שלום עכשיו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שלום עכשיו היא תנועת שמאל בישראל, המגדירה את מטרתה כ"שכנוע דעת הקהל בישראל ושכנוע ממשלות ישראל, בצורך ובאפשרות להשגת שלום צודק ופיוס היסטורי עם העם הפלסטיני ועם מדינות ערב השכנות - וזאת בתמורה לפשרה טריטוריאלית ועל יסוד העיקרון של שטחים תמורת שלום" (מאתר התנועה).
"שלום עכשיו" נוסדה בעקבות ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל, התפרסמה בפעילותה נגד מלחמת לבנון, וכעשור לאחר מכן הייתה פעילה בעד תהליך אוסלו. בנוסף התנועה מקיימת מאבק הסברתי ומשפטי נגד ההתנחלויות והרחבתן.
תוכן עניינים |
היסטוריה
ייסוד התנועה
בשנת 1978, בעקבות ביקורו של נשיא מצרים, אנואר סאדאת, בישראל, פנו 350 קציני מילואים לראש הממשלה, מנחם בגין בקריאה שיחתור לשלום עם מצרים ויעדיף את השגת השלום על פני קיום יישובים מעבר לקו הירוק. בעקבות מכתב זה, שנודע בשם "מכתב הקצינים", הוקמה תנועת "שלום עכשיו", לפעולה לגיוס תמיכה ציבורית ב"תהליך השלום", גם במחיר של ויתור על שטחים. בהפגנה שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל (שמה של כיכר רבין באותה עת) קראו המשתתפים לראש הממשלה, מנחם בגין, להגיע לשלום עם מצרים בתמורה להחזרת סיני. את הלוגו המפורסם של "שלום עכשיו", המשלב בין "אות קורן" לגופן "חיים", יצר הגרפיקאי דוד טרטקובר. [1]
מלחמת לבנון
את עיקר פרסומה וכניסתה לתודעה הלאומית השיגה שלום עכשיו במהלך מלחמת לבנון. שלום עכשיו הפכה לתנועת מחאה שפעילותה זכתה להדים רבים בציבור. במהלך 1984-1982 קראה התנועה ליציאת צה"ל מלבנון וקיימה פעילויות מחאה נגד המלחמה. שיאה של פעילות זו היה בהפגנת ה-"ארבע מאות אלף" שהתקיימה בכיכר מלכי ישראל ב-25 בספטמבר, בדרישה להקים ועדת חקירה לאחר הטבח במחנות הפליטים סברה ושתילה.
אירוע מכונן בהתנגדות לפעילות הממשלה ותוצאותיה אירע בהפגנת התנועה שנערכה בירושלים ב-10 בפברואר 1983, שבמהלכה השליך איש הימין, יונה אברושמי, רימון יד לעבר המפגינים. אחד המפגינים, אמיל גרינצווייג, נהרג ואחדים נפצעו, בהם אברהם בורג ויובל שטייניץ. [2]
מבקריה של "שלום עכשיו" ייחסו לה חוסר נכונות לשלב קבוצות שונות בתוך התנועה, ובפרט מתן בולטות לגברים - בייחוד קצינים. כך, לא הורשו נשים לחתום על מה שכונה "מכתב הקצינים".
שנות השמונים המאוחרות ושנות התשעים
בשנות השמונים ובראשית שנות התשעים קראה "שלום עכשיו" להכיר באש"ף כנציג הלאומי של העם הפלסטיני. התנועה תבעה ניהול משא ומתן עם ההנהגה הפלסטינית להשגת הסדר שיסיים את השליטה הישראלית בשטחים. לאורך כל שנות קיומה נאבקה התנועה בהתנחלויות, שבהן ראתה מכשול לשלום.
הסכמי אוסלו מהווים ציון דרך בפעילות התנועה, שצידדה בהתלהבות בממשלת יצחק רבין, והתנגדה מאוחר יותר לממשלת נתניהו שהסתייגה מהם.
