חגית קזיניץ
 | |
| לידה |
9 באוקטובר 1957 (בת 66) תל אביב-יפו, ישראל  |
|---|---|
|
www | |
  | |
חגית קזיניץ (נולדה ב–9 באוקטובר 1957) היא אמנית רב תחומית הפועלת בתל אביב. היא עוסקת בעיקר בציור על בד, ביצירת מיצבי בטון המכילים טקסטים וחפצים, ובעבודות על נייר בטכניקה מעורבת. עבודותיה עוסקות באופן שבו הנסתר משפיע על היצירה ושואפות להעלותו אל פני התודעה[1]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגית קזיניץ נולדה בתל אביב וגדלה ברמת-גן לאב יצחק מתן (מתתוף), תעשיין, ואם,ציונה מתן (חכמוב), עקרת בית. חגית קזיניץ למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת בר אילן, אמנות במכללה לאמנות בית ברל (המדרשה). למדה צילום ב"קמרה אובסקורה" והשתתפה בכיתת השירה של הליקון. חגית קזיניץ נשואה למריק קזיניץ, פסיכולוג קליני, והיא אם לשני בנים.
החל משנת 2002 עוסקת חגית קזיניץ באמנות רב תחומית. בין השנים 1986 - 2011 שימשה חגית קזיניץ כמנכ"ל ומעצבת ראשית בחברת "אנימה אופנה בע"מ", ובין השנים 1981 - 1986 הייתה שותפה ומעצבת בחברת "ליידיס קלאב".
חגית קזיניץ יצאה בשאלה ועשתה זאת דרך חיפוש בפילוסופיה, בהיסטוריה, ברובדי התרבות של 'המזרח התיכון', ממצרים העתיקה, מסופוטמיה, יוון ועד ארץ -ישראל. חיפוש בשכבות של תרבות, אמונות, השפעות של שפה בתוך שפה, מלחמות, יצרים, אהבה, הרס, קנאות דתית ומראה הנוף.
כיום, חגית קזיניץ יוצרת בסטודיו שלה שבדרום תל אביב (קרית המלאכה). היא כותבת על עצמה שהיא מושפעת מהשינויים האורבניים המתחוללים נגד עיניה מידי יום, מהתהליכים שקורים לאנשים בתוך הסבך הזה שנקרא עיר. היא משתמשת בכל כחומר חשיבה ליצירה – ציור על קנבס ועל נייר בטכניקה מעורבת, עבודות מיצב היצוקות בטון ומכילות טקסטים ועבודות ברזל. לדבריה החלקים הבלתי נראים ביצירה הרב שכבתית, יוצרים אוירה אניגמתית, חידתית, בלתי פתורה. חגית קזיניץ כותבת גם שירה ושיריה התפרסמו בכתבי עת שונים. הכתיבה מהווה לעיתים קרובות, חלק נוכח בעבודותיה[1].
בעבר שימשה חגית קזיניץ כנציגת האומנים בוועד ההנהלה של קריית המלאכה, והייתה פעילה אקטיבית לשיפור המתחם מול גופים ממסדיים. היא חברה פעילה בקבוצת האומנים החדשה ARTIST UNIT-E.
חגית קזיניץ הציגה בתערוכות יחיד ובתערוכות קבוצתיות שונות, בארץ ובחו"ל. עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים[1].
על עבודתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגית קזיניץ מעידה על עבודותיה שהן עוסקות במקום שאין לו שם. מתארות נופים אורבאניים יומיומיים הזויים, אפוקליפטיים. ונופים המצוירים במנעד בין הריאליסטי למופשט בגבול הדק בין היש והאין, בהשפעת הנסתר על הגלוי ביצירה ובמרחבים של ה"תת מודע''. הנרטיב המוביל את יצירתה אמור להעלות שאלות אודות מצב קיומי גבולי בין מציאות אפשרית להזויה. העבודות בוחנות את התפר שבין השבור לנרקם מחדש, בין החולשה לחוזק. חגית קזיניץ שואפת לעלות על פני השטח את כוחם של הדברים החבויים והבלתי נראים. היא מרבה לעסוק במקומו של האדם מול הטבע או מול העיר המנוכרת ולבחון את האנושות מול שינויי כוחות ומצבים היסטוריים הנוגעים שוב ושוב בשאלת יכולתה של האנושות לשרוד[2].
הצייר ואוצר אמנות יובל קידר אומר על עבודותיה האמנותיות של חגית קזיניץ שהן ''נושאות מטען הגותי, שרק חלקו גלוי לעין, ורובו מוצנע (ולעיתים מוצנע ממש באופן פיזי) בתוך החומר והצבע. האומנית עוסקת בניסיון ללכוד את שאינו ניתן להגדרה, משהו שאפשר לכנותו בשם הצפנה, או בשפתה שלה, "הסוד". אותו דבר חמקמק שנמצא בין התיאור הקונקרטי והנהיר, לבין אותה אווירת דמדומים של ספק ועמימות, ולשם כך היא נדרשת אל ההפשטה החזותית כמשקל נגד לקונקרטיזציה של הריאליזם[3].
הן בעבודותיה הפיסוליות, והן בציורים ובמונוטייפים המורכבים, שומרת האומנית על איפוק צבעוני, ומתמרנת במיומנות רבה בתת גוונים. ציוריה מבוצעים לעיתים קרובות בפורמט גדול והם בעלי נוכחות פיסית חזקה ומרשימה, בעוד שהפיסול שלה הוא למעשה מיצב, או עבודה סביבתית.
חגית קזיניץ היא אומנית פורה במיוחד, מחוייבת ליצירתה, ויש לה גוף עבודות גדול ומרשים. היא בעלת סטודיו מקצועי ביותר המעיד על אמביציה ורצינות, עשיר בפרטי אמנות''[3].
פרופ' ג'אמפאולו טרוטה, מבקר אמנות בפירנצה, איטליה, כתב בשנת 2019: ''העבודה של חגית קזיניץ, הציירת, או אולי יותר נכון לומר האומנית הרב תחומית, יוצרת רושם עז על הצופה, ומאפשרת לקהל את היכולת לשקף את הנושא הנתון באמצעות סמלים ואלגוריות. היצירות שלה הן פואטיות מאוד וכוללות ציורים על בד, טכניקות מעורבות על נייר ומיצבי בטון. בכך היא מחייה מחדש את טבעם החלומי של מסעות מיתולוגיים פנימיים, מלאים סמלים פסיכולוגיים; אנו מגלים מחדש, כבסיס שלהם, את "מיתוס" הים התיכון העתיק של האודיסיאה ושל אינאיס[3].
הצבעים השקופים, השמיימיים והבהירים, הדינמיים והתוססים, השזורים והכתמיים, בהם היא משתמשת, מציירים מסעות פנטסטיים השואפים לגלות את ה"אני" העמוק, שלה ושל "אחרים". עבודות הציור של חגית קזיניץ בהפשטתם מתייחסות תמיד ל 'טבע' של הנפש, ונתפסות מבחינה רגשית וקיומית באמצעות ההשראה הפורה של רגע "מאיר עיניים". האומנית הרב-גונית מבססת את המחקר הציורי שלה על הצבע כאלמנט עיקרי ייחודי שאין לטעות בו, בדרך כלל שני צבעים ראשוניים- לבן ושחור. התבוננות בעבודותיה היא מעקב אחר נתיב ציורי למקורות האור עצמו, המגיעים אל לב הרגשות, בהשוואה נצחית בין הטבע לעיר. הזמנה למסע בלתי פוסק בין נופים''[3].
'שדות אוויר', תערוכת יחיד, גלריה אסול תל -אביב, 2017. העבודות בתערוכה זו היו במגוון צבעים במנעד צר - חום, אדום, אפור, שחור ולבן. בתערוכה זו הוצגו מיצב פיסולי של אסופות סבך עשוי ממקבצים של רצועות נייר גרוס צבוע, עבודות נייר ועבודת וידאו-טקסט בשם "אדמה, רוח" ובנוסף הושק גם הספר "שדות אויר". העבודות כולן, כשם התערוכה, מציגות מקומות לא קיימים, כמו בחלומות או חזיונות – נוף שהוצא מהקשרו[4].
ד"ר אביבית אגם דאלי כתבה על התערוכה: ''השילוב שעושה חגית קזיניץ בצירוף המילים "שדות אוויר" מרמז הן אל תחומי עניין, הן אל מקומות, אם כי כאן מדובר בשטחים וירטואליים, שכן הם באוויר – דהיינו – בשום מקום גאוגרפי . כלומר ההתקה, הוצאה מההקשר שהוא מושג חיוני ביצירתה של חגית קזיניץ . כך למשל משתמשת האומנית בטקסטים כתובים ועליהם מוסיפה שכבות של משמעויות המסתירות ומגלות בו זמנית. הכיסוי מסווה, מוחק את הזהות הראשונית ומייצר דבר חדש אך מותיר עקבות של דברים שנעלמו או הועלמו. פירוק והצבה מחדש של סימנים ניתן למצוא ביצירתה של קזיניץ גם בעצם השימוש הנפוץ באותיות דפוס. אלו מהוות תחליף ועיבוד נוסף של החוויה. שימוש באותיות דפוס יכול לשקף ניכור, לעומת כתיבה בכתב יד שהיא אישית ואותנטית[2].
מיצג המילים המרחפות מעל סבך העשוי מנייר גרוס וצבוע שחור הוא דוגמא להפיכת הסימן המופשט – המילה הכתובה – לנעדר מקום ולחסר פלסטיות או עוגן של יציבות. המילים תלויות ממש באוויר. שלובן של האותיות המרחפות עם סבך מנייר, שהוא חומר פשוט וממוחזר המונח על הקרקע, ממחיש באופן פלסטי את השילוב בין קודש לחול, בין נמוך לגבוה''[3].
בתערוכה "עקבות בחלל הזמן" בבית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, 2019, עולות שאלות באשר להתבוננות פנימה, העקבות שמותיר הזמן החולף, משמעויות סמיוטיות באשר ליחס בין המילה למשמעותה. אוצר התערוכה ניר הרמט כתב שההתרחשויות המסומנות על גבי הציורים רחבי המידה אינן מותירות סימנים קונקרטיים או ניתנים לזיהוי. אלו הן התרחשויות שקטות, נדמות לתנועת הליכה איטית. עבודותיה של קזיניץ מתרכזות בתמצות של מה שנראה בחוץ עם מה שנראה בפנים. הן מביאות אל אור היום את מה שרואים באפלה, או כמתבוננים פנימה. האומנית מציירת מקומות ודמויות במרחב; הדמויות אשר אינן ניתנות לזיהוי נראות לעתים כמופשטות, נוכחות ולא נוכחות[5].
קבוצת העבודות 'מה שנישאר'בגלריה ND רמת גן, 2020, מופיעות תחת הכותרת שנלקחה מאחת היצירות המוצגות כאן, כותרת המעוררת סקרנות. חגית קזיניץ מסבירה את השם כמה שמשאיר סימן או זכר באשר להתרחשות שעוצמתה הולכת ומתפוגגת, "ומה שנישאר" הוא הדהוד של זיכרון[6].
ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חגית קזיניץ מציירת קטעי ציור בטכניקה מעורבת על נייר או על קרטון, צורות שונות של הנחת צבע, הדפסים חיתוכים, שילוב חלקים מצולמים וכתב. העבודות עוסקות במעברים בזמן, עקבות נעלמים וחוזרים של זיכרון, מעברים בין מצבי תודעה מן המודע אל התת מודע והמחסומים שקיימים או נפרצים ביניהם. בציורים קיימת אוירה אורבנית ערפילית ותחושה של מציאות הזויה מחוץ לכללי המוכר[3].
בעבודות על קנבס - THE VOID - 2018 – 2016 - מתוך הסידרה ''מה שאין'''', ציור של חסר, קיימת יצירת תרשים של העדר צורה ורמות שונות של התעלמות מפרטים ולעיתים עד כדי הפשטה, סוג של יצירה מתוך החסר, מתוך האין[3].
ביצירות ''נוף אורבני'', 2008 - 2018 עבודות גדולות מימדים שצוירו באקריליק ושמן על בד, נמצא האדם האבוד בדרכו. בציורים מורגשת אווירת מסתורין והן מטפלות במקומו של האינדבידואל בתוך מערך חיי היומיום. שלבי התהוות והשתנות של פני העיר תל אביב[3].
פסלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטון – פיסול ומיצב, 2012-2020, הן עבודות יצוקות בטון בתערובת ייחודית ובשילוב טקסט וחפצים. העבודות עוסקות בכוחה של המילה הכתובה. המילה הנאמרת בקול וזו המושתקת. הפעולה הדו-כיוונית והעצמה של אי-הידיעה[3].
.jpg)
חומרים שונים – פיסול ומיצב – 2012 - 2020 מייצבים פיסוליים, עבודות בחומרים שונים, נייר, חול, שבבים אורגניים, קלקר ועוד, בשילוב וידאו וסאונד.[3]
.jpg)
פסלי ברזל 2012 - 2016, פסלים ייחודיים מברזל. דמויות מחוררות, יצורים מעולם המיתוס והחלום ועבודות שהן מעין מערכות יחסים של צורה וחומר עם נוכחות בתוך החלל בו הן מוצבות. החללים בגוף היצירות מאפשרים משחקים של אור וצללים.
צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפור בעיר הלבנה, 2007 - 2013, סדרת צילומים בשחור לבן. חללים נטושים, ערפל, עשן, אנשים.
תערוכות יחיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
2022 "קיר אמן", מקום לאמנות, ק. המלאכה, ת"א. אוצר: יאיר ברק
2020 "מה שנשאר", קיר אמן, גלריה ND, ר"ג. אוצרת: רונית רוט חדד
2019 "עקבות בחלל הזמן", בית האמנים תל-אביב, אוצר: ניר הרמט
2019 "שפת עומק", מקום לאמנות, תל אביב, אוצר: ניר הרמט
2017 "סוד", גלריה קולורידה לאמנות, ליסבון, פורטוגל אוצר: רוברטו מוריירה
2017 "התֹהוּ והאַיִן", קיר אמן, מקום לאמנות, תל-אביב, אוצרת: דליה דנון
2017 "שדות אוויר", גלריה 'AZUL', תל אביב: אוצרת: אביבית אגם דאלי
2015 "מתחת לפני השטח", הגלריה העירונית לאמנות, רמת השרון. אוצר: סורין הלר
2010 "רגעים מיסטים", תיאטרון ירושלים, ירושלים, אוצרת: נגה ארד אילון
2010 "ריתמוס", המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב
2009 "שיר. חיזיון. מיתוס", סלונה, מתחם נגה, יפו, אוצרת: נעמה צוויק
2008 "נקודת מפגש", סינמטק תל אביב, אוצר: אודי רוזנווין
תערוכות קבוצתיות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
2022 "הדברים הלא גמורים", גלריה עירונית, רמה"ש, אוצרת:
2021 "בשבח הצללים", הסדנא לאמנות, יבנה, אוצרת: חניתה אליצור
2021 "העין והרוח", בית האמנים ראשל"צ, אוצרת: גילית לוין רונן
2020 "זורה", מקום לאמנות, תל-אביב, אוצרת: דניאל צדקא
2019 "האנטומיה של גריי", יד לבנים, רמת גן, אוצרת: חניתה אליצור
2019 "הצפה" גלריה עירונית, רמה"ש, אוצרת: אורית לוטרינגר
2019 "דרכים לאמנות", גלריה מנטנה, פירנצה, איטליה, אוצרת: ג'ובאנה לאורה אדראני
2018 "מקדים להחשיך" גלריה שרה ארמן, תל-אביב, אוצרת: אתי צ'כובר
2018 "מגש הכסף", גלריה עירונית, יד לבנים, רמה"ש
2017 "נגיעה אישית", גלריה שרה ארמן, תל-אביב, אוצרת: טובה אלדד
2016 "9 קירות אמן", מקום לאמנות, ת"א, אוצר: ניר הרמט
2016 "אירן אירן", הגלריה במכללת קיי, ב"ש, אוצר: ניר הרמט
2015 "פסאדה", הגלריה המרכזית, תל-אביב, אוצר: דורון פורמן
2015 "קיר אמן X9", מקום לאמנות בקרית המלאכה, תל-אביב אוצרת: דליה דנון
2015 "שטח הפקר", הגלריה המרכזית, תל-אביב, אוצר: דורון פורמן
2014 "מחיקת זהות", מתחם אינספריישן, בקעת כינרות
2014 "פורמט A", מקום לאומנות קרית המלאכה, תל אביב
2013 "שפת עין", דיאגילב, תל אביב, אוצר משה אש
2013 "שחור", תל אביב-איילת השחר, אוצר: מוטי גולן
2009 "אמנות הפיוס", גלריה עירונית גבעתיים,
2008 "צמיחה", אשכול פיס, אהל שם, ר"ג
2008 "אמנות הפיוס", בני ברית, מרכז תרבות יהודית, וושינגטון. ארה"ב
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של חגית קזיניץ
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 חגית קזיניץ | Hagit Kazinitz, באתר www.israeliartists.co.il
- ^ 1 2 חגית קזיניץ, שדות אוויר, 2017
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 חגית קזיניץ
- ^ 1939 תצלום שחור־לבן, קיץ, Hebrew Union College Press, 2014-12-31, עמ' 275–275
- ^ עקבות בחלל הזמן «
- ^ Ziva, חגית קזיניץ "מה שנשאר", קיר אמנית אוצרת: רונית רוט חדד, גלריה ND עוזיאל 52, רמת גן, באתר מֵעֵבֶר לַמַּרְאָה, 2020-11-29