חדשות משומקום (ספר)
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת |
ויליאם מוריס  |
| שפת המקור |
אנגלית |
| סוגה |
רומן |
| נושא |
מסע בזמן |
| מקום התרחשות |
לונדון |
| תקופת התרחשות |
המאה ה-22 |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה |
1890 |
  | |
חדשות משומקום הוא ספר המציג סוציאליזם אוטופי ומדע בדיוני רך, שנכתב על ידי האמן, המעצב והחלוץ הסוציאליסטי ויליאם מוריס. הסיפור הופיע כסדרה בהמשכים בכתב העת "קומונוויל", החל בינואר 1890. ברומן, נרדם הגיבור ויליאם גאסט כשחזר מפגישת הליגה הסוציאליסטית, והתעורר בחברה עתידית בשנת 2102, 150 שנה לאחר התפרצותה של מהפכה סוציאליסטית, שבנתה חברה חדשה באנגליה. החברה החדשה מבוססת על בעלות משותפת ושליטה דמוקרטית על אמצעי הייצור. במדינה הזאת, אין רכוש פרטי, אין ערים גדולות, אין סמכות, אין מערכת כספית, אין גירושין, אין בתי משפט, אין בתי סוהר, ואין מערכת מעמדות. החברה האגררית פועלת רק משום שאנשים נהנים מהטבע ומעבודתם.
הרקע לספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחבר הספר ויליאם מוריס היה איש רב פעלים בימיו - אמן, סופר, מעצב טקסטיל, מתרגם, והוגה דעות סוציאליסטי אנגלי. ספרו "חדשות משומקום" היה חלק מפעילותו הפוליטית, בתקופה סוערת של התגבשות הרעיונות והתנועה הסוציאליסטית שבמרכזה עומדים, באותה העת, אנשים כקרל מרקס.
בדצמבר 1884, מוריס ייסד את "הליגה הסוציאליסטית" (SL) שהתפלגה מהמפלגה הסוציאליסטית דמוקרטית. הוא חיבר את המניפסט של המפלגה החדשה, ותיאר את עמדתם כ"סוציאליזם בינלאומי מהפכני ", שדוגל במהפכה עולמית, תוך דחיית הרעיון של סוציאליזם במדינה אחת. הוא קיווה שסוציאליסטים ישתתפו במהפכה פרולטרית ויעזרו להקים חברה סוציאליסטית.
מוריס התוודע לפרידריך אנגלס (שותפו של קארל מארקס) שחשב שמוריס ישר אך חסר כישורים מעשיים כדי לסייע למהפכת הפרולטריון. אף על פי שהגדיר עצמו כמרקסיסט, הוא התיידד גם עם פעילי האנרכיסטים בולטים כסטפניאק ופיוטר קרופוטקין.
וילאם מוריס היה דמות מובילה בליגה הסוציאליסטית ונאם ברחבי אנגליה וסקוטלנד. הוא גם ביקר בדבלין, שם הציע את תמיכתו בלאומיות האירית. עד לכנס הראשון שלהם ביולי 1885, היו לליגה שמונה סניפים ברחבי אנגליה והיה לה קשרים עם כמה קבוצות סוציאליסטיות בסקוטלנד. עם זאת, ככל שהתנועה הסוציאליסטית הבריטית גברה, היא נתקלה בהתנגדות גוברת מצד הממסד, כאשר שוטרים עצרו לעיתים קרובות פעילות מאיימת שלהם. "המהומות של יום שני השחור" בפברואר 1886 הובילו לדיכוי פוליטי מוגבר נגד התועמלנים השמאלניים, וביולי אותה שנה, מוריס נעצר ונקנס בגין הפרעה לתנועה כשהטיף לסוציאליזם ברחובות העיר.[1]
_(14781952645).jpg)
ב-1885, וילאם מוריס ייסד ומימן את העיתון השבועי, קומונוויל שהיה במה לכתביהם של סוציאליסטים בולטים כמו אנגלס. שם מוריס גם פרסם מאמרים ושירים. מוריס טען כי - העסק שלנו [...] הוא יצירתם של סוציאליסטים חדשים, כלומר לשכנע אנשים שהסוציאליזם הוא טוב עבורם והדבר אפשרי. כאשר יהיו לנו מספיק אנשים שחושבים כך, והם יגלו מהן הפעולות הכרחיות כדי לממש את עקרונותיהם. מוריס עמד בראש העיתון עד 1890, ועזב את עריכתו ועבר לנהל עיתון סוציאליסטי נוסף.
