הפארק הלאומי פינקלס
 | |
| תצורות סלע בפארק הלאומי פינקלס | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| תאריך הקמה | 10 בינואר 2013 |
| מבקרים בשנה | 215,555 (נכון ל־2016[2]) |
| גוף מנהל | שירות הפארקים הלאומיים של ארצות הברית |
| נתונים ומידות | |
| שטח | 107.67[1] קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | קליפורניה, ארצות הברית |
| מיקום |
מחוז סן בניטו  |
| קואורדינטות | 36°29′32″N 121°10′16″W / 36.492351°N 121.171012°W |
| Pinnacles National Park | |
  | |
הפארק הלאומי פינקלס (באנגלית: Pinnacles National Park - "הפארק הלאומי פסגות") הוא פארק לאומי של ארצות הברית, שמורת טבע של אזור הררי ממזרח לעמק סאלינס במרכז קליפורניה, כ-8 קילומטרים ממזרח לסולדד, וכ-130 קילומטרים דרומית-מזרחית לסן חוזה. תוואיי הנוף שעל שמם קרוי הפארק הם שרידים סחופים של המחצית המערבית של הר געש כבוי שנע 320 קילומטרים ממקומו המקורי על העתק סן אנדראס, כשהוא מוטמע בחלק מרכסי החוף הפסיפיים. הפארק מנוהל על ידי שירות הפארקים הלאומי, ורוב שטחו של הפארק מוגן באמצעות הגדרתו כאזור טבע בראשיתי.
הפארק מחולק על פי תצורות הסלע לחלק מזרחי וחלק מערבי המקושרים ביניהם באמצעות שבילי הליכה. אין כביש לכלי רכב המחבר בין הכניסה המזרחית לפארק לכניסה המערבית אליו. תצורות הסלע יוצרות את הפסגות המרהיבות המושכות מטפסי הרים. הפארק כולל מערות יוצאות דופן בדרדרת הסלעים המהוות משכן ללפחות שלוש עשרה מינים של עטלפים. המבקרים מגיעים לפארק בעיקר באביב או בסתיו בגלל החום העז בחודשי הקיץ. אזור הפארק הוא בית גידול עיקרי של בז ערבות (Falco mexicanus) והוא האתר שבו נוהגים לשחרר לטבע קונדורים קליפורניים, שנולדו בשבי.
המונומנט הלאומי פינקלס הוקם בשנת 1908 על ידי נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט. הפארק הלאומי פינקלס נוצר מהמונומנט הלאומי פינקלס באמצעות החקיקה שעברה בקונגרס בסוף 2012, והחוק נחתם על ידי הנשיא ברק אובמה ב-10 בינואר 2013.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הילידים האמריקאים שחיו באזור פינקלס היו חבורות מוטסון (Mutsun) וצ'אלון (Chalon) מבני שבט האוהלון, שהשאירו אחריהם כלי אבן באזור הפארק. עם בואם של הספרדים במאה ה-18 חלה ירידה במספרם, בעקבות החשיפה לסוגי מחלות חדשות והשינויים באורח החיים של הילידים. אחרון בני הצ'אלון מת או שעזב את האזור עד 1810. מ-1810 ועד ל-1865, כאשר הגיעו ראשוני המתיישבים האנגלו-אמריקאיים, היה אזור פינקלס שממה חסרת שימוש ונטולת יישובים. הקמת המיסיון הספרדי בסולדד החיש את צמצום האוכלוסייה המקורית באזור באמצעות החשיפה למחלות ופיזור הילידים באזורים אחרים. סקרים ארכאולוגיים מצאו שלושה עשר אתרים שהיו מיושבים על ידי האינדיאנים, שנים עשר מהם היו קיימים לאחר הקמת המיסיונים. משערים שאחד מהאתרים הוא בן כ-2,000 שנה.
