הפארק הלאומי מערות קרלסבד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפארק הלאומי מערות קרלסבד
Carlsbad Interior Formations.jpg
מערכת נטיפים באחת המערות במערכת
מיקום ניו מקסיקו, ארצות הברית
שנת הכרזה 14 במאי 1930
שטח הפארק 189.26 קמ"ר
מבקרים בשנה 407,367 (נכון ל-2006)
גוף מנהל שירות הפארקים של ארצות הברית
קואורדינטות 32°10′31″N 104°26′38″W / 32.17528°N 104.44389°W / 32.17528; -104.44389קואורדינטות: 32°10′31″N 104°26′38″W / 32.17528°N 104.44389°W / 32.17528; -104.44389
http://www.nps.gov/cave/
הפארק הלאומי מערות קרלסבד
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Giant Stalagmites in Carlsbad Big Room.jpg
סטלגמיטים בפארק
מדינה Flag of the United States.svg ארצות הברית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1995, לפי קריטריונים 7, 8
Map of Carlsbad Caverns National Park-HE.png

הפארק הלאומי מערות קרלסבד (אנגלית Carlsbad Caverns National Park) הוא פארק לאומי בארצות הברית, שהוכרז אתר מורשת עולמית בשנת 1995. הפארק נמצא בדרום-מזרח מדינת ניו מקסיקו, בהרי גואדלופ (Guadalupe), ועיקרו מערכת של 113 מערות קרסט, מתוך יותר מ-300 מערות ידועות, שנוצרו כאשר חומצה גופרתית המיסה את סלע הגיר ויצרה כמה מן המערות הגדולות ביותר בצפון אמריקה. הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית בזכות כך שבשטחו דוגמאות לכמה מן השלבים העקריים בהתפתחות כדור הארץ ומאפיינים גאולוגיים ייחודיים, ובשל יופי טבעי יוצא דופן וייחודי. כשני שלישים מן הפארק הוגדרו כשטח פראי על מנת להבטיח שלא ייגרמו שינויים לסביבה.

תקופת השיא של המבקרים היא בסופי השבוע אחרי יום הזיכרון ויום העצמאות האמריקאים.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח הפארק שייך מבחינה גאולוגית לאגן דלאוור (Delaware Basin). זהו אזור סגלגל בצורתו, הנמשך מצפון לדרום, במדינות ניו מקסיקו ובעיקר במערב טקסס‏‏‏[1]. בתור הפרם היה האגן, ששטחו כ-26,000 קמ"ר מוצף במים. ריבוץ זה יצר שכבת משקע של אבן גיר משולבת באבן צפחה כהה, שעוביה נע בין 490 ל-670 מטרים.

באמצע תור הפרם, החלו להיווצר שוניות‏‏‏[2] שהלכו והתגבהו. השונית הגדולה ביותר שנוצרה נקראה שונית קפיטן (Capitan Reef), שאורכה הגיע ליותר מ-500 ק"מ, והתמשכה סביב האגן. שונית זו הייתה הבסיס להרי גואדלופ, והיא מהווה מאגר עצום של מאובנים. לקראת סוף תור הפרם החל עידן קרח, שגרם לירידת מפלס המים עקב לכידת כמויות מים גדלות והולכות בכיפות הקרח שבקטבים. הריבוד המשיך, ומוצא האגן לאוקיינוס הקדום (שהקיף את יבשת פנגיאה הקדומה) הפך רדוד יותר ויותר, דבר שגרם בסופו של דבר לניתוק האגן מן הים, ולתחילת תהליך ייבושו. שונית קפיטן הייתה מכוסה באדמה עד שיא גובהה, ואולם לפני כ-26 מיליון שנים, בעקבות היווצרות העתק, נדחף הרכס כלפי מעלה. מי תהום המשיכו מתחת לפני השטח ביצירת המערות; בניגוד לרוב המערות שנוצרו בסלעי גיר, במקרה זה נוצרה החומצה על ידי חשיפת מאגרים של מימן גופרתי וגופרית שהיו חבויים בסלע ונחשפו עקב ההעתק; מי התהום ספחו את החומרים ויצרו חומצה, שהמיסה את הסלע ויצרה את המערות.

גאוגרפיה ואקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפארק הלאומי מערות קרלסבד נמצא, כאמור למרגלות הרי גואדלופ, רכס הרים הנמשך ממערב טקסס לדרום-מזרח ניו מקסיקו. הגובה בחלקו התחתון של הפארק מגיע לכ-1,095 מטרים, ובחלקו העליון - בחלקו העליון של המתלול העולה אל ההרים - כ-1,990 מטרים. שטח הפארק כ-1900 קמ"ר.

חלקו האחר של הפארק נמצא מתחת למדבר צ'יוואוה (Chihuahua). רובו של מדבר זה נמצא במקסיקו; רובו אינו נמצא בשמורות, והחלק השייך לפארק הוא בין הבודדים הזוכים לשימור. זהו אחד מהמדבריות הגדולים בצפון אמריקה, והוא זוכה יחסית לכמות משקעים גדולה, עם ממוצע של יותר מ-366 מ"מ גשם לשנה. האקלים במקום הוא אקלים יבשתי, עם חורף חמים, קיץ חם, וגשמים בקיץ. הטמפרטורה הממוצעת היא 19°.

