שלום עכשיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סמליל "שלום עכשיו"

שלום עכשיו (שמה הרשמי: ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים) היא תנועת שמאל בישראל, המגדירה את מטרתה כ"שכנוע דעת הקהל בישראל ושכנוע ממשלות ישראל, בצורך ובאפשרות להשגת שלום צודק ופיוס היסטורי עם העם הפלסטיני ועם מדינות ערב השכנות - וזאת בתמורה לפשרה טריטוריאלית ועל יסוד העיקרון של שטחים תמורת שלום"‏[1].

"שלום עכשיו" נוסדה בעקבות ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל, התפרסמה בפעילותה נגד מלחמת לבנון, וכעשור לאחר מכן, בעד תהליך אוסלו. בנוסף, התנועה מקיימת מאבק הסברתי ומשפטי נגד ההתנחלויות והרחבתן. מספר מפעיליה השתלבו במפלגות שונות, והגיעו לעמדות השפעה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת "שלום עכשיו" בחברון, לציון "40 שנה לכיבוש"

ייסוד התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחודש מרץ 1978, בעקבות ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל, פנו 348 חיילים וקצינים במילואים לראש הממשלה מנחם בגין, בקריאה שיחתור לשלום עם מצרים ויעדיף את השגת השלום על פני קיום יישובים מעבר לקו הירוק. בעקבות מכתב זה, שנודע בשם "מכתב הקצינים", הוקמה תנועת "שלום עכשיו", לפעולה לגיוס תמיכה ציבורית ב"תהליך השלום", גם במחיר של ויתור על שטחים. בהפגנה שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל (לימים כיכר רבין) קראו המשתתפים לראש הממשלה, מנחם בגין, להגיע לשלום עם מצרים בתמורה להחזרת סיני. את הלוגו המפורסם של "שלום עכשיו", המשלב בין "אות קורן" לגופן "חיים", יצר הגרפיקאי דוד טרטקובר‏‏‏[2].

עם מייסדי התנועה נמנים צלי רשף, יולי תמיר, אבשלום וילן, עמירם גולדבלום, ערן שנדר, יוסי בן ארצי, דדי צוקר, עמרי פדן, מוטי פרי, עמוס אריאלי, ירון בן ארי, עדי בן ארי, יובל נריה, עמרם ירושלמי, עדי אופיר, יגאל סרנה, אורלי לובין, אורגד ורדימון, גרי ברנר, גיורא יעקובוביץ, מייקל סולטמן.

מלחמת לבנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

את עיקר פרסומה וכניסתה לתודעה הלאומית השיגה שלום עכשיו במהלך מלחמת לבנון. שלום עכשיו הפכה לתנועת מחאה שפעילותה זכתה להדים רבים בציבור. במהלך 1984-1982 קראה התנועה ליציאת צה"ל מלבנון וקיימה פעילויות מחאה נגד המלחמה. שיאה של פעילות זו היה בהפגנת ה-"ארבע מאות אלף" שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל ב-25 בספטמבר, בדרישה להקים ועדת חקירה לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.

אירוע מכונן בהתנגדות לפעילות הממשלה ותוצאותיה אירע בהפגנת התנועה שנערכה בירושלים ב-10 בפברואר 1983, שבמהלכה השליך איש הימין, יונה אברושמי, רימון יד לעבר המפגינים. אחד המפגינים, אמיל גרינצווייג, נהרג ואחדים נפצעו, בהם אברהם בורג ויובל שטייניץ. ‏‏‏[3]

שנות השמונים המאוחרות ושנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השמונים ובראשית שנות התשעים קראה "שלום עכשיו" להכיר באש"ף כנציג הלאומי של העם הפלסטיני. התנועה תבעה ניהול משא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית להשגת הסדר שיסיים את השליטה הישראלית בשטחים. לאורך כל שנות קיומה נאבקה התנועה בהתנחלויות, שבהן ראתה מכשול לשלום.

הסכמי אוסלו מהווים ציון דרך בפעילות התנועה, שצידדה בהתלהבות בממשלת יצחק רבין, והתנגדה מאוחר יותר לממשלת נתניהו שהסתייגה מהם.