בהגיע 1880 נהגו נופשים מהקהילות הסמוכות לבקר בפינקלס, שנקרא אז פליסיידס (Palisades - "גדרות יתדות"), והם חקרו את המערות ונהגו ללון בשטח. התיאור הראשון של אזור פינקלס המתאר את אזור בלקוניס (Balconies - "מרפסות") הופיע בדפוס בשנת 1881. בין 1889 ל-1891 השתנו המאמרים בעיתונים מתיאור טיולים אל ה"פליסיידס" והחלו לכנות אותם "פינקלס". העניין באזור גבר עד כדי כך שהעיתון "הוליסטר פרי לאנס" (Hollister Free Lance) שלח כתב לפינקלס, וחודשיים אחר-כך הגיעה משלחת של פקידים ציבוריים מקומיים. משקיעים הגיעו מסן פרנסיסקו לשקול הקמת מלון נופש שם, אבל הרעיון לא הבשיל. בשנת 1894 הוקמה בעמק בר (Bear Valley, מילולית "עמק הדוב") סוכנות דואר. מנהל הדואר היה שוליאר האין (Schuyler Hain). מכיוון שהיה בקליפורניה לפחות עוד עמק בר היה הכינוי של סוכנות הדואר "קוק" (Cook), שם נעוריה של הגברת האין. בשנת 1924 שונה שם סוכנות הדואר ל"פינקלס".
מנהל סניף הדואר, שוליאר האין (Schuyler Hain), היה מתיישב שהגיע לעמק בר בשנת 1891 ממישיגן עם הוריו ושמונה אחים. בן דודו א. ו. וייט, היה סטודנט באוניברסיטת סטנפורד, והוא הביא את אחד המרצים שלו לראות את פינקלס ב-1893. ד"ר גילברט התרשם מהנוף, ודבריו היוו השראה להאין לפרסם את האזור. האין הוביל סיורים בעמק בר, ודרך המערות, כשהוא ממליץ לשמר את פינקלס. המאמצים של האין הובילו לביקורו של נשיא אוניברסיטת סטנפורד דייוויד סטאר ג'ורדן (David Starr Jordan) ב-1904, שיצר קשר עם חבר הקונגרס מטעם פרזנו ג'יימס ק. נידהם (James C. Needham). ג'ורדן ונידהם השפיעו על גיפורד פינצ'ו להמליץ לנשיא תאודור רוזוולט על הקמת "שמורת היער פינקלס". רוזוולט הכריז על הקמתה ב-8 ביולי 1906. פינצ'ו, שהתעניין בעיקר בניהול יערות עבור כריתת העצים לשימוש בתעשיית העץ מאשר בשימורם, הציע לנצל את חוק העתיקות, שחוקק זמן קצר לפני כן, כדי להכריז על נופי הליבה של האזור כמונומנט לאומי,[א] ורוזוולט אכן יישם את ההמלצה בצו נשיאותי מ-16 בינואר 1908. שינוי ההגדרה העביר להלכה את ניהול פינקלס ממשרד החקלאות אל משרד הפנים, אך שירות היערות של ארצות הברית המשיך לנהל בפועל את האזור עד שנת 1911.
במאמציו לקדם את פינקלס, השתכנע האין כי פינקלס הוא "ההר יוצא הדופן", שתואר על ידי קפטן ג'ורג' ונקובר ואויר על ידי ג'ון סייקס (John Sykes) בספרו "מסע דיסקוורי" (Voyage of Discovery), אשר תיעד את משלחת ונקובר. האין החל להתייחס להר כ"פינקלס של ונקובר", מונח זה אומץ על ידי כתב העת סנסט (Sunset) במאמר מ-1903. ההתייחסות ל"פינקלס של ונקובר" נמשכה עד 1955, כאשר ניתוח של האיור של סייקס הוכיח כי ההר המתואר על ידי ונקובר שוכן למעשה ליד פורט אורד, בהישג יד של יום הטיול שתואר על ידי ונקובר.
