ועדת כהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד הפתיחה של דו"ח ועדת כהן

ועדת כַּהַן (ובשמה הרשמי: "ועדת-החקירה לחקירת האירועים במחנות הפליטים בביירות") היא ועדת חקירה ממלכתית שהוקמה ב-1 בנובמבר 1982 כדי "לחקור את כל העובדות והגורמים הקשורים למעשי הזוועה, אשר בוצעו על ידי הכוחות הלבנוניים, באוכלוסייה האזרחית במחנות הפליטים בסברה ושתילה". בראש הוועדה ישב נשיא בית המשפט העליון יצחק כהן, וכיהנו בה היועץ המשפטי לשעבר, שופט בית-המשפט העליון אהרן ברק והאלוף במילואים יונה אפרת.

הוועדה פרסמה את מסקנותיה ב-7 בפברואר 1983, וקבעה שלא נמצאו הוכחות למעורבות ישירה של צה"ל בטבח סברה ושתילה, אך מספר קציני צה"ל ידעו במהלך הטבח על קיומו ולא פעלו בנחרצות מספקת להפסקתו.

לא הכל הסכימו עם מסקנות הוועדה. רפאל איתן כתב שמסקנות הוועדה נראו לו מנותקות מן המציאות ושייתכן שהן הושפעו מהאיבה הגלויה ששררה בין יונה אפרת, שבמלחמת שלום הגליל גויס למילואים והיה עוזרו של איתן, לבין אריאל שרון[1].

במהלך הפגנה של תנועת "שלום עכשיו", שבאה לתבוע את פיטורי שר הביטחון שרון כפי שהמליצה הוועדה, יונה אברושמי זרק רימון רסס על המפגינים ורצח אחד מהם - אמיל גרינצוויג.

המלצותיה האישיות של הוועדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הוועדה קבעה כי שר הביטחון, אריאל שרון, אחראי להתעלמות מהסכנה שהפלנגות יערכו במחנות הפליטים פעולות נקם על רצח בשיר ג'ומייל. בעקבות זאת המליצה הוועדה ששרון יתפטר‏[2]. שרון סירב להתפטר, אך בעקבות החלטת הממשלה הועבר לתפקיד של שר בלי תיק.
  • הוועדה מתחה ביקורת על תפקודם של הרמטכ"ל, רפאל איתן (הוחלט שלא להדיחו בשל העובדה כי עמד לסיים את תפקידו), אלוף פיקוד הצפון אמיר דרורי, ומפקד גזרת ביירות, תא"ל עמוס ירון.
  • על ראש אמ"ן, אלוף יהושע שגיא, קבעה הוועדה שהוא העריך נכון את תוצאות הכנסת הפלנגות למחנה הפליטים (שגיא הזהיר מפני טבח אפשרי), אך קבעה כי התרשל בתפקידו ולא הזהיר באופן מספיק בולט, וביקרה אותו באופן חמור על כך שלא העביר בזמן את המידע לקברניטים. לאחר שהוועדה מצאה שמעל בתפקידו והמליצה על פיטוריו, הוא התפטר מתפקידו.
  • על ראש הממשלה, מנחם בגין, אמרה הוועדה שלא שקל נכון את התוצאות הצפויות של מתן הרשאה לפלנגות להיכנס למחנות הפליטים.
  • על שר החוץ, יצחק שמיר, נאמר שהתעלם ממידע על הטבח שנמסר לו, ולא פעל להפסקת הטבח.
  • על ראש "המוסד", נחום אדמוני אמרה הוועדה כי לא סיפק לממשלה "התרעה חד משמעית על הסכנה בקשר עם כניסת הפלנגות למחנות, כניסה שעליה לא העיר ראש המוסד דבר בהערכת המצב שנתן בישיבת הממשלה". חרף זאת החליטה הוועדה "שאין לייחס חומרה להימנעותו זו של ראש המוסד", והוא המשיך לכהן בתפקידו‏[3].

ב-1984 הגיש שרון תביעת דיבה נגד עיתון טיים האמריקאי, שטען שבדו"ח סודי של הוועדה נקבע ששרון שוחח עם משפחת ג'מאייל על הצורך לנקום את מותו. בינואר 1985 פסק בית המשפט האמריקאי שהידיעה שפרסם הטיים אינה נכונה, וכי הייתה בפרסום רשלנות‏[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רפאל איתן, מצנח רביעי נפתח, ידיעות אחרונות, 2001, עמ' 230
  2. ^ הטבח בסברה ושתילה, אנציקלופדיה ynet
  3. ^ אמיר אורןועדת כהן חסה על אדמוני, אבל הסתייגה מתפקודו, באתר הארץ
  4. ^ אבי שילון, בגין , 1992-1913 , הוצאת עם עובד, 2007. עמוד 436