כריס ובר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: בעיות ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מייס אדוארד כריסטופר ובר III, מוכר יותר ככריס ובר (נולד ב-1 במרץ 1973 בדטרויט, מישיגן) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק בליגת ה-NBA. ידוע בעיקר בשל הצלחתו בקבוצת סקרמנטו קינגס. במהלך קריירת ה-NBA שלו, ובר שיחק גם במדי קבוצות גולדן סטייט ווריורס, וושינגטון ויזארדס, פילדלפיה 76' ובדטרויט פיסטונס. במרץ 2008 פרש ובר ממשחק פעיל בעקבות פציעה בברך.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את לימודיו התיכוניים עשה בתיכון DCDS שבדטרויט, כשהוא נחשב בזמנו לשחקן הכדורסל המבוקש במדינה מאז מג'יק ג'ונסון. תחת הובלתו זכה התיכון בשלוש אליפויות MHSAA (של מדינת מישיגן) ברציפות. בשנתו האחרונה בתיכון, הציג ובר ממוצעים מרשימים של 29.4 נקודות ו- 13 ריבאונדים למשחק, תוך שהוא נבחר בסיומה לשחקן התיכון הטוב במישיגן לעונת 1990-1991.

עם סיום חוק לימודיו בתיכון, עבר ובר לשחק באוניברסיטת מישיגן שם שיחק במשך שנתיים. במישיגן, הוביל ובר את חבורת השחקנים שנודעה בכינוי "החמישייה האגדית" החמישייה כללה את ג'וואן הווארד, ג'לן רוז, ג'ימי קינג ,ריי ג'קסון ואת ובר עצמו. כולם שחקני שנה ראשונה 1991. החמישייה הצליחה להביא את נבחרת הכדורסל לגמר ה-NCAA פעמיים, כשהיא מפסידה בשתיהן. שחקני "החמישייה האגדית", נהגו ללבוש מכנסי ספורט "זרוקים" ונעליים שחורות, מה שהביא לתפיסתם כמביאי אווירת היפ-הופ למשחק ,תפיסה התרמה לפופולריות הרבה לה הם זכו. ארבעה משחקני החמישייה (ובר, רוז, הווארד וקינג) הפכו בהמשך דרכם לשחקני NBA.

במשחק גמר האליפות שנערך ב-חמישה באפריל, 1993, מול אוניברסיטת צפון-קרוליינה, ביקש ובר פסק זמן 11 שניות לסיום המשחק, כשלקבוצתו לא נותרו עוד פסקי זמן לקחת, וכשמישיגן פיגרה ב- 2 נקודות בלבד, 73-71. מעשה זה גרר עבירה טכנית נגד מישיגן, והכריע למעשה את המשחק לטובת צפון קרוליינה. האירוע סימן את סוף קריירת הכדורסל של ובר בקולג'ים, קריירה במהלכה זכה במספר תארים אישים. תארים אלו נלקחו מובר מאוחר יותר במסגרת אירוע שכונה "סקנדל הכדורסל של אוניברסיטת מישיגן". מדובר בחקירה שארכה כשש שנים ועסקה בכספי הימורים מולבנים אותם קיבלו שחקני הכדורסל של האוניברסיטה מסוכן הימורים שהיה מתומכי הקבוצה, אד מרטין. ובר הורשע לבסוף במהלך שנת 2002 במתן שבועת שקר במסגרת החקירה, כשהוא מודה שהסכים לקבל סכום כסף גבוה ממרטין במהלך שנותיו בקולג'. ההודאה הובילה לביטול הישגיו של ובר בידי ה-NCAA. ערוץ הטלוויזיה ESPN ניסה בזמנו להרגיע את החשדות להטיית משחק הגמר במספר טיעונים: ממילא צפון קרוליינה הייתה טובה יותר, לובר היה משחק מצוין, ובלעדיו מישיגן כלל לא הייתה מגיעה לגמר.[דרוש מקור]

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

ובר נבחר ראשון בדראפט של 1993 על ידי האורלנדו מג'יק, ועוד באותו ערב הועבר לגולדן סטייט ווריורס בתמורה לפני הרדאוויי ושלוש בחירות סיבוב ראשון עתידיות בדראפט. בחמש עשרה שנותיו ב-NBA הרוויח ובר סכום כולל של מעל 176 מיליון דולר.