המונומנט הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
על אזור פינקלס, שבשנת 1906 היה בתחילה חלק מ"שמורת היער פינקלס", הופקדו כמה סוכנויות ניהול פדרליות, החל משירות היערות של ארצות הברית דרך משרד הקרקעות הכללי של ארצות הברית, ובסופו של דבר שירות הפארקים הלאומי. בשנת 1908 יסד הנשיא תאודור רוזוולט את המונומנט הלאומי פינקלס באמצעות הסמכות שניתנה לו במסגרת "חוק העתיקות" מ-1906. השטח הראשוני המיועד על בסיס חוק העתיקות היה 8,400 דונם. שירות היערות ויתר על השליטה של המונומנט סביב שנת 1911, אך לא הייתה עדיין סוכנות פעילה כדי לבוא במקומו. כבישים ברי נהיגה לאזור הפארק לא היו קיימים מקהילות כמו הוליסטר. תושבים מהוליסטר ניהלו מערכה למימון ממשלתי לסלילת הכביש. חבר הקונגרס אווריס א. הייז (Everis A. Hayes) ערך מסע לתוך פינקלס בשנת 1913 כחלק מהמערכה לגיוס כספים לסלילת הכביש. עד 1914 הורחבו כבישים פרימיטיביים לעמק בר.
שירות הפארקים הלאומיים הוקם סוף סוף בשנת 1916, אבל פינקלס לא נחשב משמעותי מספיק כדי להקצות לו משאבים כלשהם של שירות הפארקים באותו זמן. בינתיים שיבשה חברת כרייה שקיבלה זיכיון באזור את הגישה לשטחי פיקניק המסורתיים בשטח. בשנת 1922, בעקבות תביעות חוזרות ונשנות של תושבים לפעולה של שירות הפארקים הונחה ו. ב. לואיס (W. B. Lewis), המפקח של הפארק הלאומי יוסמיטי, לבקר בפינקלס ולדווח על הנסיבות למנהל שירות הפארקים סטיבן מאתר (Stephen Mather). הסיור של לואיס היה קשה והוא נשאר במקום רק 45 דקות, והדו"ח שלו כלל המלצה לנטוש את המונומנט, שכן רוב החלקים הנופיים ביותר היו בידיים פרטיות. גם משרד הקרקעות הכללי של ארצות הברית, שניהל את הקרקעות שהקיפו את המונומנט הלאומי ואת מה שהיה אז ידוע בשם היער הלאומי מונטריי (Monterey National Forest), קיבל תלונות. בדצמבר 1922 כתב ג'. ה. פייבוריט (J.H. Favorite) ממשרד הקרקעות הכללי דו"ח יסודי שהעתק ממנו נשלח למאתר. פייבוריט המליץ לאחד את הקרקעות הציבוריות עם המונומנט הלאומי, ושימונה משגיח מבני המקום. בשנת 1923 התמנה הרמן הרמנסן (Herman Hermansen) למשגיח, וב-7 במאי 1923 הורחב המונומנט הלאומי באמצעות צו של הנשיא וורן ג. הרדינג.
מאתר ביקר לבסוף במונומנט ב-28 במרץ 1924. צו נוסף, הפעם של קלווין קולידג', הרחיב את המונומנט ב-2 ביולי 1924. הצו הגן על מקורות המים ועל אתרי קמפינג, ובעקבותיו יצאה הנחיה להשלמת סקר של המונומנט שגודלו עכשיו היה 12,030 דונם. בעקבות ביקור של סגן מנהל שירות הפארקים הלאומיים, הוראס מ. אולברייט (Horace M. Albright), הוקצו כספים לבניית בקתה עבור ריינג'רס, שהושלמה בשנת 1929, ובמקביל שופרו המתקנים בתוך המערות. פרנק א. קיטרידג' ( Frank A. Kittredge), שעמד בראש מחלקת ההנדסה של שירות הפארקים, ותומאס צ'אלמרס וינט ( Thomas Chalmers Vint), אדריכל נוף שירות הפארקים, ערכו ב-1927 סקר עבור תוכנית חומש לשיפור המונומנט. ב-1929החלו תהליכי הפקעת קרקע למטרות הציבור מבעלי קרקעות פרטיים בפארק ובסביבתו, כולל חברת הכרייה, כאשר סך כל השטח שנועד להפקעה היה 5,205 דונם. צו הרחבה של הנשיא הרברט הובר הוסיף 7,795 דונם בשנת 1931 על קרקע שנתרמה על ידי מחוז סן בניטו. סלילת שבילים הורחבה בתחילת 1930, כולל מנהרה לשביל הפסגות.
