קרנף סומטרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgקרנף סומטרה
SumatranRhino3 CincinnatiZoo.jpg
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה (CR)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: סכנת הכחדה חמורה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריטי פרסה
משפחה: קרנפיים
סוג: קרנף סומטרה
מין: קרנף סומטרה
תת-מינים

ראו בגוף הערך.

שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Dicerorhinus sumatrensis
תחום תפוצה
Sumatran Rhino range no text.svg

██ היסטורית

██ כיום

קרנף סומטרה (מכונה גם קרנף סומטרי, שם מדעי: Dicerorhinus sumatrensis) הוא מין במשפחת הקרנפיים, והוא הקטן בחמשת מיני הקרנפים החיים כיום. בדומה לשני מיני הקרנפים האפריקניים (רחב שפה וצר שפה), לקרנף סומטרה שתי קרניים, והגדולה שבהן היא הקרן האפית (מלשון אף). שכבת שיער חומה-אדמדמה מכסה את מרבית גופו.

בעבר נפוצו הקרנפים הסומטריים ביערות הגשם, בביצות וביערות העננים בהודו, בבורמה, בתאילנד, במלזיה ובאיים באינדונזיה. כיום מצב השימור של המין מוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", משום שנותרו רק שש תת-אוכלוסיות עיקריות: ארבע מהן בסומטרה, אחת בבורנאו ואחת בחצי האי המלאי. קשה לאמוד את מספרם של הקרנפים הסומטריים, בשל נטייתם להתבודדות ועקב פיזורם הרב באזור מחייתם, אך האומדנים מעריכים כי חיים בעולם כ-300 פרטים בלבד. הירידה במספרם מיוחסת בעיקרה לציד שמטרתו השגת הקרניים שלהם, שערכן ברפואה העממית גבוה לאין ערוך - מחיר קילוגרם אחד של קרני קרנפים סומטריים עשוי להגיע ל-30,000 דולרים בשוק השחור[1]. הקרנפים הסומטריים סבלו גם מאובדן ניכר של בתי גידול עקב בירוא יערות שמשרת את תעשיית העץ והחקלאות.

הקרנף הסומטרי מבלה את מרבית זמנו לבדו, למעט תקופות של חיזור ושל גידול צאצאים. הוא הקרנף הקולני ביותר מכל הקרנפיים החיים כיום. המחקר על אודותיו מקיף יותר מהמחקר על אודות קרנף ג'אווה, שנוטה גם הוא להתבודד. הסיבה העיקרית לכך היא תוכנית שבמסגרתה הועברו 40 קרנפים לחיי שבי, במטרה לתרום לשימור המין. התוכנית נחלה כישלון חרוץ, אפילו לדעת יוזמיה: מרבית הקרנפים מתו ולא הומלט אף צאצא אחד במשך כ-20 שנה, ירידה חדה אף יותר מהנצפה בטבע.

מיון ואבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנף הסומטרי הוא מין יחיד בסוגו (Dicerorhinus), בן למשפחת הקרנפיים. במשפחת הקרנפיים נמצאים זולתו ארבעה מינים: קרנף צר שפה, קרנף רחב שפה, קרנף הודי וקרנף ג'אווה. מקובל לסווג את המין קרנף סומטרי לשלושה תת-מינים:

  • D.s. sumatrensis, קרנף סומטרה המערבי: תת-מין שמספר פרטיו החיים כיום נאמד בכ-275, רובם במערב סומטרה. פרטים נוספים חיים כנראה בחצי האי המלאי.
  • D.s. harrissoni, קרנף סומטרה המזרחי: תת-מין שבעבר היה נפוץ בבורניאו, אך כיום מעריכים כי רק כ-25 פרטים שרדו.
  • D.s. lasiotis, קרנף סומטרה הצפוני: תת-מין שבעבר חי בהודו ובבנגלדש, אך כנראה נכחד. הקרנפים הסומטריים הצפוניים היו גדולים באופן ניכר מתת-המינים האחרים.

אבותיהם הקדומים של הקרנפים התפצלו ממפריטי הפרסה בתחילת תקופת האאוקן. מהשוואת דנ"א מיטוכונדריאלי עלה כי אבותיהם של הקרנפים המודרניים התפצלו מאבותיהם הסוסיים לפני כ-50 מיליוני שנים [2][3]. חברי משפחת הקרנפיים הופיעו לראשונה בסוף האאוקן באירואסיה, והמינים המודרניים התפזרו בעולם החל בתקופת המיוקן [4].