אינתיפדת אל אקצה והשלכותיה
בתקופה זו התמקדה "שלום עכשיו" בעיקר במעקב אחרי הבנייה בהתנחלויות. מאבקה של שלום עכשיו נגד ההתנחלויות, שכלל מאבקים משפטיים ופרסום נתונים על הרחבת הבנייה בהתנחלויות ועל הקמת מאחזים, הפך אותה לשנואה בקרב המתנחלים.
במהלך 2003 פורסמו יוזמות חדשות, שנועדו להביא לסוף הסכסוך, בדמותם של "המפקד הלאומי" ו"יוזמת ז'נבה", אשר זכו לתמיכת התנועה.
ב-2003 פורסם "מכתב הטייסים" ובו קריאה לסרבנות לבצע סיכול ממוקד. שלום עכשיו גינתה את הוקעת החותמים ומכתב הסרבנות, וטענה שהסיכולים הממוקדים הם בלתי מוסריים. [3]
משאילתה שהוגשה בפרלמנט האירופי ב-2003 נודע על מימון ל"שלום עכשיו" המתקבל מהאיחוד האירופי דרך "הקרן לשלום וביטחון באירופה".
תוכנית ההתנתקות
בשנת 2004 הכריז אריאל שרון על תוכנית ההתנתקות שזכתה אף היא לתמיכתה של "שלום עכשיו", שארגנה מספר הפגנות תמיכה בתוכנית.
בחודש מאי 2004, לקחה "שלום עכשיו", במסגרת "מטה הרוב", חלק בארגון הפגנה הקוראת ליציאה מעזה בה השתתפו בין 100,000 ל-150,000, הפגנה שהתקיימה בצל נפילתם של 13 חיילים בשני אסונות התפוצצות הנגמ"שים ברצועת עזה בשבוע שקדם לה.
בדצמבר 2004 יצאה במבצע של החתמת אנשי מילואים המוכנים להחליף את הסרבנים לפנות התנחלויות כחלק מתוכנית ההתנתקות. המבצע עורר סערה קטנה כאשר התברר שבאתר האינטרנט של "שלום עכשיו" גם תושבי מדינות ערב עוינות כגון איראן, סוריה ואף תושבי רצועת עזה הוזמנו להשתתף בפינוי. [4] ב־19 במרץ 2005, לקחה "שלום עכשיו", במסגרת "מטה הרוב", חלק בארגון הפגנה נוספת הקוראת ליציאה מעזה. בהפגנה נכחו רק 10,000 מפגינים והיא נחשבה לכישלון. ההפגנה לוותה בהצהרות מיליטנטיות של מזכ"ל "שלום עכשיו", יריב אופנהיימר, כנגד המתנחלים. [5] [1]
ביוני 2005, בעקבות מבצע הסרט הכתום של מועצת יש"ע (שמסמל את ההתנגדות לתוכנית ההתנתקות), יצאה "שלום עכשיו" בקמפיין לחלוקת סרטי-בד כחולים, לתמיכה ביציאה מרצועת עזה. במקביל יצא המפקד הלאומי בקמפיין חלוקת סרטים בצבעי כחול-לבן. אולם קמפיין זה היה מוצלח פחות מקמפיין חלוקת הסרט הכתום. [6]
הפינוי בעמונה
כחלק מהמעקב של התנועה אחרי בנייה בלתי חוקית במאחזים והתנחלויות ביש"ע היא הגישה ב-3 ביולי 2005 עתירה לבג"ץ על בנייה לא חוקית במאחז עמונה, הסמוך ליישוב עפרה. בג"ץ קיבל את העתירה. ב-1 בפברואר 2006 נכנסו כוחות יס"מ, משטרה וצבא ליישוב, ולאחר מאבק קשה, אלים ומתוקשר, נהרסו 9 הבתים שעליהם הוגשה העתירה. הפינוי האלים של הבתים, שהתבצע בעקבות עתירת התנועה, עורר זעם רב בקרב הימין.