בשנת 1933 הוקם מחנה עבור חיל השימור האזרחי עבור כ-200 אנשים שעבדו על תוספות לרשת השבילים. לאחר הליכים משפטיים ממושכים, שולבו זיכיונות הכרייה הישנים במונומנט בשנת 1958. הפועלים של חיל השימור האזרחי שיפרו את הכביש בבר גולץ' (Bear Gulch - "נקיק הדוב"), בנו בקתות לתיירים, ובנו את הסכר של מאגר בר גולץ' . תצפית אש נבנתה על ידי חיל השימור האזרחי בפסגת צ'אלון בשנת 1935, אך היא עלתה באש בשנת 1951 והוחלפה על ידי מבנה שנה אחר-כך. מרכז המבקרים והמטה של הפארק נבנו ב-37–1936 מאבן מקומית. הקמת בית המגורים עבור המפקח החלה ב-1941 והושלמה ב-1949. מיזם משימה 66 הוסיף קרקעות ופרויקטים חדשים, עם דגש על פיתוח הצד המערבי של הפארק הפחות מפותח עד אז.
בשנת 1975 כלל הפארק 67,670 דונם והתרחב ל-107,670 דונם של ימינו באמצעות סדרה של תוספות, כולל 8,100 דונם של חוות פינקלס. את התוספת האחרונה ביותר למונומנט לאומי פינקלס העניק הנשיא ביל קלינטון בהצהרת 7266 שהרחיבה את המונומנט ב-32,000 דונם וכללה מערות נוספות.
מעמד הפארק הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק שיזם איש הקונגרס סם פאר (Sam Farr, דמוקרט מקליפורניה) להפוך את המונומנט הלאומי פינקלס לפארק לאומי עבר בסנאט של ארצות הברית ב-30 בדצמבר 2012, ובבית הנבחרים בחודש יוני 2012. הצעת החוק גם שנתה את שמו של "אזור הטבע הראשיתי פינקלס" ל"אזור הטבע הבראשיתי האין" במטרה להנציח את שתדלנותו של שוליאר האין להקמת המונומנט הלאומי. החוק נחתם על ידי הנשיא ברק אובמה ביום חמישי, 10 בינואר 2013. שינוי הייעוד לא שינה את מעמד פארק, דרך ניהולו, או מטרתו. הקונגרס קבע ב"חוק הרשויות הכללי" (General Authorities Act) מ-1970 ו"חוק רדווד" (Redwood Act) מ-1978 שכל היחידות של מערכת הפארק הלאומי יטופלו על פי מעמד שווה, בלא קשר לתואר. פינקלס הוא היחידה התשיעית במערכת הפארק הלאומי בקליפורניה שקיבלה את התואר פארק לאומי.
גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק הלאומי פינקלס שוכן כ-65 קילומטרים מחוף האוקיינוס השקט וכ-130 קילומטרים דרומית לאזור מפרץ סן פרנסיסקו. הפארק הוא החלק הדרומי של רכס גבילן (Gabilan Range), חלק מרכסי החוף של קליפורניה.
גובה פני השטח בגבולות הפארק נעים מ-251 מטרים מעל פני הים עד 1,007 מטרים מעל פני הים בפסגת צ'אלון צפון (North Chalone).
