינים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.