צמחיה וחי על פני השטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמחייה ברוב שטח הפארק היא צמחיית ערבה וצמחיית מדברית מסוגים שונים. בפארק ישנה מערכת אקולוגית מגוונת, ובה מיני צמחים ובעלי חיים שונים שאזור זה הוא להם גבול התפשטותם הגאוגרפית. במדבריות שבדרום-מערב הפארק נמצאת אוכלוסיות יונקים, ציפורים, זוחלים וחרקים ברמת שׁוֹ‏נוּ‏ת מן הגבוהות בארצות הברית. הפארק הוא סביבת קיום חשובה לטורפי על כמו הפומה, ובה נמצאת גם המושבה הגדולה ביותר בחצי הכדור הצפוני של סנונית המערות. במערת העטלפים במערות קרלסבד ישנה מושבה גדולה של עטלפים, המהווה גם בית גידול ללידת הצאצאים, וגם תחנת עצירה לעטלפים נודדים.

הפארק מהווה גם נקודת משיכה לצפרים, המגיעים כדי לצפות ביותר מ-300 מיני ציפורים שנמצאות בפארק. בפארק זוהו 67 מיני יונקים (ובהם 17 מיני עטלפים), 55 מיני זוחלים ודו-חיים, חמישה מיני דגים ולמעלה מ-600 מיני חרקים, כאשר הרשימה גדלה מדי שנה. למעלה מ-900 מינים ותתי מינים של צמחים וסקולאריים נמנו בפארק.

גילוי המערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידים שנמצאו במערות מעידים שהן שימשו כמקום מגוריהם של בני שבט פרהיסטורי שנקרא "עושי הסלים" (basketmakers). מאוחר יותר חיו באזור (אך לא בתוך המערה) בני שבט האפאצ'י.

למתיישבים הלבנים שהחלו להתיישב באזור היה ידוע על קיומה של מערה, אך איש לא טרח לבדוק אותה. בערך בשנת 1892 החל בוקר שחי באזור, בשם ג'ים ווייט (Jim White), לרדת אל המערה ולחקור את תוכנה‏‏‏[3] . בתחילה לא האמינו לממצאיו. בתחילת המאה העשרים הייתה המערה מקור לגואנו, דשן הנוצר מהפרשות של עטלפים, ואולם תוכנה של המערה עדיין לא היה מוכר. רק ב1915 הצליח ווייט לשכנע צלם לרדת עמו למערה, ותוכנה המיוחד החל להתפרסם. ב1922 החלו סיורים במערה, ובשנת 1923 הוכרזו המערות כפארק לאומי.

המערות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור נמצאות, כאמור, עשרות מערות, שלא כולן נחקרו עד תומן. המערה הגדולה ביותר והידועה ביותר היא מערת קרלסבד. המערות הן מערות נטיפים, ובהן תצורות שונות, בצבעים שונים, היוצרות צירופים מרהיבים.

מערת קרלסבד[עריכת קוד מקור | עריכה]

האטרקציה העיקרית בתוך הפארק היא מערת קרלסבד. מבקרים יכולים ללכת לבדם דרך הכניסה הטבעית או לרדת ישירות דרך מעליות שהותקנו במערה ל ל"אולם הגדול" (The Big room) הנמצא 230 מטר מתחת. סמוך לאולם זה נמצאת קפיטריה ואזור מנוחה, וממנו יוצאים כמה מן הסיורים במערה. חלק משבילי המערה מוארים ומרוצפים, וחלקם אף מתאימים לכיסאות גלגלים. האולם הגדול הוא אולם סלע גיר טבעי בגודל 1,200 מטר אורך, 191 מטר רוחב ו-78 מטר גובה בנקודת הכי גבוהה שלו. זהו האולם השלישי הכי גדול בצפון אמריקה והשביעי בגודלו בעולם. האולם הגדול ביותר הוא אולם סאראוואק שבמלזיה.

כמה ממוקדי העניין במערה הם "הבור חסר התחתית" (Bottomless pit), תהום בעומק של למעלה מ-40 מטרים; "אולם המלכה" (Queen's Chamber), הנחשב לאחד מהאולמות היפים במערה; "אולם המלך" (Kings Palace), ארבעה אולמות רצופים שגם הם מפורסמים בשל יופים; ועוד. עומקה של מערת קרלסבד הוא כ-830 מטרים.