באותה העת, התפרסם בבוסטון, ארצות הברית, ספרו של אדוארד בלאמי - "מבט לאחור", שהרגיז את ויליאם מוריס שכתב את תשובתו בצורת סיפור בהמשכים החל מינואר עד אוקטובר 1890. הרומן בהמשכים של מוריס פורסם ב"קומונוול", כתוצאה מכך חל שיפור בהפצת העיתון. היצירה פורסמה שנית, במרץ 1891 בצורת ספר, לפני שתורגמה לצרפתית, איטלקית וגרמנית עד 1898, הספר הפך לספר קלאסי בקרב הקהילה הסוציאליסטית של אירופה.
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומן, שמחברו כינה אותו "פרקים מרומנסה אוטופית", בוחן מספר היבטים של החברה הסוציאליסטית, כולל הארגון שלה והיחסים שהיא יוצרת בין אנשים. מוריס השתלב במרקסיזם ובמסורת הרומנטית, כאשר הוא הציג את עצמו כדמות קסומה בזמן ובמקום, השונה מהדמויות של אנגליה הוויקטוריאנית. הספר מציג אידיאל של העידן הטרום תעשייתי של ימי הביניים - נופים כפריים, צפיפות נמוכה, חקלאות ויחסים ישירים בין האדם והטבע. אידיאל זה מנוגד ללונדון העירונית שמושפעת מהמהפכה התעשייתית וסובלת ממחלותיה: צפיפות, עוני, פשע, קיטוב כלכלי, זיהום אוויר ומים, מחלות, זוהמה ועשן.
המחבר מביע את דעתו על לונדון של ימיו כבר במשפטי הפתיחה של הספר, כשהוא מספר באירוניה ובביקורת על המצאה החשובה של ימיו - כשגיבור הסיפור נוסע לביתו בפרבר: "בקרון דחוס של רכבת תחתית שלא היה אלא מרחץ אדים של אנושות נחפזת ונרגנת, חש..כאילו הוא מתבשל בתוך נזיד של חוסר נחת ואי שביעות רצון". גיבור הספר, ויליאם גסט, חוזר עייף לביתו אך לא יכול היה לעצום עין, אחרי אספה פוליטית של "הליגה" שהשתתף בה. כשנרדם חלם כי העיר לונדון הצפופה והמזוהמת השתנתה לבלי הכר והתגלתה כעיר חמימה, נקייה, כפרית, זוהרת ופורחת.[2]
כמו המחבר, גם הגבור הוא דמות רומנטית, המייחל לאהבה ולחברות ודרכם להיוולד מחדש. הוא מחפש רומנטיקה במסווה המרקסיסטי. העלילה מתרחשת דרך שני מסעות שעושה הגיבור, אחד בתוככי העיר לונדון והשני לאורך נהר התמזה עד ביתו הכפרי של הסופר ויליאם מוריס באוקספורדשייר. הוא פוגש אנשים חביבים, מתבונן בנוף כפרי שעוצב בדמות נופי אנגליה בימי הביניים. הוא פוגש דמות נוספת - האמונד הזקן, שהוא גם מחנך וגם מציג לוויליאם גסט את פלאי העולם החדש.