מלחמת לבנון השניה
עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה, רבים מאנשי התנועה תמכו בעמדת ממשלת ישראל ובתגובתה הצבאית נגד חזבאללה על רקע חטיפת החיילים וירי הקטיושות המאסיבי כלפי יישובים אזרחיים שביצע הארגון עם פרוץ הקרבות ב-12 ביולי 2006. עם זאת, עם התמשכות המלחמה החלו ויכוחים בתנועה לגבי העמדה אשר עליה להמשיך ולהציג. חלקים בתנועה טענו כי התנגדות למלחמה תקבע את התנועה בתודעה הישראלית כפציפיסטית וככזו התומכת באופן עקבי בצד המתנגד למדינת ישראל. חוגים אחרים בתנועה, טענו כי על התנועה להתנגד למלחמה - חלקם מחשש להסתבכות ישראלית נוספת בלבנון, וחלקם משום שחשבו שהתקפות חזבאללה לא הצדיקו פעולת נגד בסדר גודל כזה.[דרוש מקור]
רק לקראת סופה של המלחמה, כאשר הסתמנה האפשרות לפעילות קרקעית נרחבת בלבנון יצאה התנועה רשמית בעמדה כנגד המלחמה, ויחד עם מרצ קיימה ב-10 באוגוסט הפגנה נגד המלחמה מול משרד הביטחון.
עם תום המלחמה החלה שלום עכשיו בקמפיין למען הסכם מדיני עם סוריה תמורת נסיגה מלאה מרמת הגולן תחת הסיסמה: "אסד מחכה לאולמרט". בין השאר תלו את דגלי סוריה וישראל בירושלים. [2]
פעילות מחאה כנגד התנחלויות
פעילות מרכזית של "שלום עכשיו" היא מעקב אחרי ההתנחלויות בשטחי יהודה ושומרון ופרסום נתונים על שינויים החלים בהן. בראש צוות מעקב ההתנחלויות עמד דרור אטקס עד שהוחלף בשנת 2007 בידי חגית עופרן. פעילות הצוות כוללת:
- מעקב בשטח ובאמצעות צילומי לווין ומטוסי צילום על הרחבת ההתנחלויות.
- פרסום מידע לציבור ולמקבלי ההחלטות בישראל ובעולם (הממשל האמריקאי מסתמך לעתים קרובות על נתוני שלום עכשיו כדי להחליט האם ישראל עומדת בהתחייבות להקפיא את ההתנחלויות).
- הגשת עתירות לבג"ץ במטרה לחייב את המדינה לפנות מאחזים יהודיים ביהודה ושומרון. בין השאר, הגישה התנועה את הבג"ץ שהוביל לפינוי תשעה בתי הקבע במאחז עמונה.
כמו כן, ממשיכה התנועה בפעילות שטח לתמיכה בפינוי ההתנחלויות, באמצעות נוכחות בצמתים, דוכני רחוב ומשמרות מחאה.
דו"ח "עבירה גוררת עבירה"
בנובמבר 2006 פרסמה "שלום עכשיו" דו"ח המתבסס לדבריה על נתוני המנהל האזרחי, הטוען שכ-40% מהשטח עליו שוכנות ההתנחלויות הוא אדמות פרטיות של פלסטינים, וכי בכ-80% מההתנחלויות יש שטחים כאלה, לפחות באופן חלקי [3] במרץ 2007 פרסמה דו"ח נוסף ובו המספר ירד ל-32%. [4]
טענות המתנגדים לתנועה
בעקבות המאבק של "שלום עכשיו" בהתנחלויות ובמתנחלים, ייחסו לה מתנגדיה שנאה, התנכלות והסתה כנגד המתנחלים. [7]
תביעות כנגד שלום עכשיו
כנגד שלום עכשיו הוגשו מספר תביעות בגין לשון הרע, בעקבות דו"חות (שחלקם התגלו כשגויים) ותעמולה שפרסה באתרה ובאמצעי התקשורת כנגד המתנחלים.