האינתיפאדה השנייה והשלכותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת האינתיפאדה השנייה התמקדה "שלום עכשיו" בעיקר במעקב אחרי הבנייה בהתנחלויות. מאבקה של שלום עכשיו נגד ההתנחלויות, שכלל מאבקים משפטיים ופרסום נתונים על הרחבת הבנייה בהתנחלויות ועל הקמת מאחזים, הפך אותה לשנואה בקרב המתנחלים.

במהלך 2003 פורסמו יוזמות חדשות, שנועדו להביא לסוף הסכסוך, בדמותם של "המפקד הלאומי" ו"יוזמת ז'נבה", אשר זכו לתמיכת התנועה.

ב-2003 פורסם "מכתב הטייסים" ובו קריאה לסרבנות לבצע סיכול ממוקד. שלום עכשיו גינתה את הוקעת החותמים ומכתב הסרבנות, וטענה שהסיכולים הממוקדים הם בלתי מוסריים. ‏‏‏[4]

תוכנית ההתנתקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת השמאל, 15 במאי 2004

בשנת 2004 הכריז אריאל שרון על תוכנית ההתנתקות שזכתה אף היא לתמיכתה של "שלום עכשיו", שארגנה מספר הפגנות תמיכה בתוכנית.

בחודש מאי 2004, לקחה "שלום עכשיו", במסגרת "מטה הרוב", חלק בארגון הפגנה הקוראת ליציאה מעזה בה השתתפו בין 100,000 ל-150,000, הפגנה שהתקיימה בצל נפילתם של 13 חיילים בשני אסונות התפוצצות הנגמ"שים ברצועת עזה בשבוע שקדם לה.

בדצמבר 2004 יצאה בקמפיין להחתמת אנשים המוכנים להתנדב למילואים כדי להחליף את החיילים הסרבנים ולפנות התנחלויות כחלק מתוכנית ההתנתקות[5][6].‏‏ ב־19 במרץ 2005, לקחה "שלום עכשיו", במסגרת "מטה הרוב", חלק בארגון הפגנה נוספת הקוראת ליציאה מעזה. בהפגנה נכחו כ - 10,000 משתתפים. במהלכה דיבר מזכ"ל "שלום עכשיו", יריב אופנהיימר, על נכונות תנועתו להתגייס למאבק‏‏‏[7].

ביוני 2005, בעקבות קמפיין הסרט הכתום של מועצת יש"ע (שמסמל את ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות), יצאה "שלום עכשיו" בקמפיין לחלוקת סרטי-בד כחולים, לתמיכה ביציאה מרצועת עזה, במקביל לקמפיין דומה של המפקד הלאומי. הקמפיין של שלום עכשיו זכה להצלחה פחותה מהקמפיין של הסרטים הכתומים‏[8].

הפינוי בעמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהמעקב של התנועה אחרי בנייה בלתי חוקית במאחזים והתנחלויות ביש"ע הגישה שלום עכשיו ב-3 ביולי 2005 עתירה לבג"ץ, אשר דרשה את ביצוע צו ההריסה שהוצא כנגד בתים במאחז עמונה, הסמוך להתנחלות עפרה, כיון שנבנו על קרקע פרטית של פלסטינים‏[9]. בג"ץ קיבל את העתירה. ב-1 בפברואר 2006 נכנסו כוחות יס"מ, משטרה וצבא ליישוב, ולאחר מאבק קשה, אלים ומתוקשר, נהרסו 9 הבתים שעליהם הוגשה העתירה.