הקרנף הסומטרי נחשב למין הקרוב ביותר לאבותיהם של הקרנפיים, מפני שהוא חולק תכונות רבות ביותר עם אבות המשפחה[1]. ראיות בדמות מאובנים מצביעות על כך שהקרנף הסומטרי התפצל מהסוגים האחרים במשפחה לפני 16-23 מיליוני שנים, ואולם תארוך מולקולרי קבע כי הפיצול אירע לפני כ-25.9 מיליוני שנים. מבחינה מורפולוגית, הקרנף הסומטרי דומה מאוד לקרנף הצמרירי, שהיה נפוץ באירואסיה בתקופת הפליסטוקן, אך מחקרים מורפולוגיים אחדים הטילו ספק בטענה זו [5]. מחקרים מולקולריים מאוחרים הצביעו גם הם על קרבה רבה בין המינים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלד של קרנף סומטרי באיור מ-1821

גובה כתפיו של קרנף סומטרי בוגר נע בין 120 ל-145 סנטימטרים, אורך גופו כ-250 סנטימטרים, ומשקלו בין 500 ל-800 קילוגרמים; ואולם נצפו פרטים גדולים יותר, שמשקלם הגיע אף לטון. בדומה לשני הקרנפים האפריקניים, לקרנף הסומטרי זוג קרניים. הגדולה מבין השתיים היא הקרן האפית, שאורכה 15-25 סנטימטרים, ותועד גם קרנף בעל קרן שאורכה 81 ס"מ[6]. הקרן השנייה נמצאת מאחורי הקרן האפית, והיא קטנה ממנה בהרבה: אורכה אינו עולה על עשרה סנטימטרים. צבע הקרניים אפור כהה או שחור. קרניהם של הזכרים גדולות מאלו של הנקבות, והבדל זה הוא הביטוי היחידי לדו-צורתיות בין הזוויגים אצל הקרנף הסומטרי. תוחלת חייו המשוערת בסביבתו הטבעית היא בין 30 ל-45 שנים. תוחלת החיים בשבי נמוכה יותר: הפרט המבוגר ביותר שתועד הוא נקבה שחיה 32 שנים ו-8 חודשים בגן החיות של לונדון, ומתה ב-1900[7].

שני קפלי עור עבים מקיפים את גוף הקרנף, מאחורי רגליו הקדמיות ולפני רגליו האחוריות. קפל עור קטן יותר נמצא סביב לצוואר. העור עצמו דק: עוביו נע בין 1 ל-1.6 סנטימטרים. קרנפים החיים בטבע אינם מפתחים שכבת שומן תת-עורית. כמו כל הקרנפים, ראייתו של הקרנף הסומטרי חלשה מאוד. הקרנף הסומטרי מהיר וזריז; הוא מסוגל לטפס על הרים ולעבור מדרונות תלולים או גדות נהר בקלות יחסית[8].

תפוצה ובתי גידול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפארק הלאומי טאמאן נאגארה שבמלזיה מצוי אחרון הריכוזים של הקרנפים הסומטריים ביבשת אסיה.

הקרנף הסומטרי חי ביערות גשם, בביצות וביערות עננים. הוא נפוץ באזורים הרריים הסמוכים למקורות מים, ובמיוחד בעמקים תלולים ועשירים בצמחייה. בעבר היו שטחי תפוצתו רציפים, והגיעו עד לבורמה, מזרח הודו ובנגלדש. לפי טענות לא מאומתות, קרנפים סומטריים חיו גם בקמבודיה, בלאוס ובווייטנאם. כיום כל הפרטים חיים בחצי האי המלאי, באי סומטרה ובסאבה שבבורנאו. חוקרים אחדים מקווים כי אוכלוסיית הקרנפים שבבורמה תשרוד גם היא, אולם הסיכויים לכך נחשבים לקלושים. בשל מהומות על רקע פוליטי בבורמה לא הוערכה אוכלוסיית הקרנפים שם, ויש המשערים שהם נכחדו לחלוטין[9].

הקרנפים הסומטריים פזורים על פני אזור תפוצתם במידה גבוהה בהרבה מהקרנפים האסייתים האחרים, ולכן פעילי איכות הסביבה מתקשים להגן על המין ביעילות[9]. כיום ידוע על שישה אזורים בלבד שבהם אוכלוסיות לא קטנות: ארבעה פארקים לאומיים בסומטרה, פארק לאומי בחצי האי המלאי ושמורת טבע בסאבה שבבורנאו[10].

