חוק איסור גידול חזיר
חוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב–1962, הידוע בשמו המקוצר "חוק החזיר", התקבל בכנסת ביולי 1962 ונכנס לתוקף שנה לאחר מכן. תמצית החוק ניתנת בסעיף 1 שלו, האומר "לא יגדל אדם חזירים, לא יחזיקם ולא ינחרם" (נחירה, בחוק זה, היא המתה של חזיר לשם אכילתו). בהתאם לסעיף 2 לחוק, ההוראה אינה חלה ביישובים ערביים המפורטים בחוק (שבהם אוכלוסייה נוצרית גדולה, כגון עיילבון ואעבלין), וכן אינה חלה "על גידול, החזקה ונחירה של חזירים במוסדות מדע ומחקר ובגני חיות ציבוריים".
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של החוק
הקרן הקיימת אסרה גידול חזירים על אדמותיה, דבר שהיה למוקד ויכוח סביב טענות של כפייה דתית בראשית שנות ה-50 של המאה ה-20 [1]. בעקבות החלטת בג"ץ לפסול חוקי עזר האוסרים מכירת בשר חזיר, הורה המפקח על מזונות שאסור לגדל חזיר, להחזיק או לטפל בו בלא אישור שלו. הוראה זו נפסלה על ידי בג"ץ אשר קבע שהמפקח על המזונות אחראי לפקח על טיב המזון ולא לפעול ממניעים דתיים [2].
קודם לחקיקתו של חוק איסור גידול חזיר, ניתנה סמכות לרשות מקומית לחוקק חוק עזר עירוני האוסר גידול חזירים והחזקתם בתחומי הרשות, זאת מכוח חוק הרשויות המקומיות (הסמכה מיוחדת), התשי"ז-1956 (המכונה גם "חוק ההסמכה"). חוק איסור גידול חזיר, שהפך את האיסור לכללי, ביטל סמכות זו, ובחוק ההסמכה נותר שיקול דעת לרשויות המקומיות בנושא מכירת בשר חזיר בלבד.
בשנת 1985 הציעו חברי כנסת אחדים להרחיב את החוק כך שיאסור גם שיווק, מכירה והפצה של בשר חזיר ומוצריו שנועדו לאכילה, אך הצעה זו לא אושרה.
חוק איסור גידול חזיר מתיר גידול חזירים במוסדות מדע ומחקר. בהתאם להיתר זה פועל בקיבוץ להב "מכון למדע ולמחקר החי", המגדל כ-2,000-3,000 חזירים. כ-60% מחזירים אלה מוגדרים כ"עודפים" ונשלחים למפעל הבשר של הקיבוץ [3].
החוק אוסר גידול חזיר, ואינו אוסר גידול לשם מאכל של חיות לא כשרות אחרות. בהצעת החוק לא ניתן הסבר מפורש מדוע האיסור הוא דווקא על גידול חזיר, אך דעה רווחת היא שהחקיקה בעניין החזיר קשורה למעמדו הסימבולי וההיסטורי ביהדות, ולאיסור ההלכתי המיוחד על גידולו: מעבר לאיסור התורה על אכילת חזירים[4] ולאיסור מדברי חכמים לסחר בבעלי חיים לא כשרים המיועדים למאכל,[5] איסור מיוחד על גידול חזירים מתועד לראשונה במשנה.[6] ברייתא המובאת בתלמוד[7] מקשרת את האיסור לחרם "ארור האיש שיגדל חזירים", שהוטל בשלהי תקופת החשמונאים.
פרופ' דפנה ברק-ארז כתבה בספר שהוקדש לנושא[8] שהאיסורים על גידול ומכירת בשר חזיר בישראל עברו בתודעת הציבור ממעמד של איסורים לאומיים או חברתיים בתקופת המנדט ושנות החמישים והשישים למעמד של איסורים דתיים בשנות השמונים והתשעים, וזאת כתוצאה מהגידול בקיטוב בין חילוניים לדתיים, השפעות מתרבות המערב וכן שינויים פוליטיים וחברתיים (כולל העלייה מברית המועצות לשעבר). כך, בעוד שבראשית ימי המדינה נמצאו חילונים רבים שתמכו באיסור מכירת חזיר, בפסק דין סולודקין[9] שניתן בשנת 2004 קבע בית המשפט שעקרונות חוקתיים של מידתיות מחייבים שהאיסור על מכירת בשר חזיר יופעל רק באזורים שבהם מתגוררת אוכלוסייה דתית. פסיקה זו נותנת, אם כי לא במפורש, ביטוי לתהליך של זיהוי איסורים כמו איסור חזיר עם זהות דתית, להבדיל מזהות לאומית-יהודית, לאו דווקא דתית.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- Outlawed Pigs: Law, Religion and Culture in Israel Barak-Erez Daphne. University of Wisconsin Press, 2007
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הטקסט המלא של חוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב-1962
- גיורא גודמן, 'דבר אחר': ענף גידול החזירים במדינת ישראל ומתנגדיו, 1948–1962", קתדרה 134, טבת תש"ע
- גד ברזילי, סמלים במשפט - איסור גידול חזיר כמשל
- טל רוזנר, בג"ץ: לאפשר מכירת בשר חזיר בשכונות בהן הרוב תומך, באתר ynet, 14 ביוני 2004
[עריכה] הערות שוליים
- ^ מרדכי שניר, "כפיה דתית" - רחמנא ליצלן, דבר, 22 בפברואר 1953
- ^ חיים כהן, מבוא אישי:אוטוביוגרפיה, הוצאת כנרת 2005, עמוד 298
- ^ תמר נהרי, מי מרוויח מהניסויים בחזירים בקיבוץ להב? באתר "וואלה!"
- ^ ספר ויקרא, יא, ז
- ^ משנה, מסכת שביעית, פרק ז, משנה ג
- ^ משנה, מסכת בבא קמא, פרק ז, משנה ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף פב, עמוד ב
- ^ Outlawed Pigs: Law, Religion and Culture in Israel/ Barak-Erez Daphne. University of Wisconsin Press, 2007
- ^ "בג"ץ 953/01, מרינה סולודקין ואח' נ' עיריית בית שמש ואח', ניתן ב- 14.6.2004