ב-11 בדצמבר 2008 חויבו "שלום עכשיו", אטקס ועופרן על ידי בית משפט השלום בירושלים לשלם פיצויים בסך 20,000 ש"ח ל"עמותה לגאולת קרקע" ולפרסם התנצלות פומבית בעקבות ליקוי חלקי בדו"ח "עבירה גוררת עבירה" [8], כיוון שנטען שם שחלק מאדמות ההתנחלות רבבה הן אדמות פלסטיניות פרטיות גזולות. [9]
מבנה התנועה
תנועת "שלום עכשיו" מנוהלת על ידי העמותה "שע"ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים"[10]. בעתירות לבג"ץ היא מזדהה כ"תנועת "שלום עכשיו"- ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים", כ"תנועת "שלום עכשיו"- ש.ע.ל."[11] או כ"שלום עכשיו - שעל מפעלים חינוכיים"[12]. בראש התנועה עומד מזכ"ל, ומדיניותה נקבעת על ידי מזכירות התנועה. "שעל מפעלים חנוכיים" רשומה אצל רשם העמותות כעמותה שמטרתה "פעילות חינוכית על ידי פרסום חומר הסברה, כינוס אסיפות הסברה, פרסום מודעות בעיתונים, ובכל דרך אחרת שיש בה כדי להשפיע על חינוכו של הנוער בפרט ושל הציבור בכלל".
פעילי ימין התלוננו אצל רשם העמותות כי אין התאמה בין פעילות "שלום עכשיו" (שאותה מממנת עמותת "שעל מפעלים חנוכיים") ובין מטרותיה הרשומות של העמותה.
נכון למאי 2009, עמותת שע"ל - שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים, קיבלה אישור מנהל תקין במשך כל השנים.
ראשי שלום עכשיו
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
מייסדים:
מזכ"לים:
- מוסי רז (1994-2000)
- בטי בנבנישתי
- גבי לסקי
- מוריה שלומות
- מוני מרדכי
- יריב אופנהיימר (נוכחי)
קישורים חיצוניים
- אתר שלום עכשיו
- שלום עכשיו, מתוך "הלקסיקון הפוליטי של מדינת ישראל" - אתר הכנסת.
- "תגידו יפה שלום" - עיתון תל אביב (אוקטובר 2004)
- תמר הרמן, תנועת השלום הישראלית – תמונת מצב והערכת סיכויים, באתר "שתיל"
- חגי סגל, העמותה לחינוך ולעבודה בעיניים, באתר "מקור ראשון"
הערות שוליים
- ^ מידע על לוגו, מתוך אתר הארץ.
- ^ שרה ליבוביץ דר, בתפקיד הקורבן, הארץ.
- ^ הממשלה היא הסרבנית האמיתית - תגובה למכתב הטייסים - 08/10/2003, אתר "שלום עכשיו".
- ^ אורי גליקמן, הפלסטינים מרצועת עזה מוזמנים לפנות מתנחלים מבתיהם, nrg, ה-23.12.2004
- ^ מירי חסון, 'Israel is leaving Gaza', אתר ynetNews
- ^ נחום ברנע, הכתום בנוק-אאוט, ynet.
- ^ רונן שובל, הגזענות של 'שלום עכשיו, "אם תרצו".
- ^ בניית התנחלויות על קרקעות בבעלות פרטית פלסטינית
- ^ יערה מייטליס, "שלום עכשיו" תתנצל ותפצה מתנחלים, ערוץ 7.
- ^ מספר עמותה 580037430
- ^ בג"ץ 143/06
- ^ בג"ץ 10104/04
| היסטוריה של מדינת ישראל | |||
|---|---|---|---|
|
.png)