ניתוח גנטי של אוכלוסיות הקרנפים מלמד על שלוש תת-אוכלוסיות מובחנות [11]. התברר גם כי מצר מלאקה אינו מהווה מחסום עבור הקרנפים, שלא כהרי בוקיט בריסאן; לכן הקרנפים שבמזרח סומטרה ובחצי האי המלאי קרובים יותר אלו לאלו מאשר לקרנפים שמעבר להרים, כלומר במערב סומטרה. למעשה, השוני הגנטי בין הקרנפים במזרח סומטרה ובין אלה שבמלזיה כה קטן, עד כי נראה שהם התפצלו רק לאחר הפליסטוקן.

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי רוב, הקרנפים הסומטריים הם בעלי חיים סוליטריים (חיים בגפם). יוצאות מכלל זה הן עתות הרבייה וגידול הצאצאים, בהן נפגשים הזכרים והנקבות. תחומי המחיה של הקרנף הסומטרי פרושים על שטחים רחבי ידיים: גודל הטריטוריות של הזכרים הוא כ-50 קילומטרים רבועים, ושל הנקבות - 10-15 קמ"ר[8]. בניגוד לזכרים, הטריטוריות של הנקבות אינן חופפות זו את זו בדרך כלל. הקרנפים מסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות שפשוף האדמה ברגליהם, כיפוף עצים צעירים ופיזור צואה. הם פעילים בעיקר בזמן האכילה, לרוב כשמזג האוויר נוח - בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הערב. במהלך היום נוהגים הקרנפים לנוח ולהתפלש בבוץ על מנת להתקרר. בעונות הגשומות הם נעים לאזורים גבוהים יותר, ובחודשים הקרים הם חוזרים לאזורים נמוכים[8].

קרנף סומטרי מתפלש בבוץ בגן חיות בסינסינטי.

חלק ניכר מזמנו מבלה הקרנף בהתפלשות בבוץ. כשאין בוץ באזור, הקרנף ימצא שלוליות ויעמיקן בעזרת רגליו וקרנו. ההתפלשות בבוץ מסייעת לקרנף לשמור על טמפרטורת גופו ולהגן על עורו מטפילים חיצוניים ומחרקים. קרנפים שחיו בשבייה, ונמנעה מהם האפשרות להתפלש בבוץ, סבלו במהרה מבעיות עור, מהפרשות מוגלתיות, מבעיות עיניים, מציפורניים מודלקות ומנשירת שיער, עד שלבסוף מתו. באופן טיפוסי, הקרנף הסומטרי יתפלש בבוץ בשעות הצהריים במשך שעתיים עד שלוש לפני שיחל בחיפוש מזון. בשבייה לעומת זאת, הקרנפים יבלו בבוץ רק במשך 45 דקות בממוצע ביום.

בשל גודלו וחוזקו של הקרנף הסומטרי, לא ידוע על בעל חיים שנוהג לטרוף אותו, והאדם הוא אפוא אויבו העיקרי. נמרים וכלבי בר יכולים להרוג גורים, אך אלו האחרונים נוטים להישאר בסמוך לאמם, ותדירות הטריפות הללו אינה ידועה. אף על פי שתחום המחיה של הקרנפים הסומטריים חופף את זה של אוכלוסיות פילים וטפירים, נראה שהם אינם נוטים להתחרות זה בזה בהשגת מזון או אזורי מחיה.

תזונה ותקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

MallotesPhilipensis.jpg Garcinia mangostana fruit1.jpg
Eugenia1.jpg Ardisia crenata6.jpg
תזונתו של הקרנף הסומטרי מורכבת מצמחים רבים.
קולותיו של הקרנף הסומטרי
(קובצי wav)[12]

הקרנפים הסומטריים נוהגים לאכול לפני רדת החשיכה ובשעות הבוקר המוקדמות. תזונתם מורכבת מעצים צעירים, מעלים, מפירות ומנבטים [7]. קרנף טיפוסי צורך כ-50 קילוגרמים של מזון מדי יום. מניתוח הגללים נמצא כי הקרנף ניזון מלמעלה ממאה מינים של צמחים, והוא נוהג לגוון את מזונותיו באופן תדיר [13]. חביבים עליו במיוחד מיני צמחים ממשפחות החלבלוביים, הפואתיים והמלסטומטיים (Melastomataceae).

