דורית ביניש
| דורית ביניש | |
|---|---|
 |
|
| נולדה | 28 בפברואר 1942, תל אביב, ארץ ישראל |
| בוגרת | |
| השתייכות | |
| תקופת כהונה | |
| תפקידים בולטים | |
דורית ביניש (נולדה ב-28 בפברואר 1942) הייתה פרקליטת המדינה בין השנים 1989 עד 1995, שופטת בית המשפט העליון של ישראל מאז 1995, ונשיאת בית המשפט העליון החל מ-14 בספטמבר 2006 וכלה ב28 בפברואר 2012.
תוכן עניינים |
[עריכה] תולדות חייה
דורית ביניש נולדה ב-28 בפברואר 1942 בתל אביב, בת לחוה ואהרון ורבה, חלוצים מהעיר קובל שבמחוז ווהלין. גדלה בתל אביב וסיימה שם את לימודיה התיכוניים בתיכון חדש בתל אביב. את שירותה הצבאי עשתה במחלקת ארגון באגף כוח אדם במטכ"ל והשתחררה בדרגת סגן ב-1962.
בעלת תואר ראשון ותואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. סיימה את לימודיה לתואר ראשון ב-1967 ותואר שני בהצטיינות ב-1971. יחד איתה למד בעלה, יחזקאל ביניש, שהוא עורך דין עצמאי. אם לשתי בנות. ביוני 2010 הוענק לדורית ביניש תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.
[עריכה] במשרד המשפטים
את התמחותה ביצעה במחלקת החקיקה של משרד המשפטים ובלשכה הראשית של פרקליטות המדינה. עד 1969 כיהנה כעוזרת לפרקליט מחוז ירושלים.
ב-1970 החלה לעבוד בפרקליטות המדינה. בתפקידה הראשון שם, כסגן פרקליט המדינה, ייצגה ביניש את המדינה בעיקר בתיקים פליליים. ב-1976 מונתה לתפקיד מנהלת מחלקת הבג"ץ בפרקליטות המדינה. כחלק מתפקידה זה עסקה בסוגיית ההתנחלויות והגירושים שאירעו בסוף שנות ה-70.
מיד עם התמנותה כמשנה לפרקליט המדינה מונתה כראש צוות אוספי החומר ליד ועדת החקירה הממלכתית,ועדת כהן לחקירת אירועי טבח סברה ושתילה והייתה כפופה במשך חצי שנה (אוקטובר 1982 - פברואר 1983) ישירות לוועדה. ביניש הייתה התובעת במשפטי המחתרת היהודית ומילאה תפקיד מרכזי בהעמדתם לדין. במהלך המשפט ספגה איומים על חייה[1].
לביניש היה תפקיד מרכזי בחקירת פרשת קו 300, כשעמדה לצד היועץ המשפטי לממשלה, יצחק זמיר, בדרישה לחקור עד תום את אנשי השב"כ המעורבים בפרשה, לאחר שנתגלה לפרקליטות שהם הרגו מחבלים כפותים, שיקרו בחקירתם בנוגע לכך ושיבשו ראיות. זמיר וביניש התעמתו גם עם הממשלה, שהתנגדה להעמדת אנשי השב"כ לדין.
בנוסף, ייצגה את המדינה בכל הקשור לפסילת מפלגתו של מאיר כהנא, וייצגה את המדינה בענייני האינתיפאדה שאך פרצה.
[עריכה] פרקליטת המדינה
בראשית שנת 1989 מונתה לתפקיד פרקליטת המדינה, על ידי שר המשפטים דן מרידור, והייתה לאשה הראשונה בתפקיד זה. בין האירועים המרכזיים שליוו את תקופת כהונתה כפרקליטת המדינה, ניתן למנות את המשפט הפלילי כנגד אריה דרעי.
בשתי פרשות ציבוריות נחקקה דמותה הציבורית של ביניש כמי שאינה מתפשרת על עמדותיה אף כנגד הממונים עליה, ואף הבכירים ביותר. בפרשת המגורשים התנגדה ביניש נחרצות למהלך, בניגוד לעמדת ראש הממשלה יצחק רבין, ובתיק הבנקאים עמדה על כך שיועמדו לדין האחראים על ויסות המניות. בשתי הפרשות האחרונות יצאה ישירות כנגד עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש. כפרקליטת המדינה בתקופת האינתיפאדה נקלעה לא אחת לעימותים עם שר הביטחון יצחק רבין על הוראות פתיחה באש, טיפול בחיילים חריגים, ירי ברעולי פנים ומאסר של פלסטינים ללא משפט.