גיבורים נוספים בסיפור הם בני הזוג דיק וקלרה. הם זוג מאוהב, שעוזרים לוליאם גסט בעולם החדש. המסע המתואר בסיפור על נהר התמזה ובעיר לונדון, הוא גם מסע דרך החברה ששונתה בזמן המהפכה וגם מהווה מסע חיפוש אחר האושר. דמות נוספת היא אלן - דמות רב-ממדית: אישה ממעמד הפועלים המשתחררת בעזרת המהפכה הסוציאלית, ומייצגת את רוח הטבע והנשמה הטהורה בנפש של אישה.[3]
ברומן, מוריס מדגיש כי הוא רוצה לא רק לחסל את הרכוש הפרטי, אלא גם את הפרדה בין אמנות, חיים ועבודה. הוא מתמודד עם אחת הביקורות הנפוצות ביותר על הסוציאליזם - חוסר תמריץ לעבודה בחברה קומוניסטית. התגובה של מוריס בספר היא הטענה כי כל מה שנחוץ כדי לתת תמריץ הוא לשאוף שהעבודה תהיה יצירתית ומהנה. הנחה זאת שונה מרוב הדעות של הוגים סוציאליסטים הטוענים כי העבודה היא הכרח לקיום החברתי, אבל בגישה השיתופית - כלל כמות העבודה שתדרש מאנשים תקטן.
במבט לאחור[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמור, מוריס כתב ביקורתו על הרומן "במבט לאחור" בכתב העת The Commonweal ב -21 ביוני 1889. בסקירתו התנגד לתיאור החברה הסוציאליסטית הדמיונית עם הסמכותיות הרבה שבה, כפי שתיאר אותה אדוארד בלאמי בספרו. מוריס כתב - "החיים האנושיים הטובים ביותר שמתאר בלאמי הם חיים של מכונות... לא צמצום העבודה האנושית היא הפתרון הרצוי, אלא הפחתה עד למינימום של הסבל שבעבודה. זהו חלום רחוק לאנושות, שיכול להתגשם רק כאשר יהיה שוויון רב יותר בין בני האדם - רב מזה שהציג בלאמי בספרו.[4]
ההסתייגות הבסיסית של מוריס מספרו של בלאמי, התעוררה בעיקר עקב המחלוקת על הערכים החברתיים של בלאמי ותפיסתו האסתטית. בעוד בלאמי העדיף את העירוניות התעשייתית, מוריס אהב את הכפריות והפסטורליות. מה שהכעיס את מוריס הייתה הערצתו של בלאמי למהפכה התעשייתית ולכוחה של המכונה. מוריס השתוקק לשיקום אורגני של דרך החיים, שידרש למיכון רק כדי להקל על הסבל בחיים. בעוד בלאמי בקש ישועה דרך המדינה הכל יכולה, מוריס ייחל לזמן שכוחה של המדינה ייחלש ויעלם.[3]
ליתר דיוק, מוריס מבקר את האופי המוגבל של רעיון החיים של בלאמי. הוא מזהה חמישה נושאים - עבודה, טכנולוגיה, ריכוזיות, ערים, אמנויות - אשר ממחישים את "חצי השינוי" בספר "במבט לאחור". ביקורתו של מוריס מכילה אפוא חברה עתידית חלופית בכל אחד מהנושאים האלה. זוהי המסגרת הרעיונית שעליה הוא ינסה מאוחר יותר לפרט את החזון שלו באוטופיה "חדשות משומקום".[5]
מגדר ונישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב"חדשות משומקום" מתאר מוריס את הנשים בחברה כבעלות תשוקה כאשה, אוהבות כבנות לוויה, שאינן מודאגות לעתיד ילדיהן כי יש להן אינסטינקט אימהות משופר. חלוקת העבודה המגדרית נותרה כפי שהייתה. נשים אינן מוגבלות באופן בלעדי לעבודה ביתית, אם כי מגוון העבודות שהן מקבלות מצומצם יותר מזה של הגברים; העבודה הביתית נתפסת בספרו כמשהו שאליו נשים מותאמות במיוחד.[6] הגברים כבר אינם יכולים לערער את מעמד הנשים, תופעה אופיינית שהתרחשה בזמנים עברו. הנשים עושות מה שהן אוהבות ויכולות לעשות, והגברים לא מקנאים ולא נפגעים.[7]
מוריס הציג בספרו חברה שבה נשים חופשיות יחסית מהעליונות הגברית. העבודה הביתית, מכובדת מבחינה מגדרית בעיניו של מוריס ומתוארת כמקור של הנאה אפשרית לכל שוחרי האוטופיה שלו.