תזונתו של הקרנף הסומטרי עשירה בסיבים תזונתיים ומכילה רמה בינונית בלבד של חלבונים [14]. לתזונתו של הקרנף חשובים גם אתרי ליקוק מלח (אזורים שבהם בעלי חיים מלקקים מלח מן האדמה), כמו מעיינות חמים. נוסף על ההיבט התזונתי, לפעילות הליקוק גם היבט חברתי - הזכרים מבקרים באזורים אלו על מנת לאתר נקבות בתקופת הייחום. לא כל הזכרים נוהגים לבקר באתרי ליקוק מלח, וחלקם מקבל את תצרוכת המלחים שלו מצמחים עשירים במינרלים [15].

הקרנף הסומטרי הוא הקולני שבמיני הקרנפים החיים[12]. תצפיות על קרנפים שנערכו בגני חיות גילו כי הם משמיעים קולות באופן קבוע, וידוע כי הם נוהגים באופן דומה גם בסביבתם הטבעית[6]. ברפרטואר הקולות של הקרנף נמצאים שלושה קולות מובחנים, המכונים "eeps", "whales" ו-"whistle-blows". קריאת ה-eep היא קריאה קצרה שאורכת כשנייה, והיא השכיחה ביותר. אחריה נמצאת קריאת ה-whale, ששמה ניתן לה בשל דמיונה לקולות שמשמיעים לווייתנים גדולי סנפיר. זוהי הקריאה המלודית ביותר מן השלוש, והיא אורכת בין ארבע לשבע שניות. קריאת ה-whistle-blow החזקה מורכבת משריקה שאורכת שתי שניות, ומיד אחרי כן נשיפת אוויר חזקה. מטרת השמעת הקולות אינה ידועה לאשורה, אך משערים שהם נועדו להזהיר מפני סכנה, לשדר מוכנות מינית ועוד.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נקבות הקרנף הסומטרי מגיעות לבגרות מינית בגיל 6-7 שנים, והזכרים מגיעים לבגרות מינית רק בגיל 10. ההיריון אורך בין 15 ל-16 חודשים. הגור, שמשקלו בלידה הוא בדרך-כלל 40-60 קילוגרמים, יונק מאמו במשך 15 חודשים, וחי לצדה בשנות חייו הראשונות. בסביבה הטבעית, המרווח בין לידה ללידה נע בין ארבע לחמש שנים. הטיפול ההורי על מגוון היבטיו טרם נחקר באופן מסודר[8].

הרגלי הרבייה של הקרנף הסומטרי נחקרו רבות בשבייה. היחסים המיניים מתחילים בתקופת חיזור המאופיינת בעלייה בכמות הקולות שמשמיע הקרנף, בזקיפת הזנב, בהפרשת שתן מוגברת ובמגע פיזי תדיר יותר. הן הזכרים והן הנקבות משתמשים באפם כדי לשפשף את ראשו ואיברי מינו של בן המין השני. נוהגי החיזור דומים לאלו של הקרנף צר השפה. לעתים קרובות זכרים צעירים מגלים התנהגות אגרסיבית למדי כלפי הנקבות, ולפעמים הם אף פוצעים או הורגים אותן במהלך החיזור. בסביבה הטבעית נקבות יכולות לברוח מזכרים אגרסיביים, אך בתחומה המוגבל של סביבת השבי אין הן יכולות להימלט, וזהו אחד הגורמים לשיעור ההצלחה הנמוך של גרעיני רבייה של המין [16].

תקופת הייחום עצמה נמשכת כ-24 שעות, ומתצפיות נראה כי מחזור הייחום הוא בן 21 עד 25 ימים. קרנפים בגן החיות של סינסינטי נצפו מזדווגים במשך 30 - 50 דקות, בדומה למשך ההזדווגות אצל קרנפים אחרים. הריונות רבים בגן החיות הסתיימו בכישלון; בחינת הסיבות לכישלון ההריונות בגן החיות העלתה כי הביוץ של נקבת הקרנף הסומטרי מזורז על ידי הזדווגות, וכי רמות הפרוגסטרון משתנות באופן בלתי צפוי [17]. ריבוי הקרנף בגן החיות נחל הצלחה לראשונה ב-2001, כאשר החדירו לגופה של קרנפה הרה פרוגסטין [18].

שימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר נפוצו קרנפים סומטריים רבים ברחבי דרום מזרח אסיה, אולם כיום מספרם מוערך בכ-300 בלבד. הגם שהם אינם נדירים כקרנפי ג'אווה, הם ניצבים בפני בעיות כבדות משקל: הם ניצודים בכמויות בלתי מבוטלות באופן בלתי חוקי; אובדן בתי הגידול שלהם מפעיל עליהם לחץ; והאוכלוסיות שלהם קטנות ומרוחקות זו מזו. יתר על כן, בעוד מספרם של קרנפי ג'אווה יציב ככל הנראה, מספר הקרנפים הסומטריים נמצא בירידה. מצב השימור של המין מוגדר "בסכנת הכחדה חמורה", בעיקר בשל הציד ואובדן סביבות המחיה. כיום חלק ניכר מאזור התפוצה של המין כולל אזורים הרריים ובלתי-נגישים באינדונזיה [19][20].

ציד הקרנפים הסומטריים מניב רווחים נאים לסוחרי הקרניים - מחיר קרנו של קרנף סומטרי עשוי להגיע עד ל-30 אלף דולרים לקילוגרם[1]. ציידים אירופים מעולם לא צדו את הקרנפים באינטנסיביות. הקרנפים חמקמקים וקשה לצפות בהם, ולכן שיטת הציד המועדפת על הסוחרים היא באמצעות מלכודת מוכנה הממתינה לקרנף (למשל, בורות המכוסים באדמה כדי להסוותם, אליהם נופלים הקרנפים). בשנות ה-70 של המאה ה-20 תועד שימוש באיברי גופם של הקרנפים בקרב המקומיים בסומטרה. למשל, השתמשו בקרני הקרנפים כקמעות בשל האמונה כי הקרניים מציעות לבעליהן הגנה כלשהי מרעלים. בשר קרנף מיובש שימש כתרופה נגד שלשולים, צרעת ושחפת. "שמן-קרנפים", שהוא שמן קוקוסים שהושרתה בו גולגולת של קרנף במשך שבועות מספר, שימש לטיפול במחלות עור. בעבר הייתה קיימת סברה שהרפואה הסינית עושה שימוש נרחב בקרני הקרנפים להכנת תרופה לעירור החשק המיני, אולם התברר שאין בכך אמת[1].

יער עננים בסאבה, בורנאו

סכנה נוספת נשקפת לקרנף הסומטרי מבירוא יערות הגשם באינדונזיה ובמלזיה, שנעשה גם באופן בלתי חוקי בשל העובדה שהעצים ביערות הם עצים קשים ולכן יקרים ומבוקשים. עצים נדירים, כמו עצי איפיל (Intsia bijuga) ועצי הגוטה פרצ'ה (Palaquium), הם יקרי ערך בשווקים בינלאומיים, ומחירם עשוי להאמיר עד 1,800 דולרים למטר מעוקב. רעידת האדמה שהתרחשה באוקיינוס ההודי בשנת 2004 שימשה צידוק להגברת כריתת העצים, אף שהם מיוצאים ברובם לשווקים חיצוניים ואינם נמצאים בשימוש נרחב בבנייה. כך, מספר ההיתרים לכריתת עצים גדל באורח ניכר לאחר רעידת האדמה והצונאמי[10], ועל כן בתי הגידול של הקרנפים הסומטריים מוסיפים להצטמצם.

בשבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף שהם נדירים, הקרנפים הסומטריים הוצגו מדי פעם בגני חיות במשך למעלה ממאה שנים. גן החיות של לונדון רכש שני קרנפים סומטריים ב-1872. אחד הפרטים, נקבה ושמה "Begum", נלכדה ב-1868 וחייתה בשבי עד מותה בשנת 1900. זהו זמן החיים הארוך ביותר שנצפה אצל קרנף סומטרי בשבי. לפני היכחדותו של תת-המין D. s. lasiotis נמצאו לפחות שבעה פרטים בגני חיות ובקרקסים. עם זאת, הקרנפים הסומטריים לא התרגלו לסביבות החיים החדשות והלא-טבעיות שלהם. רק קרנף סומטרי אחד נולד בשבי בגן החיות של כלכותה ב-1889, ואף קרנף אחד לא נולד בשבי בכל המאה ה-20.

