יעקב ינאי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יעקב ינאי
לוחית זיכרון ליעקב ינאי במבואה של גן לאומי מצדה
לוחית זיכרון ליעקב ינאי במבואה של גן לאומי מצדה
לידה 1911
פולין פולין (1815-1915)פולין (1815-1915)
פטירה 1996 (בגיל 85 בערך)
תאריך עלייה 1934
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ההגנה
צבא הגנה לישראל
דרגה אלוף-משנה  אלוף-משנה
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
המרד הערבי הגדול
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
משנה למנכ"ל משרד הביטחון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יעקב "יאן" ינאי (19111996) היה בכיר במשרד הביטחון הישראלי וקצין קשר ראשי הראשון בצה"ל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינאי נולד בשנת 1911 בפולין למשפחת ינובסקי ולמד באוניברסיטת ורשה. עלה ארצה בשנת 1934 והחל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים.

עם עלייתו ארצה הצטרף לארגון "ההגנה" ובמהלך המרד הערבי הגדול שירת ביחידת "הנודדת", אשר הייתה הניסיון הראשון של הארגון במערך יחידות שדה. בעקבות פציעתו במאורעות מונה ינאי לעוזר מפקד ההגנה במחוז ירושלים.

בשנת 1940 הועבר לתל אביב ושירת במחלקת ההדרכה של המפקדה הארצית. במשך כארבע שנים שימש עוזרו של ראש המפקדה הארצית, משה סנה, ובסוף 1945 מונה לקצין קשר ראשי בארגון "ההגנה". כניסתו לתפקיד הקבילה לסיום מלחמת העולם השנייה, התגברות ההעפלה והתעצמות המאבק ביישוב היהודי כנגד המנדט הבריטי. תחנת השידור הראשונה של "קול ישראל" הוקמה בתקופתו ורשתות קשר הוקמו ב-24 מדינות באירופה וארצות הברית.

לאחר הקמת המדינה נותר בתפקידו במסגרת צה"ל ושימש קצין קשר ראשי עד להחלפתו על ידי יצחק אלמוג בסוף 1949. פרש מצה"ל בשנת 1951, בדרגת אלוף-משנה והיה סמנכ"ל במשרד האוצר ומשרד הביטחון.

ב-1955 הקים את "המחלקה לשיפור נוף הארץ ופתוח אתרים היסטוריים" שהפכה לימים לרשות הגנים הלאומיים. הוא פעל לפיתוח אתרים היסטוריים כמו בית שערים, קיסריה ומצדה שבה הקים את הרכבל שאיפשר ביקור למיליוני מבקרים. במבואה לגן לאומי מצדה יש לוחית זיכרון לזכרו.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב נישא בשנת 1942 לגלילה (גלה) ינאי (1915-2000), בתו של יעקב יכנאי (יכנוביץ'), מוציא לאור והמורה המיתולוגי של סג'רה ושל הלנה (ז'ניה) שוולוב אשר כונתה "הנסיכה הקווקזית".

בשנת 1944 נולד בנם הבכור יוסי לימים עיתונאי אשר היגר לארצות הברית, לאחריו נולדה בתם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]