ארנסט בווין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ארנסט בווין

ארנסט בוויןאנגלית: Ernest Bevin; ‏9 במרץ 1881 - 14 באפריל 1951), מראשי מפלגת הלייבור הבריטית ושר מטעמה בתקופת מלחמת העולם השנייה ומספר שנים שלאחריה. מוכר בתולדות המאבק על הקמת מדינת ישראל כמי שהוביל את המדיניות הבריטית למניעת עלייה יהודית חופשית לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, וכמי שהביא את שאלת עתיד ארץ ישראל עם תום המנדט הבריטי להחלטת עצרת האו"ם.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בווין נולד לאב, פועל חקלאי, שלא הכירו ולאם, שעבדה כמשרתת ונפטרה בהיותו בן שמונה. הוא יצא לעבודה כפועל כבר בגיל 11, ולאחר מכן עבד כנהג. את לימודיו הפסיק כבר בגיל תשע. בצעירותו בלט כמנהיג פועלים. בשנת 1910, בהיותו אך בן 19, הנהיג סניף של איגוד עובדים. בשנת 1922 היה בין מייסדי איגוד עובדי התחבורה והעובדים הכללים, איגוד מקצועי מהגדולים בבריטניה. בחירתו למזכ"ל האיגוד הציבה אותו כאחד ממנהיגי תנועת העבודה הבריטית. בתפקידו זה כיהן עד 1940. הוא היה סוציאליסט מתון ואנטי קומוניסט. בתחום מדיניות החוץ היה מתנגד חריף לפשיזם ולמדיניות הפייסנות שנקטה ממשלת בריטניה אל מול גרמניה של אדולף היטלר ואיטליה של בניטו מוסוליני בשנות השלושים של המאה העשרים. על אף היותו חבר בכיר במפלגת הלייבור תקף את הקו הפציפיסטי של מנהיג מפלגתו והביא להחלפתו.

כהונתו כשר בממשלה הבריטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אטלי ובווין בשנת 1945 לאחר שזה עתה הכריזו ברדיו על כניעתה של יפן

בשנת 1940 הקים וינסטון צ'רצ'יל ממשלת אחדות לאומית. בווין מונה לשר העבודה והשירותים הלאומיים. בתוקף חוקי החירום של המלחמה, ריכז תחת משרדו את השליטה על כוח העבודה והקצאת משאבי אנוש במשק הבריטי. כך העביר 48,000 צעירים חייבי גיוס לעבודה במכרות הפחם. זמן קצר לאחר מינויו לשר נבחר גם לפרלמנט.

עם תום המלחמה התפרקה הקואליציה, ובבחירות שהתקיימו ביולי 1945 זכתה מפלגת הלייבור. בווין מונה על ידי ראש הממשלה קלמנט אטלי לשר החוץ. תקופת שירותו כשר התאפיינה בהתפרקות האימפריה הבריטית מנכסיה, בעיקר "היהלום שבכתר": הודו. לבווין לא היו סנטימנטים לעבר האימפריאלי של בריטניה. ביודעו שבמצבה הכלכלי הירוד לאחר המלחמה, אין הממלכה יכולה לשאת בעומס הכלכלי הדרוש להחזקת אימפריה השולטת על פני ימים ואוקיינוסים. לטעמו, מעמד העובדים לא נהנה אף פעם מהאימפריה וגדולתה. מבחינה בינלאומית פעל להקמת האו"ם וליישום תוכנית מרשל לשיקום אירופה שלאחר המלחמה, והיה שותף לשיחות הראשונות לשיתוף הפעולה בין מדינות מערב אירופה שבסופו של דבר הובילו לאיחוד האירופי. בהיותו מתנגד לקומוניזם צידד במדיניות ארצות הברית במסגרת המלחמה הקרה ובהקמת הברית הצפון-אטלנטית (נאט"ו). בשנת 1950 יזם את תוכנית קולומבו לפיתוח כלכלי של דרום-מזרח אסיה.

בשנת 1951 הביאה בריאותו הרופפת לפרישתו ממשרתו כשר ומינויו לתפקיד הלורד שומר החותם, תפקיד ייצוגי נכבד אך חסר משמעות מעשית, מעין "שר בלי תיק". זמן קצר לאחר מכן מת.