האקלים הוא גבולי בין ים-תיכוני (Csa/Csb על פי שיטת קפן) וצחיח למחצה (BSk/BSh על פי שיטת קפן), תוך שינויי טמפרטורות קיצוניים בין היום ללילה. בחורף יורדת כמות משקעים מתונה, הטמפרטורות המקסימליות מתונות והמינימליות נמוכות, הקיצים צחיחים מאוד, כשהימים חמים מאוד והלילות קרירים מאוד. הרי סנטה לוסיה שוכנים בין הפארק לאוקיינוס השקט, וחוסמים את השפעתו הממתנת של האוקיינוס על תנודות הטמפרטורה היומיות. בהשוואה לטמפרטורות בחוף הסמוך התנודות במהלך היממה נעים בממוצע בין 16.7°C ל-27.8°C, תלוי בעונה. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא 438 מילימטרים. שלג יכול לרדת, בכמויות קטנות באזורים הגבוהים בין אמצע דצמבר וינואר.
לשירות המטאורולוגי הלאומי של ארצות הברית יש תחנת מדידה במטה הפארק. הטמפרטורות הממוצעות בינואר הן מקסימום 16.0°C ומינימום 0.4°C. הטמפרטורות הממוצעות ביולי הן מקסימום 35.5°C ומינימום 10.2°C. טמפרטורת השיא הייתה 47°C ב-15 ביולי 1972. הטמפרטורה הנמוכה ביותר הייתה 12°C- ב-2 בינואר 1960 וב-22 בדצמבר 1990. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא 438 מילימטרים, כשהשנה הגשומה ביותר הייתה 1983 שבה ירדו 909 מילימטרים גשם והצחיחה ביותר הייתה 1947 שבה ירדו רק 154 מילימטרים גשם. החודש הגשום ביותר היה מרץ 1983 שבו ירדו 268 מילימטרים גשם, והיממה שבה ירדה כמות הגשם הרבה ביותר הייתה 3 בפברואר 1998 שבה ירדו 120 מילימטרים גשם. החודש שבו ירדה כמות השלג הרבה ביותר היה ינואר 1962 שבו ירדו 18 סנטימטרים של שלג.
הפארק שוכן בתוך האזור האקולוגי הפנים קליפורני של צ'פארל ויערות (California interior chaparral and woodlands ecoregion). הצמחייה היא כ-80% צ'פארל כשיערות, צמחיית גדת הנהרות וערבות עשב התמזגו לתוך הצ'פארל. בתחומי הפארק חיים מספר גדול של מינים של בעלי חיים בשל המגוון של מערכות אקולוגיות מצטלבות ושל גבהים שונים.
| אקלים בפארק הלאומי פינקלס | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 16.5 | 17.2 | 19.2 | 22.1 | 26.6 | 31.1 | 35.1 | 34.9 | 32.3 | 27.4 | 20.6 | 16.3 | 25 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | -2.8 | -1.4 | -0.3 | 0.5 | 2.9 | 4.9 | 7 | 7 | 5.4 | 2.4 | -0.6 | -2.9 | 1.8 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 88.4 | 85.9 | 79 | 30.2 | 1.8 | 1.8 | 1 | 1 | 5.8 | 21.8 | 39.1 | 70.6 | 438 |
| מקור: Pinnacles NM, California (046926) | |||||||||||||
גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפארק שוכן בסמוך להעתק סן אנדראס שיש לו חלק ביצירת התצורות המיוחדות שעליהן מגן הפארק. הפסגות הן חלק מהר הגעש נינאך (Neenach Volcano) שהתפרץ לפני 23 מיליון שנים בסמוך ליישוב לנקסטר בקליפורניה של ימינו. תנועת הלוח הפסיפי לאורך העתק סן אנדראס פיצלה מקטע של סלעים מהגוף המרכזי של הר הגעש והסיטה אותו 314 קילומטרים לצפון-מערב. משערים שמקורו של פינקלס בהר געשי ייחודי זה בשל סלעי הברקציה הייחודים שניתן למצוא אך ורק בתצורות של הר הגעש נינאך. שונות ברמת הסחיפה והבליה של הסלע החשוף יצרה את תצורות הפסגות כפי שהן נראות כיום. סוגי הסלעים הם אנדזיט וריוליט, כשהתצורות יוצרות גושים מועתקים מוטמעים ברכס גבילן.