למרות אחוזי ההצלחה האפסיים של הרבייתו בשבי, בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 נעשו כמה ניסיונות להרבות קרנפים סומטריים בתנאי שבי. במסגרת אחת התוכניות הללו הועברו בין 1984 ל-1986 כ-40 קרנפים סומטריים מבית גידולם הטבעי לגני חיות ולשמורות טבע בכל רחבי העולם. המחקר הרב שהושקע לא הצליח להביא לשיפור באחוזי הרבייה, ואף קרנף לא נולד עד סוף שנות התשעים. רוב המומחים הסכימו כי התוכנית נחלה כישלון. ב-1997 הכריזה קבוצת מומחים של איגוד השימור העולמי (IUCN) כי התוכנית נכשלה, אף ששמרה על אחוזי תמותה סבירים[9]. ב-2004 התפרצה מחלה במרכז לשימור קרנפים סומטריים במלזיה, ולאחריה נותרו רק שמונה קרנפים סומטריים בשבי[20].

בספטמבר 2001 המליטה נקבת קרנף סומטרי זכר בריא בגן החיות של סינסינטי, לאחר שהוענקו לה טיפולים הורמונליים מיוחדים. זו הייתה הלידה המוצלחת הראשונה זה 112 שנים של קרנף סומטרי בשבי. בהמשך נולדו עוד שני קרנפים, ב-2004 וב-2007. על אף ההצלחות הללו, תוכניות ההרביה בשבי של הקרנפים עודן נתונות במחלוקת. תומכיהן טוענים כי לגני החיות חשיבות מכרעת במאמצי השימור של המין: בגני החיות אפשר ללמוד את הרגלי הרבייה של הקרנפים, וכן להעלות את המודעות הציבורית ולסייע בגיוס כספים עבור מאמצי השימור בסומטרה. מתנגדיהן של התוכניות, לעומת זאת, טוענים כי חסרונותיהן רבים וגדולים: התוכניות יקרות מאוד; העברת הקרנפים מסביבת מחייתם הטבעית משנה את תפקידם האקולוגי; ולבסוף אוכלוסיות שבי אינן מסוגלות להתחרות בשיעורי ההתאוששות שמגלות אוכלוסיות החיות בסביבתן הטבעית והנתונות להגנה טובה [21].

תיעוד ואמונות עממיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנף סומטרי באיור מ-1927

מלבד הפרטים המעטים שהוחזקו בשבי ואלו שתמונותיהם הופיעו בספרים, הקרנפים הסומטריים נותרו לא מוכרים, ועמדו בצלם של הקרנפים האחרים הידועים יותר, כמו הקרנף ההודי, הקרנף רחב השפה והקרנף צר השפה. עם זאת, לאחרונה תועד הקרנף בסביבתו הטבעית בכמה קטעי וידאו. תיעוד נרחב יחסית של הקרנף בוצע על ידי חברת "Asia Gerographic" בסרט שנקרא "The Littlest Rhino" ("הקרנף הקטן ביותר"). הקרנף הסומטרי מופיע גם בסרט הדוקומנטרי "The Forgotten Rhino" ("הקרנף הנשכח") מ-2001, שהתמקד בעיקר בקרנף ההודי ובקרנף ג'אווה.

תמונות של הקרנף הסומטרי צולמו לראשונה על ידי פעילי שימור סביבה באפריל 2006, כאשר מצלמות שלהם תיעדו פרט בוגר ובריא בתוך ג'ונגל בסאבה [22]. בנוסף, הקרן העולמית לשימור חיות הבר צילמה סרטון בשעות החשכה, בו נראה הקרנף בזמן אכילה, תוך שהוא מרחרח את ציוד ההסרטה. הקרן לשימור חיות הבר עשתה שימוש בסרטון כדי לשכנע את הממשלות המקומיות להפוך את האזור לבטוח עבור הקרנף [23].

במאה ה-19 תיעדו חוקרי טבע כמה אגדות עממיות העוסקות בקרנף הסומטרי. בבורמה רווחה בעבר האמונה כי הקרנף הסומטרי נוהג לאכול אש. בסיפורים דובר על קרנף אוכל-אש שעקב אחר עשן עד שהגיע למדורות שהודלקו בידי בני אדם, ואז נהג לתקוף את המחנה שלהם. לפי אמונה בורמזית אחרת, הזמן הטוב ביותר לצוד קרנף סומטרי הוא בחודש יולי, שכן אז הקרנפים הסומטריים נוהגים להתאסף לאורו של הירח המלא. במלזיה סופר כי קרנו של הקרנף חלולה, ולכן ניתן להשתמש בה כמעין צינור לנשימת אוויר ולהתזת מים. במלזיה ובסומטרה האמינו המקומיים כי הקרנף נוהג להשיר את קרנו מדי שנה ולקבור אותה באדמה. בבורניאו סופר כי לקרנף יש מנהג מוזר: אחרי שהוא עושה את צרכיו בנחל, הוא אוכל את הדגים ש"שותקו" מהשתן או מהצואה[6].