גולדן סטייט ווריורס

בשנתו הראשונה בליגה הציג ובר ממוצעים של 17 נקודות ו- 9.1 ריבאונדים למשחק וזכה בפרס רוקי השנה ב-NBA. לובר היה חלק חשוב בהובלת הווריורס בחזרה למשחקי הפלייאוף באותה שנה. למרות זאת, בין ובר ומאמנו דון נלסון, שרר סכסוך ממושך. מקור סכסוך זה היה ברצונו של האחרון להפוך את ובר לשחקן פנים, וזאת על אף יכולות השליטה והמסירה המצוינות שלו (בהתחשב בגובהו - 2.08 מטרים). בסוף אותה שנה ניצל ובר סעיף בחוזה שלו שאיפשר לו שלא להמשיך לשחק במדי הקבוצה, תוך שהוא מצהיר כי אין בכוונתו לשוב אליה עוד. בהיעדר אפשרויות רבות, הסכימה הקבוצה לעסקת חילופין, בשולחה את ובר לוושינגטון בולטס (כיום וושינגטון ויזארדס), בעבור הפאוור פורורד טום גוואליאוטה ושלוש בחירות סיבוב ראשון עתידיות בדראפט. ב-2008 חזר ובר לשחק בקבוצה.

וושינגטון בולטס/ויזארדס

בשנתו השנייה בליגה עבר לשחק בוושינגטון בולטס (כיום וושינגטון ויזארדס), בה שיחק שלוש עונות, ואיחד כוחות עם חברו למכללה במישיגן, ג'וואן הווארד. בעונת 1995-1996, נפצע ובר והוגבל עד כדי משחק ב- 15 משחקים בלבד באותה עונה. לאחר החלמתו מהפציעה ושובו לשחק, נבחר לנבחרת האולסטאר בשנת 1997. בשנה זו הוביל ובר את הוויזארדס לפלייאוף בפעם הראשונה מזה 9 שנים, אך הקבוצה הודחה על ידי השיקגו בולס של מייקל ג'ורדן. עד לסוף 1998, ביסס ובר את היותו פאוור פורוורד (עמדה מספר 4) מצוין, אך זמנו בקבוצה תם.

סקרמנטו קינגס

ב-14 במאי 1998, הועבר ובר לסקרמנטו קינגס תמורת מיץ' ריצ'מונד ואוטיס ת'ורפ. בתחילה לא חפץ ובר במעבר שכן סקרמנטו נודעה כקבוצה חלשה מזה שנים רבות. ובר אף פרסם שכמעט ולא עלה למטוס ממישיגן לסקרמנטו, אך אביו שכנע אותו לבסוף להצטרף לקבוצה. עם הגיעו לסקרמנטו, החתימו הקינגס גם את הסנטר ולאדה דיבאץ, ובחרו בדראפט את הרכז ג'ייסון ויליאמס. בעונת 1998-1999 הקצרה (עונת השביתה בליגה), סקרמנטו העפילה לפלייאוף וכמעט והדיחה באופן מפתיע את יוטה ג'אז, וכוכביה קארל מלון וג'ון סטוקטון. בשנים הבאות, הקינגס בהובלתו של ובר הפכה לקבוצה מרשימה שנחשבה למועמדת לזכייה באליפות ה- NBA. ובר נבחר למשחק האולסטאר ב- 2000 ו- 2001, תוך שהוא מחזק את מעמדו כאחד מהפאוור-פורוורדים הטובים ביותר בליגת ה- NBA. עונתו הטובה ביותר של ובר הייתה עונת 2000-2001, בה הציג ממוצעים מצוינים של 27.1 נקודות ו- 10 ריבאונדים למשחק.

ב- 27 ביולי 2001, חתם ובר על חוזה חדש עם סקרמנטו בערך של 127 מיליון דולר אמריקני למשך שבע שנים. חוזה שזכה לביקורות וגרר הדיינות ביכולותיו, משכורתו הגבוהה ופציעותיו הרבות של ובר, כמו גם ביכולותיה הטובות של הקבוצה גם בהיעדרו של ובר מהמשחק. למרות זאת ביקורות אלו, בשנת 2002, הוביל ובר את סקרמנטו לעונה מצוינת שהסתכמה במאזן של - 61 ניצחונות ו- 21 הפסדים בלבד. בעונה זו נבחר ובר בפעם הרביעית לאולסטאר. סקרמנטו העפילה לגמר המערב, שם שיחקה נגד האלופה לוס אנג'לס לייקרס. הקינגס הציגו יכולת טובה נגד הלייקרס וכבר הובילו 3-2 בסדרה, אך לבסוף הקבוצה נוצחה, לאחר המשחק השביעי בסדרה. בעונה העוקבת עמדו ממוצעיו של ובר על 23 נקודות ו- 11 ריבאונדים למשחק. שמו הועלה כאחד מהשחקנים המועמדים לתואר ה- MVP, והוא נבחר בפעם החמישית, לקבוצת האולסטאר. משחק אותו הוא החמיץ בשל פציעה בברך. ובר התאושש מהפציעה, והקינגס היו המועמדים המובילים לזכייה באליפות ה- NBA. במשחק השני בחצי גמר המערב בשנת 2003 נגד הדאלאס מאבריקס, ובר שוב סבל מפציעה בברך שאיימה לסיים לו את הקריירה, ואף השביתה אותו למשך שנה שלמה. לאחר ניתוח, חזר ובר ל- 25 המשחקים האחרונים בעונת 2003-2004, אך יכולותיו האתלטיות, זריזותו וקלות תנועתו נחלשו באופן משמעותי.