תנועת אדמה בקנה מידה גדול יצרה את מערות הדרדרת המצויים בשטח הפארק. נקיקים עמוקים וצרים ושברי גזירה הפכו למערות כשגושי סלע גדולים הידרדרו מלמעלה וסתמו את הסדקים תוך השארות חלל פתוח מתחת.
מאז שהפסגות של פינקלס הועברו לאזור זה, עבר העתק סן אנדראס 6.4 ק"מ ממזרח לפארק. ניתן לראות את המיקום המקורי של העתק סן אנדראס בהעתק ערוץ צ'אלון (Chalone Creek fault). ידוע על שני העתקים גדולים אחרים העוברים דרך הפארק, העתק "מינר'ס גוץ" (Miner's Gulch - נקיק הכורה) והעתק פינקלס. העתקים אלו מקבילים לסן אנדראס, והם נגרמו ככל הנראה על ידי תנועות גדולות של ההעתק הראשי. ביסוס התנועה היחסית בין הסלעים של פינקלס לבין הסלעים של נינאך היה גורם משמעותי בקבלת תאוריית טקטוניקת הלוחות בגאולוגיה.
פעילות סייסמית בפארק תדירה למדי והסקר הגאולוגי של ארצות הברית מפעילים שני סייסמוגרפים בגבולות הפארק. עדות לפעילות סייסמית בעבר ובהווה ניתן לראות בנקודה שבה נחלים חוצים העתקים. קרקעית העמקים והטרסות מראים סימנים להתרוממות.
אקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בזי ערבות מקננים באזור זה כשצפיפות הקנים ליחידת שטח היא בין הגדולות באמריקה הצפונית. גם בזים נודדים חזרו לאחרונה לקנן בפארק, אבל מספרם נמוך בהרבה. תוכנית להשבת הקונדור הקליפורני לטבע מופעלת במקום משנת 2003. ב-2010 נבנה הקן הראשון מאז שהחלה התוכנית ובפארק יש אוכלוסייה של 25 קונדורים חופשיים. יונקים ועופות החיים בפארק כוללים: בז ערבות, זאב ערבות, בואש מפוספס, אוח וירג'יניה, שונר מצוי, שליו קליפורני, דביבון מצוי, תרנגול הודו מצוי, עיט זהוב ופומה צפון-אמריקאית.
בעלי חיים שחיו בעבר באזור, שכיום נעלמו במרבית מרכז קליפורניה, כולל תת-מין של אייל קנדי (Cervus canadensis nannodes) ואנטילוקפרה אמריקנית. דוב גריזלי ודוב שחור אמריקני היו באזור עד סוף המאה ה-19.