מלחמת לבנון השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפגיני "שלום עכשיו" בהפגנה מול משרד הביטחון בתל אביב כנגד החרפת המלחמה בלבנון ב-10 באוגוסט 2006

עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, רבים מאנשי התנועה תמכו בעמדת ממשלת ישראל ובתגובתה הצבאית נגד חזבאללה על רקע חטיפת החיילים וירי הקטיושות המאסיבי כלפי יישובים אזרחיים שביצע הארגון עם פרוץ הקרבות ב-12 ביולי 2006. עם זאת, עם התמשכות המלחמה החלו ויכוחים בתנועה לגבי העמדה אשר עליה להמשיך ולהציג. חלקים בתנועה טענו כי התנגדות למלחמה תקבע את התנועה בתודעה הישראלית כפציפיסטית וככזו התומכת באופן עקבי בצד המתנגד למדינת ישראל. חוגים אחרים בתנועה, טענו כי על התנועה להתנגד למלחמה - חלקם מחשש להסתבכות ישראלית נוספת בלבנון, וחלקם משום שחשבו שהתקפות חזבאללה לא הצדיקו פעולות נגד בסדר גודל כזה.[דרוש מקור]

רק לקראת סופה של המלחמה, כאשר הסתמנה האפשרות לפעילות קרקעית נרחבת בלבנון יצאה התנועה רשמית בעמדה כנגד המלחמה, ויחד עם מרצ קיימה ב-10 באוגוסט הפגנה נגד המלחמה מול משרד הביטחון.

עם תום המלחמה החלה שלום עכשיו בקמפיין למען הסכם מדיני עם סוריה תמורת נסיגה מלאה מרמת הגולן תחת הסיסמה: "אסד מחכה לאולמרט". בין השאר תלו את דגלי סוריה וישראל בירושלים. ‏‏‏[10]

פעילות נגד התנחלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דף הבית של אתר "שלום עכשיו" (2 במרץ 2006)

פעילות מרכזית של "שלום עכשיו" היא מעקב אחרי ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון ופרסום נתונים על שינויים החלים בהן. בראש צוות מעקב ההתנחלויות עמד דרור אטקס עד שהוחלף בשנת 2007 בידי חגית עופרן. פעילות הצוות כוללת:

  1. מעקב בשטח ובאמצעות תצלומי לווין וצילומי אוויר על הרחבת ההתנחלויות.
  2. פרסום מידע לציבור ולמקבלי ההחלטות בישראל ובעולם (הממשל האמריקאי מסתמך לעתים קרובות על נתוני שלום עכשיו כדי להחליט האם ישראל עומדת בהתחייבות להקפיא את ההתנחלויות[דרוש מקור]).
  3. הגשת עתירות לבג"ץ במטרה לחייב את המדינה לפנות מאחזים יהודיים ביהודה ושומרון. בין השאר, הגישה התנועה את הבג"ץ שהוביל לפינוי תשעה בתי הקבע במאחז עמונה.

כמו כן, ממשיכה התנועה בפעילות שטח לתמיכה בפינוי ההתנחלויות, באמצעות נוכחות בצמתים, דוכני רחוב ומשמרות מחאה.

בנובמבר 2006 פרסמה "שלום עכשיו" דו"ח בשם "עבירה גוררת עבירה" המתבסס על נתוני המנהל האזרחי, הטוען שכ-40% מהשטח עליו שוכנות ההתנחלויות הוא אדמות פרטיות של פלסטינים, וכי בכ-80% מההתנחלויות יש שטחים כאלה, לפחות באופן חלקי‏[11]. המנהל האזרחי סיפק נתונים אלה לאחר פנייה של "שלום עכשיו" לבג"ץ. לאחר הפרסום, טען המנהל האזרחי שהנתונים אינם מעודכנים, וסיפק ל"שלום עכשיו" קובצי נתונים חדשים. מהדו"ח המעודכן, שפורסם במרץ 2007, עולה כי לטענת "שלום עכשיו" 32% מהשטח עליו שוכנות ההתנחלויות הוא אדמות פרטיות של פלסטינים. על פי "שלום עכשיו", שיעור הקרקע היהודית הפרטית בתחום ההתנחלויות הוא אפסי. בתגובה, המנהל האזרחי טען כי התנועה "מציגה תמונה שאינה משקפת את המציאות, וכי חרף הבהרה מפורשת, ממשיכה התנועה לסמן יישובים שהוקמו במקרקעין בבעלות ישראלים כיישובים הנמצאים על קרקע פרטית פלסטינית, דבר שמביא להצגת תמונה עובדתית מוטעית מהיסוד". ‏‏‏[12], עיקר ההבדל נובע מהגדרת בעלות הקרקע של מעלה אדומים.

