יצחק דה פינטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שרטוט של האחוזה משנת 1736, שזכה לביקורים ממלכתיים של המושל ויליאם הרביעי, פרידריך השני, מלך פרוסיה בשנת 1755, וסטניסלאב לשצ'ינסקי, מלך פולין.

יצחק דה פינטו (אמסטרדם, 1717 - האג, 14 באוגוסט 1787) היה יהודי הולנדי ממוצא פורטוגזי. הוא היה פילוסוף, חוקר, כלכלן, פוליטיקאי ואיש עסקים, ממבשרי תורת הכלכלה המודרנית. היה אחד המשקיעים העיקריים של חברת הודו המזרחית ההולנדית. הוא חי באמסטרדם, פריז ולונדון, וקיים קשרים עם אישים חשובים של הנאורות האירופית.



ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתו של יצחק דה פינטו ב- Nieuwe Herengracht מספר 99, עם סמל המשפחה בראשו

פינטו גדל בבית הידוע בשם בית דה פינטו. אביו דוד פינטו היה הבעלים של אחוזה גדולה על האמסטל. אמו הייתה לאה בלמונטה חימנז, שוננברג לפני נישואיה. דה פינטו נישא בשנת 1734 עם רחל בלמונטה, אחייניתו. בשנת 1742, נשא פינטו שני נאומים עבור קבוצת מלומדים יהודים ספרדים שנקראה "האגודה לידידות". לאחר תקופה קצרה עבר לחיות ב - Nieuwe Keizersgracht באמסטרדם עם אברהם פררה, בעל המניות העיקרי של חברת הודו המזרחית ההולנדית.

פעילותו הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שרכש השכלה מקיפה, פרסם דה פינטו את הכתב הראשון שלו, בו הוא עוסק בגידול בעוני בקרב היהודים הפורטוגלים ומציע לשלוח את היהודים העניים למושבות האנגליות או ההולנדיות באמריקה, כמו סורינאם, קוראסאו, ג'מייקה או ברבדוס. כבעל עניין שהפעיל באזור חברת סחר קולוניאלית, הצעה זו הייתה מועילה גם עבורו. בכך טען פינטו, הייתה מושגת הקלה בטיפול בעוני, והציע לייסד קרן חיסכון בכספים שיופרשו. כסיבות אחרות להתרוששות הקהילה שלו, הוא מונה את המיסוי הגבוה על יהודים פורטוגזים, פשיטת רגל של חברות משפחתיות (כתוצאה מניוון), אפליה של סוכנים יהודים, מלחמות הולנד-אנגליה, ואת ההגירה של יהודים אשכנזים ממזרח אירופה.

דה פינטו תמך במלחמת הירושה האוסטרית בוויליאם הרביעי, שהיה גם המנהל של חברת הודו המזרחית ההולנדית. הוא סייע לו כספית בשנת 1747 כדי להדוף את הצרפתים בברגן אופ זום. בתמורה, הוא השתדל להקל על האיסור של הסוחרים היהודים לסחור במלפפונים, בגדים או דגים ברחובות, וכן לאפשר להם להצטרף לגילדות. מעורבותו של דה פינטו כמתווך בסיום מלחמת שבע השנים, הקנתה לו קצבה לכל החיים של 500 לי"ש מחברת הודו המזרחית הבריטית.

עיקר חשיבותו של דה פינטו בביקורתו על תורתם הכלכלית של הפיסיוקרטים (שראו בחקלאות את הבסיס לפעילות הכלכלית) ועל תורתו של אדם סמית, אבי תורת הכלכלה המודרנית (שהדגיש את תפקיד העבודה כיוצרת ערכים כלכליים). פינטו היה בין הראשונים (ואולי אף הראשון) שהדגיש את חשיבות הפעולה הכספית הטהורה - בבורסה, באשראי בנקאי, בחוב לאומי - לפיתוח המשק הכלכלי. גם בפעילות ספקולטיבית ראה מכשיר כלכלי מועיל (קרל מרקס ציטט זאת בספרו הקפיטל והתנגד לדעתו של דה פינטו). בשנת 1762 הוא פרסם באמסטרדם את ספרו "Essai sur le Luxe".

בשנת 1763 דה פינטו פשט את הרגל כתוצאה מספקולציות לא זהירות. הוא נאלץ למכור את ביתו ב "Nieuwe Herengracht", בית שכלל אוצרות אומנות רבים, כולל חמישה ציורי קיר מפורסמים שצוירו על ידי חאן וינקס (אנ'). דה פינטו נאלץ לעבור לאחוזה אחרת בהאג, אולם הוא ומשפחתו הוזמנו לארמון כאשר מוצרט ואחותו ניגנו. בשנת 1768, שלח פינטו מכתב לדני דידרו בנושא "Du Jeu de Cartes".

אחת הדמויות החשובות ביותר שאיתם החליף דה פינטו דעות על הכלכלה, היה דייוויד יום. חיבורו הכלכלי העיקרי "מסה על המחזור ועל האשראי" הופיע באמסטרדם בשנת 1771, הודפס פעמיים ותורגם לאנגלית ולגרמנית. ספרו "Précis des Arguments Contre les Matérialistes" פורסם בהאג בשנת 1774. ספריו פורסמו בצרפתית (אמסטרדם, 1777) וגם בגרמנית (לייפציג, 1777).

התכתבותו עם וולטיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינטו היה איש רחב אופקים, שקיים קשרי מכתבים עם האנציקלופדיסטים הצרפתיים, בראשם וולטר.

בספרו "הרהורי ביקורת" הוא יצא להגנת העם היהודי בפני התקפתו של וולטר, בערך "יהודים" ב"מילון הפילוסופי" שלו. ואולם למעשה, לא הכחיש את טענותיו של וולטר, כי אם טען שהן קולעות אולי ליהודים האשכנזים, אך לא ליהודים הספרדים, המתורבתים והמעורים בחברה הנאורה‏[1]. במכתב תשובה ששיגר לדה פינטו‏[2] הודה וולטר כי "שגיתי כשיחסתי את פשעי היחידים לעם שלם", והבטיח לתקן במהדורות הבאות, אך בו זמנית המשיך לבקר את אבות אבותיו של פינטו: "...כאדם מבני העלייה וודאי לא היית הורג עשרים וארבעה אלף איש רק מפני שנזדווגו עם נשים מדייניות"‏[3].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תרגום מדבריו של יצחק דה פינטו:

    "אם ישא לו יהודי פרטוגלי תושב הולנד או אנגליה אישה יהודיה אשכנזית יאבד מיד את כל זכויותיו המיוחדות: לא יחשב עוד חבר בבית הכסת שלהם ... ולא יקבר אפילו בין אחיו הפורטוגלים. מקובלת עליהם הדעה שמוצאם משבט יהודה שמשפחותיו הנכבדות גורשו לארץ ספרד בימי גלות בבל ודעה זו מוליכה אותם אל ההתבדלות ומטפחת בהם רגשי התנשאות שהכל רואים אותם"

    – וולטייר: היהודים הוצ' האוניברסיטה עברית החוג להיסטוריה ירושלים תשל"ו. עמ' 23-32 הקטע המצוטט בעמ' 26
  2. ^ שמעון דובנוב, דברי ימי עם עולם עמוד 545
  3. ^ לפי המסופר בבמדבר כ"ה (שם מוזכר "מגפה" לא הריגה)