כמו פארקים רבים במרכז הקליפורניה יש לפינקלס בעיה קטנה עם חזירים פראיים (כלאיים בין חזירי בית שהתפראו וחזירי בר מיובאים) כשהם פוגעים בנוף דרך קבע. נכון לאביב 2006, אין יותר חזירים בליבת הפארק. שיאו של מאמץ בן עשרים שנה שעלה 1.6 מיליון דולר, שהצליח לחסל את החזירים שחיו בשטח הפארק. אנשי שירות הפארקים הלאומי, יחד עם IWS, פעלו לסילוק חזירים מתוך הפארק, ולהקים ולפקח על גדר באורך 42 קילומטרים סביב הליבה המרכזית של הפארק שנועדה למנוע כניסת חזירים. אבל מחוץ לגדר הזו, משוטטים עדיין חזירים פראיים בשפע. ניטור שוטף של פרצות פוטנציאליות ופריצות בגדר נחוצים כדי להבטיח שהחזירים לא יחזרו להרוס את הפארק.[3]
13 מינים של עטלפים תועדו בפינקלס, ומשערים בדבר קיומם של עוד שלושה מינים. מערות הדרדרת של הפארק מספקים בית גידול לרבייה וגידול של עטלפים.[4]
בשנות ה-90 של המאה ה-20 ערכה אוליביה מסינגר (Olivia Messinger), סטודנטית לביולוגיה, מפקד של דבורים בפינקלס. היא גילתה שבפארק יש יותר דבורים ליחידת שטח מאשר בכל מקום אחר שנחקר בעולם, כ-400 מינים. מרבית הדבורים היו דבורים יחידאיות, שאינן מתגוררות במושבות כמו דבורת הדבש האירופאית, ומרביתן חיות שלושה עד ארבעה שבועות בלבד. ומכיוון שפרחים פורחים בפארק במשך כל עונת הצמיחה, קיימות גומחות אקולוגיות רבות לכל מיני הדבורים.[5]
צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחלקים החמים יותר של הפארק מכסים את המורדות מרבדים גדולים של Adenostoma fasciculatum (באנגלית greasewood), שיח ממשפחת הוורדיים, יחד עם שיחים של ענבי דוב (Arctostaphylos), סוג במשפחת האברשיים, אורן סבין (Pinus sabiniana), אלון צהוב-קשקשים (Quercus chrysolepis) ומין האלון Quercus douglasii (באנגלית blue oak, "אלון כחול"). באזורים קרירים יותר בפארק יש יחסית יותר אורנים ואלונים, יחד עם ערמונית קליפורנית (Aesculus californica, באנגלית California buckeye), שזיף דובדבן אדום (Prunus ilicifolia באנגלית hollyleaf cherry) ואשחר קליפורני (Rhamnus californica באנגלית coffeeberry). ערבות וסמבוק גדלים לאורך פלגי האכזב. לאש יש השפעה בולטת על צמחיית האזור, הן מסיבות טבעיות או מהתערבות מכוונת של בני האדם. כאשר האינדיאנים שכנו באזור הם השתמשו באש כאמצעי לעודד צמיחה של מקורות מזון מועדפים, ולנתב חיות ציד קטנות במהלך הציד. מאז שהילידים נעלמו מהאזור מכוסים ההרים בצמחייה עבותה יותר.
אזור הטבע הבראשיתי האין[עריכת קוד מקור | עריכה]
יותר מ-80% משטח הפארק (64,700 דונם) מוגדרים "אזור הטבע הבראשיתי האין" (עד 2013 היה אזור הטבע הבראשיתי פינקלס). הגדרת אזור כאזור טבע בראשיתי מעניקה רמת הגנה גבוהה עוד יותר לצריחי הסלעים שהעניקו לפינקלס את שמו, כמו גם את פסגת דרום צ'אלון, הפסגה השנייה בגובהה בפארק. אזור הטבע הבראשיתי כולל נקיקים וקניונים שהם בית הגידול לצפרדע אדומת-רגל קליפורנית (Rana draytonii) המוגדרת על ידי ה-IUCN במצב פגיע.[6] הקונגרס של ארצות הברית חוקק ב-1976 חוק ציבורי מספר 94–567, שבו הוסיף את אזור הטבע הבראשיתי פינקלס ואזורים נוספים למערכת הלאומית של שימור אזורי הטבע הבראשיתי.[7]
פעילויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אף שיש כבישי גישה, ממערב דרך סולדד, וממזרח דרך האדמות השוממות דרומית להוליסטר, הכבישים אינם מתחברים בתוך הפארק. מרבית האזורים המפותחים הם בצד המזרחי של הפארק.[8]
ישנם מספר מסלולים למטיילים, שחלקם דורש מאמץ גופני. בפארק יש פריחה של מגוון רחב של פרחי בר, בעיקר בחודשים מרץ ואפריל, למעט בשנים של בצורת קיצונית. בימים בהירים מאפשרים השבילים תצפיות על הגבעות הסובבות והעמקים. אפשר לצפות על העתק סאן אנדראס מכמה נקודות תצפית לאורך השבילים. הפארק כולל חלק ידוע היטב של שביל הליכה המכונה בקרב חובבי הצעידה כ"גדר החזירים". חלק זה של שביל דרום אזור הטבע הבראשיתי (South Wilderness Trail) הוא קטע מאתגר של הליכה מאומצת שלפעמים דורשת שימוש בגדר, שהוקמה כדי למנוע מחזירים שהתפראו מלהיכנס לפארק, כדי לעזור לעלות בשביל תלול במיוחד. שבילים אחרים כוללים נופים של שפע פרחי בר לאורך הקרקעית השטוחה של הפלגים, שבילים המובילים למערות יפהפיות, ושבילים שבמהלכם נפרשים מגבוה תצורות צריחי הסלע שנתנו לפארק את שמו. הפארק פופולרי בקרב מטפסי סלעים מקצוענים בשל הטיפוס הקשה והמאתגר.
