רוחות השמים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שושנת הרוחות היא תרשים המראה את ארבעת כיווני רוחות השמים: צפון, דרום, מזרח ומערב. השרטוט מורה גם את כיווני הביניים צפון-מזרח, דרום-מזרח, דרום-מערב, וצפון-מערב, וכיוונים משניים נוספים

ארבע רוחות השמים הם הכיוונים צפון, דרום, מזרח ומערב. הם משמשים לרוב להתמצאות גאוגרפית על פני כדור הארץ, אך ניתן להשתמש בהם על פני כל גרם שמים מסתובב. הצפון והדרום מצביעים על הקטבים המוגדרים על ידי ציר הסיבוב, כך שממבט מעל הקוטב הצפוני נראה כי הגוף מסתובב כנגד כיוון השעון. המזרח והמערב הם בזווית ישרה לצפון ולדרום כך שהמזרח הוא בכיוון הסיבוב, ואילו המערב נגדי לו. בקרטוגרפיה לרוב מציירים מפות כאשר הצפון למעלה והמזרח בימין.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הביטוי "רוחות השמים" הוא בתנ"ך בספר זכריה, פרק ו' פסוק ה': "וַיַּעַן הַמַּלְאָךְ, וַיֹּאמֶר אֵלָי: אֵלֶּה, אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם, יוֹצְאוֹת, מֵהִתְיַצֵּב עַל-אֲדוֹן כָּל-הָאָרֶץ. ו אֲשֶׁר-בָּהּ הַסּוּסִים הַשְּׁחֹרִים, יֹצְאִים אֶל-אֶרֶץ צָפוֹן, וְהַלְּבָנִים, יָצְאוּ אֶל-אַחֲרֵיהֶם; וְהַבְּרֻדִּים--יָצְאוּ, אֶל-אֶרֶץ הַתֵּימָן". ביטויים דומים יש בספרים אחרים בחטיבת הנביאים האחרונים - "ארבע קצות השמים" (ירמיה מט, לו) ו"ארבע כנפות הארץ" (ישעיה יא, יב; יחזקאל ז, ב). ביטוי מקביל אחר בעברית הוא "ארבעה כיווני אוויר". רוחות השמיים הן חלק משושנת הרוחות.

אמצעי מציאת רוחות השמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר אדם פונה לכיוון צפון, הדרום נמצא מאחוריו, המזרח לימינו והמערב לשמאלו. כדי למצוא את רוחות השמים ניתן להיעזר במיקום השמש בשמים, אשר זורחת במזרח ושוקעת במערב. שיטה זו מוצלחת במידה פחותה ככל שמתקרבים לקו המשווה, כלומר בין חוג הגדי לחוג הסרטן. ניתן להשתמש גם בכוכבים ובמיוחד בכוכב הצפון. בעוד שנעשה שימוש נרחב במצפן לידיעת הכיוונים, מכשיר זה מתבסס על השדה המגנטי של כדור הארץ ומצביע לכיוון הקוטב המגנטי הצפוני כצפון, שמיקומו שונה מאשר הקוטב הגאוגרפי הצפוני. המצפן הג'ירוסקופי, אשר הומצא במאה ה-19, מצביע על הצפון האמיתי, והחליף את השימוש במצפן בניווט על ספינות.

רוחות השמים ומעגל היחידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש ברוחות השמים נעשה בהקשר של זוויות מעגל היחידה באופן שכיח, בטריגונומטריה ועבור מערכת ניווט לוויינית כגון GPS. הצפון מסומן ב-0° או ב-360°, המזרח ב-90°, הדרום ב-180° והמערב ב-270°. בהתאם, כיווני הביניים מסומנים גם הם - צפון מזרח ב-45°, דרום מזרח ב-135°, דרום מערב ב-225° וצפון מערב ב-315°.

רוחות השמים בתרבויות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם צפון מזרח דרום מערב מרכז מקור
סין [1][2]
איינו [3][4]
טורקים [3]
קלמיקים [5]
טיבט [3]
אפאצ'י [6]
אצטקים [7][8]
צ'רוקי [3][9]
לקוטה [3]
מאיה [3][7]
נאוואחו [3][6]
פואבלו [3][9]
סו [3]

בעוד שבתרבות האירופאית מספר הכיוונים הוא ארבע, בתרבויות אחרות מצוינים כיוונים נוספים, לרוב כיוון "מרכז" ככיוון החמישי. בעוד שבתרבויות המערב נעשה שימוש באותיות כדי לציין את הכיוונים ("צ" לצפון, "ד" לדרום "מע" למערב ו"מז" למזרח, ובשפות רומאניות "N" לצפון, "S" לדרום, "E" למזרח ו"W" למערב), בתרבויות שונות נעשה שימוש בצבעים שונים כדי לציין את רוחות השמים. צבעים אלו מתבטאים גם בשמות לצורות נוף ולאזורים שונים, כך הים השחור בהתאם לתרבות של העמים הטורקיים, מכיוון שהצבע השחור ציין את הצפון, ואורדת הזהב בהתאם לתרבות המונגולית והסינית, מכיוון שהצבע זהב סימן את המרכז.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Cardinal colors in Chinese tradition. אוחזר ב־2007-02-17.
  2. ^ Chinese Cosmogony. אוחזר ב־2007-02-17.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 3.6 3.7 3.8 Colors of the Four Directions. אוחזר ב־2010-05-16.
  4. ^ Two Studies of Color. אוחזר ב־2008-03-14. “In Ainu... siwnin means both 'yellow' and 'blue' and hu means 'green' and 'red'”
  5. ^ Krupp, E. C.: "Beyond the Blue Horizon: Myths and Legends of the Sun, Moon, Stars, and Planets", page 371. Oxford University Press, 1992
  6. ^ 6.0 6.1 Symbolism of Color. אוחזר ב־2007-02-17.
  7. ^ 7.0 7.1 Aztec Calendar and Colors. אוחזר ב־2007-02-17.
  8. ^ The Aztec Gateway. אוחזר ב־2007-02-17.
  9. ^ 9.0 9.1 Native American Quotes & Proverbs. אוחזר ב־2007-02-17.


רוחות השמים
Compass rose browns 00.png
Boussole avec inclinomètre.jpg

ראו גם: שושנת הרוחותמצפן