בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזית בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם

בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם הוא בית כנסת של קהילת יוצאי ספרד ופורטוגל, שהיגרו להולנד בעקבות גירוש ספרד, וצאצאיהם. בית הכנסת נבנה לפני למעלה משלוש מאות שנים. בית הכנסת מכונה "אֵסנוגה" (פירוש המילה אסנוגה בלדינו הוא בית כנסת) ובהולנדית "סנוחֶ‏ה" Snoge.

בניית בית הכנסת, שיפוצו ועיצובו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבט על הרחבה בין בית הכנסת הפורטוגזי לבית הכנסת הגדול של אמסטרדם
כלב בציור על ידי עמנואל דה וויטה של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם

בדחיפתו של יצחק דה פונסקה אבוהב נקנתה (בסיוע יצחק דה פינטו) ב-12 בדצמבר 1670 האדמה עליה נבנה בית הכנסת הפורטוגזי. בית הכנסת תוכנן על ידי האדריכל אליאס באומן אשר אף פיקח על בנייתו. הבנייה החלה ב- ו' באייר ה'תל"א (17 באפריל 1671). כעבור שנה הופסקה הבנייה למשך כשנתיים בגלל מלחמות ומשבר כלכלי ומדיני. העבודה חודשה ב-27 במאי 1674 ובי' באב ה'תל"ה (2 באוגוסט 1675) נחנך בית הכנסת בתפילה חגיגית.

מעל הכניסה לבית הכנסת חרוטה כתובת, באותיות עבריות, בה מצוטט פסוק ח' ממזמור ה' בספר תהילים: 'בשנת "ואני ברוב חסדך אבוא ביתך" לפ"ק'. מלבד המשמעות הברורה שיש לתוכן הפסוק בעניין בניית בית הכנסת עצמו, בחלק הראשון של הפסוק אפשר למצוא את שמו של הרב אבואב, הרב הראשי שהגה את רעיון בניית בית הכנסת הפורטוגזי:"...אבוא ביתך"= אבואב. בנוסף, המילה 'ביתך' בגימטריה היא 432 ומרמזת על שנת תל"ב.

בית הכנסת בנוי על כלונסאות עץ העומדים במים, ואפשר לשוט בסירה מתחתיו (למטרות אחזקה בלבד).

מסביב לבית הכנסת נבנו מבנים נמוכים היוצרים מעין חומה. המבנים כוללים את בית הכנסת החורפי (ששימש עד מלחמת העולם השנייה כ"ישיבה"), משרדים, ארכיב, מגורים של עובדי המקום, ספריית "עץ חיים", מקווה ובית טהרה. המבנים סוגרים בתוכם חצר פנימית ששימשה חצר משחקים בטוחה ומוגנת לילדי המתפללים.

במהלך השנים עבר בית הכנסת מספר שיפוצים, אך אלו לא פגעו באופיו המיוחד:

  1. בין השנים 1852-1854 הוחלפו החלונות ונבנתה כניסה כפולה בעץ.
  2. בין השנים 1955-1959 הסבו את חדר הלמוד של ישיבת "עץ חיים" לבית הכנסת החורפי.

בבית הכנסת הגדול אין תאורה חשמלית ועד היום הוא מואר על ידי נרות, לעומתו בית הכנסת החורפי מחומם ויש בו תאורה חשמלית. המושבים הועברו אליו מבית הכנסת הספרדי המאוחד (נבנה בשנת 1639), התפילות בבית הכנסת החורפי מתקיימות מ"שבת בראשית" ועד "שבת הגדול" כלומר, משמחת תורה ועד פסח. ביתר ימות השנה מתקיימת התפילה בבית הכנסת הגדול.

פנים בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם

בבית הכנסת הגדול אין מזוזה, על פי ההלכה הפסוקה בספר שולחן ערוך (יורה דעה ג', 286): במקום שאין ישנים ואין אוכלים, אין צורך במזוזה. ארון הקודש (ההיכל) והבימה (התיבה) מסודרים בבית הכנסת הגדול, על פי המנהג הספרדי האיברי, זה מול זה, כל אחד בקצה אחר של בית הכנסת. הם עשויים מעץ ג'קרנדה (סיגלון) שנתרם על ידי משה קוריאל.

בית הכנסת היווה מודל לחיקוי ובתי כנסת אחרים בפזורה הספרדית של מערב אירופה נבנו לפי מתכונתו (למשל בית הכנסת שער השמים ברחוב בוויס-מרקס בלונדון שנבנה ב-1701).

במאה ה-17 נערך בבית הכנסת טקס שבו הוסר החרם שהטילה הקהילה היהודית על הפילוסוף אוריאל דה קוסטה, לאחר שהלה חזר בו מהתקפותיו על היהדות הרבנית. במהלך הטקס הוא הולקה שלושים ותשע מלקות, ובסוף תפילת השבת הוא הושכב על מפתן בית הכנסת וכל בני הקהילה צעדו החוצה על גבו.‏[1]

התפילה בבית הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפילה בבית הכנסת היא לפי מנהג הספרדים על פי המסורת של הספרדים במערב אירופה, דהיינו מיעוט עד כדי אי הימצאות של אלמנטים קבליים מאוחרים בתפילה. לדוגמה בסידורי הספרדים שנדפסו באמסטרדם ושימשו את הקהילה לא נדפסה תפילת מודה אני שכן מדובר בתוספת מאוחרת. אף על פי כן, תפילת קבלת שבת נאמרת בבית הכנסת. התפילה נאמרת במבטא ההולנדי, בו הגיה של האות גימ"ל שאינה דגושה, נשמעת ככ"ף רפויה ואילו הגיית האות עי"ן היא כעין נו"ן גרונית‏[2].

פעילות בית הכנסת כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר השואה התמעטה קהילת המתפללים של בית הכנסת הפורטוגזי. בשנות ה-70 וה-80 עקב מעבר של רוב יהודי העיר לפרברים, לא נותרו כמעט מתפללים קבועים ובית הכנסת הפך לפעיל בשבתות בלבד. במקביל הוקם 'סניף' של בית הכנסת בפרבר אמסטלפיין. אף על פי שבית הכנסת משתייך לעדה הפורטוגזית ההולנדית, מרבית המתפללים בו בפועל הם ישראלים שירדו מהארץ, משתייכים לעדות המזרח וכן תיירים יהודים. כמו כן פועל במקום מרכז מבקרים ומוזיאון על תולדות בית הכנסת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משה זאב סול, לקסיקון מחשבת ישראל: אישים ומפעלם, ראובן מס, 1989, עמ' 202
  2. ^ לפירוט מלא של אופן ההגיה בקהילה ראו כאן. הגייה מיוחדת לג' רפויה השתמרה גם בקהילות בהן השפה המדוברת הייתה ערבית אך הגייתה הייתה דומה להגיית האות غ בערבית ואילו הגייתה ככ' רפויה ייחודית להולנד, והיא בזיקה להגיית האות G בהולנדית. הגיית העין כנון גרונית לעומת זאת, משותפת לכלל הקהילות הספרדיות של מערב אירופה וליהדות איטליה, ראו הגייה ספרדית.