פילדלפיה 76'

בפברואר 2005, ובר, יחדיו עם מייקל ברדלי ומאט בארנס, הועבר לפילדלפיה 76' בתמורה לקני תומאס, בריאן סקינר וקורליס ויליאמסון. השתלבותו של ובר בהתקפת הקבוצה הייתה מעט ארוכה, שכן הייתה לו זו הפעם הראשונה בקריירה בה הוא היווה רק את אפשרות הקליעה השנייה בקבוצה, בעוד הראשונה הייתה אלן אייברסון. לבסוף לובר היה חלק בהעפלתה של פילדלפיה לפלייאוף של 2005, בו הפסידה הקבוצה לדטרויט פיסטונס. שנה לאחר מכן לא העפילה הקבוצה לפלייאוף וזאת על אף עונה טובה של ובר בה הציג ממוצעים של 20 נקודות ו- 10 ריבאונדים למשחק. ביום שלישי, ה18 באפריל 2006, ובר וחברו לקבוצה אלן אייברסון נקנסו בעקבות אי הופעה למשחק הבית האחרון שלהם באותה העונה, למרות העובדה ששניהם היו פצועים. יום לאחר מכן, שניהם התנצלו על התנהגותם.

יתרת הקריירה

לאחר חצי עונה בה כמעט ולא שיחק, קנתה פילדלפיה את יתרת חוזהו של ובר ושיחררה אותו מן הקבוצה. ובר שהפך לשחקן חופשי חתם על חוזה לשארית עונת 2006-07 בקבוצת עיר הולדתו, דטרויט פיסטונס. בעונת 2007-08 שב ובר לשחק בווריורס בה החל את הקריירה, אך נפצע בתחילת העונה. לאחר שנואש מהניסיונות לשוב מפציעה בברך, החליט ובר לפרוש ממשחק פעיל, בגיל 35.

הסתבכויות עם החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לובר נודעו מספר הסתבכויות עם החוק ועבירות פליליות.

ב-1998, נעצר והואשם בתקיפה מדרגה-שנייה, התנגדות למעצר, אחזקת מריחואנה, נהיגה תחת השפעה של מריחואנה וחמש עבירות תנועה אחרות, אחרי שהורד מהכביש בדרכו לאימון בשל עבירת מהירות. הוא זוכה מארבעת האישומים הראשונים לעיל ושילם לבסוף קנסות מצטברים של 560$ בלבד.

מאוחר יותר באותה שנה, בעת פגרה של הליגה, נתפס במכס האמריקאי עם שובו ממסע פרסום לנעלי פילה ב-פוארטו ריקו, כשברשותו 11 גרם של מריחואנה. תפיסה שהובילה לתשלום של 500$ קנס, וזמן קצר לאחר מכן לביטול חוזה הפרסום עם פילה. ביטול זה גרר תביעה עקרה של ובר את החברה בגין פיטורין לא הוגנים.

נוסף לאירועים אלו, לובר נודע חלק גם ב"סקנדל הכדורסל של אוניברסיטת מישיגן" (ראו למעלה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


בחירות מספר 1 בדראפט ה-NBA

1947: מקנילי | 1948: טונקוביץ' | 1949: שאנון | 1950: שייר | 1951: מלצ'יורה | 1952: וורקמן | 1953: פליקס | 1954: סלבי | 1955: ריקטס | 1956: גרין | 1957: הנדלי | 1958: ביילור | 1959: בוזר | 1960: רוברטסון | 1961: בלאמי | 1962: מקגיל | 1963: היימן | 1964: בארנס | 1965: אטזל | 1966: ראסל | 1967: ווקר | 1968: הייז | 1969: עבדול ג'באר | 1970: לניר | 1971: קאר | 1972: מרטין | 1973: קולינס | 1974: וולטון | 1975: ד. תומפסון | 1976: לוקאס | 1977: בנסון | 1978: מ. תומפסון | 1979: ג'ונסון | 1980: קארול | 1981: אגוויר | 1982: וורת'י | 1983: סמפסון | 1984: אולאג'ואן | 1985: יואינג | 1986: דוהרטי | 1987: רובינסון | 1988: מנינג | 1989: אליסון | 1990: קולמן | 1991: ג'ונסון | 1992: אוניל | 1993: ובר | 1994: רובינסון | 1995: סמית' | 1996: אייברסון | 1997: דאנקן | 1998: אולווקנדי | 1999: ברנד | 2000: מרטין | 2001: בראון | 2002: יאו | 2003: ג'יימס | 2004: הווארד | 2005: בוגוט | 2006: ברניאני | 2007: אודן | 2008: רוז | 2009: גריפין | 2010: וול | 2011: אירווינג | 2012: דייוויס | 2013: בנט | 2014: ויגינס

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס