ערוד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


Information-silk.svgערוד
ערוד
מצב שימור

מצב שימור: סכנת הכחדה חמורה (CR)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששמצב שימור: סכנת הכחדה חמורה
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מפריטי פרסה
משפחה: סוסיים
סוג: סוס
תת־סוג: חמור
מין: ערוד
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Equus africanus
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
תפוצת הערוד

██ נפוץ כיום

██ נכחד

ערוד בסומליה

ערוד (שם מדעי: Equus africanus), מין בתת-סוג חמור, שבסוג סוס.

ערוד - חמור בר האפריקני, גדול מן הפרא - חמור הבר האסייתי, ונבדל ממנו ברגליו המפוספסות בטבעות רוחב חומות כהות. גובה כתפיו 135 ס"מ, ראשו גדול ואוזניו ארוכות. צבעו בקיץ הוא צהבהב-אפור ובחורף צבעו אפור יותר ואילו הגחון נותר בהיר. אחד מתתי המין של הערוד הוא חמור הבית. לפני כששת אלפים שנה הוא בוית במצרים העתיקה ומאז משמש החמור את האדם.

תפוצה בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערוד היה נפוץ בצפון אפריקה ובמזרחה, אך מרבית הפרטים הושמדו בידי האדם בשל ציד ועל ידי הכלאה עם חמור הבית וכיום נותרו רק קבוצות בודדות שעדיין מתקיימות בדרום מזרח מצרים ובאתיופיה. בישראל היה הערוד נפוץ כנראה באזורי מדבר. כיום יש כ-500 ערודים בעולם ומתוכם כ-130 בגני החיות תחת גרעין רבייה בשל סכנת ההכחדה החמורה בה הם נמצאים (CR).

התנהגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערוד חי בערבות עשב, באזורי מדבר, במישורים ובאזורים מבותרים ומטפס היטב במדרונות תלולים. הזכרים חיים ב"עדרי רווקים", אך זכרים בוגרים שומרים בקפדנות על נחלה ולכל זכר בוגר תחום מחייה (טריטוריה) משלו בהיקף של 5-10 קמ"ר המשמש גם קבוצות קטנות של נקבות וצעירים. הערוד מסמן את גבולות הטריטוריה בהשמעת קולות ועל ידי ערמות גללים גדולות. מלחמות גבול בין הזכרים הן אלימות במיוחד: בטבע המלחמה מסתיימת במנוסתו של המנוצח ובתנאי שבי אף ייתכן שהיא תסתיים במותו של אחד מהלוחמים. נקבות וצעירים חופשיים לנדוד בין השטחים.‏[1]

הערודים רועים בשעות הבוקר המוקדמות ובשעות הערב והלילה ומסוגלים לשרוד חיים בתנאי מדבר קשים, בהתקיימם על מזון דל ביותר ומים מועטים. כדי לשרוד ימים חמים מבלים הערודים את רוב הזמן במנוחה, בצל עצים או סלעים ונדרשים לשתות מים באופן סדיר, לכל הפחות אחת לשלושה ימים. בתנאי בצורת קשה נודדים הערודים למרחקים בחיפוש אחר מזון ומים.

הנקבות מגיעות לבגרות מינית כבר בגיל 18 חודשים ואילו הזכרים יכולים להזדווג רק לאחר שביכולתם להחזיק טריטוריה, בגיל 6 בקירוב. לאחר תקופת חיזור שבה הנקבה בועטת בפראות ברגליה האחוריות בזכר המחזר. ההזדווגות נעשית כאשר הזכר עולה מאחורי הנקבה תוך נשיכות קלות של הכתפיים ומתקיימת כל שעה שעתיים במשך יום יומיים. ההריון נמשך כשנה, ומסתיים בעיר אחד בכל המלטה. בימים הראשונים לאחר לידתו של העיר, נוהגת האם ללקקו, ומונעת מנקבות אחרות להתקרב אליו כדי למנוע החתמה לא רצוייה שלו כלפיהן. תקופת ההנקה נמשכת כששה חודשים, והנקבה יכולה להתעבר מחדש רק כעבור חצי שנה עד שנה וחצי. בהיותו בן שנתיים פורש העיר מאמו ומנסה לתחום נחלה לעצמו.‏[1]

אורך החיים של הערוד בשביה כ-40 שנה, אך בטבע רק עד 20 שנה.