בעקבות חקיקת "חוק החרם" קראה "שלום עכשיו" להחרים את תוצרת ההתנחלויות‏[13].

באפריל 2011 פורסם "התיק הישראלי" של אתר "ויקיליקס" ובו נחשף שאנשי "שלום עכשיו" קיימו קשר שוטף עם אנשי שגרירות ארצות הברית בישראל ועדכנו אותם בפעילות בלתי חוקית לדעתם של ישראל והמתנחלים בשטחים‏[14].

בנובמבר 2011 רוססו כתובות נאצה על קירות משרדי שלום עכשיו באופן החשוד כפעולת תג מחיר[15].

מבנה התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועת "שלום עכשיו" מנוהלת על ידי העמותה "ש.ע.ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים", אשר שמה הקודם עד אוקטובר 2008 היה "שעל מפעלים חינוכיים". בעתירות לבג"ץ היא מזדהה כ"תנועת "שלום עכשיו"- ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים", כ"תנועת "שלום עכשיו"- ש.ע.ל."‏[16] או כ"שלום עכשיו - שעל מפעלים חינוכיים"‏[17]. בראש התנועה עומד מזכ"ל, ומדיניותה נקבעת על ידי מזכירות התנועה. "שעל מפעלים חנוכיים" רשומה אצל רשם העמותות כעמותה שמטרתה "פעילות חינוכית על ידי פרסום חומר הסברה, כינוס אסיפות הסברה, פרסום מודעות בעיתונים, ובכל דרך אחרת שיש בה כדי להשפיע על חינוכו של הנוער בפרט ושל הציבור בכלל".

בשנת 2007 עמד מחזור הפעילות של העמותה על כ-5 מיליון שקלים ובשנת 2008 על כ-3.6 מיליון שקלים. בשנה זאת הוקצו כ-1.5 מיליון שקלים עבור "מחקר בשטחים". רוב המימון הגיע מתרומות שמקורן בחו"ל, המועבר על ידי אגודות ידידים ברחבי העולם‏[18] וכן על ידי האיחוד האירופי ומדינות אירופאיות שונות, בהן נורבגיה, בריטניה, גרמניה, הולנד ובלגיה. בשנת 2007 היוו התרומות ממדינות זרות כ-40% מכלל התרומות, ובשנת 2008 כ-50% מכלל התרומות‏[19] בשנת 2011 הגיעו כמעט כל התרומות לתנועה מ"ישויות מדיניות זרות" והן יועדו עבור "מעקב שטחים"‏[20]

באוקטובר 2011 קיבלה שלום עכשיו את "אות מגן המילואים" של שר הביטחון[21]

ראשי שלום עכשיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזכ"לים:

תביעות נגד "שלום עכשיו"[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגד שלום עכשיו הוגשו מספר תביעות בגין לשון הרע, בעקבות דו"חות שפרסמה באתרה ובאמצעי התקשורת כנגד המתנחלים.

ב-1 ביולי 2007 פסק בית משפט השלום בירושלים על דרך הפשרה כי שלום עכשיו תשלם 6,500 ש"ח לאריה קינג, בתוספת הוצאות‏[22]. לדברי קינג נפסק לו הפיצוי לאחר שתבע את הארגון על שהוציא את דיבתו, כשציטט כאילו קינג אמר שהוא מוכן לעבור על החוק כדי לאכלס שכונה במזרח ירושלים‏[23].

ב-11 בדצמבר 2008 במסגרת הסדר פשרה שקיבל תוקף של פס"ד בבית משפט השלום בירושלים, שילמו "שלום עכשיו", אטקס ועופרן, פיצויים בסך 20,000 ש"ח ל"עמותה לגאולת קרקע" ופרסמו התנצלות פומבית בעקבות ליקוי חלקי בדו"ח "עבירה גוררת עבירה" בחלק שבו טענו שחלק מאדמות ההתנחלות רבבה הן אדמות פלסטיניות פרטיות גזולות‏‏‏[24].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב רוב הציבור בישראל נתפשת "שלום עכשיו" כתנועת שמאל קיצוני המתנכלת למתנחלים‏[25].

