ערבים נוצרים
ערבים נוצרים (בערבית: مسيحيون عرب) הם נוצרים בעלי לאום ערבי. שפתם העיקרית של רוב הנוצרים הערבים היא ערבית. אין נתונים מדויקים של מספר הנוצרים הערבים, אך אומדים את מספרם בכ-20-30 מיליון איש ברחבי העולם, בין במזרח התיכון ובין בפזורות ערב מחוץ לו.
לפני הכיבוש הערבי של הלבנט היה אזור זה חלק באימפריה הביזנטית הנוצרית ואוכלוסיות האזור היו נוצריות אורתודוקסיות. עם הכיבוש הגיעה לאזור אוכלוסייה ערבית מוסלמית גדולה, שכפתה את האסלאם על עובדי האלילים אך לא על היהודים, הנוצרים והשומרונים. רבות מהשפות המקומיות נשכחו כאשר האוכלוסייה התחילה לדבר ערבית ואוכלוסיות נוצריות רבות בלבנט, במיוחד אלה שהמירו את שפתם, החלו לראות עצמן כשייכות לקבוצת הלאומים הערבית. מסעות הצלב הביאו אל הלבנט אוכלוסייה נוצרית קתולית שעם הזמן אימצה אף היא את השפה הערבית וחלקה החל לראות עצמו כבעל לאום ערבי. ערבים נוצרים השפיעו רבות על התרבות הערבית, מהם נמנים עם המשוררים הערבים הגדולים, סופרים ואנשי רוח.
רוב הערבים הנוצרים מתגוררים עדיין במזרח התיכון והם מצויים ברבות ממדינות המזרח התיכון בעיקר בעיראק, סוריה, לבנון, ירדן, ישראל, הרשות הפלסטינית, מצרים ובלוב. נוכחותם בולטת במיוחד בלבנון, ששם עם קבלת עצמאותה הם היוו קבוצת רוב ואליטה. בחצי האי ערב עצמו לא התקיימו כמעט קהילות נוצריות מאז איסלומו במאה השביעית ועד המאה ה-20. כיום קיימות במדינות המפרץ קהילות של מהגרי עבודה ערבים נוצרים לצד קהילות נוצריות לא ערביות אחרות של מהגרי עבודה. בערב הסעודית פולחן הדת הנוצרית אסור אבל בדומה לשאר מדינות המפרץ חיים בה מהגרי עבודה נוצרים רבים. במדינות המגרב תוניס, אלג'יר ומרוקו התקיימו קהילות נוצריות רבות עד אמצע המאה העשרים אולם רובן ככולן הזדהו עם השלטון הקולוניאליסטי הצרפתי ועם קבלת העצמאות של אותן מדינות נאלצו להימלט. כיום אחוז הנוצרים בהן זניח. אחוז הנוצרים במזרח התיכון הולך ומתמעט בשל הגירת נוצרים החוצה ממנו ובשל קצב הריבוי הגבוה יותר של המוסלמים. רוב המהגרים הערבים ליבשת אמריקה הם נוצרים[1].
הערבים נוצרים בולטים בתחומים רבים, בעיקר בעסקים ומדע אך גם בחינוך, אמנות וחקלאות. לערבים נוצרים היה חלק חשוב בתרבות הערבית, כשהם תורמים לפילוסופיה, לאמנות, לאדריכלות ולמדע, וכך לפוליטיקה.[2][3]
היום יש הרבה ערבים נוצרים שרכשו שם בינלאומי: המשורר ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן (1931 – 1883), הזמר פול אנקה, לוחם זכויות הצרכנים רלף ניידר,[4][5] והאדם העשיר בעולם קרלוס סלים,[6][7] זכאי פרס נובל לכימיה אליאס ג'יימס ח'ורי, זכאי פרס נובל לרפואה פיטר מדאוור,[8] מחלוץ בניתוחי לב מיכאל דבגי,[9] והפרופסור לכירורגיית לב-חזה מגדי יעקוב, פקיד סוכנות החלל האמריקאית נאס"א צ'ארלס אלעשי,[10] מזכ"ל האו"ם בוטרוס בוטרוס ראלי.[11] הערבים הנוצרים במזרח התיכון ובגלות הם "עשירים ומשכילים ובעלי השפעה".[12]
תוכן עניינים |
היסטוריה [עריכה]
הנצרות החלה את דרכה בלבנט ונוצרים ממוצא מזרח-תיכוני קיימים החל מהמאה הראשונה לספירה, כאשר שבטים לבנטיניים שונים (למשל הנבטים ושבט ע'סאן) ובני עמים לבנטיניים שונים (למשל יהודים ופניקים) התנצרו. השליט הנוצרי הראשון היה אבגר הגדול מלך אוסרונה, שהתנצר בסביבות שנת 200 לספירה.[13] ככלל אפשר לומר, שנוצרים לבנטינים חיו בשלום עם בני דתות אחרות במזרח התיכון שלפני הכיבוש הערבי (בעיקר ההלניזם והיהדות).
גם לאחר הכיבוש המוסלמי, ערבים נוצרים רבים המשיכו לדבוק באמונתם. כבני "עמי הספר" הם זכו למעמד מיוחד (ד'ימי) בחוק האסלאמי (השריעה), הנותן להם חסות, ומאפשר להם לקיים את אמונתם בתמורה למס מיוחד (ה"ג'זיה") שהיה עליהם לשלם. מספר כתות נוצריות שנרדפו על ידי השלטון הביזנטי האורתודוקסי הנוצרי משום שנחשבו לכפירה (כמו למשל המונופיזיטיזם), החלו ליהנות מיותר חופש דתי, תחת השלטון הערבי המוסלמי.