מוריס הציע היבט מרקסיסטית על נישואין וגירושים. גיבורי הסיפור - דיק וקלרה היו נשואים פעם ונולדו להם שני ילדים. קלרה הרגישה שהיא מאוהבת במישהו אחר, "אז היא עזבה את דיק רק כדי לחזור אליו שוב". האמונד הזקן, מספר לקוראי הספר שאין ב"שומקום" בתי משפט ואין גירושין, וחוץ מזה אין נישואים חוזיים. כאשר מתמודדים עם הנישואין והגירושים, מסביר האמונד הזקן, עליך להבין פעם אחת לתמיד, ששינינו את המוסדות האלה; או ליתר דיוק, שדרכנו להסתכל עליהם השתנתה... אנחנו לא מרמים את עצמנו, או מאמינים, שאנחנו יכולים להיפטר מכל הצרות שמטרידות את המינים... אבל אנחנו לא כל כך מטורפים מהאומללות הזאת, על ידי עיסוק במריבות על פרנסה ומאבקי כוח של שליטה על הילדים.
ב"שומקום" חיים האנשים לפי רצונם בקבוצות בגדלים שונים והמשפחה הגרעינית לא נחוצה. באשר לנישואין, אנשי "שומקום" נוהגים אומנם לקיים מונוגמיה, אך הם חופשיים להמשיך באהבה הרומנטית, משום שהם אינם קשורים לנישואין חוזיים.
חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת הרומן אנו למדים שאנשים של "שומקום" אינם נותנים לילדיהם חינוך פורמלי. אף על פי שאוקספורד עדיין קיימת כמקום מחקר ולימוד, מרכז של 'אמנות הידע', אנו למדים מהסיפור, שאנשים חופשיים לבחור את צורת החינוך שלהם. באשר לחינוך - הילדים ב'שומקום' לעיתים קרובות עושים כיף: מגיעים בקיץ, לשחק ביער במשך שבועות וחיים באוהלים, כפי שאתם רואים. אנחנו מעודדים אותם לעשות זאת; הם לומדים לעשות דברים לעצמם, ולהכיר את יצורי הבר בטבע. אתם רואים שככל שהם שוהים בחוץ, יותר טוב להם".[7] כאן הסופר, פורץ החוצה מהמסגרות של המוסדות המסורתיים באנגליה הוויקטוריאנית. הלמידה דרך הטבע היא אורח החיים המתאים ביותר עבור החברה הפסטוראלית העתידית.
איך נוכל לחיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"חדשות משומקום" הוא ייצוג אוטופי של החזון שהגה ויליאם מוריס על חברה אידיאלית. "שומקום" הוא למעשה תרגום מילולי של המילה "אוטופיה".[8] [8] אוטופיה זו, חברה מדומיינת, אידילית משום שהאנשים בה חופשיים מעול התיעוש, ולכן הם מוצאים הרמוניה באורח חיים המתקיים עם העולם הטבעי. בהרצאה "איך אנחנו חיים ואיך אנחנו יכולים לחיות" 1884, מוריס הביע את דעותיו על הקיום האידיאלי. דעה זו היא התשתית של הרומן: " דיברתי על מכונות המשמשות לשחרור אנשים מהחלק המכני והדוחה של העבודה הנחוצה. אבל מכונות יכולות להפוך להיות במעמד של אדונים ולא של המשרתים שלנו. הדבר יפגע ביופיים של החיים... הסביבה החומרית צריכה להיות נעימה, נדיבה ויפה. אני יודע כי זו טענה גדולה, אבל כל קהילה נוכחית לא יכולה לספק סביבה כזאת לחבריה, אני לא רוצה שהעולם ימשיך לכיוון הזה".