במהלך כהונתה כפרקליטת המדינה אשרה, כמקובל בהפעלת סוכן, לסגור לאבישי רביב תיקים פליליים שנפתחו נגדו. בשנת 1999 התפרסם פרוטוקול, שכונה מסמך רביב, של אחת הישיבות עם השב"כ בו נכתב: "הוא [אבישי רביב] היה צריך להסיר מעליו חשדות. בדיון אצל דורית ביניש, היא נתנה אישור שיעשה פעילות על יד אוניברסיטת בר-אילן, ויחשיד אדם אחר כדי שייתפס". בעקבות פרסום הפרוטוקול נשמעו קולות בימין שעל ביניש להשעות עצמה מכס השיפוט, וחבר הכנסת אמנון רובינשטיין כינס את ועדת חוקה, חוק ומשפט בכנסת לדון בנושא. בפרקליטות נטען שדבריה של ביניש לא הוצגו נכונה בפרוטוקול. לאחר שנבחרה לבית המשפט העליון, המחליפה שלה בתפקיד פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, הואשמה על ידי חבר הכנסת מיכאל איתן כי חיפתה על מעורבותה של ביניש בהפעלה לא ראויה של אבישי רביב, בשל ידידותן[2][3].
במסגרת פרשת "החשבוניות הפיקטיביות" בליכוד מ-1988, הגישה הפרקליטות בראשות ביניש ב-1991 כתבי אישום נגד בכירים בליכוד.
[עריכה] שופטת בית המשפט העליון
בשנת 1993, בזמן כהונתה כפרקליטת המדינה, נשקל מינויה של ביניש כשופטת בבית המשפט העליון, ובגלל גילה הצעיר יחסית השתמע מכך מינויה כנשיאתו לעתיד, בוועדה לבחירת שופטים בראשותו של שר המשפטים, דוד ליבאי. בשל התנגדות של נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר, נדחתה מועמדותה בהצבעה על חודו של קול, ברוב של חמישה (שלושת השופטים בראשות שמגר, ושני נציגי לשכת עורכי הדין) נגד ארבעה (הפוליטיקאים).
לקראת סוף שנת 1995 הועלתה בשנית מועמדותה של ביניש בפני הוועדה שבראשה עמד אהרון ברק שהחליף את שמגר, והפעם הוועדה הצביעה פה אחד בעד מינויה כשופטת בבית המשפט העליון, וב-25 בדצמבר 1995 היא נכנסה לתפקידה.
ביניש כיהנה כיו"ר ועדת הבחירות לכנסת השבע עשרה. בבחירות אלה לא קיבלה ועדת הבחירות החלטה בדבר פסילת רשימות לכנסת, ולכן עיקר פעילותה התמקדה בתעמולת הבחירות.
[עריכה] הדרך לנשיאות בית המשפט העליון
עם פרישתו של השופט מישאל חשין, ב-16 בפברואר 2006, התפנה כיסאו של המשנה לנשיא בית המשפט העליון. בגלל הוותק שלה, ביניש אמורה הייתה לקבל את התפקיד, אולם הוועדה לבחירת שופטים לא כונסה במשך חודשים רבים ומשרת המשנה לא אוישה, עד מינויה של ביניש לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון. בכך היא הייתה הראשונה להחזיק בתפקיד נשיא בית המשפט העליון מבלי לכהן קודם כמשנה לנשיא.
מינויה הצפוי לנשיאת בית המשפט העליון לא עבר בצורה חלקה, שכן חיים רמון שהתמנה לשר המשפטים בתחילת מאי 2006 הודיע שהוא לא מקבל את שיטת הסיניוריטי למרות שהוא עצמו רואה את ביניש כמועמדת הראויה לתפקיד. אולם כאשר רמון נאלץ להתפטר והוחלף על ידי מאיר שטרית, הודיע האחרון שהוא דבק בשיטת הסיניוריטי. וכך, למרות התנגדות מסוימת מצד מספר אישים, בהם אמנון רובינשטיין וראובן ריבלין, לשיטת הסיניוריטי, החליטה הוועדה לבחירת שופטים פה אחד ב-7 בספטמבר 2006 על אישור מינויה לנשיאות בית המשפט העליון והיא נכנסה לתפקיד ב-14 בספטמבר 2006, עם פרישתו של הנשיא הקודם, אהרן ברק[4].
לקראת מינויה לתפקיד נשיאת בית המשפט העליון בקשה ביניש מחיים רמון לסיים את כהונתו של מנהל בתי המשפט השופט בעז אוקון, על פי סיכום שהיה לה לטענתה עם אהרן ברק שאוקון לא ימשיך לכהן כאשר היא תהיה לנשיאה. רמון סירב למלא את בקשתה של ביניש, אולם אוקון הודיע מיוזמתו על התפטרותו[5].
