החטא הקדמון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

החטא הקדמון הוא מושג יסוד בתאולוגיה הנוצרית המתאר את החטא הבסיסי, שבעקבותיו נענש העולם כולו עד היום. חטא זה הוא חטא עץ הדעת שמסופר בספר בראשית, ושבעקבותיו סולקו אדם וחוה מגן העדן.

החטא הקדמון - אדם וחווה מגורשים מגן עדן - פרסקו של מיכלאנג'לו בואונרוטי בקפלה הסיסטינית

גם ביהדות ישנם כיום שמשתמשים במושג 'החטא הקדמון' בהקשר של חטא עץ הדעת, אך השימוש התאולוגי המרכזי במושג זה נעשה בנצרות.

החטא הקדמון על פי פאולוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות

מושג החטא הקדמון הוכנס כאחד מעיקרי הנצרות על ידי פאולוס, הוא שאול התרסי, ששאב את המושג מן היהדות (כבר האיסיים, חברי כת מדבר יהודה, הדגישו את ההבדל שבין ה'בשר' לבין ה'רוח'). פאולוס התאים את תוכנו של מושג "החטא הקדמון" לעקרונות החדשים של הדת אותה הוא ייסד. חלוקה זו בין ה'גוף' לבין ה'רוח' היא כיום אחד מעיקרי התפישה הנוצרית.

בהתייחסו לחטא הקדמון, כתב פאולוס ב"איגרת אל הרומאים" פרק ה': "לכן כאשר על ידי האדם הראשון בא החטא אל העולם, ודרך החטא - המוות, וכך עבר המוות אל כל בני האדם, אשר בו כולם חטאו".

על-פי פאולוס, מרגע הגירוש מגן העדן חיים כולנו, צאצאיהם של אדם וחווה, בעולם שקרי - עולם ה'גוף' וה'חומר', הוא עולם החטא שסופו בגיהנום, וזאת בניגוד לעולם האידאלי - עולם ה'רוח' - שסופו בגן העדן. טענה זו קיבלה גוון של חטא התאווה, כשיצר המין הוא המייצג העיקרי של חטאי הגוף, ולכן על-פי הנצרות הוא אחד מהחטאים החמורים.

בשל החטא הקדמון נולדו בני האדם לתוך טבע חוטא, כלומר אינם מסוגלים לחיות מבלי לחטוא, ולפיכך הם מנותקים מהאלוהים, והדרך לגן העדן סגורה בפניהם.

עקב החטא מצפה לאדם ניתוק נצחי מאלוהים. לעומת זאת, כל המקבל את האמונה ב"מושיע" - בישו, ייוושע ויזכה לחיי גן עדן בעולם הבא. כל מי שאינו מקבל זאת דינו גיהנום. תפישה זו היא המשך לתפישה הנוצרית, הפסימית מעיקרה, הרואה בעולם הזה, עולם ה'גוף', הבל מוחלט, שעל מאמיניה להינתק ממנו ככל שניתן.

על פי תפישה זו, ייסוריו ומותו של ישו היו כולם על מנת לכפר על החטא הקדמון. מכאן גם מושג ה'חסד' הנוצרי: האדם ייוושע אם יאמין בכך שישו עבר את הייסורים כחסד למען שחרור המין האנושי מחטאו.

כמו כן התפתחה התפיסה שהאדם משתחרר מתוצאותיו הנוראות של החטא הקדמון על ידי הטבילה, גם בהיותו תינוק, והשקפה זו הייתה אחד הגורמים לכך שהנצרות הנהיגה טבילת תינוקות.

התפתחות מושג החטא הקדמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוויכוח עם הפלגיאנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימיו של אוגוסטינוס התפתח ויכוח בנוגע לחטא הקדמון. מחד, פלגיאנוס, מלומד בריטי, טען שהחטא הקדמון לא דבק בצאצאי אדם וחווה, ועל כן כל אדם יכול להיוושע מכוח הרצון והשכל, הם החסד האלוהי שהוענק לאדם בידי האל. לפי פלגיאנוס מעבר לחסד זה אין האל מתערב עוד בחיי האדם ועל כן אמונה בישו אינה הכרחית לישועה.

מנגד, הייתה העמדה האוגוסטינית. אוגוסטינוס טען שעם אכילת הפרי אבדה לאדם היכולת לבחור בין טוב לרע ולכן כל בני האדם סופם שהגיעו לגיהנום, פרט למתי מעטים שנבחרו בידי האל. לאחר מות ישו, לפי התפיסה האוגוסטינית, ניתן היה להגיע לגן העדן מכוח החסד האלוהי, אולם לא ניתן לדעת מי יוושע, ועל כן על כל אדם לחיות חייו כנוצרי טוב. זוהי דוקטרינת הפרה-דסטינציה - יעודו של האדם להגיע לגן העדן או הגהנום.

בסופו של דבר הוויכוח בין העמדות החריף ובמאה החמישית, בועידת קרתגו, אימצה הכנסייה את התפיסה האוגוסטינית והחלה לרדוף את הפלגיאנים.

ימי הביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים העמדה האוגוסטינית מתרופפת. החסד האלוהי עליו מדברים פאולוס ואוגוסטינוס הופך מיחס האל לאדם, לנכס מוחשי שהכנסייה מחזיקה בו ויכולה למכור אותו. התפיסה הייתה, שאדם שמתנהג כראוי בהתאם לרצון האל, יגיע לגן עדן.

הגעתו זו נקשרה עם הזמן בכנסייה: כחלק מפיתוח תפיסת הכור המצרף והתפתחות מוסד שטרי המחילה (אינדולגנציות), הכנסייה הפכה לגורם פעיל בגאולתו האישית של כל אחד. גישה זו הייתה גמישה ועודדה תקווה אצל המאמינים, אבל גם ספגה ביקורת על מעורבות הכנסייה וחמדנותה, נוכח הרווח הכלכלי שצמח לה מעידוד רכישת אינדולגנציות ותשלום עבור זירוז הגעת נשמות הנפטרים מהפרוגטוריום לגן העדן.

הרפורמציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפיסה הלותרנית בדבר החטא הקדמון הייתה במובן מסוים חזרה לתפיסה האוגוסטינית, דבר שאינו מפתיע נוכח היותו של לותר נזיר אוגוסטיני. התפיסה הלותרנית נשענת על שלושה יסודות: "חסד בלבד" - האדם יכול להיגאל רק בזכות החסד האלוהי; "כתבי הקודש בלבד" - האמת נמצאת רק בכתבי הקודש; "אמונה בלבד" - האמונה היא האות לכך שהאדם נבחר בידי האל. בכך למעשה לותר מפתח את דוקטרינת הפרה-דסטינציה של אוגוסטינוס לכיוון שונה: ניתן לדעת מי נבחר בידי האל, והבחירה מתבטאת על ידי האמונה.

התפיסה הקלוויניסטית פיתחה תורת פרה-דסטינציה כפולה: האדם לא נבחר לגיהנום ומשם נושע בידי האל, אלא כל אדם נבחר מראש האם יגיע לגיהנום, או שיגיע לגן העדן. בתפיסה הקלוויניסטית המאוחרת סימני הבחירה מתבטאים בהצלחתו הכלכלית של האדם - עושר מעיד על כך שהאדם יועד לגן עדן, עוני - לגיהנום.

הכנסייה הקתולית אישרה בוועידת טרנט, כנגד הרפורמציה, כי כל אדם יכול להושיע את עצמו, וגם מי שנבחר יכול לחטוא.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]