מבקרי התנועה מבקרים את המימון שמקבלת התנועה מממשלות זרות‏[26]. פעילי ימין התלוננו אצל רשם העמותות כי אין התאמה בין פעילות "שלום עכשיו" (שאותה מממנת עמותת "שעל מפעלים חנוכיים") ובין מטרותיה הרשומות של העמותה‏[27]. ‏מועצת יש"ע פרסמה נייר עמדה בו טענה כי דו"ח שפרסמה "שלום עכשיו" לגבי תקציבי ממשלה המופנים ליהודה ושומרון נכתב באופן מניפולטיבי ומטעה, וזאת במטרה להכפיש את תושבי האזור‏[28].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלום עכשיו - מי אנחנו?
  2. ^ "שלום עכשיו" - דוד טרטקובר, 1978, באתר הארץ, 26 באפריל 2006
  3. ^ ‏שרה ליבוביץ דר, בתפקיד הקורבן, באתר הארץ, 26 ביוני 2002‏
  4. ^ ‏עמדות שלום עכשיו, הממשלה היא הסרבנית האמיתית - תגובה למכתב הטייסים - 08/10/2003, אתר "שלום עכשיו".‏
  5. ^ אפרת וייס, שלום עכשיו: בואו למילואים במקום סרבני הימין, באתר ynet‏, 22 בדצמבר 2004
  6. ^ ‏אורי גליקמן, הפלסטינים מרצועת עזה מוזמנים לפנות מתנחלים מבתיהם, באתר nrg‏, 23 בדצמבר 2004‏
  7. ^ ‏מירי חסון, 'Israel is leaving Gaza', אתר ynetNews, ‏19 במרץ 2005‏
  8. ^ ‏נחום ברנע (טור דעה), הכתום בנוק-אאוט, באתר ynet‏, 27 ביוני 2005
  9. ^ אתר תנועת שלום עכשיו, עתירה לצו על תנאי וצו ביניים למניעת איכלוס עמונה ולאכיפת צו הפסקת העבודות
  10. ^ רועי שרוןאיחוד סורי בירושלים?, באתר nrg‏, 10 ביולי 2007
  11. ^ אפרת וייס, דו"ח: שוד הקרקעות הגדול של המתנחלים, באתר ynet‏, 21 בנובמבר 2006
  12. ^ נדב שרגאידו"ח: 32% מההתנחלויות - על שטח פלסטיני פרטי, באתר הארץ, 14 במרץ 2007‏
  13. ^ עמיחי אתאלי ואריק בנדר, שלום עכשיו נגד החוק: קמפיין להחרמת מוצרי ההתנחלויות, nrg מעריב, 12 ביולי 2011
  14. ^ עופר אדרת, שלום עכשיו מעדכן את משרד הביטחון והאמריקאים על הבנייה בהתנחלויות, באתר הארץ, 7 באפריל 2011
  15. ^ נעצר צעיר שאיים על חייהם של בכירי תנועת שלום עכשיו, באתר nrg‏, נובמבר 2011
  16. ^ בג"ץ 143/06 ו‫בג"ץ 70/6251‬ - עתירות של "שלום עכשיו" ואחרים למתן צו על תנאי
  17. ^ בג"ץ 10104/04 - עתירה של "שלום עכשיו" למתן צו על תנאי
  18. ^ קישורים לארגוני וחברי "שלום עכשיו" בעולם‏, באתר שלום עכשיו
  19. ^ מדינות שסייעו לשלום עכשיו בשנת 2007‏, באתר "שלום עכשיו", 30 באוקטובר 2008 (הקישור אינו פעיל, 12.8.11)
    ריבונות על תנאי, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
    מדינות שסייעו לשלום עכשיו בשנת 2008, באתר "שלום עכשיו"
    מדינות שסייעו לשלום עכשיו בשנת 2009, באתר "שלום עכשיו"
  20. ^ הדו"ח הכספי של שנת 2011, עמ' 10, באתר גיידסטאר
  21. ^ שלום עכשיו קיבלה את אות מגן המילואים, באתר nrg, באוקטובר 2011
  22. ^ אריה קינג נגד שלום עכשיו, תיק א 001454/07, בית משפט השלום ירושלים, 1 ביולי 2009
  23. ^ שמעון כהן, ‏'שלום עכשיו' תפצה על פרסום שקרי, באתר ערוץ 7, 6 ביולי 2009
  24. ^ רועי שרוןשלום עכשיו יפצו מתנחלים ב-20 אלף ש', באתר nrg‏, 14 בדצמבר 2008
    ערה מייטליס, ‏"שלום עכשיו" תתנצל ותפצה מתנחלים, באתר ערוץ 7, 11 בדצמבר 2008
  25. ^ כך למשל בדברי יריב אופנהיימר, מי צוחק? תשובה למאמרו של אורי אבנרי, באתר "שלום עכשיו": "מחוץ לבועת השמאל, שלא בצדק, שלום עכשיו יצרה לעצמה שם בציבוריות הישראלית של סמן שמאלי קיצוני אשר לא בוחל בשום אמצעי על מנת להלחם בכיבוש ובהתנחלויות. להיותנו חוד החנית במאבק בימין ובהתנחלויות יש מחיר ציבורי רב, אותו אנו משלמים כמו שאר הארגונים והתנועות הפועלים בשמאל, גם ברמה האישית".
  26. ^ עמי דור-און (מאמר פובלציסטיקה), צביעות עכשיו, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 9 באפריל 2008
    אריק בנדר, ממשלות באירופה תרמו מיליונים לארגוני שמאל, באתר nrg‏, 1 בדצמבר 2009
    ריבונות על תנאי, באתר המכון לאסטרטגיה ציונית
  27. ^ ‏איציק וולף, דוח: שלום עכשיו עברה על חוק העמותות, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 19 בדצמבר 2007
  28. ^ כמה באמת עולות ההתנחלויות?, באתר ערוץ 7, 3 באוגוסט 2011
  29. ^ ביקורת: אורי רם, אין גבול, הארץ, מוסף ספרים, 11 ביוני 2003, באתר הוצאת מאגנס; גדעון ארן, ‏מיהם העכשוויסטים האמתיים? על מרחב וזיכרון בישראל, על 'גוש אמונים' ועל 'שלום עכשיו' ועל המחקר המשווה ביניהם, קתדרה 117, אוקטובר 2005, עמ' 150-139