המערות בפינקלס הם מערות דרדרות, שנוצרו כאשר קניונים צרים ותלולים התמלאו בדרדרת של גושי סלעים שהותירו מעברים בין הסלעים הגדולים יותר.[9] מערת בר גולץ' (Bear Gulch Cave – "נקיק הדוב") בצד המזרחי של הפארק, ומערת בלקוניס (Balconies Cave – "מרפסות") בצד המערבי פתוחים למבקרים בתקופות מסוימות. שבילים מובילים אל ודרך שתי המערות.[10][11] מערות אלו הן משכן למושבות קינון למין העטלף Corynorhinus townsendii, והן סגורות למבקרים בזמן לידת וגידול הגורים. המערות עלולות להיות מוצפות בתקופת שיטפונות. שירות הפארקים הלאומיים מתפעל דף אינטרנט המראה את מצב המערות.[12]
מתקנים לקמפינג קיימים בצד המזרחי באתר הקרוי Pinnacles Campground.[13]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי פינקלס (באנגלית)- הפארק הלאומי פינקלס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הפארק הלאומי פינקלס, ברשת החברתית פייסבוק
הפארק הלאומי פינקלס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הפארק הלאומי פינקלס, ברשת החברתית אינסטגרם
- History & Culture
- Pinnacles National Park at San Francisco Bay Area National Parks Science and Learning
- Condor Watch The Condor Watch crowdsourcing project, started April 2014.
- California-birding: Bird Watching at Pinnacles National Park
- Pinnacles photoblog from bRaNdSboRg.CoM
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אזור שטרם הוכרז פארק לאומי, הכרזה הדורשת אישור של הקונגרס, בעוד שעל מונומנט לאומי יכול להכריז נשיא ארצות הברית. אזור כזה מקבל פחות מימון, וההגנה עליו פחותה יותר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Listing of Acreage (Summary)
- ^ Annual Visitation Report by Years: 2006 to 2016
- ^ Grinde, Alexis R.; Sweitzer, Rick A. "Vegetation Monitoring after Wild Pig Removal at Pinnacles National Park" (PDF). National Park Service.
- ^ "Bat Inventory of Pinnacles National Park" (PDF). National Park Service.
- ^ The Bees of Pinnacles National Park
- ^ Wilderness
- ^ PDF document of legislation from Wilderness.net
- ^ Forgione, Mary (14 בינואר 2013). "California: Pinnacles National Park is nation's newest park". Los Angeles Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Cave/Karst Systems". Pinnacles National Park. National Park Service.
- ^ "Balconies Cave in Pinnacles National Park". hikespeak.com. hikespeak.com.
- ^ "Bear Gulch Cave Trail and Moses Spring Trail to Bear Gulch Reservoir in Pinnacles National Park". hikespeak.com. hikespeak.com.
- ^ "Status of the Caves". Pinnacles National Monument. National Park Service.
- ^ "Camping at Pinnacles". Pinnacles National Monument. National Park Service.
| הפארקים הלאומיים של ארצות הברית | ||
|---|---|---|
|
