זברה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgזברה
Equus quagga burchellii (Black-on-white or white-on-black).jpg
תתי מינים של זברה מצויה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריטי פרסה
משפחה: סוסיים
סוג: סוס
תת־סוג: Hippotigris ו-Dolichohippus
מינים

זברה מצויה
זברת גרבי
זברת הרים

זברות בפארק לאומי בטנזניה.

זברה היא שם כולל לשלושה מינים של פרסתנים השייכים לשני תת-סוגים בסוג סוס.

טקסונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היה נהוג לחשוב כי הקואגה והזברה המצויה הם שני מינים נפרדים. הקואגה קיבלה את השם המדעי Equus quagga, והזברה המצויה קיבלה את השם המדעי Equus burchelli. עד שלהי המאה ה-19 הייתה הקואגה, זברה שהיו לה פסים על ראשה, צווארה וכתפיה בלבד, מצויה בדרום אפריקה והיא הושמדה על ידי ההולנדים ששלטו במקום. אלה החליטו לגדל כבשים באזור המרעה הטבעי שלה, ובראותם את הקואגה אוכלת עשב בשטחם, גמרו אומר להביא להיעלמותה מן העולם. הם צדו אותה גם כדי לאכול את בשרה ולקשט את בתיהם בעורה. הפרט האחרון מת בגן החיות של אמסטרדם ב-1883. מחקר גנטי שנערך בשנים האחרונות במוסד הסמית'סוניאן הוכיח כי הקואגה הייתה תת-מין של הזברה המצויה. מכיוון שהקואגה קיבלה לראשונה שם מדעי, שונה השם המדעי של הזברה המצויה ל-Equus quagga, ושמה המדעי של הקואגה שונה ל-Equus quagga quagga.

מין או תת-מין נוסף היה הזברה ים תיכונית. היא נכחדה בסוף תקופת וורם יחד עם הקרנף השעיר מסיבות לא ברורות.תבנית:אנציקלופדית החי והצומח של ארץ ישראל כרך 7 יונקים

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזברה המצויה, וזברת הרים שייכות לתת הסוג Hippotigris, זברת גרבי שייכת לתת הסוג Dolichohippus.

הזברה היא פרסתן ממשפחת הסוסיים, אשר שוכנת בסוואנות של אפריקה וחיה בעדר. המאפיין העיקרי בצורתה של הזברה הם הפסים אשר מכסים את גופה, בדרך כלל בגוון שחור או חום-אדמדם על רקע לבן. דגם הפספוס הוא ייחודי לכל פרט ופרט במינים השונים. ישנם הבדלים במיני הזברות במבנה ובצורת הפסים. זברת גרבי ניכרת בבטנה הבהירה וחסרת הפסים ובפסים הדקים והמרובים בשאר גופה. לזברת ההרים יש בטן בהירה ללא פסים. הזברה המצויה מפוספסת בכל גופה כולל בגחונה.

עדר הזברות מונה כמה עשרות פרטים. בראש העדר עומד זכר בוגר, חזק ומנוסה המסמן לשאר העדר לנוע או לעצור, וזאת באמצעות קולו והתנהגותו. לרוב נמצא עדר הזברות יחד עם עדרי פרסתנים אחרים כאנטילופות וכגנו ומקבץ גדול שכזה מזמין אליו טורפים בכל שעות היממה. על כן חייב להיות העדר ערני תמיד וזריז למדי כדי להצליח להימלט משיני הטורפים. אויביה העיקריים של הזברה הם האריה האפריקני, הזאב הטלוא והצבוע הנקוד אולם ריצתה (70 קמ"ש) מהירה משלהם.

הריון הנקבה נמשך כשנה. היא ממליטה סייח אחד בלבד, שקם על רגליו אחר כמה רגעים ומסוגל להלך לצד אמו. דגם הפספוס של גוף האם נטבע מיד במוחו של הסייח הנולד וכך יכול הוא לאתרה תמיד. האם משגיחה עליו תמיד ודואגת שימצא במרכז העדר, שם הוא פחות חשוף לסכנות. היא גם תגונן עליו אם יותקף על ידי טורפים ולא תנטוש אותו אפילו אם יצליחו להרגו, אלא אם תישקף סכנה גם לחייה.

הזברה היא צמחונית וניזונה מעשבים. הזברות נודדות כל חייהן ממקום למקום בתורן אחר מזון. תוחלת חייה של הזברה כ-25 שנים.


Burchell's Zebra (Etosha).jpg Grevy's Zebra.jpg Equus zebra - Disney's Animal Kingdom Lodge, Orlando, Florida, USA - 20100119 - 02.jpg
סוגי הזברות: זברה מצויה , זברת גרבי וזברת הרים

סיבות להימצאות הפסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן כמה תאוריות המנסות להסביר את הימצאות הפסים אצל הזברה:

  • אחת מהן, כפי שהוזכר, היא שלכל זברה ישנו דגם פסים ייחודי שמאפשר לסייחים לאתר את האם במקרה הצורך.
  • השנייה מסבירה זאת בכך שזבוב הצה צה מתקשה לעקוץ עיצובים מפוספסים, ומשום כך נבררו הזברות והיו לחיות מפוספסות. לתאוריה זו יש תמיכה בניסויי מעבדה, אך לא תימוכין בתצפיות שדה.
  • השלישית מסבירה זאת בטענה שהפסים משמשים את הזברות להסוואה בעת התנפלות של טורף עליהם. לפי התאוריה בעת המרדף הפסים מקשים עליו להבדיל בין זברה אחת לשנייה.

התשובה לשאלה האם פסיה של הזברה הם שחורים על גבי הרקע הלבן או להפך אומתה כפסים בהירים על רקע כהה.‏[1] הפספוס התפתח, לפי תאוריות עדכניות, כתוצאה ממוטציה גנטית שהובילה לחסר בפיגמנטים בחלק מהתאים. עיקר העדויות התומכות בתאוריה זו מצויות במין רביעי שנכחד במאה ה-19 שלו היו פנים מפוספסות וגב כהה, כמו גם העובדה שמדובר במין שמוצאו באפריקה, מקום בו חיה בהירה הייתה נכחדת במהירות. השוני במספר הפסים במינים השונים נובע, לפי השערות, משלבים שונים בהתפתחות העובר בהם בא לידי ביטוי הפספוס.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Prothero D.R, Schoch R. M (2003). Horns, Tusks, and Flippers: The Evolution of Hoofed Mammals. Johns Hopkins University Press.