עם הכיבוש הגיעה לאזור אוכלוסייה ערבית מוסלמית גדולה ורבות מהשפות המקומיות נשכחו, כאשר האוכלוסייה התחילה לדבר ערבית. אוכלוסיות נוצריות רבות בלבנט, במיוחד אלה שהמירו את שפתם, החלו לראות עצמן כערביות. מסעות הצלב הביאו אל הלבנט אוכלוסייה נוצרית קתולית שעם הזמן אמצה אף היא את השפה הערבית וחלקה החל לראות עצמו כבעל לאום ערבי. תופעה דומה קרתה עם הגל ההגירה הנוצרי מצרפת ללבנון בעת החדשה.
הכנסיות הנפוצות במזרח התיכון [עריכה]
כמעט לכל ארגון נוצרי בעולם יש נציגות כל שהיא במקומות הקדושים לנצרות בארץ ישראל, אולם למרבית הארגונים האלה אין אוכלוסיית מאמינים מקומית ונציגיהם הם תושבים זמניים. בין הארגונים הנוצריים שיש להם מאמינים מקומיים, לא לכולם יש מאמינים הרואים עצמם ערבים. לדוגמה, מאמיני הכנסייה האשורית אורתודוקסית והארמנית אורתודוקסית אינם ערבים. הכנסייה הנפוצה במזרח התיכון היא הכנסייה היוונית-אורתודוקסית ואחריה הכנסייה הקתולית. חלק גדול ממאמיני שתי כנסיות אלה הם ערבים.
מאז אמצע המאה ה-19, היו ערבים מאזור הלבנט שעברו מהכנסיות המסורתיות לכנסיות פרוטסטנטיות חדשות יותר, ובייחוד לכנסיות הבפטיסטיות והמתודיסטיות. הגורם העיקרי לתנועה זו היא זרימה של מיסיונרים אוונגליסטים לאזור, בעיקר מארצות הברית.
דמוגרפיה [עריכה]
להלן רשימה של אזורים עם אוכלוסייה נוצרית גדולה בלבנט. הנתונים מכילים קהילות נוצריות-ערביות לצד קהילות נוצריות מזרח תיכוניות שאינן נתפסות כערביות:
במזרח התיכון [עריכה]
לבנון - כמיליון וחצי.[14]לבנון היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה לנוצרים יש חלק משמעותי בשלטון. בלבנון ישנו האחוז הגבוה ביותר של נוצרים ביחס לכלל האוכלוסייה. לפי הערכות שונות, אחוז הנוצרים בלבנון הוא 39%. מרביתם משתייכים לעדה המארונית, מיעוט ניכר משתייך לכנסייה היוונית האורתודוקסית, לכתות המלכיתים ולזרמים אחרים. חלק נכבד מהנוצרים בלבנון אינו מזדהה עם האומה הערבית.
מצרים - כשבעה וחצי מיליון.[15]
סוריה - כשני מיליון.[16]
ירדן - כארבע מאות אלף.[17]
ישראל - כמאה אלף.[18]
הרשות הפלסטינית - כעשרים אלף.[19] בסביבות 20,000 נוצרים פלסטינים מתגוררים ברשות הפלסטינית ביהודה ושומרון ורצועת עזה דמויות מפורסמות כמו ג'ורג' חבש מייסדה של החזית העממית לשחרור פלסטין, ונאיף חוואתמה מנהיגה החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין שהתפצלה ממנה, הם נוצרים. נוכחות הנוצרים מורגשת בעיקר בנפת בית לחם, שם הם מתגוררים נוצרים בעיירות בית לחם בית ג'אלה בית סאחור, עזריה ואבו דיס.[20]
עיראק -
מחוץ למזרח התיכון [עריכה]
במאות השנים האחרונות יש הגירה גדולה של נוצרים ממוצא מזרח-תיכוני ליבשת אמריקה ולצרפת.
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
- צבי מזאל, מצוקת הנוצרים במזרח התיכון: הצעת חוק בלבנון אוסרת על מכירת אדמות מנוצרים למוסלמים, 6 בינואר 2010, המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
הערות שוליים [עריכה]
- ^ נשיונל ג'אוגרפיק, יוני 2009
- ^ المسيحيون العرب.. طليعة النهضة وهمزة وصل التقدّم
- ^ دور العرب المسيحيين المشارقة فــي تحديث العالم العربي
- ^ Graham, Kevin, Ralph Nader : Battling for Democracy, Denver, Colorodo, USA: Windom Publishing Company, תבנית:Citation/identifier
- ^ "Washingtonpost.com", Washingtonpost.com. אוחזר ב־ 2010-05-24.
- ^ תבנית:Cite newspaper
- ^ Padgett, Tim (11 July 2007). "Carlos Slim's Embarrassment of Riches". אוחזר ב־2011-06-17.
- ^ INTELLECTUAL OUTPUT
- ^ Ackerman, Todd; Eric Berger (2008-07-12). "Dr. Michael DeBakey: 1908-2008; 'أعظم جراحي القرن العشرين' dies", Houston Chronicle.
- ^ Cedars Network US Directory: Dr. Charles Elachi, Director of JPL. Cedars Network. Retrieved on 2008-02-20.
- ^ Boutros Boutros-Ghali Biography, Encyclopedia of World Biography
- ^ The invisible occupation of Lebanon
- ^ Shahid, Irfan (1984). Rome and The Arabs: A Prolegomenon To The Study Of Byzantium And The Arabs
- ^ Lebanon, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- ^ Egyptian people section, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- ^ Syria, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- ^ Jordan, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- ^ Israel, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- ^ West Bank, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
- ^ Gaza Strip, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