[עריכה] נשיאת בית המשפט העליון
 |
תקופת הנשיאות שלי לא קלה. אני מאלה שלא מספיק להם שיקבלו את דעתם, אני רוצה שידעו שאני גם צודקת. |  |
| – הילה רז, אהרון ברק: "השופטים הם אוסף של פרימדונות ובלרינות", 8 במרץ 2009, TheMarker | ||
דורית ביניש היא האישה הראשונה (וגם ילידת הארץ הראשונה) בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון, אותו מילאה במשך 6 שנים, עד הגיעה לגיל הפרישה לשופטים לפי החוק.
בשנה הראשונה לנשיאותה, נקלעה לעימות עם שר המשפטים, דניאל פרידמן, שהחל בשורה של רפורמות במערכת המשפט. ביניש הביעה התנגדות לשינויים המוצעים. בכנס של העמותה למשפט ציבורי בקיסריה אמרה: "החקיקה המוצעת כיום על ידי שר המשפטים היא שטחית, ללא קיום הליך ציבורי ודיון מקיף ומעמיק, ומתעלמת מהיעדרה של מגילת זכויות שלמה"[6]. בכנס של הפורום למשפט ולחברה של מכללת נתניה אמרה על עימות זה: "כל יום אנחנו קוראים כותרות בעיתונים שמציגות מאבק ביני לבין פרידמן. כאילו אנחנו קוראים פרק באיזו טלנובלה"[7].
אחד משיאי העימות היה בספטמבר 2008 כאשר בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, התנגדה ביניש לכינוסה של הוועדה לבחירת שופטים בטענה כי לוועדה אין סמכויות בזמן ממשלת מעבר. כל חברי הוועדה למעט נציגי בית המשפט העליון התנגדו למהלך זה. בתגובה הזכיר פרידמן כי ביניש עצמה מונתה לבית המשפט העליון בזמן ממשלת מעבר שהתקיימה לאחר רצח יצחק רבין[8]. בסופו של דבר מרבית הרפורמות שתכנן פרידמן במהלך כהונתו לא יצאו אל הפועל לאחר שאהוד אולמרט התפטר והממשלה הוחלפה, מה גם שהוועדה לא בחרה שופטים חדשים עד מינויה של הממשלה ה-32.
בינואר 2010, במהלך דיון בבית-המשפט העליון, נפגעה ביניש בפניה לאחר שפנחס כהן, בן 52 מירושלים, השליך לעברה זוג נעליים בשל כעסיו על מערכת המשפט ועל פסיקות בסכסוך בינו לבינו אשתו. ביניש, שנחבלה קלות, טופלה וחזרה לאחר שעה קלה לכס השיפוט.[9] זורק הנעל הורשע בגרימת חבלה חמורה, בהיזק בזדון וזילות בית המשפט ונידון ל-3 שנות מאסר.
[עריכה] פסקי דין עיקריים כשופטת בבית המשפט העליון
- בעניין פלונית [10] קבעה כי זכויות ההורים בחברה הישראלית לגדל ולחנך את ילדיהם אינן זכויות מוחלטות. על-כן, ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכול וכול, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה כלח; ולכן מדובר בשיטת חינוך אשר אסורה בחברה הישראלית. פסק הדין נתפס בקהילה המשפטית כאחד מהשנויים ביותר במחלוקת שנתנה ביניש, בהיותו מאפשר, למעשה, הרשעתם בפלילים של הורים המכים את ילדיהם מכה קלה.[11]
- בעניין ארגון מגדלי העופות בישראל [12] ציינה כי על הכנסת לצמצם את השימוש במנגנון החקיקה של חוק ההסדרים בשל הבעייתיות הרבה הכרוכה בהליכי חקיקתו, הפוגעים בהליך הדמוקרטי התקין.
- בעניין התנועה לאיכות השלטון[13] אשר עסק בפרשת צחי הנגבי שנגדו התנהלה חקירה פלילית בהיותו השר לביטחון-פנים פסקה כי חקירות פליליות שנסגרו ללא אישום עשויות למנוע מאדם מינוי לשר לביטחון פנים; חקירה נמשכת מחייבת שלא יכהן כשר לביטחון פנים למשך כמה שנים.
- בעניין רודריגז [14] קבעה כי ניתן להכיר ב"גיורי קפיצה" כעלייה לישראל לצורך חוק השבות.
- בעניין עדאלה[15] קבעה (בהסכמה עם הנשיא אהרן ברק) כי הוראות "נוהל שכן" פגומות וגורמות להפרה בוטה של המשפט הבינלאומי. בשל אי חוקיותם הייתה שותפה להרכב השופטים אשר פסל את ההוראות.
- בעניין יששכרוב [16] קבעה כי ניתן לפסול ראיה שהושגה "שלא כדין" ובמקרה הספציפי אף קבעה כי יש לפסול את ההודאה מחמת הפגיעה בזכות החוקתית להיוועץ בעורך דין.