למעשה הספר של מוריס, מנסח, במושגים של ימינו, את הקשר בין צדק חברתי (סוציאליזם) ובין צדק סביבתי (הפסטוראליות). זאת הוא עושה בכך שמכניס את הקורא לסיור בתוך המרחב הגאוגרפי והחברתי של האוטופיה, ותוך כדי כך לסייע לו לגבש עמדות פוליטיות בכיוון שהסופר כיוון אליהם.[9]
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכותרת "חדשות משומקום" עוררה השראה לארגונים רבים, כולל חנות ספרים פוליטית בליברפול.[10]
- הצגת תיאטרון וסרט קצר המתאר מסע מדומה של מוריס במעלה נהר התמזה, אשר מציג רעיונות של אסתטיקה וסוציאליזם.[11]
- תערוכת אמנות עכשווית, בגלריה בלוזאן שבשווייץ, עם שישה אמנים בריטים ב-2005 נקראה - News From Nowhere.[12]
- שיר שכתב הזמר פולק ליאון רוסלסון "מביאים את החדשות משומקום", מתוך האלבום שלו משנת 1986, הוא מחווה למוריס.
- בשנת 2008 הזמין וולתאם פורסט את המלחין, מייק רוברטס, ליצור סימפוניה קהילתית חדשה המבוססת על הסיפור בשילוב המשפט של מוריס - "אמנות לעם ועל ידי העם". היצירה נכתבה בשיתוף ילדים בבית הספר היסודי. התוצאה הייתה יצירה של 90 דקות למקהלת הילדים, תזמורת ו-10 הרכבים קטנים אחרים. היצירה הוקלטה בתמיכה האמנותית של גלריית ויליאם מוריס. ביוני 2015 הושמעה היצירה ביום השנה ה -125 של הופעת הרומן.
- הרומן "חדשות מגרדניה" (2012) שנכתב על ידי Llewellyn הושפע מהספר "חדשות משומקום".
- בשנת 2013 הוציא הלהקה האנגלית Darkstar אלבום בשם New News From Nohere.
- הספר הותאם על ידי שרה וודס כתסכית רדיו, ששודר על ידי BBC Radio 4 ב -25 במאי 2016.
- הספר תורגם לעברית, בשנת 2018, בתרגומו של ד"ר משה אלחנתי ויצא בהוצאת רסטלינג בפורמט מבואר ומורחב על התקופה ועל המחבר.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- News from Nowhere at Project Gutenberg
- News from Nowhere public domain audiobook at LibriVox
- William Morris Societies – Social thought portal
- The William Morris Internet Archive: Works. Marxist Internet Archive.
- The News from Nowhere Audio Album
- חדשות משומקום, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ MacCarthy, Fiona (1994). William Morris: A Life for Our Time. London: Faber. pp 504-546
- ^ אסתר זנדברג, שוטה הנבואה | למה לא התממשה האוטופיה האורבנית של ויליאם מוריס, באתר הארץ, 4 במרץ 2015
- ^ 1 2 Silver, C. The Romance of William Morris. Athens, Ohio: Ohio UP, 1982
- ^ Morris, W. "Bellamy's Looking Backward". The William Morris Internet Archive Works (1889). Retrieved 14 April 2008.
- ^ Morris, W. (2003). News From Nowhere. Leopold, D (Ed.). New York, Oxford University Press Inc., New York.
- ^ Levitas, R . "Who Holds the Hose? Domestic Labor in the Work of Bellamy, Gillman, and Morris - Ebsco Host : Academic Search Premier 6 (1996)". Retrieved 15 March 2008.
- ^ 1 2 Morris, W. (January 1994) [1890]. News from Nowhere and Other Writings. Penguin Classics.
- ^ Harper, Douglas. "utopia". Online Etymology Dictionary.
- ^ ציטוט מדף תיאור הספר, באתר ״עברית״, רסטלינג 2018.
- ^ News From Nowhere Co-operative Ltd. "News From Nowhere Radical & Community Bookshop, Liverpool". Newsfromnowhere.org.uk. Retrieved 10 February 2013.
- ^ "News from Nowhere | review, synopsis, book tickets, showtimes, movie release date | Time Out London". Timeout.com. Retrieved 10 February2013.
- ^ .Galerie Lucy Mackintosh". Lucymackintosh.ch. Retrieved 10 February2013.
| בקרת זהויות |
|
|---|