בווין ופתרון בעיית ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיתר חברי הלייבור ביושבם באופוזיציה, היה בווין ממתנגדי הספר הלבן, הן הספר הלבן של 1931 והן הספר הלבן של 1939. לאחר פרסום הספר הלבן של פאספילד בשנת 1931 הודיע בווין, לבקשת ידידו דב הוז שיורה ל-15 נציגי איגודו בפרלמנט הבריטי להצביע נגד הממשלה אם הגזרות בספר הלבן לא תבוטלנה‏[1].

כאשר עלה הלייבור לשלטון בשנת 1945, קיוו ראשי המוסדות היהודיים שבווין יבטל את חוקי הספר הלבן, אך לא כך היה. תפיסתו את בעיית ניצולי השואה הייתה, שעליהם להשתקם באירופה כחלק מהמאמץ השיקומי הכולל של יבשת זו. הוא טען שאם היהודים יתעקשו על עלייה לארץ ישראל זה יעורר תחושות אנטישמיות נגדם. הוא אף רמז שתמיכת ממשלת ארצות הברית ביישוב היהודים בא"י היא כי "אינם רוצים אותם בניו יורק". בווין התכחש למחויבות הממשלה הבריטית להצהרת בלפור, סירב בעקשנות להתיר עליית יהודים לארץ ישראל ואף הכריז שלמדינות ערב יש חלק בהחלטות על גורל ארץ ישראל.

בשלהי שנת 1945 הקים בווין את הוועדה האנגלו-אמריקנית. וועדת החקירה מסרה את ממצאיה באפריל 1946 ובהם המלצה להענקת 100,000 אשרות עלייה ליהודים ("סרטיפיקטים"). בווין התנגד להמלצה זו. התוכניות ליישום המלצות הוועדה אשר כללו בין השאר, "קנטוניזציה" של ארץ ישראל ללא הקמת מדינות לשני העמים, נדחו על ידי שני הצדדים. ד"ר חיים ויצמן ודוד בן-גוריון נכשלו במאמציהם לשכנע את בווין לבטל את מדיניות הספר הלבן ולאפשר כינון מדינה יהודית ולו רק על חלק מארץ ישראל. לאחר שגם הדיונים עם הצד הערבי העלו חרס, החליטה הממשלה הבריטית להעביר את שאלת המשך המנדט הבריטי להכרעת ארגון האומות המאוחדות.

בעיני היהודים נתפס בווין כאנטישמי, או למצער כאנטי ציוני. בעיני היישוב בארץ ישראל ומנהיגיו, ייצג את הביטוי החריף ביותר של המדיניות האנטי ציונית של ממשלת בריטניה. היו אף שמועות שהוכחשו, שהאצ"ל או הלח"י תכננו להתנקש בחייו. אפילו העיתונות האמריקאית השוותה בינו לבין היטלר.

עם החרפת הפעולות נגד השלטון הבריטי גודר מתחם הממשל הבריטי בירושלים ששכן במגרש הרוסים. בפי העם נקרא אז מתחם זה "בווינגרד".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שרי החוץ של בריטניה
פוקסגרנת'םפוקסטמפללידזגרנווילהוקסבריהרובימלגרייבפוקסגרייקנינגבדרסטולזליקסלריקנינגדאדליאברדיןפלמרסטוןולינגטוןפלמרסטוןאברדיןפלמרסטוןגרנווילמלמסבריראסלקלרנדוןמלמסבריראסלקלרנדוןדרביקלרנדוןגרנווילדרביסולסבריגרנווילסולסברירוזבריאידזליסולסברירוזבריקימברליסולסברילנדזדאוןגרייבלפורקרזוןמקדונלדצ'מברלייןהנדרסוןרדינגסיימוןהוראידןהליפקסאידןבוויןמוריסוןאידןמקמילןלוידיוםבאטלרווקרסטיוארטבראוןסטיוארטיוםקלהאןקרוסלנדאווןקרינגטוןפיםהאומייג'ורהרדריפקינדקוקסטרובקטמיליבנדהייגהאמונד Royal Coat of Arms of the United Kingdom (HM Government).svg