[עריכה] פסקי דין בולטים בתקופת כהונתה כנשיאה
- בעניין אדוארדו[17] פסקה ביניש שחובתה של המדינה למגן את כל כיתות בתי-הספר בשדרות, מתוקף הזכות לחיים, לביטחון ולחינוך.
- בעתירות שהוגשו נגד הסדר הטיעון שנחתם בין פרקליטות המדינה לנשיא המדינה לשעבר משה קצב, בעניין עבירות המין שבהן הוא חשוד, שנדחו ברוב של שלושה מול שניים, הייתה ביניש בדעת מיעוט (ביחד עם השופט אדמונד לוי) וסברה שיש להתערב ולפסול את עסקת הטיעון.
- ביניש פסקה, בראש הרכב בן תשעה שופטים, כי תיקון 28 לפקודת בתי הסוהר, המאפשר הקמת בית סוהר פרטי, אינו עומד בדרישות הקבועות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ועל-כן הוא בטל.[18]
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דורית ביניש, באתר הרשות השופטת
- יובל יועז, הנשיאה הבאה: חושבת כמו ברק, כמעט תמיד, באתר הארץ
- נאום נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש בטקס השבעתה בכנסת, 14 בספטמבר 2006
- סוף עידן ביניש - פרויקט נרחב לסיכום כהונתה של נשיאת בית המשפט העליון, "עורך הדין", כתב העת של לשכת עורכי הדין, ינואר 2012
- פרשת ביניש, nfc
- גליה אליהו, דורית ביניש, ב-Jewish Women Encyclopedia (באנגלית)
- דורית בייניש, דברים שנשאה בפני תלמידי בית הספר הריאלי העברי בחיפה, מגזין המושבות, 8.2.2010
- משה גורלי, סוף עידן האקטיביזם: נשיאת בית המשפט העליון פורשת, באתר כלכליסט, 12 בפברואר 2012
[עריכה] הערות שוליים
- ^ פרופיל, דורית בייניש, באתר news1
- ^ יואב יצחק, הדיווח השגוי של עמי אילון, באתר nrg
- ^ מנחם רהט ויהודה גולן, הפרקליטות: בייניש לא אמרה את שיוחס לה; הימין: שתשעה עצמה, באתר nrg
- ^ אברהם זינו, דורית בייניש נבחרה לנשיאת ביהמ"ש העליון, באתר ynet, 7 בספטמבר 2006
- ^ יובל יועז, ביניש נפטרה מהם, באתר הארץ, 27 ביולי 2006
- ^ יובל יועז, ביניש: בית המשפט הוא לא הבעיה היחידה, באתר הארץ, 15.11.07
- ^ אבירם זינו, ביניש: אפשר לחשוב שאני מככבת בטלנובלה, באתר ynet, 23.11.07
- ^ אביעד גליקמן, פרידמן תוקף: ביניש מונתה בזמן ממשלת מעבר, באתר ynet, 22.09.08
- ^ אביעד גליקמן, נעל נזרקה על ביניש בביהמ"ש, משקפיה נשברו, באתר ynet, 27 בינואר 2010
- ^ ע"פ 4596/98 פלונית נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 145 - ניתן 25.1.2000
- ^ לסלי סבה, "'חשך שבטו' בהוראת בית המשפט: הרהורים בעקבות מהפך משפטי", בספר: מ' חובב, ל' סבה ומ' אמיר (עורכים), מגמות בקרימינולוגיה: תאוריה, מדיניות ויישום, תשס"ג, ע' 425.
- ^ בג"ץ 4885/03 ארגון מגדלי העופות בישראל נ' ממשלת ישראל, פ"ד נט(2) 14 - ניתן 27.9.2004
- ^ בג"ץ 8192/04 התנועה לאיכות השלטון נ' ראש-הממשלה, פ"ד נט(3) 145 - ניתן 1.11.2004
- ^ בג"ץ 2597/99 תאיס רודריגז-טושביינו נ' שר הפנים, פ"ד נח(5) 412 - ניתן 31.3.2005
- ^ בג"ץ 3799/02 עדאלה נ' אלוף פיקוד המרכז - ניתן 6.10.2005
- ^ ע"פ 5121/98 טוראי רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי – ניתן 4.5.2006
- ^ בג"ץ 8397/06 אדוארדו נ' שר הביטחון (טרם פורסם) ניתן - 19.5.2007
- ^ בג"ץ 2605/05 חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, 19.11.09
 |
|||
|---|---|---|---|
|
| פרקליטי המדינה | ||
|---|---|---|
|
| יו"ר ועדת הבחירות המרכזית | |||
|---|---|---|---|
|
