חיידקים קדומים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| על־ממלכה: | חיידקים קדומים |
| שם מדעי | |
 Archaea |
|
חיידקים קדומים (שם מדעי: Archaea) הם יצורים המהווים את אחת משלוש העל-ממלכות הטקסונומיות בביולוגיה (לצד איקריוטים וחיידקים אמיתיים). החיידקים הקדומים מכונים גם ארכאונים.
החיידקים הקדומים הם מיקרואורגניזמים פרוקריוטיים (חסרי גרעין). הם מהווים תגלית חדשה יחסית בביולוגיה; הרכבם ותנאי חייהם הייחודיים מעוררים עניין רב במחקר הביולוגי. החיידקים הקדומים אלמוניים יחסית לחיידקים האמיתיים, וזאת משלוש סיבות:
- מספר המינים המוכרים של הקדומים מצומצם בהרבה מזה של האמיתיים;
- לא נתגלו עדיין חיידקים קדומים הגורמים למחלות; חיידקים אמיתיים, לעומת זאת, גורמים לחלק נכבד מהמחלות;
- רוב החיידקים הקדומים חיים בסביבות קיצוניות הנמצאות הרחק מסביבת האדם.
בין החיידקים הקדומים והאמיתיים קיימים הבדלים ניכרים ומהותיים בהרכב התא (ובמיוחד בהרכב הממברנה) ובחומר התורשתי. הבדלים אלו הביאו לפיצול החיידקים לשתי ממלכות, וכן להסקת מסקנה מרחיקת לכת (שיש כאלה החולקים עליה): החיידקים הקדומים קרובים יותר מבחינה אבולוציונית אל האיקריוטים (ובכללם האדם) מאשר לחיידקים האמיתיים.
[עריכה] מיון
קיימות ארבע מערכות של חיידקים קדומים:
- Crenarchaeota
- Euryarchaeota
- Korarchaeota
- Nanoarchaeota
ניתן לחלק את החיידקים גם על פי סוג סביבת המחיה שאימצו להם. רוב החיידקים הקדומים חיים בסביבות קיצוניות. חלקם תרמופיליים וחיים במעיינות מים רותחים במעמקי האוקיינוסים. אחרים הם הלופיליים (אוהבי מלח) וחיים בימות מלוחות. ויש כאלו השורדים בסביבה חומצית. מעטים היצורים שאינם חיידקים קדומים המסוגלים לחיות בסביבות אלו.
[עריכה] סינתוז מתאן
עוברים קדומים רבים מפיקים אנרגיה במסלולים ייחודיים; בדרך-כלל מדובר בנשימה תאית בה קולט האלקטרונים הסופי אינו חמצן (כפי שמתרחש ביצורים אווירניים). חיידקים קדומים ממינים שונים מסוגלים לנצל לשם כך גופרית ותרכובות פחמן שונות, כגון חומצה אצטית (חומץ), כוהל מתנול, חומצה פורמית ופחמן דו-חמצני. התוצר הסופי של פירוק תרכובות הפחמן הוא מתאן (CH4). זהו בעצם התוצר הסופי של פירוק חומר אורגני בטבע, והחיידקים הקדומים אחראיים לכך; המרבצים התת-קרקעיים של מתאן, אותם מנצל האדם להפקת גז טבעי, נוצרו כתוצאה מפירוק בן אלפי שנים של יצורים שמתו, וכל זאת על ידי החיידקים הקדומים. צורת נשימה זו היא אנארובית אובורית, כמובן; החיידקים הקדומים המייצרים מתאן (נקראים מתאנוגניים; התהליך נקרא מתאנוגנזה) לא מסוגלים לחיות בנוכחות חמצן.