השבת הערוד לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערוד הושב לישראל ב-1972 במבצע בזק אשר יזם אברהם יפה ונוהל על ידי החי-בר בישראל. המבצע החל בעת שסוחר איטלקי לחיות בר בשם רוברט נדיר זיהה מעל מדבר דנקיל באתיופיה עדר של 12 ערודים בוגרים והציע אותם למכירה לאחד מבעלי גני החיות בניו יורק. אברהם יפה בדיוק שהה בנוכחותו בעת שמנהל גן החיות דחה את הבקשה בשל האיסור האמריקאי להכנסת בעלי חיים מאפריקה. יפה מיד שכנע אותו להפנות את הסוחר לחי-בר כך שיתאפשר להשיב את החיה שנכחדה חזרה לנופיה של ארץ ישראל. לאחר שפרופ' היינריך מנדלסון נשלח לזהות במו עיניו את הערודים המוצעים, גויסו 90,000 דולרים בסיועו של אברהם אגמון, מי שהיה למנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל קבוצת דלק, ובעזרתו של מרדכי הוד, מפקד חיל האוויר הישראלי דאז, הועברו ב-14 בספטמבר 1972 12 הערודים שנקנו באמצעות מטוס הרקולס של החיל.‏[2]

אזכורים בתנ"ך ובספרות חז"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מִי שִׁלַּח פֶּרֶא חָפְשִׁי וּמֹסְרוֹת עָרוֹד מִי פִתֵּחַ: אֲשֶׁר שַׂמְתִּי עֲרָבָה בֵיתוֹ וּמִשְׁכְּנוֹתָיו מְלֵחָה:

יִשְׂחַק לַהֲמוֹן קִרְיָה תְּשֻׁאוֹת נוֹגֵשׂ לֹא יִשְׁמָע:

יְתוּר הָרִים מִרְעֵהוּ וְאַחַר כָּל יָרוֹק יִדְרוֹשׁ:

איוב, ל"ט, ה-ח

הערוד נזכר במשנה (כלאיים פרק א ו'): "החמור והערוד אף על פי שדומין זה לזה כלאיים זה בזה". ופעם נוספת (שם פרק ח' ו'): "הערוד מין חיה".

בתלמוד הבבלי מוזכר הערוד כסימן לזמן קריאת שמע בשחרית (ברכות דף ט' עמוד ב') המתחיל: "רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב רבי עקיבא אומר בין חמור לערוד ואחרים אומרים משיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו". במקום אחר (עבודה זרה דף טז עמוד ב) מסופר: כי בית מר יוחני היו משתמשים בערודים לטחינה בריחיים במקום בחמורים.

יש לציין כי לפי הפירושים המסורתיים, ערוד הוא בעצם שם נרדף לפרא שהוא גם כן חמור בר. התרגום הארמי (ירמיהו ב כד) מתרגם פרא - ערוד, גם במדרש רבה (דברים פרק ה) משמע כי מדובר בשני שמות לאותו בעל חיים. במדרש שוחר טוב על תהילים (מזמור ט) מונים את הצמד פרא-ערוד, בין חמשה צמדי מילים נרדפות המופיעים בתנ"ך באותו פסוק. רק השערות מודרניות מזהות את הערוד המקראי כחמור הבר האפריקני (ראה במאמר של יהודה פליקס בקישור המופיע למטה).

איזכור נוסף לערוד (ברכות דף לג עמוד א), מתייחס כנראה לבעל חיים אחר שכונה כך בפי חז"ל: "אמרו עליו על ר' חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל נשכו ערוד ולא הפסיק הלכו תלמידיו ומצאו מת על פי חורו אמרו אוי לו לאדם שנשכו ערוד אוי לו לערוד שנשכו לבן דוסא." מן הלשון "ומצאו מת על חורו" נראה שמדובר בנחש, ואכן בתלמוד הירושלמי שם נזכר גם כן מעשה זה מופיע במקום ערוד - חברבר, שלדברי אותו מקור (פרק ח' הלכה ה') הינו בעל חיים שנוצר כהכלאה מנחש וחרדון (צב, לגירסת רש"י בברכות שם).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 אורי צאן, חלום שהתגשם, הוצאת אר-אין, 1990
  2. ^ דודי חורי, ‏אנחנו זן נדיר, באתר חיל האוויר הישראלי, 24.8.2004