אולמות המערה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אולם נשף הבלונים: ממוקמת בתקרה מעל אולם הכניסה הראשי, הגישה לחדר קטן זה נעשתה לראשונה על ידי קשירת חבל לבלונים, שהכניסו אותו עד לפתח.
  • מערת העטלים: מעבר סלעי גדול המחובר לפרוזדור הכניסה הראשית. מרבית אוכלוסיית העטלפים במערה חיים בקטע הזה שלה.
  • האולם הגדול או היכל הענקים: האולם הגדול ביותר במערה עם שטח רצפה של כ-33,210 מ².
  • אולם האגם הירוק: האולם הקיצוני ביותר מבין "אולמות הנוף", נקרא כך בשל אגם בצבע מלכיט הממוקם בפינת האולם.
  • אולם גואדלופ: האולם התגלה בשנת 1966 על ידי פקח של השמורה. זהו האולם השני בגודלו במערה. האולם נודע בקולקציה הצפופה של נטיפים בצורת "קש סודה".
  • היכל הענק הלבן: אולם גדול המכיל נטיף לבן גדול. פקחי השמורה מובילים מבקרי מערות לחדר זה.
  • ארמון המלך: הראשון מבין ארבעה אגפים הידועים בכינוי "אולמות הנוף". האולם נקרא כך בשל תצורה דמוית ארמון במרכזו.
  • אולם המלכה: נחשב על ידי רבים כאולם היפה ביותר במערה עם התפאורה היפה ביותר.
  • עולם הרוחות: נמצא בתקרת האולם הגדול באזור הגבוה ביותר שלו. האזור מלא בזקיפים לבנים הנראים כמו מלאכים.

מערות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזור נמצאות כמה מערות נוספות הפתוחות לציבור, ובכללן:

  • מערת העכביש (Spider Cave), הנמצאת כחצי קילומטר ממרכז המבקרים במקום;
  • מערת קניון הטֶ‏בַ‏ח (Slaughter Canyon), הנמצאת במרחק 37 ק"מ ממרכז המבקרים.
  • מערת לצ'וגייה (Lechuguilla), מערה שהייתה ידועה כבר מתחילת המאה העשרים אך מחקר רציני בה החל רק ב1986, המחקר גילה כי זוהי המערה החמישית באורכה בעולם - אורך המחילות הידועות בה הוא כ-193 קילומטרים, והעמוקה ביותר בארצות הברית, בעומק כ-490 מטרים. בניגוד למערות הקודמות שהוזכרו, מערה זו סגורה בפני מבקרים ופתוחה לצוותי מחקר בלבד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏למפה של האגן, ראו בערך באנגלית.‏
  2. ^ ‏בהקשר זה, השונית נוצרה מריבוד של יצורים ימיים מתחת לפני הים; עם ירידת מפלס המים הפכה השונית לשורת גבעות ואחר כך הרים, כמפורט להלן. שוניות אלמוגים נוצרו על ידי אלמוגים ולא על ידי ריבוד יצורים ימיים, כמו במקרה זה.‏
  3. ^ ‏על מחקריו של ג'ים ווייט ראו כאן


הפארקים הלאומיים של ארצות הברית

אוורגליידסאולימפיקאיי הבתולהאיי התעלהאייל רויאלאקדיהארצ'סבדלנדסביג בנדביסקייןבלאק קניוןברייס קניוןגליישרגליישר בייגרייט בייזיןגרייט סמוקי מאונטיינזגרנד טיטוןגרנד קניוןדנאלידריי טורטוגסהדיונות הגדולותהוט ספרינגסהלקלההר רייניירהרי גואדלופהרי הגעש של הוואיהרי הרוקיווֹיאג'וּרראנגל-סנט אליאסוינד קייביוסמיטיילוסטוןימת קלארקלאסןמסה ורדהמערות קרלסבדמערת מאמות'סגוארוסמואה האמריקניתסקוויהעמק המוותעמק קויאהוגהעמק קובוקעץ יהושעפטריפייד פורסטפיורדי קנייציוןצפון רכס הקסקיידסקונגריקטמייקינגס קניוןקניונלנדסקפיטול ריףקרייטר לייקרדוודשננדואהשערי החוג הארקטיתאודור רוזוולט


מחלקת הפנים של ארצות הבריתשירות הפארקיםמשטרת הפארקים
US-NationalParkService-ShadedLogo.svg
Flag of the United States
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בארצות הברית

תילי קהוקיהתרבות צ'אקוהיכל העצמאותהפארק הלאומי מסה ורדה • שארלוטסוויל: מונטיצ'לו ואוניברסיטת וירג'יניהפואבלו דה טאוספסל החירותהפארק הלאומי מערות קרלסבדפארק השלום הבינלאומי ווטרטון-גליישר (בשיתוף עם קנדה) • הפארק הלאומי אוורגליידספפהאנאומוקואקאההפארק הלאומי גרנד קניוןהפארק הלאומי גרייט סמוקי מאונטיינזהפארק הלאומי הרי הגעש של הוואי: מאונה לואה, קילוואההפארק הלאומי מערת מאמות'הפארק הלאומי אולימפיקמערכת הפארקים רדוודהפארק הלאומי ילוסטוןהפארק הלאומי יוסמיטי • מערכת הפארקים הלאומיים - ראנגל-סנט אליאס, גליישר ביי, טאטשנשיני-אלסק (בשיתוף עם קנדה) * פוברטי פוינט

דגל
פוארטו ריקו: המצודה והאתר ההיסטורי הלאומי בסן חואן