שמות מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנף הסומטרי הראשון המתועד נורה במרחק 16 קילומטרים מהעיר בנגקולו (הסמוכה לחוף המערבי של סומטרה) ב-1793. איורים של בעל החיים ותיאור כתוב שלו נשלחו לחוקר הטבע ג'וזף באנקס, שבאותם ימים שימש נשיאה של החברה המלכותית של לונדון. עם זאת, רק ב-1814 זכה הקרנף הסומטרי לקבל שם מדעי מידי יוהאן פישר פון ולדהיים, מדען גרמני ומנהלו של מוזיאון הטבע במוסקבה [24].

השם המדעי "Dicerorhinus sumatrensis" נגזר מהמונחים היווניים "di", שמשמעותו "שניים", "cero" או "ceras" ‏(κερας) שמשמעותם "קרן", ו-"rhinos" ‏(ρινος) שמשמעותו "אף" [25]. השם הספציפי של המין, "Sumatrensis", נגזר משמו של האי סומטרה, האי האינדונזי שקרנפים אלו התגלו בו לראשונה. בתחילה סיווג קרולוס ליניאוס את כל מיני הקרנפים תחת אותו סוג (Rhinoceros), לכן שמו המדעי של הקרנף באותה עת היה Rhinoceros sumatrensis. ג'ושוע ברוקס הפריד את הקרנף הסומטרי בעל שתי הקרניים מהקרנפים בעלי קרן אחת, לכן ב-1828 נתן לסוג את השם Didermocerus. קונסטנטין וילהלם למברט גלוגר הציע את השם Dicerorhinus ב-1841, ומאוחר יותר אף הוצע השם Ceratorhinus. על פי רוב השם המוקדם ביותר הוא המשמש כשמו של המין, אך החלטה מ-1977 של הנציבות הבינלאומית למינוחים זואולוגיים קבעה כי שמו יהיה דווקא Dicerorhinus[26].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Dinerstein, Eric (2003). The Return of the Unicorns; The Natural History and Conservation of the Greater One-Horned Rhinoceros. New York: Columbia University Press. ISBN 0-231-08450-1.
  2. ^ Tougard, C.; T. Delefosse, C. Hoenni, and C. Montgelard (2001). "Phylogenetic relationships of the five extant rhinoceros species (Rhinocerotidae, Perissodactyla) based on mitochondrial cytochrome b and 12s rRNA genes". Molecular Phylogenetics and Evolution 19 (1): 34–44.
  3. ^ Xu, Xiufeng; Axel Janke, and Ulfur Arnason (1996). "The Complete Mitochondrial DNA Sequence of the Greater Indian Rhinoceros, Rhinoceros unicornis, and the Phylogenetic Relationship Among Carnivora, Perissodactyla, and Artiodactyla (+ Cetacea)". Molecular Biology and Evolution 13 (9): 1167–1173. Retrieved on 2007-11-04.
  4. ^ Lacombat, Frédéric (2005). "The evolution of the rhinoceros", in Fulconis, R.: Save the rhinos: EAZA Rhino Campaign 2005/6. London: European Association of Zoos and Aquaria, 46–49.
  5. ^ Cerdeño, Esperanza (1995), "Cladistic Analysis of the Family Rhinocerotidae (Perissodactyla)", Novitates (American Museum of Natural History) (no. 3143), ISSN 0003-0082.
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 van Strien, N.J. (1974). "Dicerorhinus sumatrensis (Fischer), the Sumatran or two-horned rhinoceros: a study of literature". Mededelingen Landbouwhogeschool Wageningen 74 (16): 1–82.
  7. ^ 7.0 7.1 Groves, Colin P., and Fred Kurt (1972). "Dicerorhinus sumatrensis". Mammalian Species (21): 1–6.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 van Strien, Nico (2005). "Sumatran rhinoceros", in Fulconis, R.: Save the rhinos: EAZA Rhino Campaign 2005/6. London: European Association of Zoos and Aquaria, 70–74.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Foose, Thomas J. and van Strien, Nico (1997), Asian Rhinos – Status Survey and Conservation Action Plan., IUCN, Gland, Switzerland, and Cambridge, UK, ISBN 2-8317-0336-0.
  10. ^ 10.0 10.1 Dean, Cathy; Tom Foose (2005). "Habitat loss", in Fulconis, R.: Save the rhinos: EAZA Rhino Campaign 2005/6. London: European Association of Zoos and Aquaria, 96–98.