ההיסטוריה של מדינת ישראל

הקמת המדינה: המנדט הבריטי | הכרזת העצמאות | מגילת העצמאות | מלחמת העצמאות | הסכמי שביתת הנשק

שנות ה-50: העלייה ההמונית | הצנע | השילומים | חינוך ממלכתי | העסק הביש | פדאיון ופעולות התגמול | ייבוש החולה | ישראל במלחמת סיני | אירועי ואדי סאליב

שנות ה-60: המוביל הארצי | משפט אייכמן | קריה למחקר גרעיני - נגב | ישראל במלחמת ששת הימים | מלחמת ההתשה

שנות ה-70: הפנתרים השחורים | ישראל במלחמת יום הכיפורים | גוש אמונים | מבצע יונתן | יום האדמה | המהפך | שלום עכשיו | מבצע ליטני | השלום עם מצרים

שנות ה-80: מלחמת לבנון | פרשת קו 300 | האינפלציה | משבר מניות הבנקים | משבר הקיבוצים | האינתיפאדה הראשונה

שנות ה-90: מלחמת המפרץ | העלייה מברית המועצות לשעבר | ועידת מדריד | הסכמי אוסלו | השלום עם ירדן | רצח רבין | המהפכה החוקתית

עשור ראשון של המאה ה-21: הנסיגה מלבנון | אירועי אוקטובר 2000 | האינתיפאדה השנייה ומבצע חומת מגן | גדר ההפרדה | תוכנית ההתנתקות | מלחמת לבנון השנייה | מבצע עופרת יצוקה

עשור שני של המאה ה-21: המחאה החברתית | מבצע עמוד ענן | מבצע צוק איתן


Flag of Israel.svg