  11. ^ Morales, Juan Carlos; Patrick Mahedi Andau, Jatna Supriatna, Zainuddin Zainal-Zahari, and Don J. Melnick (1997). "Mitochondrial DNA Variability and Conservation Genetics of the Sumatran Rhinoceros". Conservation Biology 11 (2): 539–543. doi:10.1046/j.1523-1739.1997.96171.x.
  12. ^ 12.0 12.1 von Muggenthaler, Elizabeth; Paul Reinhart, Brad Limpany, and R. Barton Craft (2003). "Songlike vocalizations from the Sumatran Rhinoceros (Dicerorhinus sumatrensis)". Acoustics Research Letters Online 4 (3). doi:10.1121/1.1588271. Retrieved on 2007-11-13.
  13. ^ Borner, Markus (1979). A field study of the Sumatran rhinoceros Dicerorhinus sumatrensis Fischer, 1814: Ecology and behaviour conservation situation in Sumatra. Zurich : Juris Druck & Verlag. ISBN 3260046003.
  14. ^ Dierenfeld, E.S.; A. Kilbourn, W. Karesh, E. Bosi, M. Andau, S. Alsisto (2006). "Intake, utilization, and composition of browses consumed by the Sumatran rhinoceros (Dicerorhinus sumatrensis harissoni) in captivity in Sabah, Malaysia". Zoo Biology 25 (5): 417–431.
  15. ^ Lee, Yook Heng; Robert B. Stuebing, and Abdul Hamid Ahmad (1993). "The Mineral Content of Food Plants of the Sumatran Rhino (Dicerorhinus sumatrensis) in Danum Valley, Sabah, Malaysia". Biotropica 3 (5): 352–355.
  16. ^ Zainal Zahari, Z.; Y. Rosnina, H. Wahid, K.c. Yap, and M.R. Jainudeen (2005). "Reproductive behaviour of captive Sumatran rhinoceros (Dicerorhinus sumatrensis)". Animal Reproduction Science 85: 327–335. doi:10.1016/j.anireprosci.2004.04.041.
  17. ^ Roth, T.L.; J.K. O'Brien, M.A. McRae, A.C. Bellem, S.J. Romo, J.L. Kroll and J.L. Brown (2001). "Ultrasound and endocrine evaluation of the ovarian cycle and early pregnancy in the Sumatran rhinoceros, Dicerorhinus sumatrensis". Reproduction 121: 139–149.
  18. ^ Roth, T.L. (2003). "Breeding the Sumatran rhinoceros (Dicerorhinus sumatrensis) in captivity: behavioral challenges, hormonal solutions". Hormones and Behavior 44: 31.
  19. ^ Rabinowitz, Alan (1995). "Helping a Species Go Extinct: The Sumatran Rhino in Borneo". Conservation Biology 9 (3): 482–488. doi:j.1523-1739.1995.09030482.x.
  20. ^ 20.0 20.1 van Strien, Nico J. (2001). "Conservation Programs for Sumatran and Javan Rhino in Indonesia and Malaysia". Proceedings of the International Elephant and Rhino Research Symposium, Vienna, June 7–11, 2001. Scientific Progress Reports.
  21. ^ Roth, T.L.; R.W. Radcliffem, and N.J. van Strien (2006). "New hope for Sumatran rhino conservation (abridged from Communique)". International Zoo News 53 (6): 352–353.
  22. ^ "Rhinos alive and well in the final frontier", New Straits Times (Malaysia), July 2, 2006.
  23. ^ "Rhino on camera was rare sub-species: wildlife group", Agence France Presse, April 25, 2007.
  24. ^ Rookmaaker, Kees (2005). "First sightings of Asian rhinos", in Fulconis, R.: Save the rhinos: EAZA Rhino Campaign 2005/6. London: European Association of Zoos and Aquaria, 52.
  25. ^ Liddell, Henry G.; and Robert Scott (1980). Greek-English Lexicon, Abridged Edition, Oxford: Oxford University Press. ISBN 0-19-910207-4.
  26. ^ Rookmaaker, L.C. (1984). "The taxonomic history of the recent forms of Sumatran Rhinoceros (Dicerorhinus sumatrensis)". Journal of the Malayan Branch of the Royal Asiatic Society 57 (1): 12–25.
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg